1. לפני בקשת הנתבע להורות על מחיקת התביעה בשל קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים.

למעשה, המדובר בבקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות בהסכם המכר שנכרת בין הצדדים, מושא תובענה זו, ובהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

2. המבקש טוען כי המדובר בתנייה מוסכמת ומחייבת, אשר נוסחה ע"י עורך הדין שייצג את המשיבה בעסקה, ואשר מפקיעה את סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה.

עוד טוען המבקש כי הטענה הודגשה עוד בכתב ההגנה.

3. המשיבה מאשרת קיומה של תניית הבוררות בחוזה ואף מותירה את ההכרעה בעניין לשיקול דעת בית המשפט.

יחד עם זאת, סבורה המשיבה כי הבחירה בהליך של בוררות על פני בירור התביעה בבית המשפט, ירע עם הנתבע נוכח הוצאות הבוררות הצפויות, שיעלו על ההוצאות שיידרשו במסגרת הבירור בבית המשפט.

4. לאחר עיון בטענות הצדדים, ומתוך הדין הקיים, מצאתי להורות על עיכוב ההליכים בתובענה מחמת קיומו של הסכם בוררות תקף בין הצדדים.

כאמור, אין חולק באשר להסכם הבוררות גופו ולא נטען בפני דבר שיהא בו כדי לגרוע מעצם תוקפו.

במצב דברים זה, ככלל יש לתת עדיפות לקיומו של הסכם הבוררות על פני שלילתו ורק בהתקיים טעם מיוחד שמצא בית המשפט בגינו יש להורות כי הסכסוך לא יידון בבוררות, רשאי בית המשפט שלא להיעתר לבקשה ולא לעכב את ההליכים.

משלא נמצאו שיקולים ממשיים המוכרים בדין בגינם ראוי שלא לאכוף את הסכמת הצדדים לבוררות, והשיקול הכספי אינו מהווה כשלעצמו ובנסיבות שיקול מכריע, הרי שיש לכבד את הסכמת הצדדים ולהורות על עיכוב ההליכים על מנת שהצדדים יפנו להליך הבוררות, כפי המוסכם.

5. לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה מחמת קיומו של הסכם הבוררות.

על הצדדים לפנות במשותף ללשכת עורכי הדין בבאר שבע בבקשה למינוי בורר מוסמך, כאמור בהסכמתם.

לא מצאתי בנסיבות העניין כי יש מקום לחיוב מי מהצדדים בהוצאות.

ניתנה היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.