החלטה

כללי

מונחת לפנינו תביעת התובע להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 20.3.17 כפגיעה בעבודה.

עובדות המקרה והשתלשלות העניינים

1. התובע, יליד 1951, עבד במועד הרלוונטי לכתב התביעה כמנהל המתנ"ס בבסמת טבעון.
2. במסגרת עבודתו היה התובע אחראי על ביצוע מדיניות ההנהלה, השתתפות בישיבות הנהלה, ביצוע הנחיות והוראות, קיום ישיבות צוות, אחריות על עובדי המתנ"ס, גיוס משאבים ויוזמות לביצוע פרויקטים.
3. ביום 20.3.17, נפגש התובע עם ראש המועצה בסמת טבעון – מר מוניר זובדיאת (להלן: "ראש המועצה").
4. בפגישה זו, דן ראש המועצה עם התובע בנושא תקצוב המתנ"ס לפעולות ספורט לשנת 2017. בין היתר, ביקש ראש המועצה מהתובע לקלוט עובד חדש במתנ"ס.
5. בסיום הפגישה בין השניים (התובע וראש המועצה כאמור), פנו שניהם למשרדו של גזבר המועצה – מר עטיה זובידאת (להלן: "גזבר המועצה"), כדי לבדוק תקצוב הנושאים שעלו בשיחה.
6. בשעה 12:02 שלח גזבר העירייה אל התובע אישור בדואר אלקטרוני כלהלן –

"בהמשך לשיחתנו בקשר לתקציב המועצה לפעולות ספורט לשנת 2017, אבקש להבהיר שמה אושר נכון להיום עומד על 100,000 ש"ח בלבד. במסגרת הצעת השינויים בתקציב הרגיל לשנת 2017, שתובא לאישור מליאת המועצה בקרוב, הוגדל התקציב בעוד 50,000 ש"ח."^[1]

1. בסביבות השעה 15:00 ערך התובע שיחה עם גזבר המועצה לעניין ההודעה שנשלחה כאמור.
2. בשעה 17:00 לערך, יצא התובע ממשרדו ונסע לכיוון ביתו שבעכו. טרם הגיע אל ביתו, תוך כדי הנהיגה, הרגיש התובע לחצים חזקים ומתגברים בחזהו. לכן, נסע ישירות לרופא המשפחה במרפאת כללית, לא לפני שעדכן בדבר את אשתו.^[2]
3. ד"ר מועטי באסל, אליו הגיע התובע בשעה 17:18, הפנה את התובע למיון. מהמרפאה פונה התובע ישירות לחדר המיון בנהריה באמבולנס של מגן דוד אדום. שם נקלט והועבר אל המחלקה הקרדיולוגית. ביום 22.3.17, שוחרר התובע לאחר שעבר הליך צנתור.
4. ביום 4.6.17 הגיש התובע לנתבע את תביעתו להכיר באירוע מיום 20.3.17 כפגיעה בעבודה. ביום 15.11.17 דחה הנתבע את התביעה, בנימוק של אי הוכחת אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודת התובע ואשר הביא להתפתחות האוטם. ביום 14.5.18, פתח התובע בהליך דנן.
5. התובע הגיש תצהיר מטעמו ותצהיר של מר רחמים נינו – מנהל מחוז חיפה והעמקים והממונה הישיר עליו בתקופה הרלוונטית – אליו התקשר, בהיותו מאושפז, ודיווח לו על האירוע וגרסתו להשתלשלות העניינים שקדמה לו.
6. הנתבע העיד מטעמו את ראש המועצה וגזבר המועצה.
7. התובע, מר רחמים נינו, גזבר המועצה וראש המועצה נחקרו במסגרת דיון ההוכחות. לאחריו הוגשו סיכומים בכתב באשר לשאלת קיומו של אירוע חריג ביום 20.3.17 .

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי אירועי השתלשלות העניינים ביום האירוע הכניסה אותו למתח נפשי עצום. האירוע החריג במקרה זה היה התרגשותו שבאה בעקבות השיחות עם ראש העיריה והגזבר והייתה הגורם, הלכה למעשה, לאירוע הלבבי שאירע לאחר מכן.
2. הנתבע דוחה את טענות התובע לקרות אירוע תאונתי חריג בעבודה. לדבריו, גרסתו העובדתית של התובע לאירועים שקדמו לאירוע הלבבי לא הייתה אחידה ועקבית. בפועל, לא הצליח התובע להרים את נטל ההוכחה, לקיום אירוע חריג.

