1. לפני בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה").
2. כרקע יפורט בתמצית, כי ביום 2/5/18 הגישו התובעים תביעה כספית נגד הנתבעים 1 ו-2 לתשלום סך של 1,502,923 ₪. לטענתם, הם התקשרו עם הנתבע 1, עורך דין, על מנת שיבצע עבורם עסקת חליפין במקרקעין עם מנהל מקרקעי ישראל (ס' 6 - 7 לכתב התביעה). נטען כי סוכם, כי הנתבע 1 ירכוש עבור התובעים מאת הנתבע 2, קרקע באזור צורית גילון (להלן: "חלקת הרכישה"), אך זאת במטרה לבצע עסקת חליפין בין חלקת הרכישה לחלקת קרקע אחרת של המינהל ביישוב בית זרזיר (להלן: "עסקת החליפין"). תמורת חלקת הרכישה הועמדה על סך של 850,000 ₪, ושכר טרחת הנתבע 1 הועמד על סך 100,000 ₪.
3. אלא, שלטענת התובעים ביום 19/4/13 חתם הנתבע 1 בשם התובע 1 על הסכם הרכישה עם הנתבע 2 מכוח ייפוי כוח מזויף, שכן במועד זה הנתבע 1 כבר ידע לכאורה כי עסקת החליפין לא תוכל לצאת מן הכוח אל לפועל בשל סירוב המנהל. על אף האמור, הנתבע 1 הנחה את התובעים להמשיך ולפעול להשלמת העסקה ולמימונה, וחתם בשם התובע 1 על הסכם הרכישה מבלי לעדכנם או לערבם בהתפתחויות (ס' 24-28 לכתב התביעה). עסקת הרכישה הושלמה והזכויות בחלקת הרכישה נרשמו על שם התובע 1. על אף האמור, עסקת החליפין עם המינהל לא יצאה מן הכוח אל הפועל.
4. נטען, כי הנתבעים 1 ו-2 שיתפו פעולה על מנת להוציא הכספים מן התובעים במרמה; כי בחלוף שלוש שנים של הבטחות שווא, לכאורה, במהלכן עסקת החליפין לא התממשה, התובעים החלו לחשוד בנתבע וקיימו עמו פגישה במשרדו, בנוכחות הנתבעים ואחרים. במסגרת הפגישה התחייב הנתבע למכור את חלקת הרכישה ולהשיב לתובעים את כספם, ואף נרשם שעבוד על זכויות התובע 1 לטובת צד ג' (מר אגבריה) להבטחת האמור. התובעים העלו בתביעתם טענות שונות ומגוונות נגד הנתבעים, בין היתר, למרמה, רשלנות, הפרת חובות נאמנות, חובות חקוקות, הפרת הוראות החוק וכללי לשכת עורכי הדין ועוד, אך לא ראיתי מקום להרחיב בהן לצורך ההכרעה בהחלטה דנן.
5. מנגד, הנתבע 1 בהגנתו כפר בשלל טענות התובעים וטען, כי פעל בשקיפות בכל שלבי העסקה; כי התובעים ידעו על העסקה ואף שילמו את המיסים המתחייבים בגינה; כי התובע 1 חתם על ייפוי הכוח לטובתו והטענה לזיוף משוללת יסוד (ס' 15-25 לכתב ההגנה).
6. כן נטען, כי עסקת החליפין לא יצאה אל הפועל אך מן הטעם שהמנהל היה מעוניין בעסקת החליפין כחלק מעסקה כוללת, אשר הנתבע 1 פעל רבות לשם קידומה. על אף האמור, בשלב מסוים המנהל הודיע לנתבע 1 כי בשל שינוי מדיניות - לא ניתן יהיה להמשיך במשא ומתן (ס' 31 לכתב ההגנה).
7. במצב דברים זה, התובעים ביקשו את הנתבע 1 לפעול למציאת צד שלישי אשר ירכוש מהם את חלקת הרכישה, והנתבע 1 מצדו התחייב לסייע להם בכך. הנתבע 1 אף איתר קונה, מר חלאילה (להלן: "הקונה"), אשר עודנו נכון לרכוש את הזכויות בחלקת הרכישה מאת התובע 1 (ס' 32 לכתב ההגנה). לנוכח כל האמור, טען הנתבע 1 כי הוא פעל במקצועיות, בזהירות ובנאמנות, תוך עדכון התובעים אודות החלטות המנהל.
8. ביום 6/11/18 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בדבר מחיקת הנתבע 2 מן ההליך. מטעם זה, לא ארחיב בטענות התובעים לגביו.
9. במסגרת החלטה מפרוטוקול הדיון מיום 28/6/20, הופחת סכום התביעה, לבקשת התובעים, והועמד על סך של 751,763 ₪ (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 4).
10. ביום 15/4/21 ניתנה החלטה בדבר מינוי המהנדס האזרחי ושמאי המקרקעין, מר מאהר חורי, כמומחה מטעם בית המשפט, לשם מתן חוות דעתו ביחס לשווי חלקת הרכישה. ביום 2/12/21 הוגשה חוות הדעת לתיק ולפיה, בתמצית, החלקה מהווה 7/2 חלקים במושע מתוך חלקה 3 בגוש 19034, סך של 3,201 מ"ר במושע; נכון ליום הרכישה (19/4/13), שווי החלקה הוערך בסך של 528,165 ₪; ונכון ליום עריכת השומה שוויה הוערך בסך של 640,200 ₪.
11. ביום 21/2/22 התקיים דיון הוכחות, במסגרתו נשמעו חלק מן העדים, ובסיומו הועלתה הצעה לסיום התיק (עמ' 18-19 לפרוטוקול). לדיון מקדמי מיום 27/3/22 התייצב הקונה מטעם הנתבע 1, והצהיר לפרוטוקול כי הוא מעוניין לקנות את חלקת הרכישה בתמורה לסך של 850,000 ₪ (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 15). בהמשך, במסגרת הדיון מיום 7/9/22 הודיעו הצדדים לפרוטוקול כי הגיעו להסכמה, כדלקמן:

"ב"כ הצדדים: הגענו להסכמה לאחר שבאנו בנינו בדברים לפיה, במסגרת התביעה מר סמיר חלאיליה יקנה את הקרקע נשוא כתב התביעה תמורת תשלום סך של 850,000 ₪ נטו.

לעניין מס השבח מר סמיר מתחייב לשאת בתשלום מס השבח. לשם כך ימסור עתה מר סמיר לב"כ התובע שיק לפקודת מס שבח על סך של 65,000 ₪, מס' השיק הוא 420 של בנק מרכנתיל דיסקונט סניף סכנין. לאחר שהקונה ישלם את מס השבח וימציא שובר חתום עבור תשלום מס השבח בגין עסקת המקרקעין יוחזר לידיו השיק כאמור. הסכם מכר יוגש לבית המשפט תוך 30 יום מהיום. התובע יעביר לידי ב"כ הנתבע כל מסמך הקשור לבקשת התובע 1 למל"ל הנוגעת לבקשת הפטור לפי סעיף 9.5 וההחלטה שהתקבלה. לעניין יתר רכיבי התביעה, התובע מוותר פרט לשכר טרחת עו"ד, לגביו בית המשפט יכריע בהתאם לסעיף 79 א' לאחר שהתובע יגיש סיכומים קצרים והנתבע יגיש סיכומים קצרים." (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 7-17).

