1. לפניי תביעת התובעת, ילידת 1989, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 10/03/16, וזאת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – התאונה).

הנתבעת הינה חברה הביטוח אשר ביטחה את רכבה של התובעת במועד התאונה.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

התאונה אירעה בעת שהתובעת היתה בת 27 וכיום היא כמעט בת 31.

הנתבעת הכירה בחבות, והצדדים חלוקים אך בשאלת הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה.

המצב הרפואי

2. לתובעת נקבעה נכות רפואית על פי דין (וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי).

נכות רפואית צמיתה

3. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 19%.

4. וועדה רפואית לעררים, שדנה בערר שהגישה התובעת, קבעה לתובעת נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 28%, על פי הפירוט כדלקמן:

א. נכות בשיעור של 20% בגין הגבלת תנועה בקרסול ימין.

ב. נכות בשיעור של 10% בגין צלקות.

5. הוועדה הרפואית לעררים גם מצאה לנכון להורות על הפעלת תקנה 15 בשליש, ולהעמיד את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 38%.

נכויות זמניות

6. לתובעת נקבעו, על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, נכויות רפואיות זמניות כדלקמן:

א. מיום 11/03/16 ועד ליום 31/05/16 – נכות זמנית בשיעור של 100%.

ב. מיום 01/06/16 ועד ליום 28/02/17 – נכות זמנית בשיעור של 30%.

נתונים אודות התובעת

7. במועד התאונה היתה התובעת סטודנטית ללימודי הנדסאי בניין, ועבדה במשרה סטודנטיאלית, בתחום הפיקוח על פרוייקטים של בנייה, במסגרת עמותת "איילים", המקימה ומתפעלת כפרים של סטודנטים ויזמים.

8. התובעת עבדה במטה העמותה, ומי שלימים יהיה בעלה של התובעת, היה מנהל אחד הכפרים שבאחריות העמותה.

9. התובעת טרם קיבלה תעודה של הנדסאית בניין שכן, טרם השלימה את פרויקט הגמר.

10. התובעת נישאה בחודש ינואר 2017.

11. מאז חודש אפריל 2018 עובדת התובעת בחברת "וקסמן, גוברין, גבע" בתפקיד של חשבת כמויות.

הראיות בתמצית

12. התובעת ובעלה הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו בבית המשפט.

כן הוגש מטעם התובעת תיק מוצגים הכולל, בין היתר, תלושי שכר, פרוטוקולים מוועדות של המוסד לביטוח הלאומי, גיליון ציונים ומסמכים נוספים.

ביום 19/09/19 צירפה התובעת תלושי שכר עדכניים ודו"ח מלא של תלושי השכר לעבר.

13. מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים שונים, בכמה מועדים (06/05/19, 19/05/19, 06/08/19), ובכללם: גיליונות נוכחות ותלושי שכר מעבודתה הנוכחית של התובעת, אישור על תשלום דמי אבטלה, דיווחים על שכר, אישורי מעסיק, תעודת ביטוח חובה לרכב ורישיון רכב.

כן הוגשו מטעם הנתבעת תמונות של התובעת באירועים שונים וסרטוני מעקב אחר התובעת.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית

14. עסקינן בתביעה שהוגשה לפי סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, היינו בתביעה המבוססת על נכות שנקבעה על פי דין.

15. הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה בעניינה של התובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי היא בשיעור של 28%.

16. הנתבעת עתרה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי, אולם בקשתה זו נדחתה, בהחלטה מנומקת מיום 24/03/19. על החלטה זו לא הגישה הנתבעת בר"ע.

17. לפיכך, אני קובע שנכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 28%.

הנכות התפקודית

18. נכותה הרפואית של התובעת הינה בגין פגימות אורתופדיות וצלקות.

19. ביחס לפגימות האורתופדיות הבהירה הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, כי למרות שממצאי הבדיקה הרפואית הראו הגבלה קלה בטווחי התנועה של התובעת, בפועל המגבלה התפקודית גדולה יותר, ועל כן, סברו כי מצבה מתאים לסעיף ליקוי 35(1)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956.