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 79 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, קובע כדלקמן –

"בחוק זה, במבוטח -

"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;

"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

1. "הלכה פסוקה היא כי בתביעה להכרה בפגיעה בעבודה, עוד טרם בחינת שאלת הקשר הסיבתי –יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה, וזו מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם, או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה, מאידך גיסא. רק לאחר שהוכחה תאונה על שני יסודותיה ובית הדין שוכנע כי הגורמים לתאונה היו גורמים חיצוניים הנראים לעין, רק אז תקום חזקת הסיבתיות בדבר הקשר בין הגורם לפגיעה." ^[3]
2. על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה נפסק כי ".. על המבוטח להוכיח התרחשותו של "אירוע חריג" היכול למצוא ביטויו ב"דחק נפשי בלתי רגיל" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם. רק אם יוכח קיומו של אירוע שכזה, ניתן יהיה לקשור בינו ובין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב^[4]. הכללים להכרה באירוע כלשהו בעבודתו של נפגע כ"אירוע חריג" סוכמו בפסק הדין בעניין סידה^[5] כך:

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן...

שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו."

1. נטל ההוכחה להוכיח אירוע חריג כאמור, על הטוען לכך^[6].
2. קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, נבחנת סובייקטיבית אצל האדם המדובר, בסייגים -

"אמנם הלכה היא שבוחנים אירוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על פי מבחן אובייקטיבי – יש להוכיח שהיה כלל אירוע, שבעיני המבוטח, יכול להיחשב כאירוע חריג. ראו עבל 99 / 458 פלבסקי מאיר נ' בטוח לאומי-משרד ראשי [פורסם בנבו] [עבודה ארצי, כרך לג (58), 31]

"משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה"."^[7] [ההדגשה הוספה]

כלומר -

"השאלה אם מדובר במאמץ או במתח שהינם יוצאי דופן נבחנת על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, אך תוך בחינתו "בעיניים אובייקטיביות, בקנה מידה של סבירות" (עב"ל 405/99 דוד דגני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.1.02; עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.02).^[8] [ההדגשה הוספה]

עוד נפסק –

"אם קיים ספק בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, זאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם הלבבי בו לקה המבוטח"^[9]. [ההדגשה הוספה]

ומן הכלל אל הפרט

מעיון במלוא חומר הראיות בתיק, עדויות הצדדים וטענותיהם אנו סבורים כי בנסיבות המקרה דנן יש מקום למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע ביום 20.3.2017 והאירוע הלבבי בו לקה התובע, כפי שנבאר להלן.

קרות מאורע הקשור לעבודה

1. בתביעה שהגיש התובע לנתבע כך תיאר את הפגיעה – "לאחר ויכוח חריף בעבודה בעת הנסיעה הביתה לעכו, בסמוך לכניסה לעכו לקה בכאבים עזים בחזה פנה לקופ"ח ובהמשך אושפז".
2. בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע ביום 5.7.2017, תיאר כך את אירועי יום 20.3.17 –

"בתאריך 19/3/2017 הוזמנתי על ידי ראש המועצה לפגישה אצלו בלשכה והא פנה אליי ואמר לי שהוא יעביר לי למתנ"ס סכום של 150,000 שקל ואני בתמורה אעסיק את אותו עובד שדובר עליו לפני עשרה חודשים אמרתי לו שהוא יודע מה דעתי על כך ואני עקרונית מתנגד לכך הוא טען שאין לי מה לדאוג וביקש שאתחיל להעסיק אותו מתחילת מרץ ואשלם לו שכר הבהרתי לו שוב את דעתי והוא עמד על כך ואני נאלצתי להסכים לכך ולשתוק ולחשוב מה עושים הלאה ואז שאלתי אותו מתי הוא נותן לי את ההתחייבות לגבי הכסף ונגשנו לגזבר ביחד הוא לחש משהו לגזבר שלא שמעתי ויצא מהמשרד של הגזבר ואז שאלתי את הגזבר מה עם ההתחייבות והוא אמר לי שהוא ישלח לי אותה במייל המתנתי כשעתיים במשרד ואז קיבלתי מייל שבינו לבין ההתחייבות אין קשר הוא רק כתב לי שהתקציב שעומד לכלל הספורט ברשות עומד על 100,000 ₪ והמועצה תעשה מאמץ לאשר עוד 50,000 שקל ולא נתן לי כל התחייבות לגבי הכסף בגין ההוראה שאמר לי ראש המועצה הרמתי טלפון לגזבר ואמרתי לו שזו לא התחייבות וסוכם שאקבל התחייבות והוא ענה לי שזה מה שהוא יכול לרשום ואין לו מאיפה להביא את ה 150,000 שקל למתנ"ס ולא יודע מאיפה להביא לי את הסכום הזה שעליו התחייב ראש המועצה. אני הרגשתי מאויים שמצד אחד אני הייתי צריך להעסיק עובד שאני לא רוצה וגם לא מקבל את הכסף שהובטח."

