בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל (נפגעי עבודה) כנכות על פי דין.

1. התובע נפגע בתאונת דרכים מיום 20.5.11. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובמוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל) נקבע בענף נפגעי עבודה כי לא נותרה נכות. קביעה זו מחייבת לכאן לפי סע' 6ב של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן ("החוק"). וזו הקביעה שמבוקש ההיתר לסתור, לפי הסיפא של סע' 6ב הנ"ל.

2. הבקשה הוגשה במקורה יחד עם תצהיר , בלא חומר (החומר הרפואי וקביעות הועדות הרפואיות שדנו בהשלכת התאונה נשוא התיק – צורפו לכתב התביעה).

מבוקש לסתור את הקביעה לפיה התאונה לא הותירה נכות אורטופדית ונפשית. התובע מודה כי סבל בעברו מכאבי גב "קלים ביותר" – לשון סע' 1.12 לבקשה. אך לטעמו, השוואת העבר עם המצב לאחר התאונה מעלה כי העבר הגבי לא הגביל אותו והוא לא סבל מנכות, ואף אם תאמר אחרת, חלה (למצער) החמרה ניכרת בשל התאונה. זאת ועוד, בעקבות הבעיות האורטופדיות שגם שללו ממנו את היכולת להוסיף ולעסוק בעיסוקו כנהג מונית, פיתח גם בעיות נפשיות, כאשר עובר לתאונה גם לא סבל מבעיות כאלה. היה ותתקבל הבקשה, מבוקש אפוא למנות מומחים בתחום האורטופדי והנפשי.

3. יוער כבר עתה כי אף המבקש מודה כי הועדות הרפואיות לא התיימרו לטעון כי אין בעיות אורטופדיות: אלא שגרסו כי מקורן לא בתאונה אלא במצב שדרתי תחלואתי (סע' 1.9 לבקשה). אסקור אפוא העבר הרפואי, שהמבקש התייחס אליו כאל כאבי גב קלים ביותר, כפי שנזכר בתגובת הנתבעת ובפרוטוקולי הועדות. התובע עבר תאונות קודמות , ומופעים חוזרים של כאבי גב, כעולה מן החומר שצורף לתגובת הנתבעת.

א. ב 25.1.01 תאונת דרכים (ועבודה) כשלדבריו התנגשו בו מאחור במהלך העבודה, והגיע למיון רמב"ם. תלונות על כאבי גב וצואר.

ב סי.טי צוארי מ 25.2.01 לא זוהה מימצא מיוחד (פתולוגי). ניתן לומר שהממצאים היו תקינים.

ב 18.3.01 ביצע שוב צלום צוארי אליו הופנה על ידי האורטופד המטפל . הפענוח קבע שמדובר באוסטיופיטים קדמיים ב C5 C6. והיצרות מינימלית של הרווח ב C4-C5 . ברור לגופו שלא יבוצע סי.טי צוארי ועוד צלום צוארי אחריו , אם אין כאבים. ואכן, במסמך המשך של הנוירולוג ד"ר וידנפלד לאורטופד המטפל, צוין שממשיך להתלונן על כאב עז בעורף, אם כי לא נמצאה סיבה נוירולוגית לתלונות והבדיקה הנוירולוגית תקינה.

בתעודה רפואית מ 27.3.01 סוכמו הביקורים של התקף הגב הנ"ל: היו ביקורים ב 1.2.01, 8.2.01, 22.2.01, 6.3.01, 13.3.01 והביקור השישי ב 27.3.01. בביקור מ 8.2.01 התלונן על כאבי צואר בלתי פוסקים עם הקרנה לידיים. התלונן על כאבי ראש. התלונות יוחסו לתאונת הדרכים מ 25.1.01.

ב. ב 5.9.02 תאונת דרכים שכללה התנגשות ברכב מאחור ותלונות על כאבי גב כתולדה. ביקורים אצל האורטופד שנגעו לתאונה זו היו ב 1.10.02 וב 5.11.02. צוין שנמצאו כאבי גב נמוך עם התכווצות שרירים וישור לורדוזה

בבדיקת הדמיה לע"ש גבי מ 5.11.02 הודגם בלט דיסק בגובה L5-S1 (נזכר במסמך רפואי של אורטפד מטפל מיום - 9.12.03 ).

בסי.טי נוסף מ 29.11.05 נחשף בלט בגובה L4-L5.

ג. האורטופד המטפל ציין שלדברי התובע נפגע הוא בתאונה נוספת מיום 28.5.03.