בשל חשיבות הדברים אביא להל ציטוט מדברי הוועדה:

"למערערת נגרמה פגימה מבנית ניכרת של קרסול ימין (שבר טרימלאוטרי) שגם בהחזרה ניתוחית אנטומית גורמת לכאבים ולהגבלה תפקודית מעבר לזו שמשתקפת בטווח התנועה".

דברים אלו מדברים בעד עצמם!

20. ביחס לחמש הצלקות שנותרו על הקרסול והשוק של התובעת קבעה הוועדה הרפואית לעררים כדלקמן:

"צבען בהיר, אין קלואידיות ואינן מכערות. באיזור השוק והקרסול הימני צבע הצלקות שונה מהסביבה אינן קלואידיות ואינן דבוקות לרקמות העמוקות ואינן רגישות".

הוועדה לא התרשמה, אפוא, כי הצלקות מכערות או מכאיבות, או דבוקות לרקמות עמוקות.

21. ככלל, שיעור הנכות הרפואית מבטא לרוב גם את שיעור הנכות התפקודית. הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט. היא מבטאת את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים. אמנם אין לקבוע חזקה של זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית. עם זאת, הנכות הרפואית משמשת "מקור השראה" להערכת הנכות התפקודית, במיוחד במקום שמדובר בפגיעה אורתופדית אצל מי שעובד בעבודה פיזית [ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (10/01/15), פסקה 6].

22. מעדותה של התובעת ומהראיות שצורפו לתצהיר עדותה, ואשר לא נסתרו, עולים הנתונים הבאים:

א. התובעת סיימה לימודי הנדסאית בניין, בציונים גבוהים, ונותר לה להשלים את פרויקט הגמר כדי לזכות בתעודה של הנדסאית בניין.

ב. עובר לתאונה, ובמשך מספר שנים, עבדה התובעת במשרה סטודנטיאלית בעבודות שטח של פיקוח בנייה, במסגרת עמותת "איילים".

ג. באפריל 2018 התובעת עברה לעבוד בחברת "וקסמן, גוברין, גבע", שהינה חברה לניהול פרויקטים של בניה ופיקוח על פרויקטים של בניה.

ד. תפקידה של התובעת בחברת וקסמן הוא חשבת כמויות.

ה. התובעת עובדת 9 שעות ביום, ולעיתים למעלה מכך.

23. ממכלול הנתונים ניתן לקבוע, כי התובעת הכשירה את עצמה, בלימודים ובהכשרה מעשית, לעסוק בתחום הפיקוח על עבודות בנייה. מדובר בעבודה המתבצעת בשטח ומחייבת, מטבע הדברים, מאמץ פיזי, כגון הליכה באתרי בנייה, טיפוס על סולמות או על מבנים גבוהים וכו'. לשון אחרת, הניידות והיכולת של התובעת להסתובב באתרי בנייה ולעמוד שעות על רגליה היא כלי חיוני בעבודתה.

24. התובעת טענה, כי עקב מצבה הרפואי ופגימותיה האורתופדיות היא אינה יכולה לעבוד בשטח ולהסתובב באתרי בנייה, כמפקחת בנייה, וגם אינה יכולה לעבוד בעבודה הכרוכה במאמצים, טיפוס לגובה, נסיעות ולחצים, כך שהיא מוגבלת לעבודה משרדית בלבד כחשבת כמויות – תפקיד שאותו היא מבצעת כיום. במצב דברים זה, לשיטת התובעת, נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית ועומדת על שיעור של 35%.

25. הנתבעת, מנגד, טענה, כי נכותה התפקודית של התובעת קטנה מנכותה הרפואית ועומדת על שיעור של 10%, שכן הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי בפועל קיימת אצל התובעת הגבלה קלה בלבד בתנועות הקרסול ומכל מקום, הצלקות אינן בעלות השלכה תפקודית.

