תביעה בגין נזק לרכב התובעת בעטיה של תאונה מיום 30.08.16 (להלן: "התאונה").

גרסאות הצדדים -

לטענת התובעת - נהג רכב התובעת העיד כי בעת שנסע עם רכבו בכביש עירוני, יצא רכב הנתבעים, מחפרון, בנסיעה לאחור מבין שני בניינים, מתוך אתר בניה הנמצא מימין לנתיב נסיעתו, ופגע בדלת הנוסע (דלת ימנית קדמית) של רכב התובעת. נהג רכב התובעת העיד כי הבחין במחפרון כשעוד היה בעמידה בתוך אתר הבניה, אולם לא הבחין כי התחיל בנסיעה לאחור עד שכבר היה מאוחר מדי;

מאידך גיסא, נהג המחפרון הציע מספר גרסאות: בגרסתו הראשונה, מתוך טופס ההודעה, טען כי עבד באתר בניה, בין שני בניינים, ושבזמן נסיעה לאחור נסע גם רכב התובעת לאחור והם פגעו אחד בשני; בגרסתו השניה, מתוך כתב ההגנה, היא כי נסע בנתיב נסיעה כאשר רכב התובעת יצא לעקיפה ובכך גרם לתאונה; בגרסתו השלישית, שעלתה במסגרת עדותו בדיון, טען כי עבד עם המחפרון על אי תנועה במרכז מעגל תנועה, וכשיצא לאחור, מאי התנועה אל תוך מעגל התנועה, הגיע רכב התובעת ופגע במחפרון. כן טען נהג המחפרון כי במהלך עבודתו היה נוכח אדם נוסף שתפקידו להכווין את התנועה במקום, במידת הצורך, כמו גם את נהג המחפרון, ולהזהיר את העוברים בדרך;

אותו אדם שהיה אמון על הכוונת התנועה מטעם הנתבעים לא הגיע להעיד.

יתרה מכך, מתוך תרשים של המקום בו התרחשה התאונה שערך נהג המחפרון, אם לקבל גרסה זו, עולה כי בעוד שהוא נוסע לאחור אל תוך נתיב הנסיעה, מכווין התנועה נמצא לשמאלו – כלומר, הוא אינו במקום שבו הוא יכול להדריך, להכווין או להזהיר את הרכבים אשר בהכרח מגיעים מצדו השני של המחפרון, בהתאם לכיוון נתיב הנסיעה של מעגל התנועה – הכל כפי שעולה מהתרשים של נהג המחפרון.

האחריות לגרימת התאונה -

העובדה כי נהג המחפרון הציג גרסאות שונות, כמו גם העובדה כי הנתבעים נמנעו מלהביא את מכווין התנועה מטעמם שנכח לטענתם במקום בזמן התאונה, מלמדים כי יש להעדיף את גרסת נהג רכב התובעת, אשר הייתה עקבית ולא נסתרה;

חיזוק נוסף לכך מצאתי בעובדה כי תיאורו של נהג המחפרון בגרסתו הראשונה, כפי שעולה מטופס ההודעה, מתארת את מקום התאונה באופן זהה לגרסת נהג רכב התובעת.

לא נעלמה ממני טענת ב"כ הנתבעים כי נהג המחפרון אינו דובר עברית על בוריה וכי טופס ההודעה על פניו לא נערך על ידו, אלא ע"י סוכן הביטוח שטיפל בפניה. אולם, טענה זו היה על הנתבעים להוכיח, ולכל הפחות להביא לעדות את סוכן הביטוח שאליו נעשתה הפניה הראשונית – גם לשיטתו של נהג המחפרון. כך או כך, לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי לרפא את הפגמים שנפלו בעדותו של נהג המחפרון.

