א – רקע: הצדדים ועילת התביעה

1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת באיסוף שמנים משומשים ממוסכים בשטחי מדינת ישראל ומכירתם לעסקים הפועלים בשטח הרשות הפלשתינאית. נוכח אופיין של העסקאות המבוצעות על ידה, עיקר פעילותה העסקית של התובעת מבוצעת על בסיס מזומן (ע' 7, ש' 24-28, עדות רו"ח התובעת).

2. התובעת ניהלה חשבון בנק שמספרו 137300/48 בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק" או "הנתבע"), סניף 981, דלית אל כרמל (להלן: "הסניף"). גב' דועאא דאמן (להלן:"דועאא") היא בעלת מניות ומורשית חתימה בחברה והיא אחראית על הניהול הכספי של התובעת. איסוף השמנים מהמוסכים השונים ושינועם לרשות הפלשתינאית התבצעו על-ידי בן זוגה, מר נאיל דאמן (להלן:"נאיל").

3. לטענת התובעת הפקיד נאיל ביום 27.7.2017 בקופת הפקדה ייעודית המצויה בסניף הבנק מעטפה ובה 720 שטרות בסכום כולל של 121,000 ₪. למרות זאת, לא זוכה חשבונה של התובעת בסכום שהופקד. עוד טוענת התובעת כי מחדל הנתבע לזכות חשבונה בסכום שהופקד גרם לה לנזק רב ואף הוביל להגבלת חשבונה. משכך, עותרת התובעת לזיכוי חשבונה בסכום של 121,000 ₪ בצרוף הפרשי ריבית, כמו גם לחיוב הבנק הנתבע בפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב הגבלת חשבונה בסכום כולל של 200,000 ₪.

קודם להמרצת העובדות, אפרט מעט על השירות שמעניק הבנק ללקוחותיו העסקיים ובמסגרתו הופקדה המעטפה.

ב - כספת הפקדת המזומנים

4. כחלק מהשירותים אותם מציע הבנק ללקוחות העסקיים נכלל שירות דיגיטלי, המיועד לעסקים קטנים עד בינוניים, בשם 24/7 לעסקים (להלן: "שירות 24/7"). המדובר בכספת ייעודית המוצבת במבואת הסניף, ומאפשרת לבעלי עסקים לבצע פעולות שונות, לרבות הפקדת מזומנים, שיקים ותשלום שוברים. השירות זמין לאורך כל שעות היממה. השירות ניתן בחלק מסניפי הבנק, לרבות הסניף בדלית אל כרמל.

5. לצד כספת 24/7 המוצבת במבואת הסניף, הועמדו גם מכשירי כספומט למשיכת והפקדת כספים במזומן.

6. אבטחת המכונות (הכספומטים וכספת ההפקדה 24/7), לרבות התקנת מצלמות אבטחה במבואת הבנק, הינה באחריות הבנק. בעדותו, הסביר מר לירן זליכה, חוקר בכיר בענף ביטחון ובטיחות, אגף הסייבר והביטחון של בנק לאומי (נ/5), כי במכונות הכספומט מותקנות 2 מצלמות, האחת פנימית, בתוך המכשיר, והשנייה חיצונית, מעל מכשיר הכספומט (ע' 49, ש' 34-36; ע' 50, ש' 1-5). המצלמה הפנימית מתעדת את הפעולות המבוצעות במכשיר למשך מספר ימים ואז מוחקת את הצילומים (ע' 50, ש' 13-16; ע' 51, ש' 22-25). המצלמה החיצונית מעל לכספומט לא קלטה את כספת ההפקדה 24/7 המוצבת במבואת הסניף.

בכספת ההפקדה 24/7 לא הותקנה מצלמה פנימית (ע' 36, ש' 32-36).

7. עוד הותקנה במבואת הסניף מצלמה עילית נוספת, אשר אמורה הייתה לתעד את כל המתרחש במבואה. דא עקא, מצלמה זו לא עבדה במועד הפקדת המעטפה, 27.7.2017 (ע' 49, ש' 21-28).

8. חברת ברינקס ישראל בע"מ (להלן: "ברינקס"), היא שמנהלת את שירות 24/7 עבור הבנק. בגדר כך סיפקה חברת ברינקס את כספת ההפקדה, היא דואגת לריקון הכספת 3 פעמים בשבוע בימים קבועים (ע' 35, ש' 20-21), לאחסון מעטפות ההפקדה והובלתן למרכזי ספירת מזומנים, פתיחתן וספירת תוכנן באמצעות מכונה ייעודית (ע' 39, ש' 10-11). נתוני ההפקדה משודרים לבנק. במידה וקיימת אי התאמה בין הסכום עליו הוצהר לבין הסכום שנספר, מבוצע זיכוי או חיוב של החשבון בהתאם לסכום שנספר. כך תיאר מר ליאוניד רובינשטיין, מנהל תפעול פתרונות פיננסיים בחברת ברינקס, בעדותו, את הפעולות המבוצעות על-ידי החברה:

"אנו סופרים את הכסף ואז מפקידים בחשבון של הנתבע לצורך השירות ... יש שלושה מרכזי מזומנים שאליהם מתנקזות כל המעטפות, המעטפות נספרות במרכזי מזומנים, וחשבון הבנק מזוכה פעם ביום על כלל הסכום של שלושת מרכזי המזומנים. אנחנו מזכים את הבנק ... משדרים להם קובץ. הקובץ בנוי משורות שכל מעטפה יש את המספר שלה, עמודה A תאריך, מספר מעטפה, סכום של אותו הליך, ובעזרת הקובץ הזה הבנק יודע לזכות את החשבונות של אותן המעטפת שהלקוחות הצהירו עליהן." (ע' 35, ש' 1-8)

וכן –

"כספר מקבל את המעטפה לידיים שלו, וכשהוא מסיים לספור אותה הוא מזין את זה למערכת ניהול של מרכז מזומנים מסוג ISA. " (ע' 35, ש' 17-21)

9. ההפקדה מבוצעת באמצעות מעטפות ייחודיות. בקדמת המעטפה מצוין הכיתוב "לאומי 24/7 שקית להפקדת מזומנים". בגב המעטפה בחלקו העליון פס סגירה הרמטי (הצבוע אדום וכסף), ובחלקו התחתון ברקוד המציין את מספר המעטפה. תחת הברקוד מצוין: "שקית זו מיועדת להפקדת מזומנים לאחר ביצוע הצהרה מוקדמת בשירות לאומי 24/7 בלבד. אין להצמיד או להכניס כל מסמך מזהה של הלקוח". תחת כתובית זו, סימון מקווקו לגזירת המעטפה לצדו מצוין: "לפתיחה ודא כי תחולת השקית אינה נמצאת לאורך הגזירה". השקית מצופה בניילון ואינה ניתנת לפתיחה לאחר שנסגרה.

10. בטרם הפקדת מזומנים בכספת, נדרש הלקוח להצהיר באפליקציית הבנק על ההפקדה תוך ציון סכום שבכוונתו להפקיד. לאחר שהמעטפה מופקדת מזוכה חשבונו של הלקוח בסכום עליו הצהיר. לאחר שתוכן מעטפת ההפקדה נפתח, נספר והסכום משודר לבנק, וככל וקיימת אי התאמה בין הסכום המוצהר לסכום שנספר – מתוקנת פעולת הזיכוי בהתאם לממצאי הספירה.

ג - ועתה להשתלשלות העניינים בעניינינו

11. ביום 26.7.2017 הצהירה התובעת באפליקציית הבנק על כוונתה להפקיד 720 שטרות בסכום כולל של 121,000 ₪ באמצעות מעטפת הפקדה (ההצהרה הוגשה וסומנה ת/5).

12. ביום 27.7.2017 בשעה 6:43 הפקיד נאיל בכספת מעטפה שמספרה – BR511500167312 (צילום המעטפה צורף כנספח נ/19 לתצהירו של אליאב רוזנבאום, נ/4; מעטפת הפקדה כגון זו שהפקיד נאיל הוגשה וסומנה נ/2; עמ' 21, ש' 9-10), במכשיר הפקדה מסוג 24/7 בסניף (מספר הפקדה: 0187235084783842, נספח 1 לתצהיר דועאא, ת/2).

13. בהתבסס על הצהרת התובעת והפקדת המעטפה, זוכה חשבון התובעת ביום 27.7.2017 בסכום של 121,000 ₪. לצד הזיכוי נרשם "הצהרה 24/7" (אסמכתא 214891).

14. בו ביום (27.7.2017) בצעה התובעת פעולות שחייבו את חשבונה בסכום כולל של 99,300 ₪, לרבות משיכת מזומנים, בהתאם לפירוט הבא:

א. העברה מהחשבון בסך של 45,000 ₪ (אסמכתא 69008);

ב. משיכת מזומנים באמצעות כספומט, בסכום כולל של 30,000. משיכת הכספים בוצעה ב- 6 פעימות (5,000 ₪ בכל פעימה, נרשם כאסמכתא 270706);

ג. חיוב חשבונה של התובעת בסך של 11,800 ₪ (פירעון המחאה) (המחאה מספר 12727 אסמכתא-5000923);

ד. ביצוע פעולת העברה באינטרנט בסך של 5,000 ₪ (אסמכתא 18170);

ה. ביצוע פעולת העברה באינטרנט בסך של 7,500 ₪ (אסמכתא 37194).

15. ביום 27.7.2017 שילמה התובעת בבנק הדואר שני שוברים לרשות המיסים (מע"מ), בהתאם לפירוט הבא:

א. שובר בסך של 8,360 ₪, מע"מ לחודש מרץ 2017 (מס' שובר 6404897476);

ב. שובר בסך של 4,847 ₪, תשלום מע"מ לחודש אפריל 2017.

השוברים שולמו במזומן.

16. לאחר ביצוע המשיכות והחיובים בחשבון התובעת עמד חשבונה ביום 27.7.2017 על יתרת זכות בסך 29,258.70 ₪.

17. ביום 28.7.2017 ביצעה התובעת 2 משיכות מזומנים מחשבונה. האחת - משיכה בסך של 2,000 ₪ (אסמכתא 280707), והשנייה משיכה בסך 5,000 ₪ (אסמכתא 280710). כן ביצעה התובעת ביום 28.7.2017 העברת אינטרנט על סך של 11,443 ₪ (אסמכתא 3287).

