לפניי בקשת רשות להתגונן אשר הוגשה על ידי הנתבעים 1-2.

רקע

1. עסקינן בתביעה מכוח חוזה אשר הגישו התובעים כנגד הנתבעים לתשלום 400,000 ₪, בגין יתרת חוב מכוח ההסכם על סך של 354,000 ₪ ופיצויים בגין הפרת הסכם בסך של 46,000 ₪.
   כמתואר בכתב התביעה, התובעים שהינם חקלאים התקשרו בחודש 02/2017 עם הנתבע
   ב-"הסכם רכישה של תוצרת חקלאית- אבטיח לגרעינים", במסגרתו הוסכם כי התובעים יגדלו עבור הנתבע אבטיח מזן "מללי" משטח חקלאי של כ-370 דונם, בהתאם לתמורה עליה הוסכם.
   
2. במסגרת סעיף תנאי תשלום בהסכם נקבע כי במעמד החתימה ישלם הנתבע לתובעים סך של 105,000 ₪ במזומן עבור עבודות שנעשו עד ליום החתימה (ע"ג ההסכם הוסף בכתב יד "עד מרץ שלושה תשלומים"), 108,750 ₪ בהמחאה ליום 1.10.17 עבוד השתתפות התובעים בביצוע הגידול ו-18,500 ₪ בהמחאה ליום 1.8.17 עבור השימוש בציוד ההשקיה.
   בנוסף, הוסכם בין הצדדים כי במועד החתימה על ההסכם ימסור הנתבע לתובעים 2 המחאות לביטחון האחת על סך של 150,000 ₪ ליום 1.8.17 והשניה על סך 50,000 ₪ ליום 1.9.17.
   
3. בכתב התביעה נטען כי התשלום על סך 105,000 ₪ אשר אמור היה להיות משולם במזומן במעמד החתימה שולם בפועל בהמחאה, ולאחר חתימת החוזה וטרם הגיע מועד פירעונה ביקש הנתבע מהתובעים שלא להפקידה והתחייב להעביר במקומה תשלום מזומן. עוד נטען כי המחאות הביטחון אשר היו צריכות להימסר במעמד החתימה לא נמסרו.
   
4. לטענת התובעים, מלבד התשלום הראשון ע"ס 105,000 ₪, הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם ולא שילמו עבור העבודות והעיבודים שביצעו התובעים ועבור צריכת המים, תוך שנתבע 2 מתחייב מעת לעת לשלם ובד בבד ממשיך להחזיק בשטח החקלאי לטובתו ולתת לתובעים הוראות לביצוע.

התובעים מציינים כי נקבעה בין הצדדים פגישת גמר חשבון ליום 15.7.17, אליה הנתבע 2 לא התייצב, ולאחר שנערכו שיחות נוספות בין הצדדים, טען לפתע כי הגידול לא צלח בהתאם לתחזיותיו וציפיותיו ומשכך אינו מתכוון לשלם. בהקשר של הצלחת הגידולים טוענים התובעים כי הנתבע הוא שניהל את הגידול והוא שנתן להם הנחיות והוראות לביצוע, ומשכך, הוסכם כי מלוא האחריות מוטלת עליו והתשלום אינו מותנה בתוצאה כזו או אחרת.

1. לאחר ניתוק הקשר עם הנתבע, הפקידו התובעים את ההמחאות אשר היו בידיהם אולם הן לא כובדו. לטענת התובעים, נתבע 2 ידע או היה צריך לדעת במועד משיכת ההמחאות כי המחאותיה של נתבעת 1, אשר ניתנו במעמד חתימה ההסכם, חסרות כיסוי וכי נתבעת 1 לא תעמוד בהתחייבויותיה.

הבקשה שלפניי

1. במסגרת בקשת הרשות להתגונן טענה נתבעת 1 להיעדר יריבות, זאת מאחר וההתקשרות נעשתה בין נתבע 2 לתובעים, כאשר נתבעת 1 אינה חתומה על כל מסמך, תוך שנתבע 2 טוען כי חתם על ההסכם שלא בכובעו כמנהל הנתבעת 1.
   