1. בהתאם, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, ונקבעו מועדים להגשת סיכומים בסוגיית שכר טרחת עו"ד.
2. ביום 8/9/22 הוגשה הודעת בא כוח התובעים על הפסקת ייצוג, בה נטען לסירוב התובעים לשלם את שכר טרחתו, ובטענה לניגוד עניינים העלול לנבוע מתביעה, אשר על פי הנטען, תוגש נגדם בעניין זה. בהחלטה מיום 24/9/22 הבקשה התקבלה, בהתאם וכאמור בה.
3. משלא הוגשו סיכומי התובעים, בניגוד להחלטות קודמות, ניתנה ביום 3/10/22 החלטה לפיה, טיעוני הצדדים בסוגיית שכר טרחה יסוכמו בעל פה בדיון שנקבע לשם כך.
4. ביום 25/10/22 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם (בא כוחם החדש של התובעים), במסגרתו הודיעו ב"כ הצדדים לפרוטוקול כדלקמן: "מוסכם עלינו כי בהתאם להחלטה בפרוטוקול הקודם ביהמ"ש יכריע לפי סעיף 79 א בסוגיית שכר הטרחה. בנוסף, בית המשפט יכריע לפי 79א לגבי הוצאות המומחה מטעם ביהמ"ש עד לסך של 4,000 ₪ אם מגיע למי מהצדדים. מבקשים לתת פטור מאגרה שנייה, להחזיר יתרת אגרה ראשונה בגלל תיקון כתב התביעה ככל שהיא לא הוחזרה ולהחזיר את הפיקדון בתיק. תינתן החלטה לעורך דין מועד להחזיר לתובעים באמצעות ב"כ החדש, את המחאה בסך 65,000 ₪, שהועברה בדיון הקודם."
5. בהתאם, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים; נקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב; וצוין כי הצדדים יקדמו את ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין בדיון הקודם לטובת השלמת עסקת המכר, כמפורט בפרוטוקול הקודם. כן הורתי לבא כוח התובעים הקודם להשיב לתובעים, באמצעות בא כוחם החדש, את השיק בסך 65,000 ₪ אשר מוען לטובת מס שבח באופן מידי עם קבלת ההחלטה האמורה (עמ' 23-24 לפרוטוקול).
6. סיכומי התובעים הוגשו לתיק ביום 10/11/22.
7. ביום 14/11/22 הוגשה הודעת הנתבע 1 לפיה, על אף שמסמכי עסקת המכר הוכנו זה מכבר, ובהמשך אף עודכנו בשל חילופי ייצוג, התובעים טרם חתמו על המסמכים, בניגוד לפסק הדין שניתן בהסכמה. נטען, כי אין מקום למתן פסק דין בסוגיית ההוצאות ושכר הטרחה טרם חתימת התובעים על הסכם המכר ומסמכי העסקה.
8. בו ביום ניתנה החלטה לפיה, על הנתבע 1 להגיש את סיכומיו, ברם אף בגדרה צוין, למעלה מן הצורך, כי פסקי דין יש לקיים על המשתמע מכך, כאשר אי קיום פסק דין עלול לגרור את הסנקציות הקבועות בדין.
9. סיכומי הנתבע 1 הוגשו ביום 22/11/22. אלא, שאף במסגרתם נטען, בין היתר, כי על אף שפסק הדין ניתן כבר בחודש ספטמבר 2022, התובעים טרם חתמו על הסכם המכר והם מעכבים את ביצועו (ס' 33 לסיכומי הנתבע).
10. ביום 15/11/22 הוגשה בקשת הנתבע 1 מכוח ס' 6 לפקודת בזיון בית משפט, היא נושא ההחלטה דנן (להלן: "הבקשה"), ביחס לתובע 1. נטען, כי בהתאם לפסק הדין אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים, הסכם המכר בין התובע 1 לקונה היה אמור להיות מוגש לבית המשפט תוך 30 יום, קרי עד ליום 7/10/22; כי בא כוח הנתבע 1 הכין את נוסח ההסכם ויתר מסמכי העסקה והעבירם לבא כוחם הקודם של התובעים; כי המסמכים לא נחתמו במועד שנקבע, ובהמשך בא כוחם הקודם התפטר מייצוג; כי לאור ההסכמות שגובשו בדיון מיום 25/10/22, אף מסמכים חדשים שנמסרו לבא כוחם החדש לא נחתמו, חרף תזכורות רבות בעניין זה. לפיכך התבקש לכוף על התובע 1 מאסר או קנס עד לקיום פסק הדין ככתבו וכלשונו.
