כללי:

1. התביעה מייחסת לנאשם עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368 ו' (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

2. המאשימה טוענת כי ביום 28/3/16 בשעה 11:40 לערך ברחוב השוק 38 בתל-אביב ניסה הנאשם להחנות את רכבו בסמוך לרכבו של ג'ורג' עובדיה, יליד 1947 (להלן: "המתלונן"). בין המתלונן לנאשם לא היתה כל היכרות מוקדמת.

3. התביעה טוענת כי רכבו של הנאשם פגע ברכב המתלונן וגרם לשפשוף בכנף ימין ובטמבון. המתלונן הבחין בנעשה מחנותו הסמוכה למקום חניית רכבו והגיע במהירות לרכבו של הנאשם. בהמשך, יצא הנאשם מרכבו ותקף את המתלונן בכך שדחף אותו בחוזקה.

4. כתוצאה מאותה דחיפה נפל המתלונן. למתלונן נגרמה חבלה בדמות שבר חוץ מרפקי בברך, סימני חבלה בקדמת הברך. המתלונן נזקק לניתוח בהרדמה כללית ולאחריו לשיקום ארוך.

5. חלק מן העובדות אינן שנויות במחלוקת. הנאשם מאשר כי בדיעבד הבין שפגע קלות ברכב המתלונן וגרם לשפשוף לרכבו. הנאשם מודה כי דחף את המתלונן כיוון שחש סכנת חיים נוכח התנהגותו של המתלונן שקדמה לדחיפה.

6. הנאשם טען כי פעל מתוך הגנה עצמית, זאת נוכח התנהגות המתלונן ושכניו וכן האווירה שהייתה קיימת באותם ימים בארץ לאור ריבוי מעשי הטרור שבוצעו ע"י מפגעים יחידים.

7. הנאשם הכחיש כי דחף את המתלונן כשהוא עם גבו אליו.

8. ב"כ המלומד של הנאשם ביקש לקבוע כי הנאשם אכן פעל מתוך הגנה עצמית. כמו כן ביקש הסנגור לקבוע כי בתיק זה הייתה אכיפה בררנית כיוון ששכניו וחבריו של הנאשם לא הועמדו לדין למרות ראיות שהצביעו על מעשי התוקפנות והאיומים שלהם כלפי הנאשם.

גרסת הנאשם:

9. להבנת ההתרחשויות ראוי להציג את הדברים שנמסרו ע"י הנאשם בסמוך לאחר האירוע, בחקירתו במשטרה וכן בעדותו בפניי.

10. הנאשם ערך שחזור בדיעבד של חלק מהאירוע וכן צילם חלק מההתרחשויות תוך כדי האירוע. לדברים שצולמו לאחר פציעתו של המתלונן יש חשיבות להבנת מצבו הנפשי של הנאשם.

11. ייאמר מיד כי לעניין טענתו של הנאשם כי הוא פעל מתוך הגנה עצמית, טענה זו מתייחסת למה שקדם את מעשה הדחיפה בלבד. המעשים המאוחרים יותר מתייחסים לטענה של אכיפה בררנית.

12. כפי שעולה מדוח הפעולה (ת/8) של רס"ר זארדי איילת ביום 28.3.16בשעה 11:12 דקות התקבל דיווח במוקד לפיו: "מישהו נתן מכות למישהו נכה, הנכה נפל על הברך שלו ויצאה מהמקום. כל הרגל שבורה...". השוטרת והשוטר דורי אליהו הגיעו למקום האירוע. הנאשם מסר לשוטר: "...הוא הגיע למקום ורצה לחנות במקום כאשר הוא נוסע מאד לאט אחורנית. לדבריו לפתע הגיע אדם מבוגר עם פנים מאד כועסות והתחיל לדחוף לו מאד בעוצמה לעבר הרכב. הנאשם נבהל יצא מהרכב הנאשם ציין כי המתלונן המשיך להניף לכיוון שלו את ידיו בצורה מאיימת הנאשם שחש כי המתלונן עומד לדחוף אותו כהגנה עצמית דחף אותו שיתרחק ממנו. הנאשם אישר כי המתלונן נפל על המדרכה אך הוסיף כי מיד קם והמשיך לקלל ולאיים...".

