לפני בקשה לביטול הסכמות דיוניות אשר הושגו בגדרו של הליך זה ביום 2.1.18 בין הצדדים.

הרקע לבקשה:

1. המשיבה הוציאה צו הריסה מנהלי המתייחס לגג שבנו המבקשים. המבקשים הגישו בקשה לביטול צו ההריסה. ביום 2.1.18, לאחר דין ודברים, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן צו ההריסה אושר לביצוע אך ביצועו יעוכב עד 7.4.18. זאת על מנת לאפשר למבקשים להכשיר את הבנייה. למען הסר ספק הובהר כי "הצו יצא בגין בניית גג מלוחות מבודדים בשטח של כ-43 מ"ר, לאחר מכן הגג הזה הוסר ובמקומו נבנה גג מחומר אחר באותו שטח ובאותו היקף". הובהר גם כי "ההסכמה בין הצדדים מתייחסת לכך שבכל מקרה מדובר בגג שטעון היתר". להסכמות אלה ניתן תוקף של החלטה.
2. ביום 4.11.18 החליפו המבקשים ייצוג. המייצגים החדשים טענו כי המבקשים לא נתנו אישורם להסכמות הדיוניות דלעיל. עוד הם טענו כי הבנייה נשוא צו ההריסה תואמת היתר בניה מספר 3/89 משנת 1989 והחלפת החומר ממנו עשוי הגג בחומר חלופי איננה טעונה היתר בנייה בהתאם לתקנות התכנון והבניה ( עבודות ובמנים הפטורים מהיתר) תשע"ד – 2014 ( להלן: "תקנות הפטור"). למעשה, טענת המבקשים היא כי הבנייה מושא הצו תואמת להיתר הבנייה 3/89 ועל כן אין ולא היה מקום להוצאת צו ההריסה המנהלי. מטעם זה נטען כי ההסכמה הדיונית, ככל שהיא אמורה במבקשים, היא פרי טעות או הטעיה. כאן המקום לציין כי המבקשים הגישו ערעור על החלטתו של בית משפט זה הדוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה. הערעור, שאל תוכנו אדרש להלן, נדחה תוך שהמבקשים הופנו על ידי ערכאת הערעור לבית משפט זה לשקילת הגשת בקשה לביטול ההסכמה הדיונית (להלן: "החלטת ערכאת הערעור") ומכאן הבקשה שלפניי.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את הטענות מצאתי לדחות את הבקשה לביטול ההסכמה הדיונית.
2. החלטת ערכאת הערעור קובעת: "אני דוחה את טענת המערערים לפיה הגגון שהיה קיים ערב מתן צו ההריסה המנהלי הן בסוג החומר ממנו נבנה - המהווה אף הוא חומר לבנייה קלה והן במידותיו התואמות את תשריט היתר הבניה. גם לטענת המערערים, בדיון שהתקיים ביום 20.1.19 היה קיים גגון מפח, לוחות הפח הוסרו והוחלפו בלוחות פלסטיק". כיוון שעל פי קביעת בית המשפט המחוזי הגגון אינו תואם בחומרים ממנו הוא עשוי ובמידותיו את הגגון על פי ההיתר מים 3/89 הרי שעל פי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בת"א, הבנייה שלגביה נטען כי היא חוסה בצל ההיתר 3/89 ותקנות הפטור איננה כדין ומכאן שההחלטה על אישור צו ההריסה המנהלי ועיכוב ביצועו על מנת לאפשר למבקשים לנסות להכשיר את הבנייה – בדין יסודה. זאת, יודגש, בין שנכונה טענת המבקשים כי באת כוחם דאז אכן לא ידעה על קיומו של ההיתר 3/89 ובין אם לאו. אעיר כי בעניין זה לא הציגו המבקשים כל ראיה ישירה המלמדת על ידיעתה או אי ידיעתה של באת כוחם אודות קיום ההיתר 3/89 אך כפי שציינתי אין לעניין זה כל חשיבות אופרטיבית על רקע החלטת ערכאת הערעור בעניין חוקיות הבנייה מושא הצו. אוסיף, כי מעיון בהיתר 3/89 עולה כי תוקפו הוא למשך 3 שנים ממועד נתינתו. הואיל וכפי שנקבע הגג מושא צו ההריסה אינו תואם במימדיו את ההיתר מיום3/89 הרי שאין כל חשיבות להיתר זה לענייננו כבסיס לטענת טעות או הטעיית המבקשים.
3. מעבר לנדרש אציין כי תמוהה בעיני טענת המבקשים לפיה ראוי היה כי באת כוחם דאז תקבל את אישורם לצורך ההסכמה הדיונית. ראשית, חזקה על באת כוח המבקשים כי בדקה היטב את מצבה התכנוני של הבנייה לפני שהסכימה להצהיר לפרוטוקול בית המשפט כי מדובר בבנייה שלא כדין. שנית, טענת המבקשים בבקשה כי לא היו מאשרים לבאת כוחם דאז להצהיר את שהוצהר במסגרת הדיון, מתייחסת לצורך בארכה להכשרת הבניה, ולא לעניין חוקיות הבנייה מושא הצו. מכאן, שאין בקבלת אישור מוקדם מטעם המבקשים כדי להביא למסקנה שונה בנוגע לנכונות הצהרת ב"כ המבקשים דאז בעניין אי חוקיות הבניה מושא הצו.
4. לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה לביטול ההסכמה הדיונית.
5. צו ההריסה מאושר לביצוע החל מיום 1/7/2019 וזאת על מנת לאפשר למבקשים להתארגן או לבצע את ההריסה בכוחות עצמם.