לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

החלטה

1. התובע הגיש תביעה בעקבות החלטת המוסד לבטוח לאומי שלא להכיר במחלת סרטן העור, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

לכתב התביעה צורף מכתב דחיה מיום 23/7/17.

להלן נוסח הדחיה:

"אנו מאשרים כי קיבלנו את תביעתך מתאריך 22/5/03 על סרטן עור בעבודתך בחברת אשטרום. הרינו להודיעך כי בתאריך 26/11/06 הוגשה תביעה על מחלת עור, אותה תביעה, פגיעה מתאריך 14/11/06 ואשר נדחתה על ידינו כיוון שלא הוכרה כמחלה הנובעת מעבודתך".

2. בכתב ההגנה נטען כי התובע הגיש תביעה נוספת בשנת 2006, שנדחתה, וכי מדובר בהשתק עילה או השתק פלוגתא.

3. כך נאמר בתצהיר התובע:

"...

2. אני יליד שנת 1949, עובד משנת 1975 ועד ליום זה כמנהל אתרי בניה ומפקח בניה, תפקידים הכרוכים בחשיפה לקרינת השמש.

3. בין השנים 1975-2006 עבדתי בחברת "אשטרום" ובחברת הבת "אשקובית לבנייה בע"מ", בתפקיד מנהל אתרי בניה. במסגרת העבודה פיקחתי על עבודות בניה ועל הפועלים בשטח, החל משלב היסודות ועד לעבודות שבוצעו בגג. בין היתר פיקחתי על עבודות שלד, חיפויי חוץ, טיח, איטום גגות. יובהר כי עבדתי בין מספר אתרי בניה במקביל, כאשר רוב העבודה בוצעה בשטח הפתוח בחשיפה לשמש, ובשעות אחה"צ עבדתי במשרד למילוי דוחו"ת וטיפול בטפסים שונים.

4. כשכיר עבדתי 5-6 ימים בשבוע, 10-12 שעות ביום ולהערכתי נחשפתי לשמש כ- 8 שעות ביום.

5. משנת 2006 ועד ליום זה אני מפקח בנייה עצמאי. מדובר באותו אופי העבודה כמו בתקופת העבודה באשטרום, כולל סיורים בשטח תוך מגע ישיר עם המהנדסים, מנהלי העבודה והפועלים בשטח. בתקופה זו אני עוסק בפרויקטים מסוגים שונים, בין היתר בניית מוסדות ציבור, אולמות ספורט, בתי ספר, בניה למגורים וכו'. בדרך כלל אני עובד על 2-4 פרויקטים במקביל ולאחרונה אני עוסק בעיקר בבנייה למגורים ופרויקטים של תמ"א 38 באזור המרכז והשרון.

6. כעצמאי עבדתי עד לפני שנתיים 5 ימים בשבוע, כ- 10 שעות ביום ולהערכתי נחשפתי לשמש כ- 8 שעות ביום. בשנתיים האחרונות הפחתתי את היקף העבודה בשטח כך שאני חשוף לשמש 3-4 ימים בשבוע, במשך כ- 4 שעות ביום.

7. מעבר לחשיפה לשמש בעת העבודה באתרי הבניה לאורך כל השנים נחשפתי לשמש גם בנסיעות שביצעתי בין אתרי העבודה לבין המשרד, כאשר בתקופה שעבדתי כשכיר מדובר בשעתיים ביום בממוצע בהם נחשפתי דרך השמשה הקדמית והחלון הצדדי.

8. עד סוף שנות השמונים לא היתה מודעות לסכנות שבחשיפה לשמש, לא השתמשתי באמצעי הגנה כמו קרם ולבוש ארוך שמכסה את הגוף, וגם המעסיק לא חילק אמצעי הגנה.

9. אני זוכר פעמים רבות בהן חזרתי מיום עבודה כאשר הייתי אדום ושרוף מהשמש.

10. כתוצאה מהחשיפה הרבה לשמש במסגרת עבודתי, אובחנו אצלי נגעים סרטניים בעור ונזקי שמש".