ביקורים נוספים אצל האורטופד היו ב 9.11.03, 9.12.03 (שוב כאבי גב). אושרה תקופה אי כושר לכמה שבועות מנובמבר 2003. האורטופד יחס הכאבים לתאונה מ 28.5.03. אם זה המצב הרי שמדובר על מופע כאבי גב שנמשכו בעוצמות שונות למעלה מחצי שנה.

וגם תחת הנחה היפותטית שמדובר היה בזמנו בניסיון של התובע "לייחס לאחור" לתאונת דרכים, כאבים שהחלו רק מאוחר יותר, גם אז מדובר על מופע כאב של שבועות ברצף, למצער.

ד. ב 18.11.05 הגיע למיון רמבם עקב כאבי גב מזה יומיים וצוין שסובל מפריצת דיסק. למותר לציין כי מי שסובל לעתים מכאב גב קל כמו רוב האוכלוסיה, לרוב לא יטריח עצמו למיון. ואכן בביקור אצל האורטופד המטפל מ 20.11.05 צוין שמדובר בכאבי גב חריפים. במיון ציין כי הכאבים החלו בזמן העבודה והתגברו ביומיים אחרונים. צוין שהכאבים מקרינים לכף רגל ימין, יש הגבלה בתנועות מותן וישור לורדוזיס מתני. בביקור חוזר מ 27.11.05 צוין שמדובר בכאבים נמשכים המקרינים לרגל ימין וירידה בהחזר פיקה מימין.

ב 29.11.05 ביצע שוב בדיקת סי.טי לעמוד שדרה מתני על פי הפנית האורטופד המטפל. הבדיקה לא חשפה בלטי דיסק חדשים לבד מזה הידוע מ 2002 בגובה L4-L5. הפענוח ציין שהרושם הוא להתקדמות קלה בבקע דיסק זה.

ביקורים חוזרים אצל האורטופד היו ב 4.12.05 ו 1.1.06. אושרו תקופות אי כושר למס שבועות, ובסה"כ הרושם הוא שמופע זה של כאבים נמשך כחודשיים וחצי לערך.

4. ממצאי בדיקות הדמיה שלאחר התאונה:

MRI צוארי מ 21.9.11 , חשף 2 בלטי דיסק צוואריים אחד בגובה C5-6 , שני בגובה C3-4, המייצרים לחץ על השק הדורלי. ביחס לבלט השני שנזכר , צוינה גם דפורמציה של חוט השדרה.

5. התובע מפנה לחומר הרפואי הניכר שצורף לתביעה, המלמד על מגבלות ע"ש גבי וצוארי וכאבים עזים, ומפנה לעובדה שהוא נוטל קנאביס רפואי.

6. הועדות הרפואיות במל"ל:

א. אעיר כי התובע מתייחס בתגובתו לתשובה לפער בין קביעות הנכות הכללית לקביעות ענף נפגעי עבודה. נכות כללית קבעה נכות אורטופדית צוארית וגם גבית החל ממועד הסמוך למועד התאונה. במקרה המתאים , כשאין הסבר הגיוני הנותן הסבר אפשרי לפער בין קביעות ענפים שונים במל"ל, אכן יכול הדבר להצדיק היתר לסתור קביעת נכות על פי דין. עם זאת הפער לבדו לא יכול להצדיק מתן ההיתר – נדרש כאמור שלא יהא לו הסבר הגיוני, בעניין האומר דרשני. יוער אפוא:

ראשית, ספק אם יש בכלל מקום להתייחס לטעם זה שכן התובע לא טרח להציפו בבקשתו, אלא רק בתגובה לתשובה, כך שהנתבעת לא היתה אמורה בכלל להתייחס אליו, ואין הוא חלק מטעמי הבקשה. שנית, גם לגופו של ענין, ואף לו הוצב הטיעון במקור, הפער בין קביעות הענפים השונים אינו מצדיק גם לגופו מתן ההיתר במקרה דנן, שכן הועדות בענף נכות מעבודה לא התיימרו כאמור להשתית קביעתן על היעדר מגבלות צואר וגב, אלא על היעדר קשר סבתי לתאונה – ענין שלא נבדק, וברגיל לא אמור להיבדק, על ידי הנכות הכללית. לו למשל היתה קביעה פוזיטיבית בועדות הרפואיות של ענף נפגעי עבודה, שאין כלל מגבלות עמוד שדרה, יכול והיה הדבר אומר דרשני לאור הקביעה ההפוכה בנכות כללית. ההתייחסות תהא אפוא אך לקביעות הועדות הרפואיות בענף נפגעי עבודה.