1. בהמשך מסר התובע לחוקר כי הדיון עם ראש המועצה היה תרבותי ולא היה ויכוח קולני. עם הגזבר הוא התווכח על הנושא של הכסף , לא היו צעקות, היה שיח של הרמת קול מצדו בהרגשה של תרמית. התובע תיאר את הרגשת חוסר האונים ומפח הנפש ושעושים לו תרגיל מסריח, ניסה להירגע, הרגיש שהוא מתפוצץ מכעס ומאוים מהעובד החדש, שספרו לו שהוא בן למשפחה עבריינית, אשר מצפה מהתובע שישלם לו שכר עשרה חודשים שלא קיבל. התובע פחד שהעובד יבוא עם אקדח וירה בו.
2. גרסת התובע להשתלשלות אירועי יום 20.3.17 הייתה עקבית ואומתה ברובה על ידי עדי הנתבע. עדי הנתבע אישרו את פגישת התובע עם ראש המועצה, בה דרש האחרון העברת פעילות העמותה לבוגרים בכדורגל למתנ"ס. נוסף, ביקש מהתובע לקלוט לעבודה עובד גינון שעבד במגרש הכדורגל מטעם העמותה במתכונת – עובד צינור – אשר שכרו משולם על ידי המועצה באמצעות המתנ"ס. מקובלת עלינו עדות התובע כי חש שכופים עליו את ההעסקה במתכונת המנוגדת לכללי המנהל התקין. עדי הנתבע אישרו בקשת התובע להתחייבות בכתב מטעם המועצה להעברת התקציב הנדרש. הלכה למעשה, לאחר הפגישה, ניגשו התובע וראש המועצה לגזבר המועצה להסדרת עניינים אלו.
3. שוכנענו כי סוגיית העסקת אותו עובד עלתה עשרה חודשים קודם לכן, אז הצליח התובע למנוע את קליטתו של אותו אדם כעובד במתנ"ס. בשונה מהמקרה הקודם, באירוע עסקינן אמינה עלינו עדות התובע כי הוא חש שכופים עליו את ההעסקה בניגוד לרצונו, זאת כאשר כללי המנהל התקין שעמדו בראש מעייניו התנגשו להבנתו עם דרישת ראש המועצה. משכך חש תסכול וחוסר אונים לנוכח דרישה זו. עדות התובע קיבלה חיזוק מדברי ראש המועצה והגזבר על יושרו ומקצועיותו של התובע וכי מילא תפקידו על הצד הטוב ביותר.
4. התובע האמין שאותו עובד בן למשפחה עבריינית וחשש כי הלה עשוי לבוא ולדרוש מהמתנ"ס שכר שלא קיבל בעבר, תוך איום על התובע עצמו.^[10]
5. הבעייתיות בהתנהלות ראש המועצה אושרה על ידי גזבר המועצה אשר העיד כי ראש המועצה ביקש ממנו להשלים תקציב מתנ"ס עד ל 150,000 ₪ וכי התנהלות זו אינה תקינה. מכאן תוספת התקציב לא אושרה. כתגובה לכך, התובע התקשר אל גזבר המועצה בשעה 15:00-15:30 לערך. באותה שיחה, לדבריו, דרש התחייבות בכתב לסכום הנוסף כמובטח ושוב סירב הגזבר לאשר השלמת כסף בניגוד לנהלים.
6. מקובלת עלינו גרסת התובע כי לאחר אירועים אלו, הוא הרגיש מרומה ומתוסכל במיוחד כאשר סגנו עדכן אותו כי העובד המדובר הגיע לחתום על חוזה^[11].
7. לפי עדות התובע, זה חש שנקלע בעל כורחו למבוי סתום אשר בו כופים עליו לעשות מעשה בניגוד לנהלים. הגזבר אישר בעדותו כי כל הסיטואציה הזו לא הייתה נעימה לתובע.^[12]
8. כלומר – התובע הצליח להוכיח קרות אירוע אובייקטיבי בעבודתו.
9. אשר על כן אנו קובעים כי ביום 20.3.2017 ארע לתובע אירוע תאונתי בעבודתו, השאלה שנותרה לדיון מה רמת חריגותו.

