כללי

1. לאחר ניהול הוכחות הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 386 ו' (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
2. כפי שציינתי בהכרעת הדין, המתלונן הגיב בכעס כשרכבו של הנאשם פגע ברכבו שחנה בסמוך לבית עסקו. המתלונן דפק בחלון הרכב ובמכסה המנוע של הרכב הפוגע. בהמשך היה דין ודברים בין הצדדים ואז הנאשם דחף את המתלונן בחוזקה.
3. התוצאה הייתה חמורה, המתלונן נפל כתוצאה מאותה דחיפה ונגרמה לו חבלה ממשית בברכו שהצריכה אשפוז וסבל רב.
4. לאחר הרשעתו הופנה הנאשם לשירות המבחן שנתן בעניינו תסקיר חיובי. השירות המליץ לבטל את הרשעתו של הנאשם.
5. בדברו האחרון קיבל הנאשם אחריות על מעשיו, הביע צער על הסבל שנגרם למתלונן והביע רצון לפצות אותו.

הערך המוגן

1. הערך המוגן בו פגע הנאשם הוא שמירה על ביטחונו ושלמות גופו של הזולת ומניעת תקיפתם של אנשים מבוגרים.

טענות הצדדים

1. ב"כ המאשימה ציינה כי המתלונן היה בן 69 בעת האירוע ונראה בהחלט כאדם זקן. כתוצאה מהאלימות נגרם למתלונן שבר, הוא נזקק לשיקום ארוך כפי שפורט בעדותו ביוני 2019.
2. המאשימה טענה כי מתחם הענישה ההולם במקרה זה נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר. המאשימה ביקשה שלא לקבל את המלצות שירות המבחן ולא לבטל את הרשעתו של הנאשם. המאשימה טענה כי שירות המבחן לא הצביע על פגיעה קונקרטית בנאשם אם ההרשעה תישאר על כנה.
3. ב"כ הנאשם ביקשה להתחשב בעברו הנקי של הנאשם, בקבלת אחריות מלאה מצדו ובנזק שייגרם לו אם ההרשעה תישאר על כנה, ולאמץ את המלצות שריות המבחן. הסנגורית ציינה כי תיק זה היה מתאים להסדר מותנה ולא לניהול הוכחות.
4. הסנגורית ציינה כי הנאשם מסר את פרטיו למתלונן וכי לא מדובר באירוע של ויכוח על רקע שימוש בדרך. היא הוסיפה כי הנאשם נבהל מצעקות המתלונן ובתגובה לכך דחף אותו. הסנגורית ציינה כי מדובר בדחיפה רגעית שתוצאותיה למרבה הצער היו חמורות.
5. ב"כ הנאשם ציינה כי בעקבות האירוע הוא פנה מיוזמתו לקבל טיפול פסיכולוגי אנטי חרדתי.
6. הצדדים הפנו את בית המשפט לפסיקה שלדעתם מייצגת את ההלכה הנהוגה לעניין מתחם הענישה, המאשימה הפנתה לעפ"ג 28139-01-17 מדינת ישראל נ' יואב שבח מיום 19/06/2017 באותו תיק בית המשפט המחוזי בתל אביב החמיר בעונשו של הנאשם שנדון בבית משפט השלום ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ל- 10 חודשי מאסר בפועל.

במקרה זה היה מדובר בנאשם בעל עבר פלילי בעבירות אלימות שתקף את האדם הזקן תקיפה תת שלבית בלא כל הצדקה.

המאשימה הפנתה גם לרע"פ 4844/15 יום טוב גלבוע נ' מדינת ישראל, בפסק דין זה בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות שנגזרו על הנאשם.