ב. ועדה מדרג ראשון מיום 14.12.11 : נרשמו תלונות התובע על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים ורדימות ברגליים כאשר קשה לעמוד וללכת הרבה. בבדיקה צוינו הגבלות קשות בתנועות הגוף, שפורטו.

הועדה ציינה ממצאי בדיקת MRI מ 16.11.11 שחשף בלט הדיסק הידוע ב L4-L5. צוין שמשיק לשק דורלי עם לחץ קל על השורשים.

הועדה קבעה כי אין נכות הקשורה לתאונה הנדונה, שכן בלטי הדיסק היו קיימים עוד טרם האירוע הנדון.

ג. ועדה רפואית לעררים מ 2.3.14 – הועדה ציינה כי עמדו בפניה חוו"ד מומחה מטעם הנפגע (ד"ר קרת) , וכן שני צלומי סיטי, אחד לע"ש מתני, שני לע"ש צוארי, שניהם מ 2011, ובדיקת ה MRI מ 16.11.11. הועדה התרשמה מחוסר שיתוף פעולה בבדיקה, וברור מניסוחה שלא גרסה שחוסר שיתוף הפעולה נובע ממגבלות אמיתיות, אלא ממגמתיות מכוונת שהדגימה גם מגבלות מופרזות ולא הגיוניות. הערר נדחה.

ד. בערעור לביה"ד האזורי לעבודה הוסכם על השבת התיק לועדה הרפואית (לעררים), וביה"ד החליט כי יהא מדובר בועדה בהרכב אחר.

ה. ועדה רפואית לעררים מיום 28.10.14 : הועדה ציינה ממצאי הבדיקה הגופנית, התייחסה לחווה"ד של ד"ר קרת, ולבדיקות הדימות, ושבה ודחתה הערר. שוב הוגש ערר לביה"ד האיזורי לעבודה ושוב הושב התיק לועדה הרפואית לעררים – הפעם באותו הרכב – עם הנחיות להשלים התייחסות בעניין מסוים (הפער לועדה בנכות כללית).

ו. מן החומר שצורף לכתב התביעה לבקשה ולתגובה, ניתן להבין שהתיק עבר מאז בין ועדות, מסיבות שונות, עד שקוימה ועדה רפואית לעררים מיום 14.6.17: הועדה אימצה חווה"ד של מומחה יועץ ראומטולוג, ד"ר רוזנר כי אין קשר סבתי ואין נכות. הועדה קבלה גם מסקנות מומחה יועץ בתחום הנפשי של ד"ר מנוחין, שאין נכות צמיתה בתחום הנפשי. הועדה אזכרה גם קביעת הועדה הרפואית בנכות הכללית מ 2.12.13 בו ניתנו לתובע 20% בגין מגבלות התנועה בצואר, ועוד 10% בגין מגבלת ע"ש מתני. אך הפנתה לממצאי ועדה רפואית מ 30.11.16 בה לא נמצאה מגבלה המזכה באחוזי נכות הקשורים לתאונה הנדונה.

7. לאחר עיון בבקשה בתגובה ובתשובה, דליתי מן החומר כי יש חוסרים שלא צורפו וביקשתי השלמתם בטרם החלטה. ביקשתי חווה"ד של המומחה היועץ ד"ר רוזנר שהועדה מיום 27.3.17 אימצה קביעותיו, פרוטוקול ועדה רפואית מ 30.11.16 , וחווה"ד של המומחה היועץ הפסיכיאטרי ד"ר מנוחין שאומצה על ידי הועדה הנ"ל שמיום 30.11.16. כמו כן ביקשתי פענוחי שתי בדיקות הסי.טי מ 2011 שצוינו על ידי הועדה הרפואית מ 2.3.14. התובע השלים כל האמור אך לאחרונה, ואף הוסיף בדיקת MRI נוספת לזו שציינתי בסע' 6(ב) להחלטה זו.

8. עם השלמת החוסרים על ידי ב"כ התובע (המסמכים החסרים לא עמדו בפניו עת הגיש הבקשה), ניתנת החלטתי. לטעמי דין הבקשה לדחייה. הועדות הרפואיות לא התעלמו ממצבו של התובע או מכאביו, אלא להיפך בדקו תלונותיו, ואף לא שללו אותן לגופן, אלא שהבדיקה העלתה מסקנה שאין קשר סבתי לתאונה, וזו קביעה שהמחלוקת עמה הנה מחלוקת רפואית לגופה , ואינה מקימה טעם מוכר שיש בו כדי להצדיק היעתרות לבקשה. להלן אפרט הדברים, תוך התייחסות גם לאותם מסמכים שהשלים התובע.