חריגות האירוע

1. בעניין ניב יוסף^[13] נקבע כי:

"יאמר תחילה כי אירוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח אירוע חד-פעמי. גם אירועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים לדוגמא או אפילו אחת לכמה שבועות, יכול ולא יהיו שיגרתיים לעבודה - והכל מותנה בעוצמתם ובתדירותם ובהתייחס לנפגע הספציפי שבו מדובר ...."

היינו, עצם קרות אירוע אחר עשרה חודשים קודם לאירוע נשוא המחלוקת, או היות התובע שרוי בלחצים נפשיים בעבודתו בשנים 2002 או 2009 (ראו מוצג נ/3) אינם מבטלים את חריגות האירוע דנן. יודגש כי אין שום ראיה שהתובע שהה במתח מתמשך במשך עשרת החודשים בין שני האירועים בהם נדרש להעסיק את העובד.

1. חשוב להדגיש מצד אחד את ותק התובע וניסיונו הרב בעבודה במתנ"סים מעל 43 שנים בין היתר ניהול דיונים שוטפים על אישור תקציבים. מצד שני, עדי הנתבע והעד מטעם התובע העידו על מקצועיותו יושרו והקפדתו לפעול לפי החוק. כשהיו בעבר אירועים מסוימים בניגוד לנהלים הצליח לחסום אותם באיבם. לטעמנו עדויות אלו מחזקות את קושי התובע להתמודד עם הסיטואציה אליה נקלע בה הוא חש שכופים עליו את ההעסקה.
2. לדעתנו אין לקבל את טענות הנתבע כי התובע הסכים למתווה שהציע ראש המועצה בהסתמך על כך שניגש אתו לגזבר כדי להסדיר את ההתחייבות לתשלום שכרו. אנו סבורים כי הסכמת התובע לא הייתה ממש רצונית. בהודעה לחוקר חזר התובע מספר פעמים כי הוא התנגד לצורת העסקה בניגוד לנהלים, חזר והבהיר את עמדתו, אולם ראש המועצה עמד על כך והתובע נאלץ להסכים, לשתוק ולחשוב מה עושים הלאה^[14]. זאת ועוד, גזבר המועצה אישר בהודעה לחוקר, כי המועצה דרשה מהתובע לממן פעילות ספורט מעבר לתקציב, הגזבר הבהיר כי לא עניין אותו מה המועצה דורשת והתריע בפני התובע שאסור לו לחרוג מתקציב המתנ"ס.
3. מהאמור עולה, כי התובע נקלע לסיטואציה בעייתית שתוארה על ידי הגזבר "ביני לבין המועצה". מצד אחד המועצה דורשת ממנו התנהלות בחריגה מהתקציב ומצד שני הגזבר אוסר זאת עליו.
4. התובע הרגיש כי מנסים לכפות עליו העסקה במתכונת לא תקינה של עובד שאינו מעוניין להעסיקו והוא האמין שהעובד בן למשפחה עבריינית וחשש שיפגע בו.
5. במאמר מוסגר נציין כי התובע הזכיר מקרה רצח שאירע במגרש הכדורגל שהגביר, לטענתו, את חששו. לדעתנו התובע השתמש במקרה אחרון זה כדי להעצים את חריגות האירוע ללא שום קצה חוט לקשר בין אותו עובד, עמותת הספורט, המועצה או המתנ"ס למקרה הרצח, למבצעו או למניע שלו. מכאן התייחסנו לעובדה זו בערבון מוגבל.
6. סיכומם של דברים – בהתאם להלכה הפסוקה ונוכח התרשמותנו מכנות התחושות הסובייקטיביות של התובע כפי שתיאר והערכת המצב האישית שלו, אשר נתמכו בראיות אובייקטיביות אנו קובעים שהתובע הוכיח כי ביום 20.3.17 ארע לו אירוע חריג.

לא נעלמו מעינינו טענות הנתבע בסיכומיו וניסיונו הרב של התובע בעבודת ניהול מתנ"סים לרבות דיוני תקציב. אולם, גם אם היה ספק כלשהו בחריגות האירוע, לנוכח סמיכות הזמנים כפי שיפורט בהמשך, אנו סבורים כי לא יהא זה מן הראוי לדחות את התביעה בשלב זה, מבלי שימונה מומחה רפואי לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין האירועים ביום 20.3.2017 לבין האירוע הלבבי.