11. ביום 27/11/22 הוגשה תגובת התובעים לבקשה, במסגרה עתרו לדחייתה בטענה כי בית המשפט נתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמות הצדדים, ולא הייתה כל הוראה ו/או צו המחייבם לחתום על ההסכם הנ"ל. נטען, כי בית המשפט אינו משמש כזרוע ארוכה לכלל ההליכים הקשורים למערכת ההוצל"פ; כי הבקשה מוגשת בחוסר תום לב מובהק ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט; וכי התובעים "... אינם מזלזלים חלילה בהליכים ו/או בהחלטות כב' בית המשפט, נהפוך הוא הדבר, הם מעוניינים בהתקשרות הנ"ל עם מר חלילה ולהביא לסיום העניין ו/או המחלוקת." נטען, לקיומו של אינטרס התובעים בחתימה על הסכם המכר והשלמת העסקה, אך כי החתימה על הסכם המכר לא התאפשרה בעיקר מן הטעם שהתובע 1 אינו בקו הבריאות. נטען, כי בא כוח התובעים הביע נכונות להגיע עד לבית התובע 1 על מנת להחתימו על ההסכם כאשר הדבר יתאפשר מבחינת מצבו הבריאותי, מה סביר שיתאפשר בקרוב (ס' 11-13 לתגובה).
12. ביום 10/12/22 ניתנה החלטה לפיה, בראי העולה מס' 10-12 לתגובת התובעים, התובעים יגישו הודעת עדכון לתיק עד ליום 15/12/22 בדבר קיום הוראות פסק הדין אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים.
13. בין לבין, ביום 1/12/22 ניתן פסק דין על דרך הפשרה, בסוגיית שכר הטרחה וההוצאות, במסגרתו חויב הנתבע 1 לשלם לתובעים בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 15,000 ₪.
14. ביום 15/12/22 הוגשה הודעת התובעים, לפיה לאור הודעה קודמת שהגיש הקונה לתיק, לפיה לכאורה אין הוא מעוניין לבצע את העסקה ככל שהמסמכים לא ייחתמו עד ליום 9/12/22, "...התובעים מודיעים כי הם מסכימים לא להוציא את העסקה אל הפועל". נטען, כי אין לתובעים כל טענה או דרישה מן הנתבע 1 או מן הקונה, וכי הנתבע 1 נדרש לשלם אך את שכר הטרחה הנפסק ובזה יסתיים ההליך המשפטי. לפיכך עתרו התובעים לדחיית הבקשה ולסגירת ההליך בהתאם להודעת הקונה.
15. בתגובה, הגיש הקונה, באמצעות בא כוח הנתבע 1, הודעה לתיק לפיה, בין היתר, בשיחה טלפונית הובהר לתובעים, באמצעות בא כוחם, כי הקונה עומד על ביצוע פסק הדין ורכישת החלקה. במענה לשאלה מדוע המסמכים טרם נחתמו, נטען כי נמסר לבא כוח הנתבע 1 כי מצבו הרפואי של התובע 1 אינו מאפשר זאת. נטען כי אף ביחס לבעייתיות נוספת שהועלתה באותה שיחה בקשר עם צו עיקול זמני שהוטל על זכויות התובע 1 בחלקה וקיומה של הערה רשומה - הוצעו פתרונות כמפורט בס' 7 - 8 לתגובה. כמו כן, בקשת התובעים למתן שהות נוספת לשם החתמת התובע 1, נדחתה על ידו לנוכח חלוף הזמן מיום מתן פסק הדין. עוד נטען, כי הודעת התובעים מתעלמת מההתנהלות כפי שפורטה בתגובה, ובית המשפט התבקש להסמיך את בא כוח הנתבע 1 להחתים את התובע 1 על המסמכים, ולחלופין לחתום בשמו בשל היעדר שיתוף הפעולה מצד התובעים. לחלופין, עתר הנתבע 1 לקבל את הבקשה ולחייב את התובעים בקנס בסך 3,000 ₪ בגין כל יום בו התובע 1 נמנע מלחתום על הסכם המכר.
16. הבקשה לפי פקודת הביזיון נקבעה לדיון ביום 30/1/23. אלא שבהעדר התייצבות מצד התובעים ולנוכח טיעון בא כוח הנתבע 1 לפרוטוקול (עמ' 25, שורות 8-23), ניתנה החלטה בפרוטוקול לפיה, החלטה בבקשה התלויה ועומדת תישלח לצדדים. כמו כן, התובעים חויבו בהוצאות לטובת הנתבע 1 ולטובת אוצר המדינה.
17. להשלמת התמונה, ביום 30/1/23 הוגשה בקשת התובעים לקביעת מועד דיון אחר, בטענה כי אי ההתייצבות לדיון נבעה מטעות אנוש בתום לב בשל רישום שגוי של מועדו ביומן.