9. בפענוח סי.טי. לאחר התאונה, מיום 23.6.11 ,צוין שיש בקע אחורי שמאלי ולחץ על השק הטקאלי

במרווח L5-S1, L4-L5 . בין אם מדובר בשני בקעים ובין באחד, לא מדובר על ממצא חדש : עיין בפס' 3(ב) ו 3(ג) להחלטה זו. בעבר תואר הממצא אמנם כבלט ולא בקע, אך פעמים שנעשה שימוש בשני הביטויים לתאר אותו ממצא. הממצא עצמו נזכר פעם כמצוי בגובה L5-S1 וביתר הפעמים בגובה L4-L5. נחזה שמדובר על בלט או בלטים שהיו קיימים כבר שנים לפני התאונה ואף נתנו אותותיהם בפן הקליני באופן ממשי , כעולה מסקירת העבר הרפואי שציינתי לעיל. הסיטי מ 23.6.11 עמד כאמור לנגד עיני הועדה הרפואית , ובעוד שבפן הקליני יכולה היא לגרוס שהוחמר, תיתכן גם מסקנה אחרת, ושתי המסקנות הנן במתחם שיקול דעתה הרפואי האפשרי של הועדה.

באותה מידה יכולה הועדה לגרוס כי אף אם יש החמרה במצב בלט ואף במצב הקליני, זו החמרה תולדת גיל או תחלואה , ולא של מצב תאונתי דווקא, גם אם אירעה בינתיים תאונה. מסקנות הועדה השתיתו עצמן כאמור על היעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין המצב הרפואי, היינו שמדובר על ממצאים מן העבר שלא התאונה היא שהחמירה או גרמה.

דברים דומים יש לומר על פענוח MRI מ 16.11.11 של ע"ש מתני. ציין הבודק כי בוצעה השואה עם הסיטי מ 23.6.11, ועם בדיקת MRI קודמת מ 14.1.006 . צוין שוב בלט הדיסק הידוע מ L4-L5 , וצוין כי הוא גורם ללחץ על השורשים באיזור רצס לטרלי ימני אותו הוא ממלא. צוין כי ממצא זה הודגם גם בבדיקה מ 2006, אך נראה הפעם בולט יותר. גובה L5-S1 צוין דוקא בגדר הנורמה (בניגוד לסי.טי מ 23.6.11 ואזכור האורטופד את המימצא בגובה זה במכתבו מ 2003, כבר שנים לפני התאונה). צוין בלט דיסק נוסף מינימלי, בלא לחץ על השורשים בגובה L3-4 . גם אם יש החמרה במצב התחלואתי של עמוד השדרה, הרי בפרט לאור העבר הרפואי והמצב הניווני הידוע כבר שנים לפני התאונה בעמוד השדרה, יכולה היתה הועדה, במתחם שיקול דעתה הרפואי, לגרוס שמדובר על התקדמות תחלואתית. ולא על החמרה תולדת טראומה. בין ביחס לממצאי ההדמיה ובין ביחס למצב הקליני.

10. בפענוח סי.טי צווארי לאחר התאונה, מ 3.7.11 שעמד אף הוא כאמור לנגד עיני הועדה, צוינו ממצאים של ישור לורדוזיס , אוסטיאופיטים קדמיים בין חוליות C5 עד D1 , שינויים ניווניים קלים בין מפרק C1 לדנס , כולל היצרות של מרווח מפרקי והסתיידות באיזור אנטומי שצוין, ב C3-4 אוסטיאופיט אחורי מרכזי קטן שגורם היצרות קלה של תעלת השדרה, וב C5-6 היצרות קלה של תעלת השורש הימני על רקע ניווני.

ביחס לצוואר אזכיר כי סיטי שבוצע עקב כאבי צוואר עזים עשר שנים לפני התאונה חשף כבר אוסטיאופיטים קדמיים בC5- C6 והיצרות מינימלית של הרווח ב C4-C5 . ושוב: גם אם צילומי ההדמיה שלאחר התאונה חושפים מצב תחלואתי מתקדם יותר לרבות בלטי דיסק צוואריים וממצאים נוספים, אין לומר כי לאור ממצאי העבר אין זה בשיקול דעת רפואי אפשרי של הועדה לגרוס כי מדובר בהתקדמות לאורך השנים של תחלואה ניוונית , שכבר נתנה אותותיה לראשונה 10 שנים לפני התאונה.