סמיכות זמנים

1. אין מחלוקת כי התובע החל להרגיש את הכאבים והלחצים בחזה באותו יום של האירוע במהלך נסיעתו הביתה.
2. לפיכך, גם אם יש ספק לחריגות האירוע ובשל סמיכות הזמנים יש מקום למינוי מומחה רפואי – ראו והשוו עב"ל 63592-09-16 דניאל וינא- המוסד (ניתן ביום 22.5.18).

משקלה של האנמנזה

בהתאם לפסיקה – "לרישומים במסמכים הרפואיים, ובעיקר באנמנזה, יש ליתן משקל מיוחד משההנחה היא שהנבדק ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול המתאים^[15].

1. לצד זה יש לזכור כי האנמנזה נועדה לצורך הטיפול הרפואי ולא לצרכי הליכים משפטיים. לכן יש להביא בחשבון את ההבדלים בין "אנמנזה חיובית" – קרי, כזו המציינת אירועים שמאוחר יותר המבוטח מתכחש להם; לבין "אנמנזה שותקת" – קרי, כזו שלא כוללת כל התייחסות לאירוע זה או אחר שקדם לקרות המחלה^[16]. עוד יש לזכור שבכל מקרה האנמנזה היא ראיה אחת מבין מכלול הראיות ולא בהכרח יהיה לה משקל מכריע." (עב"ל 13366-02-12 יורי קוברינסקי – המוסד (ניתן ביום 11.12.12)).
2. מגרסתו של התובע עצמו עולה כי רגעים ספורים טרם נכנס לרופא המשפחה התקשר לאשתו ועדכן אותה בהתפתחויות^[17]. יוזכר – התובע יצא מעבודתו בשעה 17 לערך ובשעה 17:18 כבר נערכה התרשומת של רופא המשפחה.
3. הגרסה הראשונית לקרות האירועים חזרה על עצמה לפני שלושה גורמים ורק בסיכום האשפוז בבית החולים – יומיים לאחר מכן – התווסף עניין האירוע החריג בעבודה:

בטופס ההפניה (נ/2) רשם רופא המשפחה כי "מזה קבע שעה לחץ בחזה שמאל עם הקרנה ליד שמאל ללא קוצר נשימה ללא בחילות או הקאות ללא זיעה".^[18]

בדו"ח הרפואי של צוות האמבולנס נרשם – "בן 66 בריא בדרך כלל לדבריו החלו כאבים לוחצים במרכז בית חזה עם הקרנה ליד שמאל בזמן נהיגה. פנה עצמאית למרפאת קופת חולים לבדיקה בה נבדק על ידי רופא ובוצע אקג שהיה תקין בבדיקתנו עם כאב בחזה ללא הקרנה מציין שישנה הטבה מסוימת הכאב לא משתנה במגע או בנשימה שולל חיוורון או הזעה מציין פעם ראשונה בחיים כאב כזה טופל באספירין ללא מצוקה נשימתית שולל בחילות והקאות"

בסיכום אשפוז מהמרכז הרפואי לגליל, המחלקה הקרדיולוגית, בה אושפז ביום 21.3.17 בשעה 00:33. בטופס הקבלה למחלקה נרשמו, בין היתר, הדברים הבאים:"התקבל למחלקתינו דרך המיון בשל כאבים לוחצים בחזה מקרינים לכתף שמאל שנמשכו כ 20 דקות שהופיעו בזמן נהיגה, פנה לרופא בקהילה שהחליט להפנות אותו למיון עם אמבולנס".

1. השאלה העולה אם לראות בהעדר אזכור האירוע במסמכים הרפואיים הראשונים כאנמנזה שותקת או אנמנזה פוזיטיבית המתעלמת מהאירוע הנטען בעבודה.

אנו סבורים, כי במקרה שלפנינו, האנמנזה בכרטיס הרפואי אצל רופא המשפחה, בדו"ח מד"א ובסיכום האשפוז היא אנמנזה שותקת. התובע התלונן על הסימפטומים מיום האירוע ללא התייחסות לקרות או שלילת קרות אירוע בעבודה, מתח או לחץ נפשי כפי שהוא מתאר בתביעתו.

