תביעה על סך של 42,215.19 ש"ח.

התובעים הינם בעלים של חנות הנמצאת ברח' רוטשילד 43, ראשון לציון (להלן: "החנות").

הנתבע שכר את החנות מהתובעים לתקופה שמיום 9.5.2012 ועד ליום 7.5.2013, עם אופציה להארכה ל - 4 שנים נוספות. בעת מסירת

לטענת התובעים, בעת מסירת החנות לחזקת הנתבע, היתה בחנות גלריה עם מדרגות. עוד טוענים התובעים כי עם סיום תקופת השכירות עזב הנתבע את החנות כאשר הגלריה נעלמה מאחר והנתבע פירק אותה ללא רשות התובעים ולא החזירה למקומה.

התובעים דורשים את עלות החזרת ו/או בניית הגלריה בסך של 36,000 ש"ח. כמו כן התובעים דורישם תשלום בגין תיקון נזקים שנמצאו בחנות לאחר עזיבת הנתבע, וכן תשלומים שנדרשו לצורך החזרת המצב לקדמותו, כדלקמן:

חיבור ברז וכן חיבור ברז נוסף לכיור – 1,000 ש"ח;

תיקון מערכת החשמל – 4,680 ש"ח

ביקור חשמלאי מוסמך – 1,170 ש"ח

ביקורת שעון חשמל וחיבור על ידי חשמלאי מוסמך – 445.19 ש"ח.

הנתבע טוען כי בעת מסירת החנות לחזקתו לא היתה בה גלריה כלל. הוא שכר את החנות במטרה לאחדה עם החנות הצמודה, שהיתה אף היא בחזקתו. בהתאם להסכמה מפורשת בין הצדדים הנקובה בחוזה, הוא שבר את הקיר שבין החנויות. עם השבת הנכס לבעליו, הוא בנה את הקיר מחדש, וצבע את החנות. כמו כן הוא פיצל בחזרה את מערכת החשמל ושילם לצורך כך סך של 4,131 ש"ח לחברת החשמל.

העידו בפני התובע 3 והנתבע.

התובע 3 העיד כי היה בחנות לעיתים רחוקים והוא הגיע רק כדי לקחת שיקים. הוא אף לא ידע כי במהלך תקופת השכירות הנתבע איחד את נקודות החשמל של החנויות שהיו נפרדות (עמ' 7 ש' 9-10). עוד פירט התובע כי כיום פועלת בחנות מספרה, וכי השוכר שיפץ את החנות, עשה הנמכת תיקרה, ואינו זקוק עוד לגלריה (עמ' 8 ש' 12-13).

הנתבע מנגד מסר כי מעולם לא היתה בחנות גלריה, והוא זה שבתום תקופת השכירות שהחזיר את המצב לקדמותו.

הכלל הוא על על התובע מוטל נטל הראיה להוכיח תביעתו. דהיינו, על התובעים להוכיח כי בעת מסירת החנות לנתבע היתה בה גלריה.

הסכם השכירות בין הצדדים הינו ארוך ומפורט. הוא מתייחס לפרטים שונים ורבים לרבות העבודות שהנתבע רשאי לעשות בחנות. אין בהסכם כל איזכור לכך שקיימת בחנות גלריה. עובדה זו משמעותית במיוחד נוכח העובדה שבהסכם השכירות עם השוכר הקודם, אשר צורף לכתב התביעה, נאמר במפורש שהחנות מושכרת עם גלריה. היעדרה של הוראה כזו בהסכם הנידון מחזקת את טענת הנתבע לפיה החנות הושכרה לו ללא הגלריה.

מעבר לכך, מהחקירה הנגדית הסתבר כי התובע 3 כלל לא הכיר את החנות. הוא הגיע אליה לעיתים רחוקות, פעם בשנה כדי לקבל את השיקים, עבור שני המשכירים האחרים שהינם הוריו. הורי התובע, המכירים את החנות, לא הובאו להעיד מחמת שהינם אנשים מבוגרים מעל גיל 95. אמנם נטען כי התובעת הינה חסרות כשרות משפטית ואולם לא הובאה כל ראיה לכך, ובוודאי שלא הובאה כל ראיה לכך שהתובע 1 אינו יכול להעיד.

זאת ועוד. כאמור, התובע 3 העיד כי הגיע לחנות פעם בשנה. החנות הושכרה לנתבע במשך 5 שנים רצופות. מודע זה לא פנה לנתבע כבר במהלך תקופת השכירות ודרש ממנו את השבת הגלריה? מדוע טענות אלה עלו לראשונה רק לאחר תום תקופת השכירות? התובע 3 לא מסר כל תשובה מספקת לתמיהה זו.

לא זו אף זו: מעדות התובע 3 עלה כי כיום פועלת בחנות מספרה אשר הגלריה אינה נדרשת לה. בנסיבות אלה, דרישת התובעים לפיצוי בגין עלות הגלריה הינה תמוהה שהרי אין בה כל צורך ושימוש כעת. כך, שגם אם היתה גלריה (עובדה אשר לא הוכחה) הרי שכיום הצורך בה אינו קיים, ואין המדובר בנזק בר פיצוי. מטעם זה נדחתה בקשת התובעים להוציא צו הבאה כנגד השוכר הקודם.

ועל כך נוסיף, כי התובעים לא הביאו להעיד את מר יעקב סיאחצי, אשר מסר להם את הצעת המחיר בנוגע לעלות הגלריה. משכך הצעת המחיר נותרה כעדות מפי השמועה, והתובעים כלל לא הוכיחו את רכיב זה של תביעתם.

באשר לראשי הנזק האחרים, נחה דעתי כי התובעים שילמו סך של 520.87 ש"ח לחברת החשמל בגין תשלום דמי בדיקת מתקן. אני מקבל את טענתם כי המדובר בהשמשת מערכת החשמל לאחר פיצול נקודת החשמל, שהיתה בחנות המאוחדת, לשניים. תשלום זה חל על הנתבע מכח כללי החזרת המצב לקדמותו. כמו כן השתכנעתי כי התשלום בסך של 1,170 ש"ח ל"שבק עבודות חשמל" כרוך בטבורו לענין זה, ואף תשלום זה הינו תשלום שעל הנתבע לשאת בו. מאידך לא השתכנעתי מהי מהות התשלום בסך של 4,680 ש"ח למר יעקב סיאחצי. מאחר וכאמור לעיל, מר סיאחצי לא הובא להעיד – הרי שנזק זה, כמו גם יתר הנזקים הנטענים, לא הוכח.

נוכח כל האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 1,690.87 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד היום.

נוכח הפער בין סכום התביעה לבין החיוב שבפסק הדין, על התובעים לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, ובשכר טירחת עורך דינו בסך כולל של 6,000 ש"ח.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.