13. הנאשם נחקר באזהרה (ת/10) ביום האירוע בשעה 14:04 כשלוש שעות לאחר ההתרחשויות. בחקירה השתתפו שני חוקרים שירן ליה כהן, חוקרת מתלמדת ורס"ל מיכאל שטראוזברג. הנאשם מסר בחקירתו את הפרטים הבאים:

א. "... התחלתי להחנות ברוורס ואז ראיתי גבר רץ באמוק לעברי והתחיל להכות בחוזקה רבה בצד הקדמי השמאלי על מכסה המנוע, צועק מקלל מאיים...נבהלתי מאד זה הפתיע אותי והרגשתי את העוצמה של המכות...".

ב. בהמשך ציין הנאשם כי לגבר היה פרצוף מאיים: "...הרגשתי שהוא מתחיל לעשות לי לינץ... הבחנתי רק שהוא גבר גדול ומאיים...".

ג. הנאשם הוסיף: "...פתחתי את דלת המכונית שלי על מנת להתגונן ולהפסיק את תקיפתו... הוא פנה לעברי תוך כדי שהוא באמוק ולפיכך הדפתי אותו ממני והוא נפל על הכביש ומיד ובמהרה הגיעו 3-4 גברים נוספים שהחלו לתקוף אותי פיזית באגרופים ולקלל אותי תוך שהם מאיימים על חיי שאני אמות...".

ד. הנאשם מסר כי הגיע אדם שעזר לו ואז הייתה רגיעה קלה. לאחר מכן הצטרף לתוקפים עוד אדם הם תקפו אותו: "...עד כדי ניסיון לעשות בי לינץ".

ה. בהמשך מסר הנאשם: "...ניסיתי גם אני להרגיע את האווירה, אמרתי שאשלם את הנזק לפגוש הרכב אם צריך ורשמתי את כל פרטיי הרלוונטיים על דף ומסרתי למר עובדיה...".

ו. בהמשך נשאל הנאשם: "ש. כל זה התחיל בגלל שבעצם פגעת בפגוש לטענתו? ת. כן...".

ז. הנאשם מסר כי: "המתלונן התיישב על כיסא הפשיל את המכנס, היה שם חובש מד"א והוא התחיל לעשות קולות מזויפים של כאב...".

ח. לשאלת החוקרים מסר הנאשם כי כשיצא מהרכב דלת הרכב חצצה בינו לבין המתלונן. הנאשם מסר כי במהלך האירועים לא נגרמו לו חבלות.

14. הנאשם טען בפני כי דבריו לא נרשמו בהודעתו במדויק. עיקר טענתו הייתה כי החוקרים סירבו לאפשר לולהוסיף כי הדלת לא חצצה באופן מלא בינו לבין המתלונן וכי הוא המשיך להניף ידיו לעברו גם לאחר שיצא מהרכב. הנאשם טען כי החוקר סירב לאפשר לו הוספת הדברים ואיים כי ייעצר אם יתעקש על כך.

15. לאחר ששמעתי את החוקרים שפסלו את האפשרות שאיימו על הנאשם במעצר, הגעתי למסקנה כי דברי הנאשם אינם נכונים.

הנאשם מסר על הנפת ידיים כבר בשטח כפי שצוין בדוח הפעולה (ת/8). כפי שעולה מדבריו הוא קרא את הודעתו לפני החתימה. לא הייתה שום סיבה לחוקרים לסרב לאפשר להוסיף להודעה 2-3 משפטים נוספים. כדי להסיר ספק אני מציין כי בנושא זה איני מאמין לחוקרים.

16. בעדותו בפניי חזר הנאשם בקווים כלליים לדברים שמסר בהודעתו במשטרה. הנאשם מסר כי בשלב הראשון של האירוע היה בהלם ובהמשך החל לצלם עם הנייד שלו: "...ובכך לנסות לעצור את התקיפה בשאיפה שיחששו שתקיפתם תתועד ותגיע לגורמי החוק...". הנאשם הגיש תמונות של שחזור שערך לגבי החלק הראשון של האירוע.

17. הנאשם טען כי לא היה לו מושג על מה ולמה הצעקות והדפיקות בשמשת הרכב ובמכסה המנוע: "...בשבריר שנייה חשתי שחיי הולכים להסתיים...".