26. טענת התובעת, לפיה היא אינה יכולה לעבוד בעבודת שטח כמפקחת בנייה, לא נסתרה בחקירתה הנגדית, או בראיות האחרות שהובאו לעיוני, וככלל רחשתי אמון מלא בעדות התובעת. התובעת העידה בצורה כנה ואותנטית והתרשמתי מדבריה על המצוקה הפיזית שהיא חווה בעקבות הפגיעות שנגרמו לה בתאונה.

27. חיזוק לדברי התובעת מצאתי גם בעדות שמסר בעלה, מר אהרון דור – שלו. הבעל סיפר בתצהיר עדותו הראשית, כי התובעת סובלת מכאבים תמידיים במהלך היום, אינה מסוגלת לרוץ או ללכת לזמן ממושך והיא אף צולעת. עוד סיפר הבעל, כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד בעבודה הכרוכה במאמצים נסיעות ולחצים, ואינה יכולה לעבוד באתרי בנייה בעבודות הכרוכות באלמנטים פיזיים, דבר המביא לפגיעה משמעותית בהכנסתה החודשית. בנוסף סיפר הבעל, כי בעקבות התאונה והפגיעה, הוא והתובעת נמנעים מלצאת לטיול טרק, כפי שנהגו לעשות בעבר. עדותו זו של בעלה של התובעת לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

28. ניסיונות הנתבעת לקעקע, באמצעות ראיות חיצוניות, את טענת התובעת בדבר קשייה לבצע מטלות פיזיות, אף הן לא צלחו.

29. הנתבעת ערכה מעקב אחרי התובעת, במספר מועדים, כאשר המעקב תועד בצילום ווידאו, והסרטונים הוגש כראיה (נ/1).

30. לטענת הנתבעת, חרף דברי התובעת, לפיהם היא אינה מסוגלת לפקוד אתרי בנייה במסגרת עבודתה, הרי שהסרטון מוכיח כי התובעת נראתה שוהה באתר בנייה בלהבים במשך 7 שעות במהלך חודש ספטמבר 2019. מכאן ביקשה הנתבעת להסיק כי התובעת עבדה עבודת שטח, במשך 7 שעות, באתר בניה ואין לה אפוא מגבלה תפקודית כלשהי.

התובעת אישרה כי היא מופיעה בסרטון שערכה הנתבעת (נ/1), אך הסבירה כי הגעתה ביום המעקב לאתר הבנייה בלהבים לא היתה לצורך ביצוע עבודת שטח, אלא הגעה למשרד שלה, הממוקם בקומה השנייה של מבנה הנמצא בשלבי בנייה ביישוב להבים. התובעת הוסיפה והסבירה, כי הדרך למשרד שלה היא דרך בטוחה להליכה ומכל מקום היא חבשה קסדה היות ומדובר באתר בנייה.

ההסבר האמור של התובעת לא נסתר מתוך צפייה בסרטון או בכל ראיה אחרת. ההיפך הוא הנכון. התובעת נראתה בסרטון כשהיא מגיעה לאתר הבנייה עם סנדלים. הדעת נותנת שלו היתה התובעת מבצעת עבודת שטח היא לא היתה מגיעה עם סנדלים.

יוצא, אפוא, כי שהיית התובעת באתר הבנייה לא נעשתה לשם ביצוע עבודות שטח, כפי שטענה הנתבעת, אלא משום שבאתר הבנייה נמצא המשרד של התובעת.

31. הנתבעת הפנתה לסרטונים נוספים שבהם נראית התובעת אוחזת שקית אשפה ומשוחחת בטלפון, או שבה לביתה מקניות, דבר המלמד, לשיטת הנתבעת, על היעדר מגבלה תפקודית.