1. ב"כ הנאשם הפנתה לשורה ארוכה של פסקי דין בהם נמנע בית המשפט מלהרשיע נאשמים בעבירות אלימות והפנתה לשני פסקי דין בבתי משפט שלום בהם לא הורשעו נאשמים שהודו בתקיפת זקן, ת"פ 29598-11-09 (עכו) מדינת ישראל נ' סטניסלב סרגיינקו (27.4.2011), ת"פ (רחובות) 25738-03-11 מדינת ישראל נ' סימן טוב כהן ואח' (13.5.12).
2. ההגנה הפנתה לשורה של פסקי דין בהם בוטלה הרשעה גם בעבירות להן נקבע עונש מינימום. ההגנה הפנתה לדבריו של כבוד השופט ג'ובראן ברע"פ 4592/14 דיאנה סרגייב רוטמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 25.8.14).

"למעלה מן הצורך אומר כי גם לדעתי, בדומה לעמדת המבקשת, לא ראוי לקבוע כלל גורף לפיו בעבירה שנקבע לה עונש מינימאלי אין מקום להימנע מהרשעה. קביעת כלל כזה חותרת תחת הרציונל בהכרעה על הימנעות מהרשעה, שמייחדת התייחסות ואיזון פרטניים בכל מקרה לגופו, עם זאת , סבור אני כי קביעת עונש מינימאלי לעבירה מלמדת על חומרתה בעיני המחוקק, ועל בית המשפט להתחשב גם בקביעה זאת במסגרת איזונו, בגדר האינטרס הציבורי..."

תסקיר שירות המבחן

1. שירות המבחן ציין כי הנאשם הוא אדם בן 46 ללא עבר פלילי שעובד כגרפיקאי. הנאשם למד תקשורת חזותית ועשה תואר שני בתרפיה באומנות וטיפול CBT.

הנאשם שירת שירות צבאי מלא ועבד באופן רצוף כמדריך טיולים וכן בתחום של טיפול וחינוך בלתי פורמלי.

1. לנאשם חמישה אחים בגילאי 35-48, הוריו התגרשו בהיותו בן 14. חלק מאחיו סובלים ממורכבות נפשית שמקשה על תפקודם. מגיל צעיר נאלץ הנאשם לדאוג לעצמו ולקחת תפקידים שלא תאמו את גילו ובשלותו הרגשית.
2. הנאשם הביע חרטה על החלטתו הראשונית לנהל הליך הוכחות ממושך, הבין את החומרה והיקף הפגיעה במתלונן והביע נכונות לפצותו. הנאשם הכיר בפער שבין התנהלותו במקרה זה לבין תפיסתו העצמית כמטפל באוכלוסיות קשות המסוגל לווסת את רגשותיו.

הנאשם ציין כי הוא מטופל באופן פרטי במישור הפסיכולוגי ושלל קושי בשליטה בכעסים.

1. הנאשם הסביר כי בבסיס העבירה עומדים קשיים להתמודד עם תחושה של לחץ ותגובה אימפולסיבית והערכה לקויה בסיכון הפוטנציאלי מהנזק שעלול להיגרם למתלונן.
2. הנאשם ציין כי הוא מעוניין להמשיך ולעסוק בתחום הטיפול והחינוך ומסר כי הרשעה עלולה למנוע ממנו לעסוק בתחום זה.
3. שירות המבחן הגיע למסקנה כי הפרמטרים שנבדקו מעידים על רמת סיכון נמוכה להתנהלות אלימה מצדו בעתיד. השירות התרשם כי ההליך המשפטי היווה עבור הנאשם אלמנט מרתיע ומטלטל.
4. שירות המבחן התרשם כי השארת הרשעתו על כנה עלולה למנוע מהנאשם לעסוק בתחום החינוך, על כן המליץ השירות לבטל את ההרשעה, להטיל על הנאשם ביצוע של"צ בהיקף של 200 שעות ולחייבו לפצות את המתלונן.

נסיבות קשורות בביצוע העבירה

1. הנאשם לא תכנן את מעשיו, העבירה נגרמה כתוצאה מהלחץ אליו נקלע הנאשם כפי שפורט בהכרעת הדין.