11. א. חווה"ד של המומחה היועץ לועדה , פרופ' רוזנר, ניתנה כאמור 27.3.17 , 6 שנים לאחר התאונה. מימצאיה אומצו על ידי הועדה הרפואית מ 14.6.17. המומחה (ראומטולוג) מציין כי הקשיב קשב רב לתלונות התובע בדק אותו ועיין במסמכים. נבדקו מפרקים היקפיים כולל כתפיים, מרפקים, שורשי ואצבעות הידיים, קרסוליים ברכיים וירכיים. אין עדות לדלקת מפרקים פעילה ואין הגבלה במפרקים שנבדקו כדי להעיד על נזק ממחלה פעילה בעבר.

פרופ' רוזנר מציין כי עיין במעקב ראומטולגי של התובע על ידי ד"ר קאלי מ 13.7.16 ואין בה שום אזכור של פיברומיאלגיה. מעקבו של התובע מתמקד בממצאים ותלונות לאורך עמוד שדרה, כאשר האבחנה המבדלת היא בין DISH לבין דלקת שדרתית מקשחת. גם תלונותיו בקשר ללחץ גרמי בבית הבליעה, וסי.טי שהדגים קשרי עצם קדמיים בע"ש צווארי מכוונים לאבחנה מבדלת כנ"ל. לסיכום גם המימצאים הראומטולוגיים, וגם תלונות התובע היום בפני יועץ מכוונות לבעיה מהותית לאורך ע"ש שאינה קשורה לתאונה הנדונה כלל וכלל. אמנם הוא סובל מאד מכאבים, אבל למרות אבחנה של פיברומיאלגיה מצבו לא עונה על קריטריונים אשר מחייבים שלילת אבחנות אחרות שמסירות את כאביו. המומחה מסכם כי מדובר בתסמונת כאבים שלא קשורה לתאונה. גם הממצאים הראומטולוגיים וגם תלונות התובע היום בפני היועץ , מכוונות לבעיה מהותית לאורך עמוד השדרה, שלא קשורה כלל לתאונה.

12. כידוע ההיתר המבוקש לסתירת הנכות על פי דין לא ינתן על נקלה. הוא שמור למקרים משפטיים או עובדתיים, שגם אם אינם רשימה סגורה, מכל מקום מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן . ראה למשל ר"ע 634/85 עודה נ' רותם; ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה; רע"א 8907/17 קרנית נ' פלונית.

בהתאמה, מתבקשות כמה הערות ביחס לקביעת המומחה היועץ שהוטמעה במסקנות הועדה שאימצה אותה: ראשית, הועדות הרפואיות במל"ל לא הסתפקו בסופו של יום בבדיקה אורטופדית ושלחו גם לבדיקת מומחה יועץ ראומטולוג, שהיתה מקיפה , ואשר שלל פיברומיאלגיה ואף את הקשר בין התלונות הראומטיות לבין התאונה. לטעמו, יש לבאר תלונות הכאב באחת משתי אבחנות אפשריות ששתיהן אינן קשורות לתאונה אלא למצב תחלואתי לאורך עמוד השדרה (באבחנות אלה יכול ויש גם לבאר התקדמות המצב – י.פ). שנית – ב"כ התובע צירף מסמך רפואי עדכני מנובמבר 2019, בו מאוזכרת האבחנה של פיברומיאלגיה, מה שלטעמו אינו עולה בקנה אחד עם קביעת פרופ' רוזנר. אלא שאבחנת פרופ' רוזנר כי אין פיברומיאלגיה וכי התלונות לא קשורות לתאונה אלא לתחלואה שדרתית באחת משתי אבחנות סבירות לטעמו, אף היא ניתנה 6 שנים תמימות לאחר התאונה . ופרופ רוזנר אף היה מודע לאבחנת הרופאים המטפלים או חלקם שיש פיברומיאלגיה , ציין אותה ודחה אותה, לאחר עיון בתיעוד ובדיקה.