צפיתי בסרטונים ואינני סבור כי יש בהם לסתור את טענות התובעת בדבר מוגבלות תפקודית. בסרטון אחד נראתה התובעת משליכה שקית אשפה קטנה לפח אשפה גדול ("צפרדע") ואח"כ נוהגת ברכב ומבצעת קניה קטנה בחנות כלשהי (נראתה אוחזת בידה שקית קטנה). בסרטון אחרת נראתה התובעת נוהגת מביתה למקום עבודתה וחזרה ממקום עבודתה לביתה. אין המדובר בפעולות המלמדות על היעדר מוגבלות תפקודית.

32. הנתבעת הציגה תמונות מאירוע החתונה של התובעת, שהתקיים בחודש ינואר 2017, בהן היא נראית ניצבת במרכזו של מעגל רוקדים, ומכאן ביקשה הנתבעת ללמוד שאין לתובעת מגבלה תפקודית (נ/2). יודגש, כי התמונות נ/2 אינן מראות שהתובעת רוקדת ומפזזת, כלשון הנתבעת בסיכומיה, אלא ניצבת בתוך מעגל רוקדים. אף התובעת עצמה אישרה שבטקס נישואיה היא השתתפה במעגל הרוקדים, אך ציינה כי מיעטה לרקוד וכי תפקודה היה פחות ממה שהיתה רגילה לו (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 19-25). אני מקבל כמהימנים את דברי התובעת, ואף אוסיף ואציין כי גם אם היתה מוצגת לי ראיה שהתובעת רקדה באופן פעיל יותר, או פיזזה כלשון הנתבעת, בטקס נישואיה, לא היה בכך כדי להוביל אותי למסקנה אחרת, שכן מדובר באירוע, שעל פי רוב מתרחש פעם אחת בחייו של אדם, ואך טבעי שבאירוע שכזה אדם יעשה מאמץ לשמוח, ובכלל זה לרקוד, חרף מגבלותיו הרפואיות. וודאי שאין בכך כדי להעיד על שגרת החיים.

33. העובדה שהנתבעת יצאה לטיול ירח דבש בן כחודש במרכז אמריקה, במהלכו צללה עם שנורקל, כעולה מהתמונות שהגישה הנתבעת (נ/2), אינה מובילה למסקנה שהתובעת נעדרת מוגבלות תפקודית. התובעת סיפרה, כי במהלך הטיול האמור היא לא עשתה טרקים ולא טיפסה על מקומות גבוהים – פעולות שנהגה לעשות בעבר - אלא רבצה בחוף הים ורחצה במעיין, הנמצא מרחק הליכה בן 3 דקות מחניית המיניבוס שהביא אותם למקום (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 15-18). התובעת הדגישה כי היא לא מסוגלת ללכת יותר מ – 3 שעות ברציפות ואף לא מסוגלת לטפס. עדותה זו של התובעת הותירה בי רושם מהימן והיא נתמכת בעדות בעלה.

34. אף העובדה שהתובעת אינה נעדרת מעבודתה הנוכחית ולעיתים חוזרת בשעות מאוחרות אינה סותרת את טענתה בגבר מוגבלות לבצע עבודות שטח באתרי בנייה. הנתבעת טענה, כי עבודתה היא משרדית, וכי מגבלתה התפקודית אינה נוגעת לשעות העבודה, אלא לחוסר יכולתה לבצע עבודות שטח.

35. מהמקובץ סבורני, כי בראיות שהציגה הנתבעת אין כדי לקעקע את מהימנות התובעת ואין כדי לסתור את טענת התובעת, בדבר מוגבלותה התפקודית בעקבות הפגיעות האורתופדיות שנגרמו לה בתאונה נושא התביעה.

36. חיזוק להשפעת הפגימות האורתופדיות שנגרמו לתובעת על כושר התפקוד שלה מצאתי גם בהחלטה הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, להורות על הפעלת תקנה 15 בשליש.

37. חיזוק נוסף להשלכת הפגימות האורתופדיות שנגרמו לתובעת בתאונה על יכולתה התפקודית מצאתי גם בעובדה שחלה ירידה בשכרה של התובעת, עם שובה לעבודה לאחר התאונה, בחודש אוגוסט 2016, ועד מעברה לעבוד בחברת "וקסמן, גוברין, גבע".

