1. התובעת, רשות מקרקעי ישראל, הגישה בגדרי תביעתה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד הנתבעים האוסר על הפעלת מוסד הלימודים "תלמוד תורה 'אור המאיר'" בנחלה חקלאית מס' 39 בזנוח - מושב עובדים של פא"י להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ וזאת החל מיום 22.7.18 ועד להכרעה בתובענה העיקרית שהגישה.

2. במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני הסכימו הנתבעים 4-2, שנטען על-ידי הרשות כי הם אלה אשר מנהלים את תלמוד התורה במקרקעין, כי יינתן פסק דין חלקי לפינוי, כאשר בית המשפט יכריע באשר למועד כניסתו של פסק דין הפינוי לתוקף לאחר שמיעת טענות הצדדים (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 11-9). הנתבעת 1, שהיא בעלת זכות בר רשות במקרקעין לאחר פטירת בעלה מר אוחיון שלמה ז"ל, נכחה בדיון ולא ביקשה להסתייג מכך. גם הנתבעת 5 - מושב זנוח - הביעה בדיון הראשון עמדה לפיה היא מתנגדת לכל הפרה על חלקה ב' של האגודה ומשאירה לשיקול דעת בית המשפט את מתן הסעדים שהתבקשו ביחס לחלקה א' (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 25 - עמ' 2 ש' 6).

3. בנסיבות אלה אני מורה על קבלת התביעה העיקרית במובן זה שניתן בזה צו מניעה קבוע להפסקה ומניעה עתידית של כל שימוש מפר במקרקעין, שאינו כדין או שלא בהתאם להסכמת הרשות; וכן למניעת שימוש במבנים שנבנו או ייבנו במקרקעין הנדונים ללא הסכמת הרשות ובניגוד לחוקי התכנון והבנייה. כמו כן ניתן בזה צו עשה להריסת הבנייה הבלתי חוקית, לרבות מבנים, גדרות, מתקנים, תוספות בנייה וכיוצא בזה במקרקעין נשוא התביעה; וכן השבת המצב בשטח לקדמותו בהתאם להיתר הבנייה במקרקעין הנדונים.

4. אשר למועד כניסתו לתוקף של פסק הדין החלקי כאמור בסעיף 3 לעיל -

נתתי דעתי לטענות הצדדים לפניי. בכלל זה נתתי משקל לעובדה כי במוסד הלימודי לומדים מספר רב ביותר של תלמידים, לטענת הנתבעים 4-2 כ-400 תלמידים מגיל 3 עד 13, וכי המדובר בזרם חרדי ייחודי הלומד בתכנית לימודית ייחודית בשפה היידיש בהיגוי "ירושלמי". בניגוד לאמור בבקשת הרשות הובהר על-ידי הנתבעים 4-2 כי שנת הלימודים הנוכחית עתידה להסתיים בערב יום הכיפורים הקרוב תשע"ט (18.9.18), וכי התלמידים כבר רשומים ללימודים בשנת הלימודים הבאה המתחילה לאחר חג סוכות תשע"ט. אכן הרשות פעלה ללא לאות מזה זמן רב לשם הפסקת השימוש במקרקעין למוסד לימודי. אלא שעיון בנספחי בקשתה מעלה כי המכתב האחרון בעניין זה, להבדיל מבדיקות הפיקוח, נשלח אל הנתבעים 4-2 ביום 10.1.17, ואילו התביעה והבקשה לסעד זמני בגדרה הוגשו על-ידה ביום 11.7.18. בנסיבות אלה מצאתי ממש בטענות הנתבעים 4-2 כי נדרש להעמיד לתלמידים שהות מספקת על מנת לאפשר רישומם ללימודים במוסד לימודי אחר, בין אם כזה המחנך בזרם חרדי ייחודי כפי שהוא המוסד הנדון ובין אם במוסדות אחרים שנמצאים בפיקוח משרד החינוך שהרישום אליהם לשנת הלימודים הבאה הסתיים זה כבר. בהקשר זה הנתבעים 4-2 צירפו את מכתבו של מנהל החינוך החרדי בעיריית בית שמש ממנו עולה כי לא ניתן בתקופה זו של השנה כאשר כל המוסדות סיימו את הרישום והינם בתפוסה מלאה למצוא פתרון חינוכי לכ-400 התלמידים לשנת הלימודים הבאה (מוצג מש/2). הרשות לעומת זאת לא הציגה פתרון ישים לאותם התלמידים ככל שמדובר בשנת הלימודים הקרבה ובאה. לא מצאתי לנכון לקבוע מועד לכניסתו של פסק הדין החלקי לתוקף הנופל באמצע שנת לימודים שעה שלא הוכחה היתכנות למעבר התלמידים, ובמיוחד כאשר במספר רב עסקינן, למוסדות חלופיים במועד שאינו תחילת שנת לימודים. לאור האמור ועל מנת לאפשר התארגנות נאותה של הורי התלמידים לשם רישומם למוסדות לימודים חלופיים אני מוצאת לקבוע כי פסק הדין החלקי המפורט בסעיף 3 לעיל ייכנס לתוקפו ביום 10.10.19 (יום לאחר יום הכיפורים תש"פ).

5. בנסיבות אלה לא ראיתי לקבוע איסור מהיבט קנייני תכנוני על השימוש במקרקעין הנדונים לשם הפעלת המוסד הלימודי בתקופה המוגבלת שנקבעה לכניסתו של פסק הדין החלקי לתוקף. מן הטעמים שהובאו לעיל אני מוצאת כי ככל שמדובר בהיבטים הקנייניים והתכנוניים מאזן הנוחות נוטה כפי שפורט לטובת הנתבעים; וזאת כמובן מבלי לגרוע מטענות הרשות לדמי שימוש המגיעים לה בגין השימוש שנעשה עד כה ויעשה בהמשך במקרקעין. עם זאת ונוכח הטענות שהעלתה הרשות בדבר העדר רישיון לניהול המוסד הלימודי כנדרש בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 ובדבר ליקויי בטיחות במקום, יש להדגיש ולהבהיר כי אין באמור כדי להתיר שימוש שנאסר על-ידי גורם מוסמך אחר או להתיר שימוש שטעון הסדרה או רישיון כל עוד אין הסדרה או רישיון כזה.

6. המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.