סוג התביעה ומהות הסעדים הנתבעים:

תביעה שטרית בגין ערבות לשטר חוב על סך של 146,487 ₪.

תיאור הצדדים המעורבים:

התובעת עוסקת ביבוא, שיווק והפצה של מוצרי מזון שונים. שטר החוב נעשה בחודש יוני 2018 על ידי חברת "קשת רימונים שיווק והפצה בע"מ" [להלן : "החברה"], לטובת התובעת וזאת לצורך הבטחת פירעון חובותיה של החברה לתובעת בגין אספקה שוטפת של מוצרי מזון. הנתבע עבד בחברה עד להפסקת פעילותה בחודש אפריל 2018, וערב לשטר החוב בערבות אוואל.

טענות הצדדים:

על פי גרסתו של הנתבע, במסגרת כתב ההגנה המתוקן שהגיש, נמסרה לתובעת כבר ביום 19.10.17 הודעה על ביטול ערבותו בהתאם לסעיף 15 (א) לחוק הערבות תשכ"ז-1967 [להלן: "חוק הערבות"] שעניינו ביטול ערבות לחיוב עתיד לבוא. הנתבעת מכחישה טענה זו.

ההכרעה:

דין התביעה להתקבל.

תמצית הנימוקים:

סעיף 15(א) לחוק הערבות קובע: "ניתנה ערבות לחיוב לעתיד, רשאי הערב כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל את ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול". הנטל להוכיח משלוח ההודעה על ביטול הערבות, מוטל על הערב והפסיקה הבחינה בכך שדרישת הכתב האמורה הינה ראייתית ולא מהותית כאשר מטרתה של דרישת הכתב – "למנוע אי ודאות ולמנוע "ויכוחים" בין הצדדים לגבי תוקף הערבות ובכך ליצור ודאות ביחסים בין הצדדים" [ראו ע"א 43233-10-17 פהמי נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ [פורסם בנבו] (2018) – להלן: "פס"ד פהמי"].

טענת הנתבע כי נשלחה הודעה על ביטול ערבותו לנתבעת נשענה על תצהיר מאת גב' תהילה לוי עובדת במשרד עו"ד ויינרוט, ולפיו נכללה התובעת כאחת הנמענות של הודעת דואר אלקטרוני ששלחה גב' לוי ביום 19.10.17 בנושא העברת האחזקות בחברה ממר לירון ישמח למר חיים בלומברג, אשר צורף לה מסמך שכלולה בו גם הפיסקה הבאה: "כל התחייבות ו/או ערבות אישית של מר ישמח ו/או של אדם אחר ו/או של חברה אחרת, מלבד בלומברג, ככל שניתנה בעבר, להבטחת התחייבויות החברה כלפיכם מבוטלת מעתה ואילך". עם זאת, מתדפיס משלוח הודעת הדואר האלקטרוני עצמו שצירף הנתבע לא ניתן לדעת איזה מסמך צורף להודעה. כל זאת שעה שאף לשיטת הנתבע הוציא משרד עו"ד ויינרוט תחילה מסמך המתייחס לערבויות מר ישמח בלבד בהתאם לנוסח שצורף להתנגדות הנתבע, טרם ששינה גרסתו במסגרת כתב ההגנה המתוקן.

בזהירות הנדרשת מכך שהמדובר בעדה שאינה בעלת דין אציין כי במהלך חקירתה הנגדית של גב' לוי לא מצאתי כי עדותה ניחנה בסגולות הראייתיות הנצרכות על מנת להטות את הכף, במאזן ההסתברויות, לטובת גרסת הנתבע, לרבות ביחס לכך שנוסח המסמך שנשלח בדואר האלקטרוני הינו אותו נוסח המיטיב עמו. זאת משצביון של מגמתיות שרר על תשובותיה, והוא הופגן במלוא עוזו באותה גרסה חדשה מפתיעה שנכבשה בתצהירה, בדבר אישור טלפוני שביצעה עם התובעת לאחר שליחת הודעת הדואר האלקטרוני. דומני שדי בכך שהעדה הודתה כי לצורך מעקב אחר האישורים הטלפוניים לקבלת הודעות הדואר האלקטרוני ניהלה דו"ח אקסל המצוי בידיה, אך הדו"ח לא הוגש כראיה, על מנת להגיע למסקנה כי אין בעדות זו את הכוח הנדרש על מנת שיעמוד הנתבע בנטל ההוכחה.

מעשה העדה סימן לנתבע – אף הוא שלף במפתיע מכיסו במהלך עדותו, גרסה שהחמיצה לפיה שוחח עם נציג מטעם התובעת בנושא ביטול ערבותו. כל זאת לאחר שכבר החליף גרסתו מטענה של זיוף חתימתו על השטר במסגרת ההתנגדות, לטענת ביטול הערבות באמצעות אותו נוסח נטען של המסמך בכתב ההגנה המתוקן. ודוקו - חרף נטל ההוכחה הרובץ על כתפיו לא זימן הנתבע את אותו נציג לעדות.

כל זאת עוד מבלי שאזקק, בראי אינטרס הוודאות עליו עמד בית המשפט המחוזי בפס"ד פהמי, לשאלת תוקפו של נוסחה הכוללני של ההודעה הנטענת, שאין בה אזכור שמו של הנתבע.

מסתברת לי גם טענת התובעת כי שעה שבמועד הנטען של ביטול הערבות הייתה לחברה יתרת חוב משמעותית כלפי התובעת, אין זה מתקבל על הדעת שהתובעת הייתה מבליגה על הודעה כאמור לו נתקבלה אצלה. להשלמת התמונה - הנתבע התחמק בחקירתו מלתת מענה ענייני לשאלה הקולעת לשכל הישר - מדוע היה צורך בביטול ערבותו של הנתבע בעקבות העברת המניות בחברה בין אחרים בשנת 2017, כאשר הנתבע עצמו המשיך לעבוד בחברה עד לסגירתה באפריל 2018.

התוצאה:

ההליכים כנגד הנתבע בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 506191-06-18 ישופעלו לאלתר.

המזכירות תזרים לתיק ההוצאה לפועל האמור את הפיקדון בסך 25,000 ₪ על פירותיו המצוי בקופת בית המשפט והוא ישמש על חשבון פירעון החוב בו.

בשים לב למכלול השיקולים המפורטים בסעיפים 152-153 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט2018- , ותוך שאני משווה לנגד עיני את משך ההליך, ברם בשים לב להוצאות שכבר נפסקו במסגרתו, יתווספו על חובו של הנתבע בתיק ההוצאה לפועל האמור הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪

ניתן היום, ל' ניסן תשפ"ב, 01 מאי 2022, בהעדר הצדדים.