האלימות שהופעלה לא הייתה חמורה במיוחד, מדובר בדחיפה חזקה שלמרבה הצער גרמה תוצאה קשה.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

1. למרות נסיבות משפחתיות לא פשוטות הנאשם תפקד בצורה חיובית לאורך חייו.
2. הנאשם זכה להערכה רבה במסגרות בהן עבד, יודגש כי הוא עבד עם אוכלוסיות מיוחדות שהטיפול בהן איננו קל. ד"ר כוכבה לוי ששימשה רכזת השתלמות מטעם עיריית תל אביב יפו ציינה כי הנאשם הדריך מדריכים וצוותים ב-" אכפת – מחלקה לקידום ילדים ונוער", התמודד עם מצבי קצה של נוער מנותק ומסובך בהתנהגויות אלימות, עבריינות, שוטטות, סמים, זנות ועוד. "רגיש, חכם, יצירתי ובעל כישורי תושייה".
3. הנאשם טיפל במסירות ובהצלחה בילדים עם קשיים רבים במרכז קהילתי לבריאות הנפש ביפו. הנאשם שימש מדריך חברתי ומורה דרך לקבוצות שהגיעו מחו''ל ומילא את תפקידיו בצורה יוצאת מן הכלל.
4. הנאשם עבד במרכז לסיוע לקהילה הזרה מטעם עיריית תל אביב יפו, גילה יכולת רגשית גבוהה ליצירת קשר טיפולי.
5. הנאשם התקבל לגיבוש קורס טייס, עבר קורס צניחה ושירת שירות מלא כמש"ק ציוד נ"ט, הוא זכה להערכת מפקדו שמצאה ביטוי בתעודת השחרור שלו.

סיכום

1. המאשימה כאמור התנגדה בתוקף לקבלת המלצות שירות המבחן וציינה כי נוכח חומרת המעשה ותוצאותיו יש לגזור על הנאשם עונש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות.
2. המאשימה טענה כי לא הוכח נזק קונקרטי שייגרם לנאשם אם הרשעתו לא תבוטל.
3. לאחר שבחנתי את הנסיבות הכוללות של המקרה ונתתי דעתי לעובדה כי תחום עבודתו העיקרי של הנאשם מזה שנים רבות הוא תחום החינוך הבלתי פורמלי, הגעתי לידי מסקנה כי יש הצדקה לקבל את המלצות שירות המבחן ולבטל את ההרשעה.
4. שוכנעתי כי השארת ההרשעה על כנה עלולה להביא בסבירות גבוהה לחסימת דרכו של הנאשם לעסוק בתחום החינוך. חוק הפיקוח על בתי ספר, "תשכ"ט – 1969, קובע בסעיף 16 (ב)(2) כשמגדיר את המקרים שיביאו לפסילתו הגעתי לידי מסכנהשל אדם לעסוק בתחום החינוך. "העובד הורשע בעבירה אחרת שיש עמה קלון והמנהל הכללי סבור כי לאור הרשעה זו אין העובד ראוי לשמש עובד חינוך".
5. סעיף זה אומנם אינו מחייב את פסילת העובד עקב הרשעתו אולם מעמיד אותו בסיכון ממשי של פסילה על ידי המנהל הכללי.
6. נוכח נסיבות האירוע שפורטו לעיל בהכרעת הדין, תרומתו הרבה של הנאשם לנוער הסובל מבעיות מורכבות, עברו הנקי והזמן שחלף מאז האירוע, קרוב לחמש שנים, הגעתי לידי מסכנה כי יש הצדקה לבטל את הרשעתו בדין.
7. לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות אני מטיל על הנאשם ביצוע עבודות של"צ בהיקף של 250 שעות. השל"צ יבוצע בהתאם לתכנית שגובשה ע:י שירות המבחן שתעודכן נוכח שינוי היקף השל"צ. העתק יועבר לשירות המבחן.
8. אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן בסכום של 20.000 ₪ סכום זה ישולם בשני תשלומים שווים ורצופים של 10.000 ₪ כל אחד. התשלום הראשון יופקד בקופת בית המשפט עד יום 31.1.2021 והתשלום השני עד יום 5.3.2021 . הכספים יועברו למתלונן בהתאם לפרטים שיימסרו ע"י מדור תביעות.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"א, 30 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.