כמו כן, לא מצאתי כי עלה בידי ב"כ הנתבעים, חרף מאמציו הנאים, להטיל את האחריות לתאונה, או למצער אשם תורם לגרימתה, על נהג התובעת. אכן, נסיעתו לאחור של המחפרון מלווה באי אלו אמצעי אזהרה לסביבה, חזותיים וקוליים, שניתן להבחין בהם לרוב מבעוד מועד. אלא, שנהג התובעת השיב לכך כי כשהבחין במחפרון לראשונה, ולא במרחק רב ממנו, היה המחפרון בעמידה, וכי על כן מתבקשת המסקנה כי נסיעתו לאחור ופגיעתו ברכב התובעת תוך זמן קצר נעשתה אגב נסיעה לאחור במהירות מופרזת, כך שלא נותרה לנהג התובעת כל אפשרות לחמוק מהפגיעה.

לאור כל אלו, הרי שיש לקבוע כי האחריות לגרימת התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים.

גובה הנזק -

התובעת תמכה תביעתה בחוות דעתו של שמאי; הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית מטעמם ואף לא עמדו על חקירת שמאי התובעת.

על כן, כי התובעת הוכיחה את גובה הנזקים הנתבעים.

כיסוי ביטוחי לנתבעים -

הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי כנגד המבטחת, חב' סקוריטס סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "הצד השלישי" או "צד ג'"), בטענה כי ככל שיימצאו חייבים בפיצוי לתובעת, הרי שיש להחיל חבות זו על צד ג', או לחילופין להורות לצד ג' לשפות את הנתבעים בהתאם לתנאי הפוליסה עליה חתומה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") מול צד ג'.

צד ג' טוען כי לאחר שהתקבלה הפניה מאת התובעת באשר לתאונה, כמי שמבטחת את הנתבעת, פנה אל הנתבעת על מנת להשיב לדרישה. אולם, הנתבעת לא שיתפה פעולה ונמנעה מלהעביר את המסמכים שנדרשו לצורך כך, ועל כן אין כיסוי ביטוחי לנתבעת – הכל בהתאם לתנאי הפוליסה.

עוד טען והוסיף צד ג' כי לאחר שהוגש כתב ההגנה מטעם הנתבעים, העבירה הנתבעת לידי צד ג' את המסמכים הרלוונטיים, אולם לשיטת צד ג' לא היה די בכך על מנת לרפא המחדל שבשלו אין להעניק כיסוי ביטוחי לנתבעת.

הלכה היא כי טענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי בגין אי שיתוף פעולה מצד המבוטחת יש להוכיח כדבעי, תוך פירוט הפעולות שנעשו מצד המבטחת, הפעולות שנדרשו מאת המבוטחת ואשר לא ביצעו, וזאת בנוסף לנזק שיכול ונגרם למבטחת בעקבות העדר שיתוף הפעולה מצד המבוטחת – הנטל להוכיח טענה זו מוטל על המבטחת, הצד השלישי;

לא אך זאת, הרי שעל המבטחת להוכיח אף כי אם הייתה המבוטחת משתפת פעולה עם המבטחת, הרי שהיה בכך כדי להפחית את החיוב, במלואו או בחלקו – ואם כך, אזי באיזה שיעור הפחתה מדובר.

בעניין שבפני לא מצאתי כי צד ג' הרים את הנטל להוכיח העדר שיתוף פעולה, או לכל הפחות כי היה באי שיתוף הפעולה כדי ליצור חיוב נוסף על סכום התביעה, כפי שאבאר להלן -

לכתב ההגנה צירף צד ג' העתק משני מכתבים הממוענים אל הנתבעת, האחד מיום 05.0.1.17 והשני מיום 31.01.17. הגם שלמכתבים אלו לא צורפה אסמכתא כי אלו אכן נשלחו והתקבלו אצל הנתבעת, הרי שלבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה שהגישו הנתבעים ביום 17.09.20, צורפו העתקי אותם מכתבים, כמו גם מכתבים נוספים שיצאו מאת צד ג', ועליהם תשובות מאת נציגים שונים – מי מטעם הנתבעת מי מטעם סוכן הביטוח שלה (כך לטענת הנתבעים), לרבות טופס הודעה לחברת הביטוח – צד ג' - כשהוא חתום ע"י הנתבעת וכן יתר המסמכים שנדרשו מאת צד ג' בפניותיו אל הנתבעת עובר להגשת התביעה. רוצה לומר כי צד ג' אכן פנה אל הנתבעת, וכי על פניו הנתבעת אף השיבה לפניות אלו;

