לפני תובענה כספית.

1. התובע הוא בעלים של רכב מסוג מרצדס מ.ר. 96-821-10, אשר נפגע מרכב אשר בבעלות הנתבעת כאשר עמד ביום 18.7.16 בצומת יגור בעת שמופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום.

רכב הנתבעת פגע ברכב התובע מאחור וגרם לו לנזקים אשר הוערכו ע"י שמאי התובע בסך של 6,114 ש"ח (לאחר ניכוי שרידים). בנוסף נשא התובע בשכר השמאי בסך של 819 ש"ח.

במכתב הנתבעת לתובע טענה הנתבעת כי הנהג מטעמה אינו משתף איתה פעולה, ועל כן היא מסירה אחריות מהאירוע.

2. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה בתא"מ 13739-02-17 (להלן – "ההליך הקודם"), אשר נשמעה לגופה ביום 27.12.17, ובסיום הדיון, לאחר שנשמעו כל העדים, הסכימו הצדדים כי התביעה תמחק והנתבעת תמסור לתובע את פרטי המבטחת שלה בתוך 7 ימים. התביעה בהליך הקודם אמנם נמחקה באותו יום, אך פרטי המבוטחת – לא נמסרו.

על כן הגיש התובע ביום 12.7.18 תביעה חדשה כנגד הנתבעת לתשלום בגין נזקיו ובגין הוצאותיו.

3. בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה נדחתה בהחלטתה המפורטת של כב' הרשמת הבכירה י. שקדי-שץ מיום 11.3.19; בתמצית, נקבע בהחלטה הנ"ל, כי לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת, שהינה חברה להשכרת רכב, אשר השכירה את רכבה לנהג, שלא ניתן לאתרו – אך בידי הנתבעת היכולת לאתרו כאמור, והיא נושאת לכאורה בנזקים שנגרמו כתוצאה מכך.

תוך כדי בירור בקשת הנתבעת לסילוק על הסף, הגיש התובע הודעה (ביום 22.1.19) ולפיה הנתבעת מסרה לו שסכום ההשתתפות העצמית גבוה מהסכום הנתבע, ועל כן לא היה טעם במסירת פרטי המבטחת לתובע.

4. כתב הגנה הוגש ביום 24.6.19, ואז נותב התיק לטיפולי.

5. בהחלטתי מיום 26.6.19 ביקשתי עמדת הצדדים למתן פסק דין לפי סע' 79א על יסוד החומר המצוי בתיק וסיכומי רשות בכתב. שני הצדדים הודיעו כי הם מבקשים לקבל פסק דין מנומק על יסוד החומר שבתיק וסיכומים בכתב, וביום 14.7.19 הוריתי להם להגיש סיכומיהם.

סיכומי התובע הוגשו ביום 25.7.19, וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 30.7.19.

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

8. טענתה העיקרית של הנתבעת היא שאין לחייבה בנזק אשר גרם נהג ש"רק" שכר ממנה את הרכב, וזאת – בין היתר - משפרטיו של אותו נהג ידועים.

אין בידי לקבל טענה זו; מערכת היחסים שבין מי ששכר את הרכב מהנתבעת לנתבעת – אינם מעניינו של התובע. אין זה מעניינו של התובע אם הנהג ששכר את הרכב הפוגע מהנתבעת אינו משתף פעולה עימה או אם היא מצליחה או לא מצליחה לאתרו.

רכב אשר בבעלות הנתבעת גרם נזקים לתובע, והוא לטעמי אינו צריך לתור אחר הנהג הפוגע.

תתכבד הנתבעת ותאתר את הנהג עמו התקשרה, אשר עשה שימוש ברכבה ברשות, וגרם ברשלנות לנזקים המפורטים בכתב התביעה.

בנוסף, שלוש ההנמקות המפורטות בהחלטת כב' הרשמת הבכירה מיום 11.3.19 מקובלות עליי –

"ראשית, מתוך ראיית חברת ההשכרה כמבטחת - לאור החובה המוטלת עליה לבטח כלי הרכב שבבעלותה אשר מושכרים על ידה, בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה-1985; וכן בהתאם להוראות המפקח על התעבורה "נוהל בנושא ביטוח צד ג' לכלי רכב המיועדים להשכר ולהחכרה (ליסינג)", המחייב כל חברת השכרה בעריכת ביטוח בגין נזק לרכוש צד ג' באמצעות חברת ביטוח או באמצעות נטילת התחייבות עצמית לכיסוי נזקי צד ג' כאילו סולקו על ידי חברת הביטוח.

בכך יש לטעמי כדי לבסס את חובתה של חברת ההשכרה לשאת בנזקי הרכוש של צד שלישי אשר נפגע כתוצאה מתאונה בה מעורב היה רכב בבעלותה של חברת ההשכרה.

שנית, מאחר ואין הצדקה להותיר את התובע ללא אפשרות להיפרע בנסיבות בהן לא היה בידיו לאתר את הנהג, ואילו חברת ההשכרה היא הגורם שיכול לפעול לאיתורו של הנהג, ובידיה האפשרות לגבות ממנו את הסכומים בהם תחויב.

שלישית, מאחר ומדובר במהלך עסקיה של חברת ההשכרה, ביכולתה לתמחר את הסיכון הכרוך בהפעלת הביטוח או פיצוי הניזוק בעצמה במקרים בהם תידרש לכך".

9. זאת ועוד – הנתבעת ידעה את כל העובדות המפורטות לעיל כאשר ניהלה את ההליך הקודם; היא ידעה מהו סכום ההשתתפות העצמית, היא ידעה את פרטי הנהג, היא ידעה שהוא אינו משתף איתה פעולה - היא ידעה את כל הטענות העובדתיות והמשפטיות שהיא מעלה כעת.

משכך, מדוע הסכימה הנתבעת כי ההליך הקודם יימחק לאחר שנשמעו כל ראיות הצדדים, בתמורה להבטחתה כי תמסור את פרטי המבטחת שלה לתובע? מדוע הוליכה הנתבעת את התובע שולל, בזבזה את זמנו של בית המשפט בהליך הקודם, מבזבזת את זמנו של בית המשפט בהליך זה, והכל כאשר כל העובדות ידועות לה?

לא מצאתי מענה לתהיות אלה בטיעוני הנתבעת.

10. ביחס לאחריות לתאונה או לנזקים הנתבעים, לא מצאתי בכתבי הטענות או בסיכומי הנתבעת כל מענה של ממש.

חרף הכחשתה את אחריות הנהג מטעמה, שנטען כי אינו משתף איתה פעולה ועל כן לא ברור כיצד לנתבעת יש גרסה ביחס למה שארע בפועל, אף חרף הכחשתה הכללית את הסכומים הנדרשים, לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את ראיות התובע, הן ביחס לאחריות לגרימת התאונה והן ביחס לנזקים שנגרמו.

מיקומי הפגיעות מלמדים על כך שרכב הנתבעת לא שמר מרחק מרכב התובע, ולא הובאה כל גירסה המלמדת אחרת.

11. אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא נזקיו בסך של 7,200 ש"ח (האבדן המוחלט של הרכב לאחר ניכוי שרידים, בתוספת שכ"ט השמאי ומשוערך להיום).

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרה) בסך של 400 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 2,400 ש"ח.

הסכומים הנקובים לעיל ישולמו עד ליום 26.9.19, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.