4. התובע צירף אישור מאת המעסיק – חברת אשטרום, בו נאמר:

2. מר עמרם בזר עבד בחברתנו מיום 1.12.1974 ועד ליום 23.7.2006.

3. מר בזר עבד באתרי הבנייה של חברתנו כאשר מעצם האופי של עבודתו היו מרבית שעות העבודה בחוץ מתחת לכיפת השמיים עם חשיפה מרובה לשמש.

5. התובע נחקר בישיבת 9/8/20.

התובע העיד כי את התביעה הראשונה, בשנת 2006, הגיש לבדו, ומשנדחתה, לא חשב לנכון להגיש תביעה לבית הדין לעבודה.

לטענתו, הובא לידיעתו כי גישת בתי המשפט בנוגע להכרה כנגעי עור, השתנתה, ולכן החליט להגיש תביעה.

התובע אישר כי בשנת 2006 הפסיק לעבוד בחברת אשטרום וכי החל לעבוד כעצמאי "במינון נמוך יותר" ולדבריו "השתדלתי לשמור על עצמי".

באשר למידת החשיפה לשמש לאחר תקופת העבודה באשטרום, העיד:

"באשטרום עבדתי משרה מלאה, היה לי תפקיד בשנים האחרונות בכיר שדרש ממני שהייה של לפעמים 10, 12 שעות עבודה, אבל לא כל היום בשמש. כעצמאי יכולתי לעשות לעצמי את הסדר, יכולתי להפחית את שעות החשיפה לשמש ... אפשר להגיד ב- 50%".

באשר לנסיעות ברחבי הארץ העיד כי כאשר עבד באשטרום, ביצע עבודות בסיני ושם מרחקי הנסיעה בין אתר לאתר יכולים להיות 4 שעות, פעם אחת ביום.

במקרים שעבד ב 2-3 אתרים, בילה בנסיעה בערך שעה עד שעה וחצי ליום.

התובע העיד כי פיקוח על הבניה נעשה גם בחוץ, במיוחד בזמן בניית השלד, וגם בפנים, בעת התקדמות הבניה. לטענתו, עבודת פיקוח עם התקדמות הבניה ולאחר שלב השלד, דורשת גם שהייה מחוץ למבנה.

6. מטעם התובע העיד מר יעקב דהאן.

כך נאמר בתצהירו:

"2. אני יליד 1958, עבדתי בחברת "אשטרום" משנת 1995 ועד שנת 2004 בתפקיד מנהל אתרי בניה ומנהל עבודה. לאחר סיום עבודתי בחברת אשטרום עבדתי כמנהל פרויקטים במספר חברות בין היתר ב"דניה סיבוס", "אלקטרה" וכיום אני מנהל פרויקט בחברת "מנרב".

3. אני מכיר את עמי משנת 1997, לערך, ובין השנים 1997-2004 הייתי כפוף אליו, על כן אני מכיר היטב את סוג העבודה. מבחינת אופי העבודה ביצענו את אותו התפקיד, וההבדל שעמי פיקח על כמה פרויקטים במקביל ואילו אני פיקחתי על פרויקט אחד.

4. כחלק מתפקידנו כמנהלי עבודה באתרי בניה היינו מפקחים על העבודות ועל העובדים באתרים, שביצעו עבודות בנייה והקמת מבנים החל משלב היסודות ועד לטיפול באיטום של גגות. בנוסף פיקחנו על עבודות חוץ כמו הכנת תשתיות, חיפויים, טיח, צבע וכיוצ"ב. אני יודע שבתקופת עבודתו באשטרום, עמי היה עושה סבב בין הפרויקטים כאשר כל יום הוא נמצא בפרויקט אחר ומטבע הדברים העבודה שלנו בוצעה בשטח בחשיפה לשמש.

5. בתקופת העבודה באשטרום עבדנו 5 ימים בשבוע, 10-12 שעות ביום, ואני מעריך שמתוך יום עבודה נחשפנו לשמש לפחות 7 שעות ביום בממוצע.

6. באותה תקופה המעסיק לא סיפק לנו אמצעי הגנה נגד השמש ולא ידוע לי אם עמרם השתמש בכאלה.".