התובעת טענה, כי מספר חודשים לאחר שובה לעבודה בעמותת "איילים" היא נאלצה לעבור למשרה משרדית, עבדה במשרה חלקית (60%), וכושר השתכרותה נפגע בצורה משמעותית (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 22/09/19 שורות 17-26).

עדות זו נתמכת בתלושי השכר של התובעת.

על פי תלושי השכר שצירפה התובעת, שכרה החודשי הממוצע עמד, בשנה שקדמה לתאונה, על סך של כ – 5,400 ₪ ברוטו.

בחודשים אוגוסט 2016 ועד דצמבר 2016, שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על סך של 5,117 ₪, ובחודשים ינואר עד נובמבר 2017, שכרה החודשי הממוצע עמד על סך של 3,770 ₪, כאשר מחודש מאי 2017 ניתן להבחין כי התובעת עובדת בחלקיות משרה (60%).

תלושי השכר מלמדים אפוא על ירידה בשכרה של התובעת לתקופה שלאחר התאונה ועד לתחילת עבודתה בחברת "וקסמן, גוברין, גבע".

בהקשר זה טענה הנתבעת, כי הסיבה לפיחות בשכרה של התובעת נובע מתרמית שעשו היא ובעלה, שהיה המנהל שלה בעמותת "איילים" (ובמקום אחר אף נטען על ידי הנתבעת שהוא היה הבעלים של העמותה). אין בידי לקבל טענה זו, שנטענה בעלמא, וללא כל ביסוס ראייתי. התובעת הסבירה, כי בעוד בעלה הוא מנהל אחד הכפרים של עמותת "איילים", ועל כן לא היה המנהל הישיר שלה ולא קבע את שכרה, הרי שהיא עבדה במטה של עמותת "איילים" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 22/09/19 שורות 16-19). לא רק שעדות זו לא נסתרה אלא רחשתי בעדותה אמון רב.

38. לא התעלמתי משינויי השכר שחלו אצל התובעת בין עבודתה בעמותת "איילים" לבין עבודתה בחברת "וקסמן, גוברין, גבע", אולם שינוי זה מובן על רקע העובדה שבעמותת איילים המשרה היתה סטודנטיאלית ואילו בחברת "וקסמן, גוברין, גבע", מדובר במשרה רגילה למי שסיים, או עומד לסיים, לימודים אקדמאיים. לפיכך, הגידול בשכרה של התובעת אינו מלמד בהכרח על היעדר מגבלה תפקודית.

39. משרחשתי אמון מלא בעדות התובעת, הנתמכת בראיות מחזקות, לא מצאתי לתת משקל כלשהו לעובדה שהתובעת לא העידה את המעסיק שלה, להוכחת מוגבלותה בעבודה. אם יש משקל לאי העדת המעסיק של התובעת הרי שהוא פועל דווקא לרעת הנתבעת, שלא סתרה את טענות התובעת בדבר מוגבלותה בעבודה.

40. לאור התפקיד אליו הכשירה את עצמה התובעת, כמפקחת בנייה באתרי בנייה – תפקיד שהרגליים הם כלי חיוני בו, לאור גילה הצעיר של התובעת, ובהינתן האמון הרב שרחשתי בגרסת התובעת, לפיה היא מתקשה לבצע עבודות הכרוכות במאמץ, כמו אלה המאפיינות את עבודתו של מפקח בנייה באתרי בניה, שוכנעתי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הפגיעות האורתופדיות שנגרמו לרגלה של התובעת בעקבות התאונה מקשות עליה לבצע עבודות פיזיות כמו אלה שמבצע מפקח בניה, ובכלל זה טיפוס על סולמות ועליה לגבהים, ומשליכות על כושר התפקוד שלה, כמו גם על כושר ההשתכרות שלה. על כן, יש לייחס לפגיעתה של התובעת בתאונה נכות תפקודית בשיעור גבוה משיעור הנכות הרפואית (ראו למשל: ת"א (שלום - ת"א) 12459-01-15 פלוני נ' אייל שטיינבוים מיכאל (04/03/19; ת"פ (שלום - נצ') 3366/07 ג'רייס יוסף נ' אשקר בשארה (08/01/14); ת" (שלום - ת"א) 31822-08-12 פלונית נ' א.א. ואח' (03/09/17)).

