1. המבקשים עותרים לדחיית התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות ומחמת העדר עילה והיותה טורדנית וקנטרנית. התביעה העיקרית עוסקת בהסכם למכירת שתי דירות לנתבעים בהסכם משנת 2003 ובטענה כי בעת שהחלו בהליך רישום בשנת 2015, נודע לתובעים כי הרוכשים לא שילמו את כל התמורה.

המשיב אישר לרוכשים כי שילמו את כל התמורה ולכן נתבע להשבת כספים שנטען כי שייכים למבקשים.

בתביעה שכנגד מסביר המשיב כיצד לטענתו המבקשים הפרו את הסכמי המכר מול הרוכשים ולא היו זכאים לקבלת יתרת התמורה, תוך תיאור ארוך ומפורט של הליכים קודמים מכוחם הושלמה בסיועו מלאכת השלמת הבניה. עוד מסביר כיצד ייצג את המבקשים בהליכים שונים וסיכם איתם כי את שכר טרחתו ייגבה בין היתר מרוכשי הדירה. על כן מסביר כי התביעה שכנגד לשכר טרחתו נובעת מאותן נסיבות של התביעה.

2. לאחר עיון בבקשה שהוגשה ללא תצהיר, בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובות, מצאתי כי לא ניתן להכריע בבקשה כטענת סף. המבקשים לא התייחסו כלל לסעיף 4 לחוק ההתיישנות המאפשר העלאת תביעה שכנגד שהתיישנה, אם נובעת היא מהנסיבות המפורטות בתביעה. המשיב טוען כי היה סיכון כי שכר טרחתו ייגבה בין היתר מרוכשי הדירות שנתבעו בהליך זה יחד איתו. די בטענה זו כדי לא לדון בשלב זה בטענת ההתיישנות, שכן במסגרת ההליך יש לבחון האם אכן שכר הטרחה כרוך בנסיבות התביעה.

יתרה מכך, המבקשים אשר הגישו תביעה בקשר לא קבלת מלוא התמורה בהסכם מכר משנת 2003, צריכים להיזהר עת מעלים הם טענת התיישנות, שעלולה לחזור לפתחיהם, כמי שיזמו דיון בעניינים שאבד עליהם הכלח.

יתר טענות המבקשים, שהוגשו ללא תצהיר, הן במישור מידת ההוכחה ושיעור הנזק הראייתי שנגרם להם מהעדר דרישה במועד של שכר הטרחה הנטען. אכן יש שאלות שיש להפנות למשיב בנוגע לשיהוי, והעדר דיווח לכאורה על זקיפת תשלומים על חשבון שכר טרחתו. אולם מחדלים נטענים אלו, אינם מאפשרים סילוק התביעה שכנגד על הסף ללא בירור.

על כן, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

לא מצאתי מקום לפסיקת הוצאות בבקשה שכן בשלב מקדמי זה קשה להכריע מי מהצדדים מאריך את הדיון שלא לצורך בהעלאת טענותיו.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תש"פ, 15 יוני 2020, בהעדר הצדדים.