לאחר סיום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשמים, כי אין לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה.

1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון ואי קיום תנאי מתנאי רישיון, עבירה לפי סעיפים 4,14,15 ו- 16 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") ופריט 10.7 ב' לצו רישוי עסקים (עסקים טיעוני רישוי) תשע"ג – 2013 (להלן: "צו רישוי עסקים").

על פי המפורט בכתב האישום, ביום 1.1.91, ניתן לנאשם 2 ואדם נוסף רישיון עסק לאחסון חומרי אינסטלציה במבנה נייד ברחוב הרצל 45 ברחובות. סעיף 4 לרישיון קובע, כי אינו בר תוקף אם שונו תנאי המקום שבו מתנהל העסק וכן אם חל שינוי בעיסוק.

ביום 15.3.17 ובסמוך לכך, עסקה הנאשמת 1 באמצעות הנאשם 2 והרשתה לאחרים לעסוק בעסק מסוג אחסון ומכירת חומרי אינסטלציה בתוך מבנים בשטח של כ- 200 מ"ר ובמקרקעין בשטח של כדונם הנמצאים ברחוב הרצל 45 ברחובות. העסק הינו עסק טעון רישוי לפי החוק והנאשמים עסקו בעסק מבלי שיש בידיהם רישיון מתאים ובניגוד לתנאי הרישיון שניתן לאחסון במבנה נייד בלבד.

לנאשמים נשלחו מכתבי התראה אך עד למועד הגשת כתב האישום לא הסדירו רישיון העסק.

1. הנאשמים כפרו במיוחס להם ולכן נשמעו ראיות המאשימה בסיומן עתרו הנאשמים שלא לחייבם להשיב.
2. לטענת הנאשמים, הם אוחזים ברישיון ואין תנאים שנקבעו בפריט 10.7ב לצו רישוי עסקים לשנות, שכן הרישיון תואם פריט זה.
3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ברישיון העסק משנת 1991 נקבע מהות העסק כמבנה נייד לאחסנת אינסטלציה.

לשיטת הנאשמים השימוש המבוצע בפועל אינו סותר או חורג מכך, שכן מדובר בתיאור מהותי ללא פירוט ספציפי, כפי שאף נרשם בתכנית ההיתר. בתכנית ההיתר סומן כל השטח כשטח תפעולי לפריקה וטעינה של משאיות ולכן לשיטת הנאשמים לא ניתן לטעון שאסורה האחסנה בחצר העסק. אין מקום לפרשנות לפיה רישיון העסק מגביל את האחסון בתוך המבנה בלבד.

המאשימה חולקת על עמדה זו. לשיטתה, הרישיון ניתן לשימוש לאחסון במבנה נייד בעוד השימוש בפועל מבוצע לאחסנה ומכירה, במבנה קבע ובשטח נרחב יותר ולכן הנאשמים פועלים בניגוד לרישיון שניתן להם.

1. עוד טענו הנאשמים, כי אף שכתב האישום קובע שהנאשמים פעלו בעסק באמצעות אחרים, הרי שהדבר לא הוכח כלל. הרישיון אינו אוסר מכירה בעסק וממילא לא הוכיחה המאשימה כל פעולת מכירה בעסק.
2. לטענת המאשימה, עלה בידה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את האמור בכתב האישום, ובוודאי במידה הדרושה כדי לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה. הרישיון שניתן בידם היה למבנה נייד לאחסנת אינסטלציה בלבד בעוד הנאשמים מנהלים עסק לאחסון ומכירה של חומרי בניין במבנה קבוע בשטח נרחב. בהתאם לסעיף 4 לרישיון ובהתאם לתקנה 38 לתחנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) תשס"א – 2000 "ניתן רישיון או היתר לעסק ולאחר שינויים מהרשום ברישיון העסק או ההיתר הזמני והמסמכים המצורפים לו לגבי סוג העסק, לרבות מבניו, שטחו, הבעלות בו, מיקומו ובסוג העיסוק, לא יהיה תוקף לרישיון או להיתר הזמני". משהנאשמים מבצעים מכירה בעסק והעסק מתנהל בתוך מבנה קבוע ובכל החצר, הרי שהרישיון שניתן לנאשם 2, אינו בר תוקף והעסק מתנהל ללא רישיון.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי התכנית מיום 15/05/1989 שהוגשה על ידי הנאשמים לא הוכח שהיא קשורה לרישיון העסק משנת 1991 וממילא המפקח לא אישר את האמור בה.

1. הנאשמים השיבו כי הרישיון אמנם קובע שמהות העסק היא מבנה נייד לאחסנת אינסטלציה, אך בסעיף ג' לרישיון נרשם שזה יתנהל במבנה או במקום המוגדר בתכנית, כאשר התכנית כלל לא הוצגה על ידי המאשימה. הנאשמים לא נדרשו להגיש בקשה חדשה לרישיון בהתאם לפריט 10.7ב לצו רישוי עסקים מאחר שמלכתחילה הרישיון שניתן היה בהתאם לפריט זה.

דיון הכרעה

1. הנטל להוכחת האשמה הוא על כתפיה של המאשימה. נטל זה נבדק בסיום ההליך הדיוני, כאשר בעת הכרעת הדין על בית המשפט לבחון האם המאשימה הוכיחה את האשמה מעבר לספק סביר.
2. סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי "נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין; הוראות סעיפים 182 ו-183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה".
3. קבלת הטענה שאין להשיב לאשמה משמעה, כי אין בראיות שהובאו על ידי המאשימה אף כדי לבסס הרשעה לכאורה, ומכאן שאין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן (ר' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני א, מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009, ע' 1446).

בשלב בו מועלית הטענה לא נבחנת עדיין מהימנות העדויות וכדי שתדחה טענת אין להשיב לאשמה די למאשימה להציג ראיות בסיסיות ואפילו קלושות בלבד.

ראו בעניין זה בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון:

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון ב- ע"פ 28/49, [1]. הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם".

1. בשלב זה בית המשפט אינו בוחן את המשקל הראייתי או את מהימנות העדים, אלא אך האם יש בראיות המאשימה כדי להוכיח לכאורה את המיוחס לנאשמים, על מנת שאלה ינהלו את הגנתם.
2. בענייננו, המפקח מסר, כי השימוש שנעשה בעסק הוא בשונה ממה שהותר ברישיון, זאת בשים לב לשוני שמצא בין תנאי הרישיון לשימוש שנעשה בפועל; מהות העיסוק היא אחסנה והשימוש שנעשה בפועל הוא לאחסנה ומכירה, סוג המבנה שהותר ברישיון הוא קל בעוד השימוש הוא במבנה קבוע וכן היקף המבנה שהותר לשימוש אלא מול ההיקף בו נעשה שימוש בפועל.
3. מבלי לקבוע מסמרות לגבי התוצאה הסופית בתיק, אני סבורה שדי בתשתית הראייתית שהציגה המאשימה כדי לדרוש הסברי הנאשמים ועל כן אני דוחה הבקשה ומחייבת אותם להשיב לאשמה.
4. נקבע לפרשת הגנה וסיכומים בעל פה ליום 5.1.222 משעה 9:00 עד השעה 11:00.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' כסלו תשפ"ב, 10 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.