41. עם זאת, אינני סבור כי הצלקות שנותרו על גופה של התובעת הן בעלות השלכה תפקודית כלשהי. אין המדובר בצלקות מכערות או מכאיבות, והן לא מקשות לבצע עבודה של פיקוח בנייה בשטח.

בהקשר זה אפנה לדברים שנכתבו בפסק דין בת"א (מחוזי י-ם) 9131/07 אליעזר קן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (22/06/11):

"אשר לטענת הנתבעים, כי הצלקת אינה מהווה מגבלה תפקודית הרי שסוגיה זו נדונה רבות בפסיקת בתי המשפט, וככלל נקבע כי צלקות באיברי הגוף המוסתרים, במצבים בהם לא הוכח מתווה חיים מקצועי בתחומים בהם ישנה חשיבות מכרעת לשלמותו של הגוף, אינן מהווים מגבלה תפקודית משמעותית."

42. בהמשך לקביעתי האמורה, ולאור מכלול הנתונים שהובא לעיל, אני מעריך את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור של 25%.

בסיס השכר

43. על פי תלושי השכר שצירפה התובעת לתיק המוצגים שלה עולה, כי במשך 11 חודשים במהלך שנת 2015, היינו השנה שקדמה לתאונה, היא השתכרה, בתפקידה כמפקחת בנייה במסגרת עמותת "איילים", שכר שנתי כולל בסכום של 59,546 ₪. מכאן, שכרה החודשי הממוצע של התובעת, עובר לתאונה, עומד על סך של כ – 5,400 ₪ ברוטו.

על פי 3 תלושי שכר שהציגה התובעת לחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2018, שכרה החודשי הממוצע כחשבת כמויות בחברת "וקסמן, גוברין גבע" עמד על סך של 7,500 ₪ נטו. על פי 4 תלושי שכר שהציגה התובעת לחודשים אפריל עד יולי 2019, שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על סך של 8,400 ₪ נטו.

44. התובעת טענה, כי מפקח בניה בגיל ובוותק שלה משתכר שכר חודשי ממוצע בסך של 11,000 ₪ ברוטו, שהוא שכר גבוה יותר מהשכר אותו היא משתכרת בעבודה כחשבת כמויות, ולתמיכה בטענתה זו הפנתה למסמך שסומן נספח ז' לתצהיר עדותה הראשית.

עוד טענה התובעת, כי אלמלא התאונה היא הייתה ממשיכה בלימודיה למהנדסת בניין ואז שכרה עתיד היה לעמוד על סך של 20,000 ₪, שהוא השכר הממוצע במשק למהנדס בניין.

45. הנתבעת התנגדה להגשת המסמך המלמד לכאורה על שכר של מפקח בניה בגיל ובוותק של התובעת (נספח ז' לתיק מוצגי התובעת), בהיותו עדות מפי השמועה (התנגדות מיום 15/04/19).

לאור התנגדות הנתבעת להגשת המסמך, ומשלא הובא לעדות אותו עובד שעל שכרו מבקשת התובעת להסתמך, סבורני כי טענתה זו של התובעת, בדבר השכר הצפוי למפקח בניה בגיל ובוותק שלה, לא הוכחה.

46. כמו כן, אינני סבור כי יש מקום להעמיד את בסיס השכר של התובעת על סך של 20,000 ₪, שהוא בסיס השכר של מהנדס בניין, שכן התובעת טרם סיימה את כל המטלות האקדמיות המזכות אותה בתואר הנדסאי בניין, ואין כלל ערובה אם תשלים את פרויקט הגמר המזכה בקבלת תעודה כאמור, כל שכן אם תמשיך ללימודי מהנדס בניין ותסיים את המטלות האקדמיות המזכות בקבלת תואר שכזה.