2. בהתייחס לתביעה גופה טען נתבע 2 כי במהלך חודש אפריל התגלתה בשטח הגידול עשביה מסוג "סיידא" (להלן: "סיידא"), עשביה מזיקה ה"חונקת" את שרש האבטיח ומונעת ממנו להתפתח.
   לטענתו, עובדה זו היתה ידועה לתובעים עוד טרם חתימת ההסכם, אלא שהם לא יידעו אותו בכך.
   הנתבע מציין כי עם הגילוי, פנה למר עמרי עתריה, אגרונום ושמאי חקלאי, לצורך מציאת פתרון, אולם המומחה העריך שלא ניתן יהיה להתגבר על העשבייה ומשכך המליץ לנטוש את הקרקע, בהיעדר תקווה שיצמח ממנה יבול מסחרי ומתוך מטרה למזער נזקים.
   
3. לבקשת הרשות להתגונן צורפה חוות דעתו של מר עתריה לפיה ביקר בשטח ביום 30.5.17, ביום 6.7.17 וביום 29.8.17. המומחה מסביר בחוות דעתו כי הסיידא אשר נצפה על ידו בשטח, הינו עשב שוטה מזיק במיוחד בשדות וגינות, אשר נוכחותו גורמת לפחיתה משמעותית ביבולים, בהיותו מתחרה רציני על משאבי הקרקע כמו גם העובדה שרקמותיו התת קרקעיות משחררות חומרים מזיקים.
   המומחה העריך כי מדובר בחלקה עם "היסטוריה" של עשביה ואשר אינה מתאימה לגידול אבטיח. נוכח הערכתו כי אין תוחלת לגידול, המליץ לנטוש את הגידול על מנת למזער נזקים.
4. נתבע 2 טוען בבקשתו כי עם גילוי בעיית הסיידא לא ישב בחיבוק ידיים והחל להתכתב עם התובעים במטרה למצוא פתרון לבעיה אשר, לטענתו, היתה ידועה להם מראש.

לבקשת הרשות להתגונן צירפו הנתבעים את המכתבים ששלח נתבע 2 לתובעים והמתעדים את מהלך העניינים מרגע שגילה, לטענתו, את הבעיה.

מאחר ומתוך המכתבים שנשלחו ניתן ללמוד, לכאורה, על מהלך העניינים, יובאו המכתבים כלשונם.

מכתב מיום 30.5.17:
"בהמשך לשיחות רבות שנהלנו בשבוע האחרון לגבי בעיית (הסעיידה) בחלקת האבטיח בנטופה ולאר סיור אתמול 29.5.17 ביחד עם דודי שמש- מדריך אתה ואני ולאחר התלבטות מה לעשות הוחלט לפתוח מים היום 35 קוב לדונם ולבדוק אחרי שבוע איך מתפתחים השתילים שבתוך (הסעיידה) ולאחר מכן לפי הצעתך צריך לשבת ולבדוק איך פותרים את העניין של הגידול והמשך ההסכם. מודה לך מאוד".

מכתב מיום 5.6.17:
"קבלתי היום את הקבלות בפקס ובשיחת הטלפון קבענו שמחר בבוקר מוקדם שעה 7:00 אני אגיע אליכם למשרד במושב בית לחם על מנת לשבת ולבדוק איך פותרים את הבעיה (בעיית הסעיידה) ובשביל שיהיה לכם קל להתכונן אני רושם לכם את הסכומים ששילמתי עד היום...."

מכתב מיום 8.6.17:
"משיחה איתך היום בבוקר הבנתי שהיית עם המדריך החקלאי דודי שמש בחלקת האבטיח בנטופה וכי הוא המליץ:
א. לפנק את השטח במים ולהשקות מחר בין 20-25 קוב לדונם כולל הסעיידה.
ב. להמשיך לשמור על הגידול ממחלות ומזיקים.
לאור הדברים האלה אנו נשקה מחר 25 קוב מים לדונם. מאחל הצלחה".

