בפני בקשה לתיקון טעות קולמוס שלטענת המבקשים נפלה בפסק הדין;

המבקשים, הם הנתבעים, הגישו הודעת צד שלישי נגד המשיבה לפיצוי, שיפוי או השתתפות "לגבי כל סכום שבו תחויב לרבות הוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו הן בתביעה העיקרית והן בהליכי צד שלישי" – כך במקור בהודעת צד שלישי שהגישו הנתבעים.

ואכן, במסגרת פסק הדין, חוייב הצד השלישי התשלום הסכומים שנפסקו נגד הנתבעים במלואם, לרבות הוצאות משפט ושכר עו"ד, למעט הוצאותיהם בגין הליכי הוצל"פ – ראה נימוקי פסק הדין לעניין זה.

אלא, שבמסגרת ניהול ההליך, המבקשים לא העלו כל טענה או דרישה בנושא שכר באי כוחם ולא צירפו כל ראיה באשר לגובה שכרם.

יתרה מכך, גם כעת, לא צירפו הנתבעים כל אסמכתא כי אכן שילמו את השכר האמור, אלא ביקשו להסתפק בהסכם שכר עוה"ד בלבד. ספק אם די בהסכם עצמו על מנת להקים חיוב, מבלי שנמצאה ראיה לתשלום בפועל.

המשיבה צודקת במובן זה שאין מדובר בתיקון טעות סופר, אלא בצירוף ראיות חדשות שהיה נכון להציג בפני בית המשפט במסגרת הליך המתנהל, ולו על מנת לאפשר למשיבה להתייחס לראיות אלו והדרישה העולה מתוקפן, או אף על מנת שתוכל לקלקל את צעדיה בנסגרת ההליך.

אלא, שאכן נפלה טעות סופר בפסק הדין, שעה שלא ניתנה כל התייחסות לשכר עו"ד המגיע למבקשים, ללא קשר להסכם שהוצג במסגרת בקשה זו, שעה שהודעת צד שלישי שהגישו התקבלה, הלכה למעשה, כמעט במלואה.

אי לכך, אני מורה על תיקון פסק הדין באופן שבו יתווסף רכיב שכר עו"ד אותו תשלם המשיבה למבקשים בסך של 2,687 ₪, בנוסף לסכומים הנקובים בפסק הדין מיום 23.11.22.

בנסיבות אלו, שעה שהבקשה לא נתקבלה אלא באופן חלקי לאחר שנמצא כי אכן נפלה טעות סופר, איני עושה צו להוצאות למי מהצדדים.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"ג, 21 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.