בתאריך 25.7.18 דן בית המשפט בבקשה שהוגשה על ידי המבקשת שעניינה טענה להפרה לפי פקודת בזיון בית משפט בהחלטה של המפקח על הבתים המשותפים מיום 5.7.18.

המבקשת עתרה בנוסף לעיכוב ביצוע הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בפני המפקח על הבתים המשותפים ובית המשפט בעמוד 5 להחלטה ציין "לגבי הבקשה לעכוב ביצוע ההסכם, אני מאפשר לצדדים 60 יום לבוא בדברים ויודיעו לבית המשפט אם הם רוצים לקבל החלטה בעניין. בשלב זה אני מעכב".

על עניין זה הוגשה בקשה מטעם המבקשת שעניינה הארכת עיכוב ההסכם ב- 45 יום נוספים וזאת על מנת לאפשר לצדדים להגיע לפתרון מושכל.

בהחלטתי מיום 20.9.18 אפשרתי תגובה למשיבים וכצפוי המשיבים מתנגדים להמשך העיכוב וחפצים בהמשך ניהול מו"מ עצמאי ללא כל תלות בהליך דנן.

בהודעתם ציינו כי ההחלטה על הפסקת העיכוב, משקפת לטעמם גם את הדין וגם את החלטתו של בית המשפט מיום 25.7.18, שם נאמר בין השאר ואני מצטט:

"לגבי נושא של היתר הבניה והפרשנויות הנוגעות להסדר כפי שציינתי גם באחת ההחלטות הקודמות לא זה המקום לפי פקודת בזיון בית המשפט לדון בהן. ככל שהצדדים לא יגיעו להסדר בעניין זה אפשר להגיש בקשה לביטול ההסכם או לפעול בכל אחת מן הדרכים על מנת להביא וליישם את ההסדר. למעשה ככל שהדבר נוגע לפקודת בזיון בית המשפט הדבר היחיד שצריך לתת עליו את הדעת הינו נושא הפרגולה".

נוכח החלטה זו שאני חושב שמשקפת את הלך הרוחות ונוכח עמדת המשיבים, אינני מוצא כל הצדקה להמשך הארכת עיכוב ההסכם שניתן לו תוקף של פסק דין והבקשה בעניין זה להארכה נוספת נדחית.

בית המשפט קם מכיסאו וסיים את הטפול בעניין זה וזאת לאחר שניתנה החלטה מפורטת לפי פקודת בזיון בית המשפט.

המזכירות תסגור את התיק.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ט, 02 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.