בעדותו בפניי העיד כי באתר שבו הוא עבד, נהג התובע להגיע בערך פעם בשבוע.

לדבריו, עיקר העבודה נעשית בפיקוח על בנית השלד שהיא חיצונית. לדבריו, עיקר עבודת הפיקוח נעשית בחוץ, אף שאישר כי העבודה נעשית גם בתוך הדירות עצמן.

7. עד נוסף מטעם התובע, מר עדי סמולר, הצהיר:

"2. אני יליד שנת 1950, עבדתי בחברת "אשטרום במספר תקופות בין השנים 1982-1976, 1993-1988, 2011-1996. בכל התקופות שעבדתי ב"אשטרום" עבדתי באותו תפקיד שעבד עמרם – מנהל אתרי בניה ומפקח בניה, כך שאני מכיר בדיוק את סוג העבודה ויכול להעיד על אופי עבודתו. כיום אני עובד בחברה קטנה בשם "לסיכו" בתפקיד תמכירן מכרזים.

3. בשתי התקופות הראשונות ב"אשטרום" (1976-1982, 1988-1993) עבדתי עם עמרם בקרבה כזאת או אחרת וראיתי אותו לעיתים תכופות, כאשר בין השנים 1996-2004 עבדתי תחת פיקוחו המלא של עמרם, כך שהיינו באינטראקציה יום יומית רציפה. בתקופה זו עבדנו בין היתר על פרויקטים של בתי ספר באשדוד ובקרית מלאכי, גני ילדים ביבנה, שכונת מגורים בתל אביב, בניין מועצה מקומית בשוהם וכו'.

4. אני יודע שמשנת 2006 הוא מפקח עבודה עצמאי אבל אין לי כבר קשרי עבודה איתו.

5. במסגרת העבודה פיקחנו על עבודות בניה בשלבים השונים: עבודות שלד, טיח וחיפויים מחוץ למבנים, איטום גגות, ובנוסף פיקחנו על הפועלים עצמם שעבדו בשטח הפתוח. מטבע הדברים רוב העבודה בוצעה בשטח בחשיפה לשמש.

6. אציין כי חשיפה ממושכת לשמש היתה בעיקר בעבודות שלד בפרויקטים השונים, עבודה שמחייבת שהייה בחוץ תחת כיפת השמיים שעות ארוכות כל יום, כאשר ניהול העבודה חייב להתבצע מבחוץ. עדיין נחשפנו לשמש גם ביתר העבודות שבוצעו בשטח הפתוח.

7. בתקופת העבודה באשטרום עבדנו באותו היקף עבודה, 5-6 ימים בשבוע, 10-12 שעות ביום, כאשר להערכתי נחשפנו לשמש 7-8 שעות ביום.

8. המעסיק לא סיפק לנו אמצעי הגנה נגד השמש ולא ידוע לי אם עמרם השתמש בכאלה".

בחקירתו אמר שפגש את התובע כמעט מידי יום, לאורך כל תקופת עבודתו באשטרום. לדבריו, פגש את התובע "בערך רבע מהיום".

העד אמר כי עבודות פיקוח שנעשות בחוץ הן בערך 60% מכלל עבודות הפקוח.

8. בסיכומי התובע נטען כי התובע הוכיח חשיפה לשמש באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי.

ביחס לטענת הנתבע להשתק עילה בשל דחיית התביעה בשנת 2006, טען התובע כי המשיך לעבוד בחשיפה לשמש גם לאחר שנת 2006.

עוד נטען כי גישת בתי הדין לעבודה ביחס למחלות עור השתנתה, וכי בעוד שבשנת 2007 תביעה מסוג זה היתה נדחית, הרי שבשנת 2017 היה סיכוי טוב שתתקבל.

נטען כי במכתב הדחיה משנת 2006 לא נבחן הנגע הסרטני הנכון, שכן נבחן קשר סיבתי ל- BCC ולא ל SCC ולכן ההחלטה בענייננו של התובע היא בטלה.

עוד נטען כי אין מניעה לבחון את התביעה ביחס לנגעים שבהתגלו אצל התובע לאחר שנת 2006. בעניין זה הפנה התובע לחומר רפואי ממנו עלה כי התגלו נגעים בעור בשנים 2010 עד 2019.