18. בסוף יום העסקים של 28.7.2017 עמד חשבונה של התובעת על סכום של 10,712.27 ₪ בזכות (דף חשבון המתאר את התנועות בחשבונה של התובעת בימים 27.77.8.2017 צורף כנספח 4 לתצהירה של דועאא, ת/2; דפים המתארים את התנועות בחשבון מיום 13.7.2017 עד יום 22.8.2017 צורפו כנספח נ/4 לתצהירו של מר אוהד פילו, נ/6).

19. ביום 28.7.2017 נפרקה הכספת המוצבת במבואת הסניף על-ידי עובדי חברת ברינקס. בעת הוצאת המעטפות ממכשיר ההפקדה נסרקו המעטפות, לרבות המעטפה, באמצעות מכשיר ברקוד. המעטפה הועברה למרכז ספירת מזומנים.

20. ביום 30.7.2017 נפתחה המעטפה על ידי כספר חברת ברינקס במרכז לספירת מזומנים (מר אוהד רוזבאום). לאחר פתיחת המעטפה, שידרה חברת ברינקס לבנק כי המעטפה נמצאה ריקה. בו ביום חויב חשבון התובעת בסך של 121,000 ₪. לצד תיאור החיוב נרשם 24/7 ספירה (ת. ערך: 27/7/2017, אסמכתא 214591). לאחר חיוב חשבונה בסכום של 121,000 ₪ הועמד חשבונה של התובעת על יתרת חובה בסך 110,287.73 ₪ (ראו דף החשבון, נספח 4 לתצהיר דועאא, ת/2).

21. ביום 30.7.2017 נמשכה המחאה בסכום 4,700 ₪ מחשבונה של התובעת. ביום 31.7.2017 סורבה ההמחאה (אסמכתא 900924).

22. ימים ספורים לאחר השתלשלות האירועים שתוארו לעיל זומן נציג החברה, נאיל, לבירור מול מחלקת הביטחון של הבנק. לאחר תיחקור נאיל, בדיקת המצלמות ובדיקות, הוציא אגף הביטחון של הבנק ביום 17.9.2017 דו"ח בדיקה (צורף כנספח נ/5 לתצהיר מנהל לקוחות עסקיים בסניף, מר אהד פילו, נ/6) בו צוינו הדברים הבאים:

"א. בדיקת חשבון הלקוחה:

1) בשיחה עם עובדי הסניף צוין כי הלקוחה היא בעלת החשבון אך בפועל בעלה (הנמצא בהליך תביעה מול הבנק ואין באפשרותו לפתוח ולנהל חשבון) מבצע את מרבית הפעולות בח-ן.

2) בתקופה שקדמה לשליחת המעטפה, בוצעו בחשבון הלקוחה רק שתי הפקדות באותו האופן: ביום 19.7.2017 – 5,000 ₪ וביום 25.7.2017 – 45,000 ₪.

3) ביום ההפקדה ולמחרת בוצעו משיכות והעברות כספים מהח-ן בסכום כולל של כ- 106,000 ₪."

23. תחת סיכום הממצאים נרשם בדו"ח הבדיקה:

"התקבלה תלונת לקוחה אודות חוסר של 121,000 ₪ בהפקדת מעטפה באמצעות שירות 24/7 בסניף דלית אל כרמל 981. לטענת הלקוחה ובעלה המעטפה הכילה 720 שטרות שונים אך משהגיעה לחברת 'ברינקס' נמצאה ריקה ולכן לא זוכה החשבון בסכום האמור.

מניתוח הצילומים, בעת פריקת המכשיר בסניף, נראה שמעטפת הלקוחה הינה דקה מאוד וצילומי פתיחת המעטפה בחברת 'ברינקס' לשם ספירת תכולתה, מראים לכאורה שלא הכילה שטרות כלל. שחזור ריקון מכשיר 24/7 שביצע מדור החקירות בסניף, חיזק את הסברה שהמעטפה שהוצאה בעת פריקת המכשיר לכאורה לא הכילה שטרות ובוודאי שלא הכילה 720 שטרות כפי שהצהיר הלקוח. בדיקת יתר המעטפות שהגיעו לחברת 'ברינקס' מאותו מכשיר לא העלתה ממצא חריג של חוסר או יתרה בהפקדות.

לציין כי מהסניף נמסר שבימים אלו מתקיים הליך משפטי בעניין אחר אל מול הבעל.

פיצוי הלקוחה לשיקול דעת הסניף".

24. במכתב הבנק לתובעת מיום 8.9.2017 התבקשה התובעת להסדיר את החריגה בחשבונה.

25. בתקופה שבין 25.8.2017 לבין 5.10.2016 סורבו בחשבונה של התובעת (כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי") 10 המחאות בהעדר כיסוי, בהתאם לפירוט הבא (לעניין זה ראו נספח נ/6 לתצהיר מר אוהד פילו, נ/6):

א. ביום 5.10.2016 סורבה המחאה מספר 5000828 על סך 5,000 ₪;

ב. ביום 5.3.2017 סורבו המחאה מספר 5000649 על סך 25,000 ₪ וכן המחאה מספר 5000854 על סך 2,340 ₪;

ג. ביום 14.5.2017 סורבה המחאה מספר 5000882 על סך 45,000 ₪;

ד. ביום 21.5.2017 סורבה המחאה מספר 5000910 על סך 7,500 ₪;

ה. ביום 20.6.2017 סורבה המחאה מספר 5000911 על סך 7,500 ₪;

ו. ביום 30.7.2017 סורבה המחאה מספר 5000924 על סך 4,700 ₪;

ז. ביום 10.8.2017 סורבה המחאה מספר 31369 ע"ס 2,340 ₪ (אסמכתא 5000860);

ח. ביום 17.8.2017 סורבה המחאה מספר 12714 ע"ס 5850 ₪ (אסמכתא 5000935);

ט. ביום 20.8.2017 סורבה המחאה מספר 10978 ע"ס 10,719 ₪ (אסמכתא 5000934).

י. ביום 22.8.2017 סורבה המחאה מספר 9001 ע"ס 16,500 ₪ (אסמכתא 5000812);

יא. ביום 22.8.2017 סורבה המחאה ע"ס 2,925 ₪ (אסמכתא 5000928) והמחאה ע"ס 6,000 ₪ (אסמכתא 5000930);

יב. ביום 25.8.2017 סורבה המחאה ע"ס 5,000 ₪ (אסמכתא 5000917).

26. במכתב מיום 22.8.2017 מסרה מחלקת הפיקוח על הבנקים (מדור שיקים ללא כיסוי) בבנק ישראל, לתובעת על הגבלת חשבונה, בהתאם להוראת סעיף 2(א) לחוק שיקים ללא כיסוי. חשבונה של התובעת הוגבל החל מיום 14.9.2017 ועד ליום 13.9.2019 בהגבלה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 3(א)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי, ההודעה על הגבלה בנסיבות מחמירות צורפה כנספח 11 לתצהיר דועאא, ת/2).

כעולה מרשימת השיקים, נספח נ/6 לתצהיר מר אוהד פילו, נ/6, במאי 2017 או סמוך לכך נשלחה לתובעת הודעת התראה (ראו הסיפרה 1 לצד ההמחאות).

27. ביום 8.11.2017 פנתה התובעת, באמצעות ב"כ, לבנק (המכתב צורף כנספח 9 לתצהיר נאיל, ת/1). במכתבה טענה התובעת כי למרות שחלפו כשלושה חודשים ממועד הפקדת המעטפה, לא קיבלה תשובה באשר לממצאי הבדיקה שערך הבנק. עוד טענה התובעת כי חיוב חשבונה בסך של 121,000 ₪ גרם לחריגתה ממסגרת האשראי ולבסוף להגבלת חשבונה.

ביום 25.6.2018 הוגשה התביעה.

28. להשלמת התמונה יצוין כי בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים נוספים:

א. ת.א. 33885-08-16 נ.ד. דאמן בע"מ נגד בנק לאומי:

תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע, בטענה לאי התאמה בין סכום שנמסר לקופאית לשם הפקדה בחשבון התובעת לבין הסכום אשר הופקד בפועל. בהמלצת בית המשפט ובהסכמת הצדדים, נדחתה התביעה לאחר שמיעת ראיות הצדדים (פרוטוקול הדיון ופסק הדין צורפו כנספח נ/2 לתצהיר מר אוהד פילו, נ/6).

ב. ת.א. 47950-02-17 נ.ד. דאמן שמנים בע"מ ואח' נגד בנק לאומי (כתב התביעה וכתב ההגנה הוגשו וסומנו ת/4):

תביעה למתן צו עשה אשר ימנע את חסימת חשבון התובעת על-ידי הנתבע, לאחר שהתובעת קיבלה הודעה מיום 10.1.2017 כי אם לא תמציא לבנק את המסמכים הנדרשים תוך עשרה ימים – ייחסם חשבונה לכל פעילות. המסמכים שהתבקשו הם דוחות כספיים, והדרישה להצגתם נבעה מהוראות חוק איסור הלבנת הון.

התביעה נדחתה לבקשת התובעות (פסק הדין צורף כנספח נ/3 לתצהיר מר אוהד פילו, נ/6).

ג. תא"ק 1076-07-18 בנק לאומי נגד נ.ד. דאמן שמנים בע"מ ואח':

תביעה אותה הגיש הבנק כנגד התובעת לגביית חובה של התובעת כלפיו. התביעה עודה תלויה ועומדת.

ד – טענות הצדדים

ד.1 - טענות התובעת

29. בתצהיריהם טענו דועאא ונאיל כי ביום 26.7.2017 מסרה התובעת סך של 121,000 ₪ לידיו של מר נאיל, על מנת שיפקידו בחשבון התובעת. נאיל הצהיר על ההפקדה ביום 26.7.2017 וביום 27.7.2017 הפקיד את הכסף בסניף הבנק בדלית אל כרמל (סעיף 4 לתצהיר דועאא, ת/2 וסעיף 3 לתצהיר נאיל, ת/1). במהלך חקירתם הנגדית של נאיל ודועאא, השתכללה הגרסה ונוספו לה פרטים:

א. עדותו של נאיל – ביום 26.7.2017 נסע לחיפה לאיסוף שמנים ממוסך ארז. בדרך עצר בסניף הבנק בשדרות פל-ים בחיפה על מנת להפקיד את המעטפה. לאחר שנמסר לו כי אין בסניף זה שירות הפקדה 24/7 (ע' 21, ש' 23-36; ע' 22, ש' 22-36), החזיר את המעטפה לביתו ושם אותה בכספת עד ליום המחרת (27.7.2017), עת בוצעה ההפקדה בסניף הבנק בדלית אל כרמל.