1. ראוי לציין כי לגבי התובע אנו למדים מכאן שהעדר רישום במסמכים הראשוניים ללחץ הנפשי או למתח העצום אותו הוא מתאר מעלה ספקות בדבר עוצמת התחושות שהוא חש.
2. זאת ועוד, קיימות עובדות התומכות בגרסת התובע –

למחרת האירוע התקשר התובע בשעות הבוקר למר רחמים נינו, דיווח לו כי הוא מאושפז בגין אוטם בשריר הלב שעבר בעקבות מתח חריג וסטרס חריף לאחר פגישה עם ראש המועצה וויכוח עם גזבר המועצה עימם נפגש יום קודם^[19].

ראש המועצה עצמו אישר כי נודע לו דבר אשפוז התובע למחרת האירוע וכי התובע מייחס את האירוע הלבבי לאירועי היום הקודם^[20].

במסמך השחרור ממחלקה קרדיולוגית מיום 22.3.2017 בשעה 11:55 נרשם לראשונה כי לחץ החזה הופיע במנוחה לאחר ויכוח בעבודה.

1. משכך, על אף הקשיים עליהם הצביע הנתבע בסיכומיו, בעיקר העדר אזכור של האירוע החריג במסמכים הרפואיים הראשונים, זאת בשונה מרישומים קודמים בכרטיסיו הרפואיים מהם עולה כי כשהיה שרוי בלחץ נפשי מסר מידע זה לרופאיו^[21] , אנו סבורים כי אין בקשיים אלו כדי להביא לדחיית התביעה בשלב זה.

בסופו של דבר

1. אנו קובעים כי ביום 20.3.2017 ארע לתובע בעבודתו אירוע תאונתי חריג של דחק נפשי.
2. אנו מחליטים למנות מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הדחק הנפשי תוצאת האירועים ביום 20.3.2017 לבין האירוע הלבבי בו לקה התובע.
3. החלטה על מינוי מומחה תצא בנפרד.

ניתנה היום, ט"ז אדר תש"פ, (12 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. נספח א' לתצהיר התובע. ↑

2. סעיף 15 לתצהיר. ↑

3. עב"ל (ארצי) 36470-04-11 דן סקוירסקי – המוסד לביטוח לאומי (8.12.11) ↑

4. בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי, פ"ד נג' (2) 529 (25.3.1999). ↑

5. עב"ל (ארצי) 502/09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (21.10.2010); ראו גם: עב"ל (ארצי) 45023-09-11 שאול בירן - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (4.12.2012); עב"ל (ארצי) 18834-02-15 סיימון גורייבסקי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (17.11.2015). ↑

6. ראו עניין בירן, ראה ה"ש שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. לעיל. ↑

7. עב"ל (ארצי) 1302/00 אסולין – המוסד לביטוח לאומי (3.11.2005). ↑

8. עב"ל (ארצי) 36264-05-10 מלמד - המוסד לביטוח לאומי (5.12.11) ↑

9. עב"ל 63592-09-16 דניאל וינא – המוסד לביטוח לאומי (22.5.2018). השווהעב"ל (ארצי) 14882-12-12‏ ‏ אסחק יחיא - המוסד לביטוח לאומי, (10.11.2014); עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ', [פורסם בנבו] פד"ע לח 461, 471 (16.1.2003). ↑

10. סעיף 13 לתצהיר התובע ↑

11. עמ' 7 לפרוט' ש' 8-10 ↑

12. עמ' 16 לפרוט' ש' 16. ↑

13. דב"ע (ארצי) נד/0-143 יוסף ניב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח', 143 (25.1.1995). ↑

14. עמ' 1 להודעה לחוקר ש' 17-16. ↑

15. עב"ל (ארצי) 3592-07-12 יצחק עזרן – המוסד לביטוח לאומי, (29.11.12). ↑

16. עב"ל (ארצי) 176/99 גרץ דניאל – המוסד לביטוח לאומי, (2002); ראו גם: דר' גרונפלד ופרופ' אלרועי, "משקל האנמנזה בהוכחת ארוע תאונתי כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי", רפואה ומשפט, גליון 31 בעמ' 34. ↑

17. ראה סיפא ס' 15 לתצהיר התובע ↑

18. טופס הפניית התובע למיון – 20.3.17. ↑

19. סעיף 4 לתצהיר נינו. ↑

20. עמ' 13 לפרוט' ש' 25-21. ↑

21. ראו מוצג נ/3 ביקור מיום 30.9.2009 בו נרשם " נמצא בלחץ ומתח נפשי" וביקור מיום 17.12.2002 בו נרשם " החמרה עקב לחץ נפשי התרגז". ↑