9. בסיכומי הנתבע נטען כי התביעה התישנה וכי התובע מנוע מלהעלותה פעם נוספת.

נטען כי הדחיה הנוכחית הינה חזרה על הדחיה הקודמת.

לגוף התביעה נטען כי הנושא של עבודה באשטרום, נבחן כבר בשנת 2006.

נטען כי התובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת לעבודה בחשיפה לשמש עד שנת 2006 וכי האישור שצורף אינו מהווה ראייה, שעה שמוסרת האישור לא זומנה להעיד.

כן נטען כי לא הובאה ראיה לחשיפה לשמש של 3-8 שעות לאחר שנת 2006.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים להלן החלטתי.

11. התובע הגיש בשנת 2006 תביעה להכיר בנפגעי עור כפגיעה בעבודה, בגין תקופת עבודתו באשטרום. תביעתו נדחתה. בהתאם להחלטתי, נדרשו הצדדים להגיש לתיק את מכתב הדחיה. על פי הודעות שהגשו לתיק, מכתב הדחיה של התביעה משנת 2006, אינו בנמצא.

12. מאז שסיים לעבוד באשטרום בשנת 2006, לטענת התובע, המשיך לעבוד בחשיפה לשמש, אף כי בשעור מופחת ב- 50% מאשר בתקופת העבודה באשטרום.

מהחומר הרפואי עלה כי התגלו עוד נגעים בעור, לאחר הגשת התביעה הראשונה.

13. לאור שני אלה, האחד – חשיפה לשמש לאחר שנת 2006, והשני – נגעים בעור שהתגלו לאחר שנת 2006, הרי שדי בכך כדי לדון בתביעה לגופה ולא לדחותה על הסף.

14. שתי שאלות נותרו לדיון.

האחת – מה מידת החשיפה לשמש של התובע לאחר שנת 2006, עת עבד כעצמאי, בהיקף עבודה מופחת, כאשר נטל ההוכחה להוכיח את מידת החשיפה לשמש, מוטל עליו.

השניה – האם תקופת העבודה באשטרום אמורה להיות חלק מהתשתית העובדתית שתועבר למומחה הרפואי.

15. תקופת העבודה כעצמאי

התובע לא הציג ראיה כלשהי באשר למידת החשיפה לשמש בתקופה לאחר שנת 2006.

בתצהיר טען שעבד כעצמאי בערך עד שנת 2017, וכי נחשף לשמש 8 שעות ליום, למעט בשנתיים האחרונות שאז הפחית את היקף העבודה בשטח, כך שהוא חשוף לשמש כ- 4 שעות ליום.

באשר לנסיעות, טען שמדובר על נסיעות של שעתיים ליום. לעומת זאת, בחקירתו אמר כי באשטרום עבד 10-12 שעות ליום, לא כל היום בשמש, ואילו כעצמאי עבד בהיקף של 50%, דהיינו – 5-6 שעות ליום, לא כל היום בשמש.

ועוד, לגבי נסיעות העיד שנסע שעה עד שעה וחצי ליום ולא כפי שנטען בתצהיר.

16. התובע לא צירף ראיות כלשהן להוכחת טענתו לעניין היקף העבודה לאחר שנת 2006. לא צורפו חשבוניות, פירוט של אתרי בניה שבהם עבד.

17. מעדויות העדים כמו גם התובע, עלה כי בעת ביצוע עבודות פיקוח על הבניה, לא כל העבודה נעשית בשמש. בשלב השלד, המפקח נמצא בחוץ, אולם בשלבי בניה מאוחרים יותר, עבודת הפיקוח נעשית בחלקה בתוך הבניין, ללא חשיפה לשמש.

18. התובע הצהיר כי עד סוף שנות השמונים, לא היה מודע לסכנות שבחשיפה לשמש ולא השתמש באמצעי הגנה. משמע, משנות התשעים התובע משתמש באמצעי הגנה – קרם ולבוש המכסה את הגוף.