ב. עדותה של דועאא – ביום 26.7.2017, לאחר שלקחה את ילדיה לבית הספר, פתחה את הכספת, הוציאה 121,000 ₪, והכניסה אותם יחד עם נאיל למעטפה. נאיל לקח את המעטפה עימו וניסה להפקידה בסניף של הבנק בחיפה, ומשלא הצליח הפקידה בסניף הבנק בדליאת אל כרמל ביום 27.7.2017 (ע' 31, ש' 2-7; ע' 31, ש' 8-18).

30. כראיה לכך שהפקידה סכום של 121,000 ₪ כנטען, הציגה התובעת את כרטסת הנהלת החשבונות שלה לתקופה שמיום 1.7.2017 ועד ליום 30.7.2017. מהכרטסת ניתן ללמוד, טוענת התובעת, כי עובר להפקדה הייתה לה יתרת זכות מעבר לסכום שהופקד ביום 27.7.2017. עוד מסר נאיל בעדותו כי ביום 26.7.2017 היו בכספת שבביתם כ- 250,000 ₪ במזומן (ע' 23, ש' 27-28). התובעת החליטה על הפקדת 121,000 ₪ משום שזה היה סכום התחייבויותיה הצפויות של התובעת (ע' 24, ש' 19-26).

31. חיובה של התובעת בסכום של 121,000 ₪ על ידי הבנק הוביל להגבלת חשבונה. הגבלת חשבונה של התובעת הביאה לקריסה כמעט מוחלטת של החברה. יכולתה הכספית של החברה נפגעה בצורה משמעותית. כן נפגע מוניטין החברה, שכן הגבלת החשבון הופיעה במערכת הבנקאית ומאגרי המידע השונים. נזקיה של התובעת בשל הגבלת חשבונה נאמדו על ידה בסכום של 200,000 ₪.

32. לטענת התובעת, הפר הבנק הנתבע את חובת הזהירות שלו כלפיה, בין השאר במחדלו להפעיל מערכת אבטחה ראויה לשמירה על כספי הלקוחות. בנסיבות העניין, טענה התובעת, יש להפוך את נטל הראיה ולקבוע כי על הבנק להוכיח כי לא התרשל, כקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכן הנזק נגרם על-ידי נכס שבשליטת הנתבעת. עוד טענה התובעת כי הבנק התעשר שלא כדין על חשבונה. משכך, טענה התובעת, יש לחייב את הנתבע להשיב לה את הסכום של 121,000 ₪ שהפקידה ונגזל על-ידי הבנק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן פיצויים בסכום של 200,000 ₪ בגין נזקי התובעת עקב הגבלת חשבונה.

33. יצוין כי בסיכומיה זנחה התובעת מרבית טענותיה, לא התייחסה כלל לטענות בעניין הנזק ומיקדה טענותיה בהסתרת וחיתוך סרטונים על-ידי הבנק, כנטען.

ד.2 - טענות הנתבעת

34. התובעת הפקידה במכשיר ההפקדה מעטפה ריקה, תוך שהצהירה באופן שקרי במפגיע כי המעטפה מכילה סכום של 121,000 ₪ במזומן. המעטפה אשר הופקדה על ידי התובעת הנה בעלת שכבת נילון, שאינו מאפשר פתיחה של המעטפה לאחר שנסגרה. לא התקבלה כל התראה כי המעטפה פתוחה בעת הוצאתה מהכספת ו/או אחסונה במרכז לספירת מזומנים. המעטפה נפתחה במרכז ספירת המזומנים, ונמצאה ריקה. בדיקת יתר המעטפות שנאספו מאותו המכשיר לא העלו ממצא חריג של חוסר או יתרה.

עוד טוען הנתבע כי אין זו הפעם הראשונה בה מעלה התובעת טענות בגין "אי התאמה" בין סכומים שהופקדו, לטענתה, לבין סכומים שהופקדו בפועל, ונראה כי המדובר בהתנהלות שיטתית.

35. היקף הסכומים שמשכה התובעת מכספומט בד בבד עם הפקדת המעטפה, ביום 27.7.2017, תומך במסקנה כי התובעת לא הפקידה את הסכום הנטען, אלא הפקידה מעטפה ריקה תוך דיווח שקרי כי המעטפה מכילה מזומנים. התובעת מפנה לכך שביום 27.7.2017 משכה התובעת מחשבונה סכום כולל של 106,000 ₪, מתוכם משיכות מזומן בסכום של 30,000 ₪. אין הגיון במשיכת כסף מזומן מחשבון מיד לאחר הפקדת מזומן על ידי התובעת, וממילא הסברה של התובעת כי נדרשה למזומן לשם תשלום שוברים למס הכנסה אינה מניחה את הדעת נוכח העובדה שמשכה סכום של 30,000 ₪, בעוד שסכום השוברים אשר שולמו על ידה הינו 13,234 ₪ בלבד.

36. אין בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת לחודש יולי 2017 בכדי להצביע על מקור הכנסה של 121,000 ₪. התובעת לא צרפה חשבוניות מס / קבלות / מקאסות, אשר יעידו על מקור הסכום הנטען. התובעת ביצעה הפקדה במסגרת שירות 24/7 ביום 19.7.2017 וביום 25.7.2017. מכרטסת הנהלת החשבונות עולה כי לאחר יום 25.7.2017 ועד ליום בו בוצעה ההצהרה לא היה תקבול נוסף בכרטסת הנהלת החשבונות.

37. משלא הפקידה התובעת כסף בפועל בחשבונה, ברי כי לא היה מקום לזכות את חשבונה, ובדין חויב חשבונה בסכום הזיכוי השגוי. סירוב ההמחאות אשר הוצגו לפירעון לאחר יום 30.7.2017 נעשה בהתאם לדין, מאחר ולא הייתה בחשבון יתרה מספקת.

38. זאת ועוד, יש לדחות את טענת התובעת כי חיוב חשבונה בסכום ההפקדה, הוא אשר הוביל להגבלת חשבונה, שכן עוד קודם לחיוב חשבון התובעת בסכום הזיכוי השגוי סורבו בחשבונה שישה שיקים. לאחר חיוב החשבון (והחל מיום 30.7.2017) סורבו שמונה שיקים נוספים. כלומר, אלמלא סורבו 6 שיקים קודם ליום 30.7.2017 בו חויב החשבון, לא היה החשבון מוגבל.

39. ועוד, לאחר זיכוי חשבון התובעת ביום 27.7.2017, משכה התובעת כספים בסכום של 106,000 ₪ מחשבונה, כך שחשבונה עמד ביתרת זכות של 10,721.27 ₪ בלבד. התובעת לא ביצעה הפקדות נוספות לחשבון. למרות חיובה בסכום הזיכוי בסך של 121,000 ₪ משכה התובעת ארבעה שיקים מחשבונה בסכום כולל של 23,609 ₪, ללא שבחשבונה מסגרת אשראי מאושרת. מכאן, כי גם לו לא חוייב חשבון התובעת בסכום של 121,000 ₪, לא היה כיסוי לשני שיקים מתוך 14 השיקים אשר סורבו בחשבון התובעת (שיק ע"ס 5,850 ₪ מיום 17.8.2017 ושיק ע"ס 10,719 ₪ מיום 20.8.2017).

40. חשבונה של התובעת הוגבל בנסיבות חמורות נוכח הגבלה קודמת משנת 2013. התובעת לא הגישה ערעור על הגבלת חשבונה בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק שיקים ללא כיסוי, ולא הודיעה לבנק ישראל כי בכוונתה לעשות כן. לו היתה עושה כן, היה מעוכב על פי חוק פרסום דבר הגבלת חשבון התובעת.

ה - מסכת הראיות

41. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של נאיל (ת/1) ודועאא (ת/2). כן זימנה התובעת למתן עדות (ללא תצהיר) את רואה החשבון של התובעת, מר אלכס ג'האשן ואת מנהל הסניף במועד הרלבנטי – מר עמי וקס.

42. מטעם הנתבע הוגשו התצהירים הבאים:

א. תצהירו של מר לאוניד רובינשטיין (נ/3) – מנהל תפעול פתרונות למוסדות פיננסיים בחברת ברינקס (להלן: "לאוניד").

ב. תצהירו של מר לירן זילכה (נ/5) – חוקר בכיר בענף ביטחון בטיחות, אגף הסייבר והביטחון של הבנק (להלן: "לירן").

ג. תצהירו של מר אוהד פילו (נ/6) – מנהל הלקוחות העסקיים בסניף דלית אל כרמל בבנק במועדים הרלוונטיים (להלן: אוהד).

ד. תצהירו של אליאב רוזנבאום (נ/4) – כספר במרכז המזומנים של חברת ברינקס אשר טיפל במעטפה.

ו - דיון והכרעה

43. להוכחת טענתה כי הפקידה בכספת הבנק ביום 27.7.2017 מעטפה הכוללת 720 שטרות בסכום כולל של 121,000 ₪ התבססה התובעת על עדויותיהם של נאיל ודועאא. כן הסתמכה על המסמכים החשבונאיים אשר צורפו לתצהיריהם. התובעת הוסיפה כי בנסיבות העניין זה להורות על היפוך נטל הראייה.

44. הדיון יתקדם באופן הבא:

א. על מי חל נטל השכנוע;

ב. ניתוח עדויותיהם של נאיל ודועאא וקביעת משקלם;

ג. ניתוח המסמכים החשבונאיים;

ד. האם עמדה התובעת בנטל השכנוע;

ה. האם יש בסרטונים והתמונות שהציג הנתבע בכדי לשנות את המסקנה.