47. בשים לב לכך שהתובעת הכשירה את עצמה לעסוק כהנדסאית בניין בעבודות שטח של פיקוח על בנייה, ובהינתן עמדת הנתבעת, שנראית בעיני סבירה, להעמיד את שכרה של התובעת על בסיס השכר הממוצע במשק לצורך חישוב הפסדי שכר בעתיד, אני מעמיד את שכרה של התובעת לצורך חישוב הפסדי שכר לעתיד על סך של 9,559 ₪ נטו.

הפסד שכר לעבר

48. בניגוד לנטען על ידי הנתבעת בסיכומיה, לתובעת נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי תקופת אי כושר מלא לעבודה בת 91 ימים: תחילה נקבעה תקופה של 83 ימים ואח"כ תקופה נוספת של 8 ימים (נספח ב' לתיק מוצגי התובעת).

49. בתקופה זו הוענקה לתובעת נכות זמנית בשיעור של 100%.

50. מתום תקופת אי כושר מלא לעבודה, היינו מיום 01/06/16 ועד ליום 28/02/17, נקבעה לתובעת, על ידי המוסד לביטוח לאומי, נכות זמנית בשיעור של 30%.

51. התובעת עבדה בעמותת "איילים" עד לסוף חודש נובמבר 2017, אז פוטרה מעבודתה וקיבלה דמי אבטלה.

52. התובעת החלה לעבוד בחברת "וקסמן, גוברין, גבע" באפריל 2018, ואני מעמיד את בסיס שכרה בחברה זו על סך של 9,559 ₪ נטו לחודש.

53. מתום תקופת הנכות הזמנית, הערכתי כאמור את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור של 25%.

54. תקופת הפסד ההשתכרות לעבר נמשכת ממועד התאונה ועד למועד פסק הדין.

55. בהתחשב כל הנתונים דלעיל, מצאתי לחלק את תקופת הפסדי העבר לארבע תקופות משנה כדלקמן:

תקופה ראשונה - התקופה בה שהתה התובעת באי כושר עבודה מלא, בגינה היא זכאית לפיצוי בסך של 16,200 ₪ [5,400 X 3 (חודשים)].

תקופה שנייה - התקופה שמיום חזרתה לעבודה בעמותת "איילים" ועד לתום תקופת הנכות הזמנית שנקבעה על ידי המל"ל (28/02/17), בגינה זכאית התובעת לפיצוי בסך של 13,770 ₪ [30% X 5,400 ₪ X 8.5 (חודשים)].

תקופה שלישית – התקופה שמתום הנכות הזמנית ועד למועד פיטוריה מעמותת "איילים", בגינה זכאית התובעת לפיצוי בסך של 12,150 ₪ [25% X 5,400 ₪ X 9 (חודשים)].

תקופה רביעית – התקופה שממועד תחילת עבודת התובעת בחברת "וקסמן, גוברין, גבע", באפריל 2018 ועד למועד מתן פסק הדין, בגינה זכאית התובעת לפיצוי בסך של: 52,574 ₪ [25% X 9,559 ₪ X 22 (חודשים)].

ביחס להפסדי השתכרות לעבר יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה, ביחס לכל אחת מארבע התקופות הנ"ל.

סך כל הפיצוי המגיע לתובעת ביחס לארבע התקופות הנ"ל, בגין הפסד השתכרות לעבר, עומד על סך של 97,802 ₪.

הפסד שכר לעתיד

56. כאמור, קבעתי כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על שיעור של 25% ובסיס השכר לצורך חישוב הפסדי שכר לעתיד עומד על סך של 9,559 ₪ נטו.

57. במועד מתן פסק הדין התובעת כמעט בת 31, ובשים לב לכך שהיא צפויה לעבוד עוד 36 שנים עד יציאתה לפנסיה, מקדם ההיוון הוא 263.

58. לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד בסך של : 628,504 ₪ = 263 X 25% X 9,559 ₪.

הפסד פנסיה

59. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מקובל לפסוק הפסדי פנסיה גלובאליים בשיעור של 12%.

60. לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסדי פנסיה כדלקמן:

הפסדי פנסיה בגין הפסדי שכר לעבר: 11,736 ₪ = 12% X 97,802 ₪.

הפסדי פנסיה בגין הפסדי שכר לעתיד: 75,420 ₪ = 12% X 628,504 ₪.

הפסדי קרן השתלמות

61. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסדי קרן השתלמות.

מעיון בתלושי השכר של התובעת עובר לתאונה עולה, כי במסגרת עבודתה בעמותת "איילים", לא הופרשו עבורה על ידי המעביד כספים לקרן השתלמות. לעומת זאת, מעיון בתלושי השכר של התובעת מחברת "וקסמן, גוברין, גבע" עולה, כי במסגרת עבודתה שם הופרשו על ידי המעביד כספים לקרן השתלמות, וזאת בשיעור של 5% משכר בסך של 7,500 ₪.

לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסדי קרן השתלמות כדלקמן:

הפסדי קרן השתלמות בגין הפסדי שכר לעבר (אפריל 2018 – מועד תחילת העבודה בחברת "וקסמן, גוברין, גבע" ועד מועד מתן פסק הדין): 2,062 ₪ = 5% X [7,500 ₪ X 25% X 23 חודשים].

הפסדי פנסיה בגין הפסדי שכר לעתיד: 31,425 ₪ = 5% X 628,504 ₪.

כאב וסבל

62. בהתאם לקביעתי, לפיה שיעור הנכות הרפואית עומד על 28%, בתוספת יומיים אשפוז וגילה של התובעת, הרי שעל פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, זכאית התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 51,964 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה עבר ועתיד

63. בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, עתרה התובעת לפיצוי בסך של 70,000 ₪ על דרך האומדנה. הנתבעת, מנגד, טענה כי עזרת צד ג' הוא רכיב נזק הטעון הוכחה מיוחדת אך זו לא הוצגה, ולחילופין יש לפסוק לזכות התובעת פיצוי שלא עולה על סך של 10,000 ₪ בגין עזרת צד ג', וזאת על דרך האומדנה.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ובהתחשב בגילה הצעיר של התובעת, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 35,000 ₪.

ניכויי מל"ל

64. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת אקטוארית מיום 19/09/19, ולפיה קצבאות הנכות מעבודה ששולמו וישולמו לתובעת בגין התאונה מסתכמים בסכום של 743,418 ₪ בצירוף ריבית בסכום של 2,537 ₪ בגין תגמולי העבר, ובסך הכל 745,955 ₪.

התובעת אינה חולקת על מסקנת חוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעת.

לסכום האמור, מתווספים דמי פגיעה בסך של 16,388 ₪ ששולמו לתובעת, וגם הם אינם שנויים במחלוקת.

לפיכך, הסכום שיש לנכות בגין תגמולי מל"ל הוא 762,343 ₪.

סוף דבר

65. לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובעת פיצויים בסך של 171,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:

א. הפסד שכר לעבר – 97,802 ₪.

ב. הפסד שכר לעתיד – 628,054 ₪.

ג. הפסד פנסיה – 87,156 ₪.

ד. הפסד קרן השתלמות – 33,487 ₪.

ה. כאב וסבל – 51,964 ₪.

ו. עזרת צד ג' + הוצאות רפואיות/נסיעה – 35,000 ₪.

סה"כ: 933,463 ₪.

ח. ניכויים - 762,343 ₪.

סה"כ: 171,000 ₪.

66. על הסכום שנפסק לעיל, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ וכן האגרה ששולמה בעת פתיחת ההליך. על ההוצאה בגין האגרה, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בקופת בית המשפט ועד לפירעון בפועל.

מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ח טבת תש"פ, 25 ינואר 2020, שעה 19:30, בהעדר הצדדים.