בפני בקשת התובעים להוציא צו הבאה כנגד העד מר דניאל בן אוריאל אשר לא התייצב למתן עדות במועד ישיבת ההוכחות הקודם, על אף שזומן כדין.

בשים לב לנימוקי הבקשה נחה דעתי כי יש לדחות אותה.

הכלל הוא כי בית המשפט יזמן למתן עדות רק עדים שהינם רלוונטיים לתובענה.

כאן, התביעה הינה בגין נזקים נטענם שנגרמו לתובעים כתוצא מהשכרת חנות שבבעלותם לנתבע.

זימונו של העד מבוקש על מנת להוכיח שקודם להשכרת החנות לתובעים, היתה בחנות גלריה, אשר לטענתןם הנתבע הרס אותה במהלך תקופת השכירו – טענה אותה הנתבע מכחיש. עדות זו נחוצה לצורך הוכחת רכיב "עלות השבת המצב לקדמותו" – (עלות בניית גלריה חדשה, בסך של 36,000 ש"ח), כנטען בסעיף 8ב' לכתב התביעה.

דא עקא, במהלך ישיבת ההוכחות הסתבר כי לאחר תום תקופת השכירות התובעים השכירו את הנכס לשוכר חדש אשר הרס לחלוטין את כל הפנים של החנות ולא היה זקוק ממילא לגלריה (עמ' 8 ש' 10-13 לפרוטוקול).

לפיכך, ממילא הפך רכיב זה של התביעה לבלתי רלוונטי, שכן אין כל הצדקה למתן פיצוי בגין ראש נזק זה, מקום שבניית הגלריה לא היתה נדרשת בפועל, לאחר סיום תקופת השכירות בין הצדדים.

כשהוצגה נקודה זו בפני ב"כ התובע במהלך הדיון, טען הלה כי דמי השכירות הפוטנציאליים בגין חנות עם גלריה גבוהים יותר מאשר חנות בלי גלריה (טענה שנטענה גם בבקשה להזמנת עד).

דא עקא, ראש נזק זה כלל לא נטען בכתב התביעה, לא הובאו כל ראיות ביחס אליה – כגון חוות דעת מומחה - והיא מהווה הרחבת חזית.

נוכח האמור אין לזימונו של עד זה, אשר בא להעיד על קיומה של גלריה עובר לכריתת הסכם השכירות – כל רלוונטיות לסכסוך שבפני. ער אנוכי לכך שהעד זומן בעבר, ואולם הזימון נעשה עת העובדות המפורטות לעיל, ביחס לשוכר צד ג' לא היו ידועות. ואולם, כעת משהעובדות ידועות הרי שעדות זו הפכה להיות בלתי רלוונטית, ואין לזמנו – קל וחומר כשמדובר בזימון בכפייה.

נוכח האמור הבקשה נדחית.

הצדדים יתייצבו לישיבת סיכומים בעל פה ליום 5.2.2020 שעה 10.00. קוצב את זמן הסיכומים ל - 15 דקות לכל צד, לכל היותר.

ניתנה היום, י"ב חשוון תש"פ, 10 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.