ו.1 - נטל השכנוע

45. סעיף 41 לפקודת הנזיקין מונה שלושה תנאים, אשר בהצטברם מועבר נטל השכנוע לנתבע. לעניין זה ראו דברי בית המשפט ברע"א 7002/17 ‏פלוני נ' פלוני (21.5.2018):

"סעיף 41 קובע שלושה תנאים מצטברים לשם החלת הכלל. בעניין צלאח נאמר 'כל תנאי בוחן את המקרה מנקודת מבט אחרת: הראשון עוסק בנקודת מבטו של התובע, השני מתמקד בנקודת המבט של הנתבע, והשלישי מפנה לנקודת מבטו של בית המשפט' (שם, בפס' 6). התנאי הראשון דורש את חוסר ידיעתו ואת חוסר יכולתו של התובע לדעת את נסיבות גרימת הנזק (להלן: התנאי הראשון); התנאי השני דורש כי לנתבע תהיה שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק (להלן: התנאי השני); והתנאי השלישי דורש כי האירוע הנזיקי יתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה, כלומר שמסקנת ההתרשלות היא המסקנה המתבקשת לאור העובדות הידועות (להלן: התנאי השלישי). בפסיקה בישראל ובמדינות הים, הכלל של 'הדבר מעיד על עצמו' הוחל בסיטואציות כמו התמוטטות מבנים וקריסת מתקנים, נפילת מעליות, התרסקויות מטוסים, ובעידן המודרני – מקרים מסוימים של רשלנות רפואית (שני – חזקות רשלנות, בעמ' 78).

בהתקיים שלושת התנאים המצטברים, נטל השכנוע עובר לכתפי הנתבע ועליו להוכיח כי מקור הנזק אינו טמון בהתרשלותו. בפסיקה נקבע כי הכלל מעביר את נטל השכנוע, בנוסף לנטל המשני של הבאת הראיות (ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד(2) 229, 257 (1969) (להלן: עניין נוימן); לביקורת על התפיסה המסורתית לפיה הכלל מעביר את נטל השכנוע, ראו שני – בחינה מחודשת; לגישה התומכת בהעברת נטל השכנוע ראו יצחק אנגלרד 'הכלל 'הדבר מעיד על עצמו' – כלל שדברו שלו אינו ברור' ספר שטרסברג-כהן 353 (2017))."

46. כמתואר בפסק הדין בעניין פלוני, השתנה הדגש שניתן לתנאים השונים והתוצאה של עמימות עובדתית ביחס להתקיימות התנאי הראשון. דא עקא, ויכוח זה אינו רלבנטי לענייננו, באשר בנסיבות העניין יש בהחלת הכלל בכדי להניח את המבוקש. ואסביר: הבקשה להעברת נטל השכנוע לכתפי הבנק הנתבע מבוססת על הנחה כי נאיל הפקיד בכספת מעטפה ובה 720 שטרות בסכום כולל של 121,000 ₪. דא עקא, עובדה זו טעונה הוכחה, ולמעשה היא השאלה שבמחלוקת בתיק זה. משכך, לא ניתן להתבסס על הנחה בדבר קיומה כדי להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הבנק. אף איני סבורה כי בנסיבות העניין מתקיים התנאי השלישי, לפיו רשלנות הבנק הנתבע מסתברת יותר מכוונת מכוון של התובעת בהפקדת מעטפה ריקה. אין בכך שכספת ההפקדה נמצאת בשליטת הבנק או מי מטעמו בכדי לבטל את חובתה של התובעת להוכיח כי הכסף המזומן הוכנס בפועל למעטפה אשר הופקדה במכשיר 24/7. אשר על כן, נטל השכנוע מוטל על התובעת, בהתאם לכלל לפיו המוציא מחברו – עליו הראיה.

47. בסיכומיה, טענה התובעת (לראשונה) כי יש להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע נוכח אי החתמת התובעת על מסמך נוהל הפקדות, בו נקבע כי הספירה על-ידי נציגי הבנק היא אשר קובעת את סכום ההפקדה, ולא הצהרת המפקיד.

איני מקבלת טענה זו.

48. ראשית, צודק הנתבע בטענתו כי דין הטענה להידחות על הסף משנטענה לראשונה בסיכומי התובעת, תוך הרחבת חזית המחלוקת. שנית, אף איני מקבלת את הטענה לגופה. אכן, בעדותו מסר מר אוהד פילו כי לא אותר במסמכי הבנק נוהל הפקדות עליו חתמה התובעת (ע' 57, ש' 27-28). דא עקא, ברי כי גם ללא חתימה על נוהל הפקדות, זיכויו של הלקוח בסכום המדווח ייעשה בהתאם לסכום שהופקד בפועל. תוצאה אחרת תביא למצב אבסורדי אשר יוביל לזיכוי חשבונות לקוחות על בסיס הצהרות שווא, ללא הפקדת כספים כלל.

49. ומכאן לשאלה העיקרית בתיק זה, האם עמדה התובעת בנטל השכנוע להוכיח טענתה כי הפקידה בכספת ההפקדה במבוא סניף הבנק בדלית אל כרמל מעטפה ובה 720 שטרות בסכום כולל של 121,000 ₪.

ו.2 – משקל עדותם של נאיל ודועאא

50. להוכחת טענתם כי התובעת הפקידה ביום 27.7.2017 מעטפה ובה 720 שטרות בסכום כולל של 121,000 ₪ העידו נאיל ודועאא. גרסתם בכתב התביעה ובתצהיריהם הייתה דלה, לא פירטה את השתלשלות האירועים עובר להפקדה ולאחריה או את מקור הכספים שהופקדו. צודק הנתבע בטענתו כי גרסה זו התפתחה במהלך עדותם של דועאא ונאיל. ודוק: לא מדובר בפרטים שוליים או בלתי רלוונטיים, אלא בפירוט המסכת העובדתית לפני הפקדת המעטפה. כידוע, משקלה של עדות כבושה או גרסה מתפתחת – נמוכים הם. יתר על כן, הגרסה שנמסרה לוקה בסבירותה ומכל מקום לא נתמכה במאומה. ואפרט.

51. בחקירתו הנגדית העיד נאיל לראשונה כי ביום 26.7.2017 (יום קודם להפקדת המעטפה בסניף) יצא לאסוף שמנים ממוסך ארז הנמצא במפרץ חיפה (רחוב האשלג). עוד העיד כי לקח עמו את מעטפת המזומנים, במטרה להפקידה בסניף הבנק שבשדרות פל-ים בחיפה. ברם, משהגיע לסניף הבנק בשדרות פל-ים, התברר לו כי אין בו שירות הפקדה 24/7. משכך, החזיר את המעטפה לביתו, הכניסה לכספת, והפקידה בבוקר 27.7.2017.

52. התובעת לא הוכיחה כי נאיל אכן נסע ביום 26.6.2017 למוסך ארז בחיפה, לא הציגה תעודת פינוי השמנים מהמוסך (ע' 23, ש' 5-12), חשבונית או קבלה בגין השמנים שפונו מהמוסך אותו יום כנטען. התובעת אף לא הוכיחה כי אין בסניף שבשדרות פל-ים שירות 24/7. משנמסרה הגרסה לראשונה בעת חקירתו הנגדית של נאיל, אף נמנע מהבנק הנתבע לבדוק את הטענות מבעוד מועד ולהפריכן. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהגרסה המפורטת שהוצגה במהלך חקירת נאיל ודועאא משרתת את טענת התובעת כי הכינה את המעטפה ביום 26.7.2017 בבוקר, ולכן לא השאירה בידיה את סכום המזומנים להם הייתה זקוקה ביום 27.7.2017 – במענה לטענת הנתבע בדבר חוסר הסבירות בהפקדת 121,000 ₪ בד בבד עם משיכת 30,000 ₪ מהכספומט.

53. אף ניתן לתהות על סבירותה של גרסה זו. וכי מדוע על נאיל להיכנס לחיפה, לסניף שאינו יודע כלל אם יש בו שירות 24/7 (הקיים רק בחלק מסניפי הנתבע), כאשר בסמוך למקום מגוריו כספת הפקדה המוכרת לו היטב משתי ההפקדות הקודמות. יש לזכור כי השירות ניתן 24/7, ולפיכך יכול נאיל להפקיד את המעטפה ביום 26.7.2017 בכל שעה, לפני נסיעתו לחיפה או בדרכו חזרה. זאת ועוד, אם טרח נאיל ולקח את המעטפה לסניף פל-ים בחיפה, לא ברור מדוע לא הפקיד את הסכום שבידיו בקופת הבנק. עדותו כי אינו מוסמך להפקיד כסף בחשבון התובעת אינה ברורה ומכל מקום לא הוכחה (ע' 21, ש' 23-36; ע' 22, ש' 1-5). גרסה זו אף אינה מתיישבת עם כך שהתביעה הקודמת של התובעת נגד הנתבע נסבה סביב הפקדה שבצע נאיל בחשבון התובעת (ת.א. 33885-06-18, נספח נ/2 לתצהיר אהוד פילו, נ/6), או עם עדות דועאא באותו הליך, לפיה נאיל מבצע לעיתים הפקדות לחשבון התובעת (לעניין זה ראו עדות דואעאא ביום 21.10.2018, בעמ' 12 לפרוטוקול, ש' 8-9). דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי ביום 26.7.2017 סורב שיק בחשבונה של התובעת על הסך 45,000 ₪ בשל היעדר כיסוי. בנסיבות אלה ניתן היה לצפות כי נאיל יפקיד את המעטפה או את המזומנים בסניף הבנק בחיפה – לו אכן ביקר בו ביום 26.7.2017.

54. אף עדותו של נאיל כי לא ידע מה משמעות פתיחת המעטפה החתומה לאחר שדווחה באפליקציה הובאה לראשונה בחקירתו, לא נמצא לה זכר בתצהירו כמו גם בכתבי הטענות של התובעת. גרסה זו אף אינה סבירה, בשים לב לכך שזיכוי החשבון מתבצע רק עם הפקדת המעטפה בכספת.

55. בעדותה חזרה דועאא (אשר נכחה באולם בזמן עדותו של נאיל) על גרסת נאיל. דועאא העידה כי ביום 26.7.2017 בבוקר הכניסה את הכסף יחד עם בעלה למעטפה ונאיל לקח את המעטפה במטרה להפקידה בחיפה (ע' 31 לפרוטוקול(. דועאא ציינה בחקירתה כי גרסתה הובאה קודם, בפגישתה מול חוקרי הבנק, ואז תיקנה ואישרה כי לא מסרה גרסה זו עובר לחקירתה הנגדית (ע' 32, ש' 20-29). גם דועאא לא הציגה ראיות התומכות בעדותה, וממילא אינה יכולה להעיד על פעולות אותם ביצע בעלה, שלא בפניה.