דיון והכרעה

1. בהתאם לס' 6 לפקודה:

"(1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.

(2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה."

1. ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (להלן: "הלכת שרבט"), נדונה שאלת התאמתו של הליך מכוח הפקודה למקרה בו הופר הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בס' 8 להלכת שרבט נפסק כדלקמן:

"בית-משפט זה, בשורה ארוכה של פסקי-דין, ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי "טהור" במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של כפייה. ויודגש: עניינו של ההליך במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים, ואין הוא מיועד להטיל דופי במפר הצו או לפגוע בו (ראו: דברי השופטת שטרסברג-כהן, רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק [2], בעמ' 346; ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק יזום פרוייקטים לבניה בע"מ נ' אשכנזי [3]).

הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית ..."

1. בנוסף נפסק בהלכת שרבט, כי פסק דין אשר הושג בפשרה כמוהו ככל פסק דין ומשכך הוא ניתן לאכיפה בהליכים לפי הפקודה (הלכת שרבט, ס' 11); כי מטרתו של הליך לפי הפקודה הוא הרתעה מהפרה ומניעת הימשכותה בעתיד; כי העקרונות שהותוו בפסיקה ביחס לאכיפת צו שיפוטי באמצעות הפקודה הם, בין היתר: במטרה לקיים הליך מהיר ויעיל שיוביל לקיום הצו; כשבידי מפר הצו הכוח לתקן את ההפרה; מקום בו הצו שאכיפתו מתבקשת הוא ברור וחד-משמעי; ולא קיימת דרך חלופית לאכיפה, בדרך חמורה ופוגענית פחות. בשל ההשלכות כבדות המשקל שיש להפעלת הסנקציה על פי הפקודה, בית המשפט יעשה זאת במשורה ובמקרים חריגים בלבד (הלכת שרבט, ס' 12).
2. עוד נפסק כי "... פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים כולל בתוכו הן מרכיבים של הסכם והן מרכיבים של פסק דין. פסק דין שכזה, לעניין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, ניתן, כעיקרון, לאכיפה בהליכי ביזיון, אף כי לא בכל מצב יהיה הליך הביזיון ההליך הראוי...." (עת"מ (חי') 52240-12-18 סונול ישראל בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה – כרכור (23/2/21), ס' 11). כן נפסק, כי ההליך מכוח הפקודה יינקט רק כאשר אין מחלוקת אמתית בין הצדדים ביחס להסכם, אלא מחלוקת "מדומה" או כזו שיסודה בעמדה חסרת תום לב של מי מהצדדים (רע"א (חי') 42674-05-19 סמארה אמארה נ' ראיד אמארה (29/7/19), ס' 29)).
3. לעניין קבלת בקשה לפי הפקודה במקרה של הפרת הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, אפנה בנוסף: ת"א (נצ') 22285-02-15 אלכסנדר צ'רנובלסקי נ' מהראן ראדי (9/3/21).
4. בנדון, הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין מעגן באופן חד משמעי וברור את הסכמות הצדדים והתחייבויותיהם, ולפיו הקונה ירכוש מהתובע את חלקת הרכישה תמורת סך של 850,000 ₪ נטו; יישא בתשלום מס השבח בגינה; ולשם כך ימסור לב"כ התובע שיק לפקודת מס שבח על סך של 65,000 ₪. הוסכם בברור כי לאחר שהקונה ישלם את מס השבח וימציא שובר חתום עבור תשלומו, יוחזר לידיו השיק האמור. בנוסף הוסכם בברור, כי הסכם מכר יוגש לבית המשפט תוך 30 יום מיום שניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.
5. לפיכך, אני דוחה את טענת התובעים לפיה, לכאורה, לא הייתה כל הוראה ו/או צו המחייבם לחתום על הסכם המכר. בהתאם לפסק הדין, היה על התובעים לפעול לחתימה על הסכם המכר בסד הזמנים שנקבע ולהגישו לבית המשפט תוך 30 יום מיום נתינתו.
6. על אף האמור, וחרף ארכות והזדמנויות שונות אשר ניתנו לתובעים, הסכם המכר טרם נחתם על ידם, וקשה להתנער מן הרושם כי התובעים עושים כל מאמץ על מנת להימנע מחתימה על ההסכם וקיום פסק הדין, בין היתר, בטענה כי מצבו הרפואי של התובע 1 אינו מאפשר זאת. אלא, שמצבו של התובע 1 נותר בערפל ולא הוברר אימתי ניתן יהא לחתום על הסכם המכר, בהתאם וכאמור בפסק הדין, ואף לא הונחו אסמכתאות לנטען בעניין זה.

1. אם לא די בכך, אף למועד הדיון שנקבע בבקשה - התובעים לא התייצבו, ואף בבקשתם מיום 30/1/23 לקביעת מועד לדיון נדחה לא נמצא טעם מספק להתנהלותם. הדברים אמורים לנוכח טיעון בא כוח הנתבע 1 בעמ' 25 לפרוטוקול, שורות 8-24 ביחס לעמדתם, כפי שזו נמסרה לו על ידי בא כוחם בשיחתם הטלפונית.
2. במצב דברים זה, דומה כי היה מקום להיעתר לבקשה כבר בעת הזו.
3. על אף האמור, לנוכח הוראת ס' 6(2) לפקודה, ועל מנת לאפשר לתובעים להציג בפני בית המשפט את הטעמים להימנעותם מקיום פסק הדין - אני רואה לקבוע מועד לדיון נוסף במעמד הצדדים ובאי בא כוחם, טרם הכרעה בבקשה.
4. ככל שהתובעים לא יתייצבו אף למועד הדיון הנדחה, תישקל הוצאת צו הבאה כנגדם, בהתאם להוראת ס' 6(2) לפקודה, על המשתמע מכך (ראו רע"א (חי') 42674-05-19 סמארה אמארה נ' ראיד אמארה הנ"ל, ס' 35-36).
5. נקבע לדיון, במעמד הצדדים כולם ובאי כוחם ליום 21/2/23 שעה 09:45.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח שבט תשפ"ג, 09 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.