18. הנאשם מסר כי החליט לצאת מרכבו כדי להתגונן. בתשובה לשאלות שנשאל השיב כי במצב של לחץ לא שקל בהגיון את הדברים וסבר כי סבר שיציאה מהרכב תאפשר לו הגנה טובה יותר: "...החלטתי אינסטינקטיבית שלא מתוך זמן לשקול את הדברים הכובד ראש לצאת מהרכב לא לדרוס את מי שנמצא ליד הרכב שלי אלא לברוח... פתחתי את הדלת, דחפתי את ידיו המופנות ונסוגותי לאחור ותפסתי מרחק...". הנאשם הכחיש כי דחף את המתלונן בגבו.

19. הנאשם מסר כי ניסיון הלינץ' הראשון התבצע ע"י חבריו של המתלונן כחצי דקה לאחר שהוא נפל. הנאשם טען כי בניסיון הלינץ' השני התוקפים הצליחו ליצור מגע לרבות תקיפה ודקירה באמצעות מברג. בהמשך הודה הנאשם כי לא ידע כלל שעה שנחקר במשטרה כי אחד התוקפים החזיק בידו מברג.

20. בהמשך מסר הנאשם: "...אני אומר הן למתלונן הראשון שתקף אותי ונפל... שאם יש נזק לרכבו או לרכב כלשהו אשלם אותו כמובן.. המתלונן אמר לי אני לא אקח שום פרטים אני אזמין משטרה...".

21. הנאשם נשאל מדוע כינה את צעקות הכאב של המתלונן כ"מזויפות". והשיב: "...ראשית לא ידעתי אז ואינני יודע היום את מהות הנזק הרפואי ולהבנתי יש לו היסטוריה רפואית של בעיות רפואיות ולכן אינני יודע את מה שאת טוענת לגבי מה שהיה נגרם מהאירוע...".

22. בהמשך מסר הנאשם: "...גם הקריאה למשטרה וגם לאמבולנס נראתה לי כזיוף ורצון לנקום בי ולהזמין את הרשויות, בדיעבד הרופאים קבעו מה שקבעו ואם זה אכן נגרם כתוצאה מהסיטואציה אני צר על כך אני הגנתי על עצמי...".

גרסת המתלונן:

28. המתלונן אדם יליד 1947 מסר בעדותו כי בהיותו מחוץ לחנותו ברחוב השוק בתל אביב הבחין ברכב שנכנס בנסיעה אחורנית לחניה סמוך לרכבו בחניית נכים. העד מסר כי הבחין שהרכב פוגע ברכבו: "...ניגשתי לנהג ודפקתי לו על שמשת החלון שלו שהיה סגור... הוא פתח את החלון ושאל מה קרה אמרתי לו שפגע ברכב הוא אמר לי מה ויצא מהרכב...". המתלונן מסר כי הנאשם אמר לו שלא ייתכן שפגע ברכב. הוא הציע לו לראות את הפגיעה: "...איך שאני מסתובב הוא דחף בצורה ברוטאלית בשתי ידיים... העיף אותי 3-4 מטר... החלקתי על הכביש מהדחיפה שלו, הפיקה של הברך שלי הימנית עלתה למעלה ונתתי צרחה מכאבים...".

24. בחקירתו הנגדית התברר כי העד מסר פרטים רבים בחקירתו במשטרה ביום 28/3/16 אותם לא זכר בעת עדותו שנים מאוחר יותר בפניי. המתלונן מסר שמות של עדים בחקירתו והתעקש כי לא מסר שמות הוא הכחיש למרות דבריו במשטרה כי דפק על מכסה המנוע של רכב הנאשם.

25. בחקירתו הנגדית אישר העד כי צעק על הנהג שפגע ברכבו. העד אמר: "...אמרו לי שיש לי קול מאיים גבוה ואנשים מפחדים...".

26. המתלונן הכחיש כי סירב לקבל את הפתק עם פרטי הנאשם למרות שבחקירתו מסר את הפתק לחוקר שחקר אותו. העד התעקש על כך שהנאשם דחף אותו כשהיה עם גבו אליו.

27. המתלונן יליד 1/1/47 פונה מזירת האירוע ע"י אמבולנס שהוזמן למקום. מסיכום האשפוז עולה כי המתלונן אושפז ביום 28/3/16 ושוחרר מהאשפוז ביום 6/4/16. בדוח צוין כי מאז החבלה המתלונן סובל מכאבים עזים. המתלונן נזקק לניתוח בהרדמה מלאה נוכח השבר בפיקה של הברך. נקבע כי הוא זקוק לסד צירים לצורך דריכה כמו הן זקוק לקביים והליכון .ניתנה לו חופשת מחלה למשך 3 חודשים.