56. כלל עדותם של נאיל ודועאא לא הייתה מהימנה והמשקל שניתן לייחס לה הנו מועט ולא די בו בכדי לעמוד בנטל השכנוע.

התובעת אף לא הוכיחה כי היו בחזקתה 121,000 ₪ ביום 27.7.2017, כפי שיפורט להלן.

ו.3 – האם היו בחזקת התובעת התובעת 121,000 ₪ במועד ההפקדה?

57. בעדותם מסרו נאיל ודועאא כי ביום 27.7.2017 היו בכספת ביתם כ- 250,000 ₪ במזומן (כולל 121,000 ₪ אשר הוכנסו למעטפת ההפקדה) (ע' 23, ש' 29-31). בחקירתו העיד נאיל כי חשבונית יכולה להתייחס למספר עסקאות (ע' 27, ש' 12-14) ואין הכרח כי תצא חשבונית נפרדת בגין כל עסקה. ואולם, בגין כל עסקה שמבצעת התובעת מונפקת חשבונית או מקאסה (ע' 23, ש' 35-36). דועאא תמכה בדברים אלו, ואף העידה כי הסכום של 121,000 ₪ נצבר ממספר עסקאות (ע' 30, ש' 24-26).

58. חרף דברים אלו, לא הציגה התובעת ראיה לתקבולים במזומן בסכום של 121,000 ₪ אשר לכאורה נצברו בכספת ביתם – כגון חשבוניות, קבלות או מקאסות (ע' 24, ש' 13). גם רואה החשבון של התובעת, מר אלכס ג'השאן (אשר לא הוגש תצהיר מטעמו) לא הצליח בחקירתו להצביע על מקור הכספים שהופקדו, כגון קבלות או מקאסות, אלא ציין כי סכומי המזומן נרשמו אצלו במשרד כסכומים לברור בכרטיס נפרד (ע' 13, ש' 16-20; ש' 22-25).

59. בעדותה, הסבירה דועאא כי הקבלות שבידיהם לא צורפו, משום שלא נתבקשו (ע' 30, ש' 31-32; ע' 31, ש' 1). דא עקא, חזקה על צד כי יציג ראיות התומכות בגרסתו. מחדלו של צד להציג ראיות שבשליטתו ואשר עשויות לתמוך בגרסתו, יוצר חזקה כי הראיה או העדות הייתה שוקלת לחובתו. בהתחשב בכך שלטענת התובעת ישנן חשבוניות וראיות נוספות אשר היה בהם להוכיח כי היה בידיה הסכום הנטען ביום 27.7.2017, היה מצופה כי תציגם ויש לזקוף לחובתה את מחדלה לעשות כן. אי הצגת ראיה שברשות התובעת, יש בה להעיד כי הצגת הראיות הייתה פועלת נגדה (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית)בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4)595).

ו.4 – פעולות התובעת לפני ואחרי ההפקדה

60. פעולותיה של התובעת, קודם להפקדה ולאחריה, תומכות בגרסת הנתבע לפיה דיווחה של התובעת בדבר הפקדת 121,000 ₪ היה שקרי, ונועד לאפשר לתובעת לבצע משיכת כספים דרושים ולהמשיך את פעילותה הכלכלית – עסקית. זאת, ככל הנראה, בהעדר יכולת לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות לספקים ולרשויות.

61. מעיון בדף התנועות בחשבון התובעת עולה כי בימים 13.7.2017, 14.7.2017, 18.7.2017 בוצעו הפקדות מזומן באמצעות הכספומט. ביום 19.7.2017 הופקדו 5,000 ₪ באמצעות שירות 24/7. ביום 20.7.2017 הופקדו באמצעות הכספומט 800 ₪ נוספים. ביום 26.7.2017 סורב שיק על סך 45,000 ₪. בימים 27-28.7.2017 נמשכו כ-106,000 ₪. לאחר ההפקדה שבוצעה ביום 27.7.2017 (121,000 ₪) לא הופקדו סכומים נוספים עד סוף דף החשבון שהוצג (22.8.2017) (למעט זיכוי בגין חמישה שקים שסורבו). דברים אלה מלמדים כי מצב חשבונה של התובעת היה בכי רע וכי נזקקה לסכום שהופקד על מנת להמשיך לעמוד בהתחייבויותיה, לאחר ששיק אחד כבר סורב ביום 26.7.2017. מצב דברים זה אינו מתיישב עם עדותם של בני הזוג דאמן כי בכספת ביתם היו עוד 129,000 ₪ או עם החלטתם להפקיד 121,000 ₪ רק ביום 27.7.2017.

62. נאיל ודועאא לא הצליחו להבהיר מדוע החליטו להפקיד 121,000 ₪ דווקא, ומדוע, אם סכום זה היה בידם, לא הופקד קודם ליום 27.7.2017, נוכח סירוב שיק בחשבונם ביום 26.7.2017 או ההפקדות שביצעו בסמוך, לרבות הפקדה בכספת השירות של 24/7 ביום 25.7.2017 (של 45,000 ₪ בלבד).

63. לא נעלמה מעיניי עדות בני הזוג דאמן כי התובעת נהגה להפקיד כספים בחשבונה מעת לעת, בהתאם לצרכי החברה, וכי החליטו להפקיד 121,000 ₪ לאחר שבדקו ומצאו כי אלו ההוצאות הצפויות לחברה (עדותו של נאיל, ע' 27, ש' 3-6). עוד העידו בני הזוג דאמן כי התובעת נהגה להפקיד כספים ולמשוך אותם לתשלום הוצאותיה במקביל ואין בכך חריג (ע' 27, ש' 3-61; ע' 34, ש' 3-4). ואולם, בני הזוג דאמן לא הציגו את התחשיב אשר נערך על ידם בזמן אמת באשר להוצאות הצפויות כמו גם לא הצליחו להסביר מהן אותן הוצאות ומדוע נוצרו ביום 27.7.2017 (שהרי שוברי המע"מ התייחסו לחודשים מרץ ואפריל 2017, ההמחאה על סך 45,000 ₪ סורבה ביום 26.7.2017 – והפקדות קודמות של סכומים נמוכים בוצעו בסמיכות זמנים). נאיל העיד כי ציפו לתשלום ההוצאות הבאות: "שיק, העברה בנקאית לשלם דוחות והשאר אמור להישאר בחשבון עבור השוטף" (ע' 24, ש' 19-26) ודועאא העידה:

"לשאלת ביהמ"ש את יכולה לשחזר את החישובים האלה, אני משיבה שאני יכולה בערך לפי התשלומים שבוצעו. היה תשלום של 45,000 ₪ אני לא זוכרת למי, אני זוכרת גם שהעברתי לאיזה ספק שלנו כסף, זה העברה מהבית, העברות אינטרנט. זה ההתנהלות שלנו ועד היום אנחנו מתנהלים כך". (ע' 31, ש' 28-32)

64. ואולם, כאמור, שיק על סך 45,000 ₪ נמשך מחשבון התובעת ביום 25.7.2017. בו ביום הפקידה התובעת בשירות 24/7 סכום של 45,000 ₪, אולם בשים לב לכך שביצעה העברה על סך 40,000 ₪ ביום 25.7.2017 – סורב השיק. מכאן כי נכון ליום 25.7.2017 ידעה התובעת כי חשבונה ביתרת חובה, וכי הפקדת סכום של 45,000 ₪ - לא די בו. על אף שטענה התובעת כי היה בידה הממון, לא הבהירה מדוע לא הפקידה את אותם 121,000 ₪ קודם לכן. הסברם של נאיל ודועאא בעדותם, כי העדיפו לשמור את הכסף המזומן ולהפקידו רק כשנדרשים לתשלום לספקים עבור סחורות (ע' 25 ש' 10-16; ע' 34 ש' 6), אינו סביר בשים לכך שהפקדת 121,000 ₪ בוצעה, כטענת התובעת, בסמוך להפקדת 45,000 ₪ (יומיים לאחר מכן). התנהלות זו אף אינה מתיישבת עם עדות בני הזוג דאמן כי ניהלו תחשיבים מוקדמים באשר להוצאותיה הצפויות של התובעת.

65. לא זו אף זו, אין מחלוקת כי ביום בו הפקיד נאיל את המעטפה ובה לכאורה 121,000 ₪ נמשכו מחשבון התובעת סכום של 30,000 ₪ במזומן (5,000 ₪ בכל פעם). הכספים נמשכו על-ידי נאיל מכספומט המוצב במבואת הסניף לפני הפקדת המעטפה (ע' 25, ש' 32-36 וכן ראה צילומים מפנים הכספומט מצלמה 6699 מיום 27.7.2017 בשעה 6:41 וכן מצלמה חיצונית לכספומט (נ/1)). כן נמשכו על-ידי בני הזוג דאמן כספים לאחר הפקדת המעטפה, לאחר שדועאא הגיעה לסניף הבנק (ע' 33, ש' 22-25). הסבריהם של בני הזוג דאמן באשר לצורך במשיכת סכומים כה גבוהים במקביל להפקדתם – אינם מניחים את הדעת.

66. בחקירתו הנגדית הסביר נאיל, כי משך 200 ₪ מעט לפני הפקדת המעטפה, משום שנדרש לכסף מזומן לנסיעותיו הצפויות. ואולם, משיכת 200 ₪ בוצעה ביום 25.7.2017 ולא ביום 27.7.2017. ביום 27.7.2017, כאמור, נמשכו 30,000 ₪. הסברו של נאיל כי לא לקח מזומן מכספת ביתו שכן "לא יצא" (ע' 25 ש' 32-36; ע' 26 ש' 1), אינו מניח את הדעת אף הוא.

67. כן משכה התובעת סכומי כסף נוספים ביום 27.7.2017. בעדותה, הסבירה דועאא כי הגיעה לבנק על מנת לשלם את השוברים למע"מ, אולם משנודע לה מהפקידה בבנק שניתן לבצע את התשלום רק בבנק הדואר במזומן, החליטה למשוך את הכסף. כך מעדותה:

"אני הייתי מול הפקידה וביקשתי ממנה לשלם את השוברים דרך חשבון הבנק. הפקידה אמרה שזה רק בבנק הדואר. אני בדר"כ שילמתי גם בבנק הדואר. אז משכתי כסף על מנת לשלם את זה. זה כסף שלי. אני הייתי מול הפקידה ובעלי משך את הכסף. שנינו היינו בבנק.