ב"כ הצד השלישי טען בסיכומיו כי ההערות שנוספו על אותן תכתובות, כמו גם טופס ההודעה, הינם בבחינת מעשה מרמה שכן אלו לא נשלחו אל צד ג' מעולם, אולם אין חולק כי כן הועברו אל הצד השלישי במסגרת ההליך דנן. בעניין זה, הצדק עם ב"כ הנתבעת, אשר טען כי הטענה בדבר מעשה מרמה הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה וכי ככל שצד ג' טוען למרמה, הרי שהיה עליו להרים את הנטל להוכיח דבר המרמה. ואכן, לא עלתה טענה מאת הצד השלישי כי מדובר במעשה מרמה, אלא בשלב הסיכומים – דהיינו, כי אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה, וממילא לא הורם הנטל להוכיח מעשה מרמה, ובשים לב כי לא נטענה הטענה קודם לכן, לא ניתנה האפשרות לנתבעים להשיב לה ולא הובאו ראיות לתמוך בכך.

יתרה מכך, בין אם מסמכים אלו הובאו בפני צד ג' עובר לתביעה, ובין אם לאחריה, הרי שהיה על הצד השלישי להראות גם כיצד ניזוק בבחינת שיעור הפיצוי לו הוא נדרש במסגרת הכיסוי הביטוחי כפועל יוצא מהעדר שיתוף הפעולה הנטען. טענה זו כלל לא נשמעה במסגרת כתבי הטענות או במהלך הדיון, למעט לעניין ההוצאות להן נדרשו הנתבעים במסגרת הליך ההוצאה לפועל שהתנהל נגדם לאחר שניתן פסק דין בהעדר הגנה, אשר לימים בוטל. הצדדים אינם חלוקים באשר לגובה ההוצאות בעניין זה, בסך של 2,788 ₪, ואף הוסכם כי שאלת החיוב בגין סכום זה תידון במסגרת התביעה דנן.

לאור כל האמור לעיל, הרי שלא הוכח העדר שיתוף פעולה מצד הנתבעים, או כי היה בו כדי לפגוע בשיעור הפיצוי שהושת על הנתבעים ושעל המבטחת, צד ג', לשאת בו;

לעניין סכום ההוצאות נשוא תיק ההוצאה לפועל, אני סבור כי עם הגשת התביעה נגד הנתבעים, בין אם סברו כי הכיסוי הביטוחי חל, ובין אם לאו, הרי שלא היה נכון מצדם להתעלם מקיומו של ההליך המתנהל, ואין בעניין זה להשית את ההוצאות להם נדרשה הנתבעת בעקבות הליך ההוצאה לפועל, על הצד השלישי, שכן מדובר בתוצאה ישירה של מחדליה של הנתבעת, כפי שטען ב"כ הצד השלישי.

סיכומו של דבר –

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שמצאתי את הנתבעים אחראים לנזקי התובעת בגין התאונה, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 15,315 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך של 374 ₪, שכר בטלת העד מטעם התובעת בסך של 350 ₪ וכן שכר עורך דין בסך של 2,687 ₪;

היות ומסקנתי היא כי אין מקום לטענה בדברת הסרת הכיסוי הביטוחי, הרי שהחיובים הנ"ל ישולמו לתובעת באמצעות הצד השלישי;

הנתבעים יישאו בסכום ההוצאות נשוא תיק ההוצאה לפועל, ככל ולא שולמו, בסך של 2,788 ₪.

סכומים אלו, כולם, ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי – מרכז בתוך 60 יום.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ג, 23 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.