1. לפני בקשת ב"כ המערערים 3-5 לפסילתי מלדון בערעור שהגיש על פסק דינו של כב' השופטת גלית אוסי שרעבי.

לטענתה , עלי לפסול את עצמי מלדון בכל התיקים של משרדה מטעם מראית פני הצדק וחשש ממשי למשוא פנים. בבקשה נטען כי עו"ד קיציס יצג עו"ד מנתניה בתביעת שכר טירחה כנגד לקוח שעבר למשרדה, התביעה הועברה לבוררות ומשם "התדרדרו הדברים לסאגה מחרידה בכל קנה מידה מוכר". ב"כ המערער מעידה על עצמה כי היא מתקשה להאמין שעו"ד קיציס לא שיתף אותי בפרטי התיק, " וקשה לה להשתחרר מתחושת העוינות כלפיה "אם ובלי קשר למקרה הנ"ל" ( כך במקור). עוד היא טוענת כי בעבר כבר הגישה בקשה לפסילתי וכי תחושתה זו מבוססת גם על התנהלותי בתיקים נוספים בהן דנתי. עוד היא מציינת כי בארבעה תיקים שמשרדה ניהל בפני (אחד מהם נשמע בפני הרכב) נגמרו לרעת מרשיה, מבחינה סטטיסטית אין לכך אח ורע , והדבר מעלה חשש אוביקטיבי למשוא פנים. המבקשת סבורה כי על מנת שהצדק יראה ולא רק יעשה יש להעביר את התיקים בהם היא מטפלת לשופט אחר.

2. בקשת הפסילה מבוססת על סעיף 77(א) לחוק בתי משפט הקובע כי :

" שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". המבחן לפסלות שופט הינו מבחן "האפשרות הממשית", דהיינו, האם קימת אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת של שופט כלפי בעל דין, כאשר תחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין אינה קובעת ,אלא יש להוכיח אפשרות ממשית, אובייקטיבית של משוא פנים בניהול המשפט.

3. בענייננו, אין לעו"ד קיציס כל נגיעה לתיק הנדון ועל כן אין מקום לפסילתי רק בשל העובדה שהוא יצג בעבר תובע בתביעה שהוגשה כנגד לקוח אחר של המבקשת. לא ידוע לי, וגם לא נטען בבקשה על קיומם של יחסים עכורים בין המבקשת, או מי ממשרדה ,לבין עו"ד קיציס, או התנהלות קיצונית אחרת שיש בה כדי להשפיע עלי ועל האופן בו אדון בטענותיה. אין גם בהליך המתואר כדי להקים אינטרס אישי ממשי לעו"ד קיציס בהליך ההוא , כל שכן בהליכים אחרים אותם מנהלת ב"כ המערער (סעיף 77א (א1) (2) לחוק בתי המשפט) .

לא מצאתי עילת פסילה גם בנימוקים הנוספים שנמנו , ואין בהם כדי להצביע על עמדה קדומה כנגד המבקשת; הצעה לסיום המחלוקת היא בגדר פעולה יומיומית, אינה פוסלת את השופט מלדון בתיק, ואינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת באותו ענין (ע"א 6050/06 קונובר ואח' נ. בלום ואח' והאסמכתאות הנזכרות שם). בכל תיקי ההוכחות שנמנו ניתן לבסוף פסק דין מנומק ועל כל החלטה/ פסק דין שניתנו על ידי ניתן היה להגיש ערעור. העובדה כי לא קיבלתי את טענות המבקשת בחלקן או במלואן אינה מלמדת על דעה משוחדת כלפיה. נתונים סטטיסטיים של זכיה מול הפסד ( וספק אם ניתן לסווג את מלוא ההחלטות שניתנו על ידי ,כאילו ניתנו לרעת לקוחות המבקשת –אך לא ארחיב בשאלה זו) -מקומם בעיתוני הספורט , ואין בהם כשלעצמם כדי להוכיח אפשרות ממשית של משוא פנים בניהול משפט.

בכל הקשור לתיק ההרכב הנזכר בסעיף 4.4 לבקשה, כאילו המלצתי "גרמה לשינוי הצעת ביהמ"ש לרעת מרשינו", התנהלות שכזו אינה זכורה לי, היא אינה משתקפת בפרוטוקול הדיון ובכל מקרה ההצעה אינה משקפת את דעתי בלבד אלא את דעתן של כל חברות ההרכב. לא למותר לציין כי המבקשת נתנה הסכמתה להצעה זו.

4. לא גיבשתי כל עמדה קדומה כלפי המבקשת ועל כן בקשת הפסילה הכללית נדחית. בעניין זה מצאתי להפנות לדברי הנשיאה (כתוארה אז) כב' השופטת נאור בעא 3065/17 ‏ ‏ מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' הרצל בבג'ני:

"יש לזכור גם כי פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. הלכה פסוקה היא כי על מנת שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 125/17 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע [פורסם בנבו] (15.3.2017)). לפיכך, יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול שופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השיפוטי (ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (12.3.2015)). שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב, אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ [פורסם בנבו] (31.1.2017))."

5. יחד עם זאת, איני שומעת ערעורים על פסקי דין /החלטות שניתנו על ידי כב' השופטת אוסי שרעבי ועל כן לא אדון בתיק בו הוגשה הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.