ש. את ידעת שאי אפשר לשלם בבנק?

ת. רוב הזמן שילמנו דרך שוברים. לאחר שהתחילו לשלוח לנו במייל את כל החיובים, שילמנו פעם בבנק, פעם בכרטיס דיירקט, פעם בדואר. לא ידעתי שלא ניתן לשלם את זה בבנק. היא הראתה לי למטה שלא ראיתי באותיות קטנות שזה רק בבנק הדואר. שאלתי אותה באותו רגע אם אני יכולה לעשות סוג של אסמכתא לשלם והיא אמרה שלא ניתן." (ע' 33, ש' 22-31)

וכן -

"ש. למה בעלך לא משך באותו רגע שהיה בבנק?

ת. אני עונה שוב, כשהייתי במעמד השיחה מול הפקידה, ניסיתי לשלם את התשלומים האלה מולה. יחד עם זאת ... הוא היה במחסן וראה שהוא צריך עוד כסף כדי לשלם תשלומים לספקים אחרים." (ע' 34, ש' 12-18)

68. גרסה זו תמוהה בשים לב לכך שמדובר בחברה ותיקה אשר אין זה החודש הראשון בו היא משלמת מע"מ או עם העובדה שמדובר בחיובי מע"מ שהיה על התובעת לשלם זה מכבר ולא בתשלומים בלתי צפויים. אף הטענה כי התובעת נדרשה לבצע תשלום כלשהו במחסן לא נתמכה במאומה. עוד העידה דועאא כי:

"ת. אנחנו משכנו 30,000 ₪ ושילמנו חלק מהם לביטוח לאומי, מע"מ ורשות המיסים. חלק השני השתמשנו להובלות שמגיעות אלינו לעסק ותשלומים אחרים כמו שוברים שנדרשים למעבר לשטחים." (ע' 33, ש' 32-36)

ברם, מלבד קבלות על תשלומי המע"מ אותם הציגה התובעת ומגיעים לסכום של 13,207 ₪, לא הציגה התובעת אסמכתאות על תשלומים נוספים אותם ביצעה לביטוח לאומי או לכל גורם אחר. כעולה מדו"ח הביטוח הלאומי בוצע התשלום רק ביום 3.8.2017.

69. לסיכום פרק זה, עדותם של נאיל ודועאא לא די בה להרים את נטל השכנוע. התובעת לא הציגה ראיות שיש בהן לתמוך בעדותם – כגון ראיות לכך שהיה בחזקתה סכום של 121,000 ₪ ביום 27.7.2017. אף כלל פעולותיהם של נאיל ודועאא לפני ואחרי הפקדת המעטפה מעוררות תמיהות באופן המכרסם במשקל עדותם. מנגד, עיון בדפי החשבון של התובעת מלמד על כך שמצבה היה קשה, כי ביום 26.7.2017 סורב שיק שמשכה מחשבונה וכי לאחר מועד זה לא בוצעו הפקדות נוספות, שקים סורבו והחשבון הוגבל. מכאן כי התובעת נזקקה במועד בו ביצעה את ההפקדה לסכום שטענה כי הופקד על מנת לעמוד בהתחייבויותיה ולהמשיך לנהל חשבונה באופן תקין.

לתמיכה בטענתה כי היו בידיה ביום 27.7.2017 סכום של 121,000 ₪ הסתמכה התובעת על מסמכים חשבונאיים שצורפו לתצהירי נאיל ודואעע. כן זימנה למתן עדות את רואה החשבון שלה, מר אלכס ג'השאן. אבחן, אם כן, האם יש באלה בכדי לשנות את ממצאיי עד כה.

ו.5 - כרטסת הנהלת החשבונות ודיווחיה הכספיים של התובעת

70. לתצהירי דועאא ונאיל צורפה כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת מיום 1.7.2017 ועד ליום 30.7.2017 (נספח 2 לתצהיר דועאא, ת/2). על פי הרשום בכרטסת, עמדה לזכות התובעת ביום 24.7.2017 יתרת מזומן בסך 238,636 ₪. לאחר עדכון הפקדת 121,000 ₪ בחשבון הבנק התעדכנה יתרת המזומן בכספת התובעת, ועמדה על 117,000 ₪ (עדות רו"ח התובעת, מר אלכס ג'השאן, ע' 8, ש' 10-13). רישום זה מעיד לשיטת התובעת על כך שביום 27.7.2017 הייתה בידיה יתרת מזומן בסכום העולה על 121,000 ₪, כמו גם על כך שהסכום הופקד בבנק.

71. כפי שהעיד רו"ח התובעת, הרישום המבוצע בכרטסת יכול להיגזר ישירות מממשק הבנק (במקרה זה ירשם בכרטסת כ. הפקדה), או, בהעדר אסמכתא, בהתבסס על דיווח התובעת (במקרה זה ירשם בכרטסת כ. מזומן). כך מעדותו:

"לשאלת בית המשפט מה ההבדל בין כ. הפקדה לבין הפקדה מזומן, אני משיב שבמקרה כזה שאני עושה ... המערכת אצלי בהנהלת חשבונות קולטת בצורה ממוחשבת מהבנק את תדפיס החשבון לתוך הנהלת החשבונות. ביחד עם המעבר הזה, גם את הפרטים, המלל שכתוב בתוך הבנק עובר בצורה אוטומטית. במקרה כאן החלטנו במשרד לרשום את ההפקדה על פי המסמך הבנקאי של ההצהרה. אפשר לראות שלתנועה הזו שהוא 17035 בתור של מנה. ואז היא לא נקלטה בצורה אוטומטית מהבנק." (ע' 8, ש' 23-28).

וכן -

"לשאלת בית המשפט, אני משיב שאני מאשר שכ. הפקדה ומספר המנה מוטמעים מתוך הרישומים של הבנק להנהלת החשבונות של החברה. לעומת זאת, את השורה של הפקדה מזומן ומספר המנה, אני הוספתי באופן ידני כמו למשל בהפקדה של 165,000 ₪ לספק היא נרשמה באופן ידני." (ע' 8, ש' 29-32)

וכן-

"כשרשום כ. הפקדה זה רישום שהעברתי דרך הממשק של הבנק, כמו שהיה רשום. כאשר רשו תקבול במזומן מספק זה וזה או הפקדה במזומן, זה רישום שאנחנו רשמנו, אני משיב שנכון". (ע' 10, ש' 30-32)

72. מכרטסת הנהלת החשבונות עולה כי הדיווח על הפקדת 121,000 ₪ על-ידי התובעת בוצע ביום 27.7.2017 כהפקדת מזומן. כלומר, מדובר ברישום שהתבסס על דף ההפקדה של הבנק בו נרשמה הפקדת 121,000 ₪ - ולא על אסמכתא חיצונית. עוד אישר בעדותו רו"ח התובעת כי אין לו ידיעה אישית על הפקדת 121,000 ₪ (ע' 12, ש' 26-27), וכי לאחר שראה שחשבון החברה חוייב באותו סכום, פנה לתובעת לברור העניין (ע' 12, ש' 28-34). בעדותה, אישרה דועאא כי העבירה לרו"ח פתקית ובה הצהרה על הפקדת סך של 121,000 ₪ מספר ימים לאחר ביצוע ההפקדה, לאחר שחשבון התובעת חויב בסכום שהופקד, שכן, "מבחינתי, אני הפקדתי את הכסף. אני נותנת לו את האסמכתא שהפקדתי כסף" (ע' 34, ש' 24-28).

73. ברי כי לא ניתן להסתמך על רישום בכרטסת הנהלת החשבונות המבוסס על רישום ההפקדה בחשבון התובעת בבנק (קל וחומר לאחר שההפקדה בוטלה) – על מנת להוכיח כי סכום זה היה בידי התובעת. טיעון זה הוא מעגלי. משכך, אין בכרטסת הנהלת החשבונות בכדי לתמוך בטענת התובעת כי היו בידיה ביום 27.7.2017 סכום של 121,000 ₪.

74. במאמר מוסגר יצוין כי בכרטסת הנהלת החשבונות לא נמצאו רישומים בדבר הפקדות קודמות שביצעה התובעת בכספת 24/7: 45,000 ₪ ביום 25.7.2017 ו- 5,000 ₪ ביום 19.7.2017. משכך, ספק אם ניתן להסתמך על הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות כמייצג אל נכונה את פעילותה המוניטרית של התובעת, ומכל מקום הכרטסת לא הוגשה על-ידי עורכה אלא צורפו לתצהירי נאיל ודועאא. עדותו של רו"ח כי יתכן ופעולות אלו קוזזו, שכן דווחו בהזרמת מידע כפולה מממשק הבנק ומהדיווח הידני דיווח אחד בזכות, והשני בחובה (ע' 12, ש' 9-18) אינה עולה על השערה בלתי מבוססת.

75. אף לא מצאתי ליתן משקל ראייתי לדוחות הכספיים של התובעת. אין בהצגת נתוני רווח לשנה זו או אחרת בכדי להעיד כי לתובעת היה במועד הרלוונטי (26.7.2017) סכום של 121,000 ₪ במזומן, כל שכן כי התובעת הפקידה הלכה למעשה סכום זה בחשבונה. למעלה מן הדרוש יצוין כי כי מהדוחות מצטיירת תמונה שונה מזו אשר ביקשה התובעת להציג, באשר ניתן להיווכח כי בשנת 2015 רשמה התובעת הפסד נקי של 60,219 ₪, ובשנת 2016 רווחיה של התובעת עמדו על 118,903 ₪ בלבד.

מכאן כי ראיות התובעת לא די בהן להרים את נטל השכנוע המוטל עליה.

76. את עיקר סיכומיה הקדישה התובעת לטענות ביחס לראיות שהוצגו מטעם הנתבע – תמונות, סרטונים ועדויות עובדי ברינקס. בהקשר זה טענה התובעת כי הנתבע לא גילה את כלל הראיות שהיו בידיו, כי התמונות והסרטונים שהוצגו אינם מוכיחים כי המעטפה הייתה ריקה וכי הכספים שהופקדו נגנבו על-ידי אי מי.

