1. לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 13.2.19 המורה על עיכוב ההליכים בתיק זה, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, מחמת קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים, ולהורות על המשך בירור ההליך בבית המשפט.

לאחר שניתנו עמדות הצדדים בנושא ולאור הדין הקיים ונסיבות המקרה, הבקשה מתקבלת.

2. החלטתי מיום 13.2.19 התבססה בעיקרם של דברים על העדר מחלוקת בדבר קיומה של תניית הבוררות בהסכם בין הצדדים בפועל, הדין לפיו יש להעדיף ככלל קיומו של הסכם בוררות על פני שלילתו, והעדר נימוק שהובא בפניי באותה עת וקודם למתן ההחלטה אשר בגינו יהא זה נכון ומוצדק שלא לקיים את ההסכם, או לחילופין בהעדר סיבה בגינה אין זה אפשרי לקיימו.

אלא, שמאז שניתנה החלטתי, חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה וביטולה.

3. המדובר בתנייה לפיה "חתימת הצדדים על הסכם זה, כחתימתם על הסכם בוררות – הצדדים מתחייבים, ככל שיתגלע סכסוך ביניהם, להופיע בפני בורר מוסמך שימונה על ידי לשכת עורכי הדין בבאר שבע." (סעיף 22 לחוזה המכר)

בהתאם להחלטתי מיום 13.2.19 פנה ב"כ התובעת (וכפי הנראה הוא בלבד), ללשכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר, אולם נענה ע"י יו"ר ועד מחוז דרום של לשכת עוה"ד כי הסכם הבוררות לא ניתן לקיום.

בתשובתו הבהיר יו"ר הועד כי למעשה לא קיים גוף שהינו "לשכת עורכי הדין בבאר שבע", כפי שמצוין בתניית הבוררות, ועל כן בהתאם לאמור בהסכם בין הצדדים לא ניתן להטיל את משימת מינוי הבורר על כל גורם שהוא.

עוד הבהיר יו"ר הועד כי במחוז דרום קיימים שני גופים: ועד מחוז דרום ויו"ר ועד מחוז דרום, אולם הבהיר כי ספק באם ניתן להגדיר את הועד גוף מנהלי כלל ובכל מקרה נוכח אופי פועלו של הועד הסיכוי להשגת מינוי בורר על ידו הינו נמוך מאוד ובאם יתרחש יתעכב עד מאוד.

יו"ר הועד הבהיר כי ניתן להסמיכו להורות על המינוי או לחילופין להסמיך את הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין לעשות כן, אך בכל מקרה נדרשת הסכמת הצדדים לכך.

4. במסגרת עמדות הצדדים שנמסרו לא נתקבלה כל הסכמה כאמור, ובמסגרת עמדת הנתבע לא נטען דבר בנוגע לנימוקים שהובאו באשר להעדר האפשרות לקיים את הבוררות נוכח נוסחה של התנייה.

הלכה היא כי מקום שניסוח סעיף הבוררות אינו ברור או כשיש אי בהירות בנוגע להפעלתו, עקב ניסוחו של הסכם הבוררות, יסרב בית המשפט לתת צו לעיכוב ההליכים.

אפנה לאמור בספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל" (מהד' רביעית), בעמ' 285-288.

נכון הוא כי ניתן לסבור שכוונת הצדדים היתה למינויו של ועד מחוז דרום של לשכת עורכי הדין כגוף אשר ימנה את הבורר כשצוין בהסכם "לשכת עורכי הדין בבאר שבע". אולם, לא ניתן להרחיק לכת ולפרש את כוונת הצדדים למינוי קונקרטי של יו"ר הועד או של הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, ולקבוע כי הצדדים הסכימו כי גם לגופים אלה תהיה הסמכות לבחור את הבורר שידון בעניינם.

במיוחד אין לקבוע כך משלא באה בפניי כל טענה מסוג זה, ע"י מי מהצדדים.

באין הסכמות עדכניות בין הצדדים, ואף משהטלת משימת מינוי הבורר ע"י ועד מחוז דרום איננה מעשית, משתנה המאזן ובמקרה מסוים זה אין עוד מקום להיצמדות חסרת פשרות לעובדת קיומה של תניית בוררות.

5. לכל האמור לעיל מצטרף העדר כל אזכור ע"י הנתבע בתשובתו כי פעל לאחר מתן החלטתי מיום 13.2.19 לשם קידום קיומה של הבוררות, לה טען בתוקף, ואף מסיבה זו יש להיעתר לבקשה, כשלא נראה כי הנתבע "היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך", כדרישת סעיף 5 לחוק הבוררות הנ"ל.

יוזכר, כי קידום העניין נעשה ע"י ב"כ התובעת ותשובת יו"ר ועד מחוז דרום הופנתה אליו בלבד.

6. לפיכך, אני מורה על ביטול החלטתי מיום 13.2.19 ועל ביטול עיכוב ההליכים.

התובענה תתברר בבית משפט זה והתיק ינותב לקביעתו לישיבה מקדמית.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשע"ט, 04 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.