1. המבקשת, אלבוסתאן, אגודה שיתופית חקלאית להשקיית אדמות ספוריה, הגישה ביום 22/7/2018 בקשה למתן סעד זמני בטרם הגשת ערר. לאחר דיונים רבים בעניין הסעד הזמני, הוריתי בהחלטתי מיום 17/6/2019 כי ככל שהמבקשת מעוניינת לנקוט בהליך עיקרי, עליה לעשות זאת עד ליום 9/7/2019.

2. בעקבות החלטתי זו הגישה המבקשת ביום 2/7/2019 בקשה שכותרתה "כתב תביעה ועתירה למתן צו על תנאי" (בקשה 22 בתיק). בהחלטתי מאותו יום ציינתי כי לכאורה לא מדובר בהליך שבסמכות בית הדין למים, ועל כן אפשרתי למבקשת להבהיר, עד ליום 14/7/2019, מדוע לדעתה בית הדין מוסמך לדון בטענותיה.

3. המבקשת לא הגישה כל הבהרה, וביום 15/7/2019 הוריתי על מחיקת ההליך (להלן: החלטת המחיקה).

4. בבקשה שהוגשה ביום 16/9/2019 (בקשה 23), עותרת המבקשת לבטל את החלטת המחיקה. בבקשה נטען כי מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, ועל כן ניתן לבטלו מחובת הצדק או מכוח שיקול דעת בית המשפט. המבקשת מדגישה כי תביעתה נועדה לעשות עמה צדק, לכוף את המשיבה למלא התחייבויותיה ולפצות את המבקשת על התשלומים שנאלצה לשלם לקבלן.

5. יוער, כי המבקשת אינה טוענת כי לא ידעה על ההחלטה מיום 15/7/2019 או כי זו לא הומצאה לה כדין.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה, ומבהירה כי ההליך המקורי שננקט היה לסעד זמני עד להגשת ערר על החלטת המשיבה להפסיק את אספקת המים מנחל ציפורי למבקשת, הליך זה מוצה והסתיים בהסדר שהושג בין הצדדים. לפיכך, כך נטען, לא נותרה למבקשת כל עילה בגדרו של הערר.

עוד נטען כי גם בבקשה הנוכחית לא הובהר מדוע לבית הדין סמכות לדון בכתב התביעה שהוגש. לפיכך, אפילו הייתה קמה עילה כלשהי לביטול החלטת המחיקה, קרי שדין התביעה לסילוק על הסף.

הכרעה

7. כמפורט להלן, דין הבקשה להידחות, שכן הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה את ביטול החלטת המחיקה.

8. תחילה נדגיש כי עסקינן בהחלטה שניתנה לאחר שהמבקשת לא עמדה בהחלטת בית המשפט ולא הגישה הבהרה לעניין העילה והסמכות. על כן, לא מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, אלא בהחלטה שהתקבלה לאחר שלמבקשת ניתנה הזדמנות למסור עמדתה, אך מטעמיה שלה היא ויתרה על ההזדמנות.

9. עוד נציין כי המבקשת טועה כאשר היא טוענת שיש לבטל את החלטת המחיקה מחובת הצדק. ההלכה המאפשרת ביטול פסק דין או החלטה שניתנו בהיעדר התנגדות או במעמד צד אחד מחובת הצדק מתייחסת למקרים בהם נפל פגם בזימון בעל הדין או בהמצאת החלטת בית המשפט אליו (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, עמ' 736 (מהדורה תשיעית, (1995)). אין חולק כי למבקשת הומצאה ההחלטה מיום 2/7/2019 והיא ידעה עליה, ועל כן לא עומדת למבקשת עילה לביטול ההחלטה מחובת הצדק.

10. בהחלטתי מיום 2/7/2019 ביקשתי כי המבקשת תבהיר את עילת תביעתה ואת סמכותו של בית הדין. עד היום המבקשת לא עשתה כן.

11. ההליך בתיק זה נפתח בבקשה לסעד זמני עד להגשת ערר על החלטת המשיבה מיום 31/5/2018 להפסקת אספקת המים למבקשת מנחל ציפורי (נספח י"ב לבקשה לסעד זמני). בדיון מיום 8/8/2018 הודיעו הצדדים על הסכמה שהושגה ביניהם בדבר התקנת מד מים לתקופת ביניים ואסדרת הספקת המים ברישיון מתאים. הצדדים ציינו כי אין בהסדר זמני זה כדי לפגוע בטענותיהם בתיק העיקרי, אולם ברור כי הכוונה להליכי ערר על החלטה להפסיק את אספקת המים.

בסופו של יום ולאחר ההליכים השונים, הוסדרה אספקת המים, למבקשת הותקן מד המים ונקבעו הוראות לעניין רישיון ההפקה.

למעשה, בכך היה אמור ההליך הנוכחי להגיע לסופו, שכן מרגע שהוסדרה האספקה התייתר הדיון בהליך שנועד לתקוף החלטה להפסקת האספקה.

12. די באמור כדי להביא לסיום ההליכים בתיק זה. עם זאת, אוסיף כי כתב הטענות שהוגש, שכותרתו "כתב תביעה ועתירה למתן צו על תנאי", אינו מגלה כל עילה שבסמכות בית הדין למים. גם כיום אין הסבר מדוע העילות הנטענות בכתב הטענות מצויות בגדר סמכות בית הדין. חוק המים, תשי"ט-1959, מגדיר את סמכות בית הדין למים (סעיף 140 לחוק המים). בית הדין אינו מוסמך ליתן צו על תנאי, אינו מוסמך לדון באכיפת הסכמים שנכרתו על פי הנטען במסגרת הליכי פינוי, בין חברי המבקשת לבין רשות מקרקעי ישראל, ואינו מוסמך לדון בתביעת הפיצויים שפורטה. ככל שלמבקשת עילות המצויות בגדר סמכותו של בית הדין, היה עליה לפרטן ולהגיש כתב טענות בהתאם. כתב הטענות שהוגש אינו מקים עילות בסמכות בית הדין.

13. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול החלטת המחיקה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ב תשרי תש"פ, 11 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.