מכתב מיום 13.6.17:
"בהמשך להמלצת המדריך דודי שמש- לפנק את השטח עם מים ולשמור מחלות ומזיקים על מנת למזער את הנזק של (הסעיידה) לפיכך ממליצה הפקחית יונית לתת רסוס נגד עקריות ביומיים הקרובים.

1. בוננזה+ראלי
2. 2. להמשיך להשקות ביום חמישי הקרוב 18.6.17 25 קוב לדונם".
   

מכתב מיום 22.6.17:
"מהשיחה איתך היום הבנתי שמר דוד שמש המדריך החקלאי ביקר בחלקת האבטיח נטופה והחליט כדלקמן: להפסיק להשקות את החלקה כי זה לא עוזר לפתור את בעיית (הסעיידה) אלא מגדיל אותה כי השטח לא נראה טוב וסובל והסעיידה גדלה יותר מהאבטיח וחונקת אותו".

1. מלבד טענותיו לאי גילוי המידע אודות הסיידא טוען נתבע 2 בבקשתו כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, בעוד שעם גילוי בעיית הסיידא התגבשה אצלו החלטה כי יש להפסיק את העבודות בשטח מתוך מטרה לצמצם את נזקיו והפסדיו, דווקא התובעים הם אלה שלחצו להמשיך ולהחזיק בשטח בניסיון להביא לתוצאה אחרת והם אלה שהגדילו את ההוצאות המיותרות, למרות הערכת המומחה כי לא יצמח דבר.
   באשר לאי העמידה בתשלומים טוען הנתבע כי עם גילוי הבעיה הודו בפניו התובעים כי ידעו על בעיית הסיידא אך לא צפו מצב שבו לא יהיה יבול כלל וכי הוסכם בין הצדדים על הקפאת התשלומים.

חקירת נתבע 2

1. בחקירתו נשאל נתבע 2 על תפקידו אצל נתבעת 1 והשיב כי החברה רשומה על שם בנו וכי הוא מייעץ לבנו. כשנשאל האם הינו בעל מניות השיב בשלילה. בהתייחס לחתימה על ההסכם עם התובעים השיב כי חתם בשמו ולא בשם נתבעת 1 וציין כי גם מכותרת ההסכם ניתן לראות כי ההסכם נחתם בינו לבין התובעים. עוד ציין בהקשר זה כי הקבלות על התשלומים הוצאו על שמו ולא על שם נתבעת 1. במענה לשאלה מדוע נמסרו המחאות של נתבעת 1 השיב כי אין לו חשבון בנק ואין לו המחאות, ולבקשת התובעים נתן המחאות של החברה אשר לא יועדו לפירעון, כאשר במועד הפירעון הוא ישלם במזומן.
   
2. נתבע 2 התבקש להסביר בחקירתו מדוע לא שולם במועד החתימה תשלום מזומן בסך של 105,000 ₪ כפי שנכתב בהסכם והשיב כי התנהל בין הצדדים מו"מ לגבי אופן התשלום, מאחר ולא היה באפשרותו לשלם במועד חתימת ההסכם במזומן את הסכום נקבע, ומשכך סוכם כפי שנרשם בכתב ידו ע"ג ההסכם.
   
3. הנתבע נשאל לגבי ניסיונו ומומחיותו בתחום החקלאות והשיב כי ראה את השטח והאזור וכי תנאי השטח נראו טובים אך נעלם ממנו דבר עיקרי אותו ידעו התובעים, קיומו של עשב מסוג סיידה במקום, אשר אינו מאפשר את הגידול וכי עניין זה התגלה לו באפריל.
   כשנשאל אם התייעץ עם מומחים לגבי טיב הקרקע בטרם החתימה על ההסכם השיב בשלילה והוסיף כי הסתמך כל מה שהתובעים אמרו לו. לדבריו, אם היה נאמר לו מראש שישנה עשבייה, היה מטפל בשטח באופן שונה אולם נאמר לו שהכל בסדר ובכך למעשה הוסתר ממנו מידע קריטי. כאשר התבקש להתייחס לסעיף 2 להסכם המטיל עליו את כל האחריות המקצועית השיב כי לא נאמר לו שיש שם משהו שאוכל את האבטיח.
   