אדון בטענות אלה.

ו.6 – צילומים וסרטונים נוספים

77. בסיכומיה טענה התובעת כי הנתבע מסתיר צילומים נוספים אשר בידיו. לטענתה היה על הנתבע לצרף את הצילומים שנקלטו במצלמה החיצונית הממוקמת במבואה לבנק ויכלה לקלוט את הפקדת המעטפה במכונת 24/7 על ידי נאיל. עוד טענה התובעת כי הוסתר ממנה צילום הווידאו אשר צולם בחדר הספירה של ברינקס במצלמה הממוקמת מעל לכספר. צילום זה, טוענת התובעת, היה מוכיח בוודאות כי המעטפה לא הייתה ריקה.

איני מקבלת טענות אלה.

78. ראשית, משקבעתי שנטל השכנוע מוטל על התובעת ומשלא עמדה בנטל זה על בסיס הראיות שהוצגו על ידה, אין רלבנטיות למשקל ראיות הנתבע. ברי כי התובעת אינה יכולה להסתמך על הנתבע שיוכיח תביעתה. אכן, על הנתבע לבצע גילוי מלא של כלל הראיות הרלבנטיות הנמצאות בידיו, אולם לא הוכח כי לא עשה כן. בתיק התנהלו הליכים מקדמיים והתובעת לא הצביעה על דרישה שהציגה לנתבע ולא נענתה. שנית ולגופו של עניין, התובעת לא הוכיחה כי בידי הנתבע סרטונים נוספים מעבר לאלה שגולו והוצגו. אני מקבלת את עדותו של לירן זילכה, כי המצלמה החיצונית הממוקמת במבואה כוונה לכספומט ולא ישירות למכשיר 24/7. עוד מקובלת עליי עדותו כי המצלמה ההיקפית של המבואה לא עבדה במועד ההפקדה בשל תקלה (ע' 49, ש' 23-28; ע' 50, ש' 1). עוד התרשמתי מעדותו של לירן, כי ערך בדיקות מקיפות לברור האירוע, כולל בדיקת סרטונים שצולמו במצלמה הפנימית של הכספומט, בתקווה למצוא צילום של מכונת 24/7. צילום זה לא נמצא, שכן המצלמה הפנימית שומרת רק פעולות אשר בוצעו בפועל (ע' 51, ש' 33-36, ש' 52, ש' 1-2). התובעת אף לא הוכיחה כי בחדר ספירת המזומנים מוקמה מצלמה מעל לראשו של הכספר, אשר מכוונת בזווית שתקלוט את מיקום פתיחת המעטפות. בחקירתו העיד אליאב רוזנבאום, כי בחדר ספירת הכספים כעשרים מצלמות, כי הן ממוקמות בכל החדר וכי אולי יש עמדות שנקלטות בכמה מצלמות (ע' 46, ש' 13-19). דא עקא, מעדות זו לא מתחייבת המסקנה מעל ראשו של אליאב מוקמה מצלמה בזוית שתתעד את פתיחת המעטפה. אליאב אף העיד מפורשות כי אינו מתעסק במצלמות שבחדר (ע' 47, ש' 20, ש' 33). על כן אני קובעת כי הנתבע הציג את כלל הסרטונים הצילומים והראיות אשר היו בידיו.

ו.7 - טענת למעילה בכספים

79. התובעת לא הסבירה מפורשות מה לדעתה עלה בגורל המזומנים אשר לטענתה הופקדו על ידה. מרמיזותיה של התובעת עולה כי היא סבורה כי אי מי מעובדי ברינקס ו/או הבנק מעלו בכסף אשר הוכנס לכאורה למעטפת ההפקדה.

80. יאמר מיד, התובעת לא הוכיחה טענתה זו, ולא הציגה אף ראשית ראיה להוכחתם, קל וחומר הוכחה ברמה הנדרשת בכל הנוגע לטענות מסוג זה. נוכח שרשרת העברת המעטפה והגורמים השונים המעורבים (איסוף המעטפה מהכספת, אחסונה במרכז המזומנים ופתיחתה על-ידי כספר), סריקתה בכל נקודה והיעדר דיווח באף אחת מהנקודות (עד לפתיחת המעטפה) כי המעטפה פתוחה – מחייבת קבלת גרסת התובעת קביעה כי כמה מעובדי ברינקס חברו לקנוניה. גרסה מעין זו אינה סבירה, במיוחד בשים לב לכך שבכל אחת מהנקודות מצויים מספר עובדים. נוכח טענתה בדבר הסתרת סרטונים וצילומים אשר עשויים היו לתמוך בטענתה – על הקנוניה לכלול גם את החוקרים אשר בדקו את המקרה. גרסה כאמור אינה סבירה ומכל מקום לא הוכחה.

81. עוולת הגזל ושליחת היד קבועה בסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע כדקלמן:

"גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת."

(כן ראו הגדרת מיטלטלין כאמור בחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, כ"נכסים מוחשיים, חוץ ממקרקעין")

82. טענות התובעת כי נגזלו כספים אשר הפקידה בכספת 24/7 - חמורה היא. יש בטענות אלו לפגוע בשמו הטוב של הנתבע, ולגבי טענות אלו כבר נפסק כי רמת ההוכחה הנדרשת הנה מוגברת. יפים לעניין זה, דברי כב' השופט ברנזון בע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט(1) 41:

"טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגעת בשמו הטוב של אדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור".

83. עוד נקבע כי מידת ההוכחה הנדרשת אינה ניתנת לכימות, או הערכה מדעית, אלא נמצאת במתחם שיקול דעתו של השופט, בהתאם לחומרת הטענות העולות כנגד הנתבע והסטיגמה הדבקה בטענות מעין אלה (לעניין זה ראו דברי כב' הנשיא ברק, בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589; ע"א 293/70 מורדוך נ' דעבול, פד כד (2) 811 815; ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.4.2013)).

ומכאן לענייננו.

84. התובעת לא הוכיחה כי הבנק הסתיר צילומים אשר נמצאים בידיו והיה בהם להוכיח כי במעטפת ההפקדה היה סכום המזומנים הנטען. עדותו של לירן כי המצלמה העילית אשר אמורה לצלם את כל המבואה (יחד עם מכשיר 24/7) לא עבדה בתאריך המדובר (ע' 49 ש' 21-28), עשתה רושם מהימן, ולא נסתרה על ידי התובעת. עוד, מקובלת עליי עדותו של לירן כי הבנק ביצע עבודה מקיפה ויסודית בבדיקת הצילומים הרלוונטיים (ע' 51, ש' 35-36; ע' 52, ש' 1-2) ולצורך הורדת הצילומים השתמש הבנק בשירותי חברת מגסון – המתמחה בכך (ע' 52, ש' 28-32). בצילומים בהם צפיתי לא רואים את כספר ברינקס לוקח את כספי התובעת, או מי מעובדי ברינקס מועל בכספים בעת פריקת המכונות.

משכך, לא מצאתי בסיס לטענות התובעת (אשר אף לא הועלו באופן מפורש, אלא ברמיזה בלבד), לפיהן יש להטיל אשם כלשהו בנתבע או במי מטעמו.

ו.8 – דוח הבדיקה, עדויות עובדי ברינקס, התמונות והסרטונים

85. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של מר לאוניד רובינשטיין, מנהל תפעול פתרונות למוסדות פיננסיים בחברת ברינקס (נ/3), תצהירו של מר לירן זילכה, חוקר בכיר בענף ביטחון ובטיחות, אגף הסייבר והביטחון בבנק לאומי (נ/5), תצהיר מר אליאב רוזנבאום, כספר בחברת ברינקס אשר טיפל במעטפה לאחר הגעתה למרכז ספירת המזומנים של ברינקס (נ/4), כן הגיש הנתבע תמונות וסרטונים (סומנו נ/1):

א. צילומים מתוך חדר הכספות בבנק: שני סרטונים המתארים את ריקון הכספת; סרטון שחזור שבוצע על ידי הבנק; תמונות המעטפה שהופקדה; סרטוני משיכת כספים מכספומט הבנק (צילומים מפנים הכספומט וצילומי גב).

ב. צילומים מתוך חדר ספירת הכספים בחברת ברינקס: סרטון וידאו המתעד את רגע פתיחת המעטפה; תמונת הפתקית אשר הוצמדה למעטפה; סרטון וידאו המתעד ספירה של 100,000 ₪ שהופקדו על ידי לקוח אחר.

86. תיבת ההפקדה נפרקה על-ידי עובדי חברת ברינקס ביום 28.7.2017. הנתבע הציג סרטון וידאו מיום 28.7.2017 בשעה 9:44 המתעד את הוצאת המעטפות מחדר הכספות בבנק. בסרטון רואים כי בחדר הכספות עבדו שלושה עובדים, שניים מהם עומדים עם הפנים למכונת ההפקדה הפתוחה מולם. עוד רואים כי אחד העובדים מוציא את מעטפות ההפקדה וסורק את הברקוד של כל מעטפה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד. לאחר סריקת המעטפות, הועברו המעטפות לידי העובד שלצדו, אשר גם הוא בדק את אחת המעטפות לוודא כי היא סגורה (שעה 9:47). מסרטון זה ניתן להתרשם כי המעטפות אשר הוצאו מהכספת לא היו פגומות או פתוחות – ומכל מקום לא הוצג דיווח על פגם כאמור. מעטפות אלו הוכנסו לתיק עובד ברינקס ונלקחו עימו.

87. מקובלת עליי עדותו של לאוניד רובינשטיין, מנהל תפעול פתרונות למוסדות פיננסיים בחברת ברינקס, בתצהירו, נ/3, כי המעטפה נסרקה גם בכניסה לכספת מרכז המזומנים וגם קודם לספירה, וכי על פי נוהלי ברינקס, היה על עובדי ברינקס לדווח על מעטפה פתוחה או קרועה במייל ובדואר (סעיף 14 לתצהירו). משלא דווח בזמן אמת על פגם במעטפה, מקובלת עליי מסקנתו של לאוניד כי המעטפה הגיעה סגורה לידי כספר ברינקס – מר אליאב רוזנבאום (ע' 44, ש' 13-15).

