07 יולי 2019

בית הדין עיין בבקשת המדינה לסילוק תביעת התוע נגדה על הסף ובתגובת התובע לבקשה, ומחליט להיעתר לבקשת המדינה, מן הנימוקים הבאים:

1. בתביעתו עותר התובע לחייב את הנתבעת 1 ואת המדינה לשלם לו פיצוי בסך 140,000 ₪ לפי סעיף 7א(א) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
2. הרקע להליך הינו כדלהלן: משרד הרווחה מנהל במושב אורה את מעון "מסילה" לנערות במצוקה (להלן "המעון"). התובע הועסק כמנהל המעון. הנתבעת 1 הועסקה במעון כרכזת טיפולית.
3. ביום 25.7.17 הגיעו נציגים של משרד הרווחה למעון בעקבות תלונות שהגיעו למשרד על בעיות קשות בתפקוד המעון. תחילה פגשו נציגי המשרד את התובע ולאחר מכן פגשו עובדים המועסקים במעון שלא בנוכחות התובע.
4. כנגד הנתבעת 1 טוען התובע כי בפגישה שקיימה נציגות המשרד עם עובדי המעון שלא בנוכחות התובע, אמרה הנתבעת 1 כי התובע הטריד אותה מינית וכי הוא מתהולל עם החוסות במעון.
5. כנגד המדינה טוען התובע שגב' אלין אלול, סמנכ"לית בכירה במשרד הרווחה הטיחה, בפניו "טענות קשות" בנוכחות אחרים (שפורטו בסעיף 27 לכתב התביעה) וכי בהמשך התקיימה פגישה של גב' אלול עם אותם אחרים ועובדים נוספים, שלא בנוכחותו של התובע. לטענת התובע (בסעיף 31 לכתב התביעה) "המפגש התנהל ונערך במתכונת של לינץ' על התובע ובמלי שהתובע יהיה נוכח. יודגש כי אי נוכחות של התובע במפגש זה נתן מעין גושפנקא לנתבעת 1, ולסמנכ"לית הגב' אלול לתת לכל אדם הנוכח במפגש לספר את סיפוריו, ובין היתר להעליל על התובע עלילות שווא, וזו ללא כל בדיקה של טענותיו... במהלך מפגש זה הנתבעת 1 שהתלוננה, תוך שהיא דבקה בסיפורה השקרי אודות התנהגות בלתי הולמת של התובע עם בנות המעון ובפרט כלפיה ותוך שהיא משתמשת בצמד המילים הנוראי: "הטרדה מינית", דבר אשר לא היה ולא נברא....לאוזניי התובע הגיעו תכניי השיחה שנערכה במעון מטעם המשלחת אל מול עובדי המדינה בה העמידוהו לדין מבלי לתת לו את האפשרות הראויה להתגונן. יטען התובע כי נערך לו לינץ' תדמיתי ופוגעני באופן ובדרך אשר לא יאה לאף ממסד לקיים...".
6. בהמשך כתב התביעה טוען מר ישראל כי "הנתבעת 2 באמצעות הגב' אלין אלול, אשר נתנה במה לנתבעת 1 להכפיש את שם התובע, להתנהגות בגסות, תוך שאיננה בודקת ל עומק את תוכן הדברים הנאמרים, אלא ניזונה משמועות ואיננה מונעת את הזנתה של סביבת עובדי המעון מחשיפה לדברי שקר אלה, מילאה את האמור בסעיפים 1(1) ו-1(3)" לחוק איסור לשון הרע ו"בהתנהגותה נתנה גיבוי מלא להשפלתו והוצאת דיבתו הרעה של התובע בפני עמיתיו לעבודה ובפני מי שהתובע אמור לנהלם בעבודתם, תוך שעצם שתיקתה היא מדברנת את האנדרלמוסיה במעון, ויוצרת לתובע שם של מנהל לא טוב, לא איכותי, כזה שטעות היה להעסיקו מלכתחילה".
7. המדינה מבססת את בקשתה לסילוק התביעה על הסף על נימוקים אלה:
   1. היעדר עילה - לעניין זה נטען שמר ישראל לא פירט בתביעה את תוכן ה"פרסומים" של עובדי מדינה (למעט גב' ברבי) שבגינם עשויה המדינה לחוב.
   2. למדינה עומדת הגנה מוחלטת מפני התביעה לפי סעיף 13(9) לחוק.
   3. למדינה עומדות הגנות לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק.
8. התובע הגיש את נימוקי התנגדותו לבקשה.
9. בטיעוניהם מתייחסים הצדדים בהרחבה לפסיקה שפירשה את היקף ההגנה שמוענקת לנתבע לפי סעיף 13(9) לחוק. אין צורך להתייחס לעניין זה במסגרת פסק דין זה, שכן בית הדין סבור שצודקת המדינה בטענתה שכתב התביעה של התובע נעדר פירוט נדרש לצורך הקמת עילה לפי החוק, ובמה דברים אמורים?
10. פירוט טענות התובע נגד המדינה, כפי שהוצג לעיל, אכן אינו כולל את תוכן פרסומי לשון הרע שניתן לייחס בגינם חבות למדינה. טענות בדבר "טענות קשות" שהטיחה בו גב' אלול בנוכחות אחרים וכן טענות ל"מתכונת של לינץ'" שבה ניתנה גושפנקא "לכל אדם הנוכח במפגש לספר את סיפוריו, ובין היתר להעליל על התובע עלילות שווא", אינן מקיימות את דרישות החוק והפסיקה, לפיהן על תובע בגין עוולת פרסום הרע בעל פה לפרט את המילים אשר מהוות לשון הרע.
11. בתשובתו לבקשה טען התובע כי בידיו הקלטות של המפגש שבו אירעו פרסומי לשון הרע על ידי עובדי מדינה. למרות זאת, התובע לא פירט בכתב התביעה אמירות ספציפיות שמהוות לטענתו "פרסום לשון הרע", תוך פירוט זהות אומרן.
12. תחת זאת טען התובע בתגובתו כי חבות המדינה נובעת מכך שהסמנכ"לית, גב' אלול, איפשרה לנתבעת 1 לטעון לפני הנוכחים כי התובע הטריד אותה מינית ועובדי מדינה אחרים שנכחו במקום "לא טרחו לעצור את רצף דבריה ואף מצאו לנכון להאזין להם בקשב רב ובכך לשתף את שאר הנוכחים, עובדי המעון". תשובה זו מצמצמת את תוכן הפרסום אשר מהווה לשון הרע, לדברי הנתבעת 1 אשר לטענת התובע טענה לפני הנוכחים שהתובע הטריד אותה מינית, תוך שלמדינה מיוחסת חבות לפי החוק בגין מתן במה לנתבעת 1 לומר את הדברים ואי עצירת דברי הנתבעת 1. טיעון כזה אינו מקים את יסודות עוולת "פרסום לשון הרע", שכן לא מיוחסת למי מטעם המדינה "פרסום" כלשהו.
13. אשר על כן מקובלת על בית הדין טענת המדינה כי דין תביעת התובע נגדה להימחק על הסף בהיעדר עילה.

התוצאה

1. התביעה נמחקת.
2. התובע ישלם למדינה הוצאות בסך 2,000 ₪.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ט, (07 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".