זו מסקנה שמצויה בהחלט בתחום מומחיותו ואף אין לומר שאינה עדכנית או אינה אפשרית או סבירה על פניה. יש כאן מחלוקת רפואית לגופה אם יש או אין פיברומיאלגיה. מחלוקת רפואית תכנית, בין של רופא מטפל ובין של מומחה מטעם הנפגע, עם מסקנות הועדה (במקרה זה אימוץ קביעותיו של פרופ' רוזנר) – אינה מהווה טעם להבאת ראיות לסתור. מחלוקות שכאלה הנן תכופות, ואם די בהן על מנת שתינתן הרשות להבאת ראיות לסתור קביעת הנכות על פי דין, תסוכל תכליתו של סע' 6ב לחוק, ואף במהירה, ויהפוך החריג לכלל.

13. כך ביחס לתלונות האורטופדיות והראומטלוגיות. וביחס לתחום הנפשי : ראשית, התובע עצמו טוען הרי שבשל כאביו ומגבלותיו האורטופדיות שגם שללו ממנו את היכולת להוסיף ולעסוק בעיסוקו כנהג מונית, פיתח גם בעיות נפשיות. כלומר מדובר בטענה לנכות נפשית המוסבת על הבעיות האורטופדיות או הראומטולוגיות הנטענות. משעה שלא נמצאה הצדקה לתן הרשות לסתור קביעת הנכות על פי דין לפיה אין קשר בין תלונות אחרונות אלה לבין התאונה, כזוהי ממילא גם המסקנה המחוייבת ביחס לקביעת הועדות שאין נכות נפשית שיש לייחס לתאונה.

שנית ולגוף קביעות המל"ל: הועדה אימצה כאמור קביעת המומחה היועץ בתחום הפסיכיאטרי ד"ר מנוחין. כלומר גם כאן נבדקו התלונות. בחוות דעתו שמיום 27.3.17 צוינו תלונות התובע על התפרצויות וכאבים חזקים שגורמים לו אי שקט, אין הוא יכול לשמוע רעש, אשתו זרקה אותו מן הבית, מטופל בקנאביס מצוי במעקב אצל ד"ר גולדין. ד"ר מנוחין ציין שחוץ מהקנאביס, נוטל גם שתי תרופות נוספות – במינון תת טיפולי.

המומחה היועץ ציין המעקב אצל ד"ר גולדין חמש פגישות, ועיין במכתב במכתבו של ד"ר גולדין שהציג התובע מ 22.2.17 ובמכתב בדיקה ראשונית מ 17.6.15 עם אבחנת מצב תגובתי. צוין שהתובע הפסיק לעבוד, שהוא נוטל תרופה שצוינה שגורמת לו ליובש בפה, וצוינה תלונתו על חוסר שינה בלילה. תלונות לחוד, ממצאי הבדיקה אצל ד"ר מנוחין היו התמצאות תקינה בכל המובנים, אפקט לבלי קל עם גוון חרדתי, חשיבה מאורגנת, אן מחשבות שווא או הפרעה אפקטיבית מג'ורית, לא נצפו הפרעות בקוגניציה ובתפיסה, אין עדות להפרעה פוסט טראומטית. המומחה ציין שהפניה ליעוץ פסיכיאטרי היתה 5 שנים לאחר התאונה, שם אובחן כסובל ממצב תגובתי. המומחה שלל קשר סיבתי בין התאונה לבין המצב הנפשי כעת . הוא קבע כי אין נכות פסיכיאטרית אותה יש לקשור לתאונה.

קביעה זו הולמת כאמור תלונות התובע עצמו על מצב תגובתי לנכות הפיסיולוגית שנשלל הקשר בינה לבין התאונה. זאת ועוד בבדיקה עצמאית שערך ד"ר מנוחין נשלל אכן מצב שיכול לנבוע ישירות מאירוע כגון PTSD , ותיאור הממצאים אינו הולם אכן נכות "עצמאית" שתנבע מן התאונה , בלא קשר לתלונות האורטופדיות.

14. היוצא שגם כאן אין שום עילת התערבות. בסופו של יום כל יסודה של הבקשה בויכוח תכני עם קביעות הועדות הרפואיות ולא מעבר. הללו שללו קשר סבתי בין תלונות גופניות ונפשיות לבין התאונה, בנימוקים שבהחלט נמצאים במתחם שיקול הדעת הרפואי ובמומחיותן. והתובע גורס שיש קשר כזה וחולק על הקביעה. מחלוקת רפואית נפוצה שכזו , אינה מקימה כאמור טעם או הצדקה למתן הרשות לסתור.

15. הבקשה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בבקשה בסך כולל של 2500 ₪.

ניתנה היום, י"ט טבת תש"פ, 16 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.