1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בת"א 57307-06-18.
2. בקציר האומר יסופר, כי המבקשת, היא חברה פרטית, העוסקת באיסוף שמנים משומשים ממוסכים בשטחי מדינת ישראל ומוכרת אותם לעסקים הפועלים בשטחה של הרשות הפלשתינאית. בשל אופי העסקאות המבוצעות על ידה, עיקר פעילותה נעשית על בסיס מזומן.

המבקשת ניהלה חשבון בנק אצל המשיב.

המבקשת הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית נגד המשיב. במסגרת התביעה טענה, כי נציג מטעמה הפקיד בקופת הפקדה ייעודית הנמצאת בסניף המשיב, מעטפה ובה 720 שטרות בסכום כולל של 121,000 ₪, ועל אף האמור, חשבון הבנק בבעלות המבקשת, לא זוכה בסכום שהופקד. עוד נטען, כי מחדלו של המשיב גרם למבקשת נזק, שכן חשבונה הוגבל. לפיכך, עתרה המבקשת להשבת הסכום שהוגבל וכן לפיצוי, בסך של 200,000 ₪.

1. בית משפט קמא דחה את התביעה, וקבע כי נציג מטעם המבקשת הפקיד בכספת מעטפה ריקה, ללא מזומנים. כמו כן, חייב בית משפט קמא את המבקשת בתשלום שכ"ט ב"כ המשיב בסך של 25,000 ₪ וכן בהוצאות המשיב בסך של 8,000 ₪.
2. המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין, הגישה הודעת ערעור ואת הבקשה דנן.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים. בעניין זה, מפנה המבקשת לאמור בהודעת הערעור. לשיטתה, נפלו טעויות משפטיות ועובדתיות, "אשר גרמו לעיוות דין חמור".

1. בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי דחיית התביעה ובהתאם, העדר השבת סך של 121,000 ₪ וכן הטלת הסכום בו חויבה במסגרת פסק הדין, "מהווה פגיעה אנושה בתזרים המזומנים שלה ופגיעה קשה ביכולתה הכלכלית, עת שמדובר בחברה פרטית המעסיקה עובדים ולה התחייבויות מול ספקים שונים".

עוד מוסיפה המבקשת לטעון, כי המשיב פתח נגדה בהליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל, ובמסגרת הליכים אלה הוטל עיקול על חשבונה, מה שגרם להגבלה בהתנהלותה הכלכלית השוטפת, במובן שדחיית הבקשה תוביל לקריסתה הסופית והמוחלטת של החברה, ולנזקים בלתי הפיכים. בעניין זה טוענת המבקשת, כי מצב החירום שפקד את המדינה יש בו כדי להוסיף על הקושי הכלכלי להתנהל.

נוסף על כך טוענת המבקשת, כי הוגשה על ידי ב"כ המשיב בקשה לדחיית מועד הדיון ולפיכך, ברי, כי הדיון עלול להידחות לעוד כחמישה חודשים לפחות, כך שחשבונה יהא מעוקל לתקופה ממושכת.

עוד טוענת המבקשת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אם תתקבל הבקשה, לא ייגרם למשיב נזק, "מאחר ומדובר בבנק שהינו כיס עמוק לעומת המערערת שהינה חברה פרטית".

דיון והכרעה;

לאחר עיון בבקשה ובפסק הדין, מוחלט לדחותה, מבלי להידרש לתשובה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. ככלל, תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי מטרתן היא ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, על מנת להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך.

תקנה 5 לתקנות קובעת, כי בית המשפט נדרש לאזן, לפי העניין, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי. דהיינו, נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

נוסף על כך, תקנה 5א לתקנות קובעת, כי עקרונות היסוד של התקנות ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו מכוח התקנות או מכוח כל חיקוק אחר.

תקנה 50(2) לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה, על יסודה בלבד, וזו לשונה:

"50. על בקשה שיש להגיש בכתב, יחולו הוראות אלה:

(2)החליט בית המשפט, לאחר שעיין בבקשה, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד;"

עיון בתקנות מגלה, כי בית המשפט רשאי לדחות בקשה, על יסודה, אם סבור, כי היא אינה מצריכה תשובה. בעניינו, נוכח הנימוקים שיפורטו להלן, מוחלט לדחות הבקשה מבלי להידרש לתשובה.

הבקשה לעיכוב ביצוע;

1. בכל הנוגע לעיכוב ביצוע החלטה קובעת תקנה 145 לתקנות כדלקמן:

" 145. (א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

1. דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה לעיכוב ביצוע, טובים גם עתה.

עם זאת, פרשנות ההלכה תהא, בהתאם לעקרונות היסוד של התקנות בכלל, וכן של התקנות הנוגעות לבקשה לעיכוב ביצוע, בפרט ובהתאמה.

1. בפסיקה נקבע, כי על מנת להיכנס לגדרי החריג, על המבקש העותר לעיכוב ביצוע החלטה, להוכיח שני תנאים מצטברים ואלו הם:

התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות, במובן שאם הבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, נוטה לטובת המבקשת. בין שני השיקולים מתקיימת מקבילית כוחות, כלומר ככל שסיכויי הערעור טובים יותר ניתן להקל בדרישת מאז הנוחות ולהפך. ראו לעניין זה ע.א 117/19 האחים אוזן חברה לבנייה בע"מ נ' אריאל כהן (פורסם במאגרים).

בע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ. אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת אלתא") נקבע, כי "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים..."

עוד נקבע בפרשת אלתא, כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

בהתאם לאמור לעיל, על אף שפסקי הדין האמורים ניתנו עובר למועד כניסת התקנות לתוקף, הרי ברי, כי עקרונותיהם העומדים בבסיס החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, חלים על התקנות, ועל בית המשפט לבחון שיקולים אלה בבואו להיעתר או לדחות בקשה לעיכוב ביצוע.

1. בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, לא ניתן לומר, כי הוכח שסיכויי הערעור גבוהים כלל ועיקר, זאת בשים לפסק הדין המנומק שניתן, לאמור בו, לעובדה שהוא ניתן לאחר שמיעת הצדדים ולטענת המבקשת.

כמו כן, עסקינן בחיוב כספי, הוצאות שהושתו על המבקשת לטובת המשיב, כאמור לעיל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב פסק דין, כשעסקינן בחיוב כספי, אלא במקרים חריגים. עיון בבקשה מעלה, כי היא אינה עונה על ההגדרה של מקרה חריג.

1. אשר למאזן הנוחות, הרי שטענות המבקשת נטענו בעלמא, ללא סימוכין, המבקשת לא הצביעה ולו על ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד כי אם לא תיעתר בקשתה ייגרם לה נזק בלתי הפיך.

בעניין זה יש לציין, כי העובדה שהמשיב פתח בהליכי גבייה נגד המבקשת, אינה מהווה טעם לעיכוב הליכים ואינה מהווה ראיה כי ככל שתדחה הבקשה, יגרם למבקשת נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

נקבע לא אחת, כי נקיטת הליכי הוצאה-לפועל אינה מסבה נזק בלתי הפיך לאדם שנגדו מתנהלים ההליכים ואין בנקיטת הליכי הוצאה-לפועל כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקש. ראו בעניין זה ע"א 9895/16 ‏‏ אופיר קידר נ' גבריאל קידר (פורסם במאגרים).

בנסיבות אלה, מוחלט לדחות הבקשה.

נוכח העובדה שלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.