דיון והכרעה

1. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה באותם מקרים בהם ברור שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו.
   
   על מנת שבקשת רשות להתגונן תתקבל, על המבקש להראות הגנה לכאורה.  בית המשפט אינו בודק, בשלב זה, את טיב ראיותיו של המבקש או כיצד יוכיח אותן אלא פותח את שעריו בפני המבקש, אם טענותיו, בהנחה שהן נכונות, מגלות הגנה כנגד התביעה, אפילו תהיה זו הגנה דחוקה ובלבד שפירט את הגנתו ולא הסתפק בהעלאת טענות כלליות.
   
   העובדה שבשלב זה של הדיון בית המשפט מסתמך על תצהירו של המבקש מבלי לבחון את טיב הראיות, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת בתצהיר ושורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי המבקש חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מתבססת הגנתו, ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.
2. בענייננו, טענת ההגנה של הנתבע הינה כי בשטח נשוא ההסכם הייתה עשביית סיידא אשר לא אפשרה את גידול האבטיחים, כך שלא היתה תוצרת מהשטח החקלאי, וכי נתון זה היה ידוע לתובעים, אולם הם לא יידעו אותו בכך.
   לתמיכה בטענותיו צירף הנתבע חוות דעת מומחה אשר ביקר בשטח בזמן אמת והתומכת בטענותיו באשר לעשביה אשר אינה מאפשרת גידול של אבטיחים.
   כמו כן, צירף הנתבע 5 מכתבים ששלח לתובעים בפרקי זמן קצרים החל מיום 30.5.17 ועד ליום 22.6.17, המתעדים את מהלך העניינים החל מסוף חודש מאי, והמצביעים על שיח שהתנהל בין הצדדים סביב בעיית הסיידא, תוך ניסיון לפתור את הבעיה, בתחילה באמצעות השקיה בהתאם להמלצת המדריך, מר דודי שמש, כאשר בהמשך הוחלט להפסיקה.
   

הן חוות הדעת והן המכתבים אשר נשלחו בהפרשי זמן קצרים, תומכים, לכאורה, בטענות הנתבע באשר לגורם אשר הוביל לאי קיום ההסכם ויש בהם גם כדי לתמוך בטענות הנתבע בהתייחס להוצאות אשר נגרמו ממועד הגילוי ועד להפסקת ההשקעה בשטח.

בחקירתו שב הנתבע על טענתו כי התובעים לא יידעו אותו בקיומה של הסיידא וכי לא יכול היה לגלות זאת בעצמו וטען כי לו היו התובעים מיידעים אותו מראש, היה פועל אחרת.

1. הנני סבורה כי הנתבע הניח תשתית עובדתית מפורטת דיה ונתמכת באסמכתאות רלוונטיות לטענת ההגנה שהעלה בכל הנוגע לאי תשלום יתרת התמורה עליה הוסכם במסגרת הסכם ההתקשרות, זאת כמובן מבלי להידרש לטיבן של הראיות אשר הוצגו בשלב זה, אשר מצדיקה את פתיחת שערי בית המשפט בפניו לצורך ניהול הליך במסגרתו תתברר שאלת זכאותם של התובעים לתשלום הסכום הנתבע על ידם.
   
   גם טענת ההגנה של נתבעת 1 כי אינה צד להתקשרות שבין התובעים לנתבע 2, תוך התייחסות לכותרת ההסכם וההסבר שניתן על ידי נתבע 2 באשר למסירת המחאות של נתבעת 1, הינה טענה הטעונה בירור במסגרת ההליך ולא התרשמתי כי מדובר בטענת הגנה נעדרת סיכויים.
   
2. לאור האמור לעיל, ניתנת לנתבעים רשות להתגונן. בנסיבות המתוארות, לא מצאתי לנכון להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה.
   
   המזכירות תקבע את התיק בפני שופט.
   
   

ניתנה היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.