28. חלק מהסתירות בין דברי המתלונן בפניי אינן משמעותיות, הדברים נובעים מגילו, מצבו הרפואי הכללי של המתלונן. מכל העדויות לרבות דברי המתלונן במשטרה עולה כי היו דפיקות על השמשה ומכסה המנוע של רכב הנאשם וכן צעקות. המחלוקת העיקרית מתייחסת לשאלת החלפת הדברים בין הנאשם למתלונן ודרך הדיפתו של המתלונן על ידי הנאשם.

עדי ראיה:

29. שכנו של המתלונן ברחוב השוק בתל אביב מר אהרון אזיקרי אדם מבוגר בן 80 מסר בעדותו כי שמע צעקות מתוך חנותו, הצעקות היו בשאלה אם רכב פגע או לא פגע. הוא ראה את הנאשם דוחף את המתלונן כשגבו של המתלונן מופנה אליו.

30. בחקירתו הנגדית אישר העד כי היו צעקות כלפי הנאשם: "... אמרו לו מה עשית...". כשהסרטון צולם ע"י הנאשם הוצג לו אישר העד כי אמר לנאשם "בן זונה" העד עומת עם דבריו במשטרה ומסר כי לא הפריד בין הנאשם למרות שמסר כך לשוטרים שהגיעו לשטח.

31. העד יעקב בלס בן 76 שכן של המתלונן מסר כי הנאשם דחף את המתלונן בגב והוא נפל על הברכיים. העד מסר כי האמבולנס והמשטרה הגיעו למקום כ- 10 דקות לאחר הפציעה.

בחקירתו הנגדית ב"כ הנאשם הזכיר לעד כי בהודעתו מסר כי: "... עובדיה (המתלונן ד.ב.) יצא מהחנות שלו, צעק רגע רגע ודפק על מכסה המנוע...".

העד עמד על כך שהמתלונן דפק על שמשת הרכב ולא על מכסה המנוע.

גם בחקירתו הנגדית עמד העד על כך כי הנאשם דחף את המתלונן בגבו, זאת למרות שהדברים לא נאמרו כך על ידו בחקירתו במשטרה.

32. מהסרטון שצולם ע"י הנאשם והתמונות המוגדלות שהגיש עולה כי אכן היה זעם כלפיו מצד שכניו ומכריו של המתלונן שראו את הפציעה שנגרמה לו.

מתמלול הדברים המושמעים בסרטון שומעים את אהרון אזיקרי מקלל הנאשם מגיב: "...אל תקלל, אתה עכשיו מצולם וזה יגיע למשטרה...".

בהמשך הנאשם אמר: "...אני אשלם לו אני אתן לו פרטים וגמרנו, מה הם מאיימים" המתלונן אומר שהזמין משטרה. הנאשם "...הוא בא והתחיל להרביץ, דחפתי אותו והוא נפל לא ידעתי שהוא נכה...".

33. יצוין כי לנאשם לא נגרמה כל פגיעה למרות שלדבריו עבר שלוש פעמים ניסיון לינץ' שסיכנו את חייו.

הערכת העדויות:

34. התרשמתי כי הנאשם הפריז את תיאור האירועים ובעיקר את הסכנה שנשקפה לו ,לדבריו , מהמתלונן ומהשכנים של המתלונן.

הנאשם שיקר באשר למועד בו הובהר לו כי המתלונן בא אליו בטענות על כך שפגע ברכבו.

לעניין זה עדיפות בעיני גרסת המתלונן ושכנו אהרון אזיקרי מהם עולה כי היו חילופי דברים בין הנאשם למתלונן לפני דחיפתו ע"י הנאשם בהקשר לתאונה.

35. בניגוד לדברי הנאשם כפי שעולה מהתמונות שהוא בעצמו צילם, המתלונן נראה באופן ברור כאדם זקן שרחוק מלהיות מסוכן כפי שתואר על ידי הנאשם. המתלונן אינו איש גדול כפי שניסה להציגו הנאשם בשיחזור שערך בדיעבד .