19. אין די בעדות התובע, כדי לקבוע את מידת החשיפה לשמש לאחר שנת 2006. כפי שהובא לעיל, העדות אינה אחידה, והתגלו בה פערים בנוגע להיקף החשיפה לשמש, שעות הנסיעה בין האתרים ומידת העבודה בתוך בניינים ומחוצה להם.

העדים העידו על תקופת העבודה באשטרום. לא הובאו עדים ולא הוצגו מסמכים כלשהם ביחד לתקופה שלאחר מכן, בה עבד כעצמאי.

לאור האמור, לא ניתן לקבוע קיומה של תשתית עובדתי בכל הנוגע לתקופה משנת 2006 ואילך.

20. תקופת העבודה באשטרום

בהעדר מכתב דחיה, לא ניתן לקבוע האם תביעת התובע נדחתה מחמת העדר תשתית עובדתית או מחמת העדר קשר סיבתי, או שנדחתה מסיבות טכניות. התובע צירף חוות דעת של דר' אופיר מיום 9/3/07 הקובעת העדר קשר סיבתי. לטענת התובע, מדובר על חוות דעת מטעם המל"ל אשר הביאה לדחיית התביעה. משמע – לכאורה מדובר על דחיה בהעדר קשר סיבתי.

דחיה זו מתייחסת לנגעים שהתגלו עד למועד הגשת התביעה דהיינו – עד שנת 2006. הדחיה אינה מתייחסת לנגעים שהתגלו לאחר מכן. ככל שאכן התביעה נדחתה בשל העדר קשר סיבתי, הרי שאין מניעה לדון בקיומו של קשר סיבתי, בין נגעים שהתגלו לאחר שנת 2006 לבין תנאי העבודה.

שונים פני הדברים לגבי נגעים שהתגלו עד להגשת התביעה בשנת 2006. לגבי אלה, קיבל התובע מכתב דחיה בשנת 2007 ובחר שלא להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. אין מקום לבחון נגעים אלה, בחלוף תקופת ההתישנות.

21. בהתאם לעדות התובע, אשר נתמכה בעדות שני אנשים שעבדו ביחד איתו, התובע נחשף לשמש במשך שעות ארוכות מידי יום, במשך שנים רבות, כאשר במש מרבית התקופה לא היה מודע לצורך להשתמש בציוד מגן כגון שרוולים ארוכים.

22. מעדות התובע עולה כי עבד באשטרום בשנים 1975 עד 2006, בתפקיד מנהל אתרי בניה. במסגרת זו פיקח על עבודות בניה ועל הפועלים בשטח. העבודה התבצעה במספר אתרי בניה במקביל, ורובה התבצע בשטח הפתוח, בחשיפה לשמש.

על פי עדות התובע, שלא נסתרה, עבד 5-6 ימים בשבוע ונחשף לשמש במשך 8 שעות ליום.

התובע עבד כרכז אזורי והיה בשניים שלושה אתרים לפחות מידי יום.

התובע עבד ברחבי הארץ, תקופה ארוכה עבד בסיני. נסיעה לסיני לקחה כארבע שעות. בתקופות אחרות עבד במרכז הארץ, ונסיעה מאתר לאתר לקחה כחצי שעה עד שעה.

התובע עבד בעיקר מחוץ לבניינים, בחשיפה לשמש, אך עבד גם בפיקוח בתוך בניינים. התובע עבד בחשיפה לשמש במשך כל שעות היום, לרבות בשעות הבקר ואחה"צ.

עוד יש להעביר למומחה את העובדה שמאז שנות התשעים, התובע עושה שימוש באמצעי הגנה – קרם ולבוש ארוך.

23. סוף דבר, ימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין ליקויים בעור של התובע, שהתגלו לאחר שנת 2006, לבין עבודתו באשטרום בשנים 1975 עד 2006, בהתאם לעובדות המפורטות לעיל.

למומחה תועבר עובדה נוספת ולפיה משנת 2006 עד היום, התובע עובד כמפקח בניה עצמאי, בשעות עבודה מופחתות, בחשיפה מופחתת לשמש באופן משמעותי ותוך שימוש באמצעי מיגון.

ניתנה היום, 17/12/20 , בהעדר הצדדים.