88. מר אליאב רוזנבאום, כספר ברינקס אשר טיפל במעטפה במרכז ספירת המזומנים של חברת ברינקס, תיאר את אופן פתיחת המעטפה על ידיו:

"כשאני מקבל מעטפה, אני קורע אותה עם סכין יפנית, מוציא את התכולה ומניח על מכונת הספירה, המכונה סופרת ואני מוציא פלט, משדך אותו לשקית, ולאחר מכן אני מקליד את הסכומים. ברוב המקרים הסכום שאני מקליד תואם לסכום המוצהר על-ידי הלקוח. ברגע שזה תואם אני אישית מאשר את זה, ועובר למעטפה הבאה. אם זה לא תואם אני צריך אישור של האחראי.

במקרה הזה יש לי שקית ריקה, הוצהר עליה כסף, הוצאתי פתק ריק, כתבתי בכתב יד שלי שהשקית הגיעה ריקה, ושהחוסר שיש לי הוא 121,000 ₪. לשאלת ביהמ"ש אחרי זה אתה עושה משהו עם השקית, אני משיב שבדרך כלל לא. אני מניח אותה בצד והמצלמה שמעליי קולטת". (ע' 45, ש' 21-29).

89. עדותו של אליאב נתמכה בצילומים שנקלטו במצלמות שהותקנו בחדר ספירת המזומנים של חברת ברינקס. המצלמות מכוונות למכונת הספירה האוטומטית, ומציגות בבירור את הסכום שנספר על-ידי המכונה. בסרטון מיום 30.7.2017 בשעה 10:53, רואים בזווית התמונה את גבו של אליאב ואת ידו השמאלית. לעיתים ניתן לקלוט גם את ידו הימנית של אליאב. עוד רואים בסרטון כי אליאב פותח את המעטפה, מכניס את ידו לתוכה (עד לעומקה של המעטפה) ומיד לאחר שמוציא את ידו, לוחץ על הספרה "0" במכונה שלצידו, מוציא תדפיס ומצמידו למעטפה. מיד לאחר מכן רשם אליאב על התדפיס שהוצמד למעטפה בכתב ידו (על הפתק נרשם "שקית ריקה 121,000 ₪ -). תוך כדי פעולות אלו, נראה אליאב משוחח עם מישהו אחר בחדר.

90. בסרטון לא נראית כל פעולה המלמדת או אף רומזת על קיומם של שטרות במעטפה. ידו השמאלית של אליאב היתה מול המצלמה כל העת. איני סבורה כי אפשר להוציא במהירות רבה באמצעות יד אחת 121,000 ₪, או אף סכום פחות מזה, מבלי להיעזר ביד השמאלית לשם הוצאתם מהמעטפה. אליאב לא עזב את עמדתו עד להוצאת הפתקית. המיידיות שבה לחץ אליאב על הספרה "0" במכונה שלצדו וסדר הפעולות שלאחר מכן, מעידות כי לא היה לאליאב זמן לקחת כסף מהמעטפה ולהטמינו. עוד אין זה סביר כי עובד ברינקס ימעל בכספים אל מול עובד אחר עמו שוחח, או מול המצלמות הרבות הממוקמות בחדר, כאשר אין לו ידיעה באשר לנקלט בהן. מקובלת עליי עדותו של אליאב, כי לאחר שרשם בכתב ידו על פתק על גבי המעטפה, יצא לקרוא לאחראי (ע' 47, ש' 25-31).

91. אף לא מצאתי כי יש בהפרש השעות בין פתיחת המעטפה (10:50) לבין שעת ההקלדה בדו"ח נ/18 (12:27), בכדי לבסס טענה לאי התאמה או חשד בפעילות מצד ברינקס. אני מקבלת בהקשר זה את עדותו של מר לאוניד רובינשטיין, כי הטיפול במקרה חריג זה נמשך זמן רב מהרגיל, או כפי שהובא בעדותו באופן הבא:

"יכול להיות שבגלל חריגות המקרה הכספר הולך וקורא למנהל שלו, אני כמעט בטוח שבסרטון המלא רואים את המנהל שלו מגיע. יכול להיות שהתכתובת הפנימית, אני קיבלתי את המידע בזמן אמת, אני עניתי בזמן אמת למייל, יכול להיות שיש הבדל בין ההקלדה לספירה במקרה הספציפי הזה". (ע' 39, ש' 29-33).

92. אני מקבלת את טענת הבנק, כי חריגה מעין זו המבטאת חוסר של 121,000 ₪ אינה דבר של מה בכך. כך גם הראה הנתבע בדו"ח ברינקס (נ/18) כי נמצאו באותו היום 3 חריגות בספירת כספים, העומדים בהפרשים של 50-200 ₪ בלבד. עוד מקובלת עליי עדותו של לאוניד כי מיד עם היוודעו על דבר החריגה, דיווח על זה בזמן אמת לבנק, ואמר למרכז לדווח על 0 (ע' 41, ש' 9-11).

93. מכאן כי קיים תעוד (חלקי) על כך שהמעטפה הייתה סגורה כשהוצאה מחדר הכספות בסניף. כן קיים תעוד (חלקי) של פתיחתה – כשהיא ריקה. ממצאים אלה תומכים במידה מסוימת במסקנה כי המעטפה הייתה ריקה בעת שנאיל שלשל אותה לתיבת ההפקדה.

94. במאמר מוסגר יצוין כי הנתבע הציג שני סרטונים נוספים, אולם אין בהם לטעמי לבסס מסקנה זו או אחרת:

א. צילום סטילס מיום 28.7.2017 שעה 9:47:36 – לטענת התובעת בצילום נראה רגע הוצאת מעטפת ההפקדה ממכשיר 24/7. בצילום, נראית מעטפת הפקדה מוחזקת במצב אנכי, וניתן לראות כי המעטפה "רזה" וללא נפח.

אני מקבלת את טענת התובעת כי בצילום זה לא ניתן לזהות את ברקוד המעטפה או לשייכה למעטפה שבמחלוקת. הסקת המסקנה של הנתבע כי העדר הנפח במעטפה מעידה כי המדובר במעטפת ההפקדה של התובעת, הינה מסקנה סיבובית שנתלית בהנחה שהתובעת הפקידה מעטפה ריקה. על כן, אני נותנת לצילום זה משקל ראייתי נמוך.

ב. צילום שחזור מיום 23.8.2017 (שעה 12:25) מחדר הקופות (צילום מס' 3202) - בצילום זה הוכנסו 720 שטרות למעטפת הפקדה (שעה 12:32), להדמיית עובייה של מעטפה מלאה בשטרות. בצילום השחזור ניתן להתרשם מעובייה של מעטפה מלאה במזומנים. לא מצאתי פגם בעריכת השחזור, כטענת התובעת, שכן השחזור נועד לדמות איך נקלטת במצלמות הכספות מעטפה המכילה 720 שטרות. עם זאת, אין משמעות להדמיה בהעדר נתוני השוואה (צילום מובהק של המעטפה אשר הופקדה בפועל על ידי התובעת).

95. מר לירן זילכה העיד כי עבר על צילומי מכשירי הבנק (כספומט ומכשיר ההפקדה 24/7, כמו גם צילומי המבואה כולה). כן שחזר את עובייה של מעטפה המכילה 720 שטרות, כפי שהצהירה התובעת כי הפקידה. מסקנות התחקיר שערך הובאו במסגרת דו"ח פנימי לבנק (נ/5), באופן הבא:

"ג. בדיקות נוספות שנעשו על ידי מדור חקירות

1) מבדיקת מצלמות האבטחה בסניף מיום 27.7.2017 עולה כי לא נשמרו צילומי הכנסת המעטפה למכשיר על ידי הבעל.

2) בצילומים מיום 28.7.2017 בעת פריקת המכשיר מתכולתו ע"י חב' 'ברינקס', ניתן להבחין במעטפה המוצאת מהמכשיר, נסרקת במכשיר הברקוד ונבדקת שאינה פתוחה. נראה שמדובר במעטפה דקה שככל הנראה לא מכילה שטרות.

3) בצילומי פתיחת המעטפה על ידי עובדי 'ברינקס' ביום 30.7.2017 נראה העובד פותח מעטפות שהתקבלו וסופר את הכספים שהכילו. בהגיעו למעטפה נשוא התלונה נראה העובד כשהוא פותח את המעטפה אך לא נראה מוציא ממנה כסף לצורך ספירה, לכאורה המעטפה ריקה. לא קיימת אינדיקציה לאירוע חריג מצד העובד בעת פתיחת המעטפה.

4) מדור חקירות ביצע שחזור של אופן הוצאת המעטפה מהמכשיר על ידי עובדי 'ברינקס' בסניף דלית אל כרמל. השחזור נעשה עם 2 מעטפות, האחת הכילה 720 שטרות, כפי שהצהיר הלקוח, והאחרת הייתה ריקה ולא הכילה שטרות כלל. בשחזור ניתן להבחין בבירור שהמעטפה הריקה היא המעטפה המזכירה בצורתה את המעטפה נשוא התלונה.

5) נבדקו כל ההצהרות של כלל הלקוחות שהפקידו מעטפות עם מזומנים באמצעות שירות 24/7 בסניף באותו פרק זמן. לא נמצא חריג כלשהו מלבד המעטפה המדוברת".

ממצאי דוח הבדיקה תואמים את מסקנתי.

96. מורם מהאמור עד כה כי אני מקבלת את טענות הנתבע במלואן, וקובעת כי התובעת הפקידה בכספת ההפקדה מעטפה ריקה, ללא מזומנים, תוך שדיווחה דיווח שקרי באפליקציית הבנק כי המעטפה מכילה 720 שטרות בסכום כולל של 121,000 ₪. פעולותיה של התובעת נועדו, ככל הנראה, לאפשר לה למשוך כספים מחשבונה, על מנת לעמוד בהתחייבויותיה.

97. משזוהי מסקנתי, חיובה של התובעת בסכום של 121,000 ₪ בהם זוכה חשבונה ביום 27.7.2017 בוצע כדין - ואין מקום להורות על השבת הסכום לתובעת כמבוקש.

ז - סוף דבר

98. מורם מהאמור עד כה כי התביעה נדחית.

99. התובעת תישא בשכר טרחת הנתבע בסכום כולל של 25,000 ₪ והוצאות הנתבע בסכום כולל של 8,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' כסלו תשפ"א, 18 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.