36. עיוות המציאות באותו שיחזור הוא ניסיון נוסף לתת נופך דרמטי לאירוע כדי להצדיק את הדחיפה החזקה מצידו של הנאשם.

37. באשר למצבו של המתלונן עובר לדחיפה, מטעמי זהירות החלטתי לקבוע כי הדחיפה לא נעשתה כאשר גבו של המתלונן מופנה לנאשם.

עובדה זו לא צוינה ע"י עדי הראיה סמוך לאירוע. העדים שהעידו בפניי הם אנשים זקנים שהגיעו להעיד מעל שלוש שנים לאחר האירוע ויתכן שהושפעו משיחות עם המתלונן. התביעה לא ייחסה לנאשם דחיפה מאחור.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי לא הוכח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי כי הנאשם דחף את המתלונן כשגבו מופנה אליו.

38. לא מצאתי כל ממש לטענה של אכיפה בררנית. שכניו ומכריו של המתלונן הביעו את כעסם בתנועות תוקפניות ובביטויים מאיימים נוכח הפציעה החמורה שנגרמה למתלונן אדם נכה וזקן.

יודגש כי המתלונן ואחרים הודיעו שמזמינים משטרה ואמבולנס. עצם הזמנת המשטרה, דבר שלא היה לרוחו של הנאשם שראה בכך נקמה מצביע על חוסר הרצינות של הנאשם שטען שניסו לעשות בו לינץ'.

39. כפי שכבר ציינתי לנאשם לא נגרמה אפילו שריטה כיוון שאיש לא התכוון לפגוע בו. הנאשם ככל הנראה כעס על כך שהמתלונן צעק עליו והיכה בשמשה של רכבו ובמכסה המנוע ועל כן החליט לצאת מרכבו ולדחוף את המתלונן כדי להרחיקו מרכבו.

ההיבט המשפטי:

40. סעיף 368 ו' (א) קובע:

"התוקף זקן וגורם לו לחבלה של ממש דינו מאסר חמש שנים".

נקבע לעניין סעיף זה "זקן" אדם שמלאו לו 65 שנים.

41. נוכח חוות הדעת הרפואיות והעובדות בהן הודה הנאשם אין ספק כי היסוד העובדתי של העבירה הוכחה בפניי.

42. הנאשם טען כי עומדת לו ההגנה של הגנה עצמית לפי סעיף 34י לחוק העונשין ולחילופין ההגנה העצמית בשילוב ההגנה של טעות במצב הדברים לפי סעיף 34 י"ח לחוק.

43. בע"פ 8133/09 שחר מזרחי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21/7/2010) ניתחה הנשיאה כב' השופטת בייניש את התנאים שצריכים להתקיים לצורך קיומה של ההגנה העצמית. אחד התנאים הבסיסיים הינו "סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או רכושו של התוקף את זולתו".

44. כפי שציינתי בממצאי המהימנות לא נשקפה כל סכנה מצד המתלונן לנאשם. היה ברור לנאשם כי המתלונן צועק ודופק על רכבו על רקע הפגיעה ברכבו שחנה בסמוך לרכב הנאשם. כפי שציינתי הנאשם דחף את המתלונן מתוך כעס. הדברים מצאו את ביטויים גם בהמשך התייחסותו של הנאשם למתלונן כאשר כינה את צעקות הכאב שלו כצעקות מזויפות ואת רצונו להזמין מ שטרה כניסיון לנקמה.

45. לנאשם היה קשה להביע אמפטיה למתלונן גם לאחר שהתברר לו כי פציעתו הייתה משמעותית.

46. איני מאמין לנאשם כי דימה שנשקפת לו סכנת חיים מצד המתלונן. דבריו בעניין זה אינם אמת. לעניין הטעות במצב דברים ראה ע"פ 6329/07 מדינת ישראל נ' יחזקאל (30/4/08).

יודגש כי אין משמעות לתחושותיו של הנאשם לגבי האירועים שהתרחשו לאחר נפילתו של המתלונן, אולם כפי שציינתי גם לגבי באירועים אלה הנאשם לא דיבר אמת כשטען כי חש מספר פעמים סכנת חיים.

סיכום:

47. נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לידי מסקנה כי המאשימה הוכיחה את העבירה המיוחסת לנאשם ואני מרשיע אותו בה.

ניתנה היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, במעמד הצדדים