1. התובעת מכרה לנתבעים, בהסכמים מיום 2.10.2003, שתי דירות צמודות במבנה שבנתה ברחוב התקווה באשקלון. בסוף שנת 2004 קיבלו הנתבעים חזקה בדירות.

ביום 25.7.18 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד המבקשים בטענה כי כל אחד מהם לא שילם לה 100,000 ₪ מתוך התמורה החוזית ותשלומים נוספים בגין תשריטים, חיבור חשמל והוצאות רישום הדירות. התובעת עותרת לחיוב הנתבעים בתשלום יתרת התמורה ובפיצוי מוסכם.

כתב התביעה, אליו צורפו הסכמי המכר, מתאר כי התמורה נקבע לסך של 112,500 $ (לפי השער היציג אז כ- 500,000 ₪), ומדלג משנת 2003 לסוף שנת 2015 (12 שנים תמימות) למועד בו נטען כי ניתן היה לרשום את הנכס בלשכת רישום המקרקעין. נטען כי ביום 17.11.15 ביקשה התובעת לרשום את הנכס, ואז ערכה בדיקה במסמכים ו"גילתה" כי הנתבעים טרם שילמו את מלוא הסכום עבור הרכישה וכל רוכש חייב סכום מקורי של 100,000 ₪. הסכומים הנוספים מבוקשים מכוח סעיף 9א להסכמים. עוד מפנה התובעת לסעיף 7ה' להסכם בו נקבע תנאי לרישום זכויות הקונה בכך ששילם את כל התמורה.

לתביעה צורפו מכתבים ששלחה לטענתה התובעת בשנת 2017 לנתבעים (בהם דרשה היא רק את התשלום של 100,000 ₪ מכל אחד מהם) ותשובה ראשונית מטעמם על ידי עו"ד יורם דהאן מיום 28.8.17 (לאחר הגשת התביעה) בה ביקש בטרם מענה לגופו של עניין כי תועבר לעיונו הכרטסת המעידה על החוב ואישור על רישום הזכויות על שם הנתבעים.

מעיון בכתב התביעה הכולל סעד כספי בלבד, לא ברור כלל ועיקר מתי סבורה התובעת כי נולדה עילת התובענה.

2. ביום 20.1.19 הגיש עו"ד דהאן הודעה לתיק כי מייצג את הנתבעים ומבקש ארכה להגשת כתב הגנה, סמוך לאחר מכן היש הודעה נוספת כי נזכר כי ייצג בעסקת המכר את התובעת ולכן לא יכול לייצג את הנתבעים. בין לבין היה מעין משא ומתן בין התובעת לעו"ד דהאן וביום 8.5.19 נטל עו"ד בוקר את ייצוג הנתבעים, הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד, וביום 26.6.19 הגיש בקשה זו לדחיית התביעה על הסף או מחיקתה. לאחר שהתיק עבר לטיפולים והתקיים קדם משפט בו הבהירו הצדדים כי עומדים על טענותיהם, יש להכריע בבקשה.

הטענה העיקרית היא כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות שכן הוגשה בחלוף כמעט 15 שנים ממועד חתימה על הסכמי המכר. בתצהירים התומכים בבקשה נטען כי התובעת הפרה את התחייבותה החוזית למסור את הדירות עד ליום 30.11.2003, ואלו נמסרו לנתבעים ביום 30.12.2004 (בהתאם לאישור עו"ד דהאן שצורף לכתב ההגנה). על כן נטען כי עילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 31.12.2004, ולכן התביעה התיישנה כבר ביום 1.1.2012.

הנתבעים הדגישו כי לפי תנאי ההסכם היה עליהם לשלם את התמורה לידי עו"ד דהאן, כפי שעשו בפועל וכי אין זה סביר כי חברה קבלנית מנוסה הייתה מוסרת חזקה בניגוד לתנאי ההסכם ובטרם שולמה מלוא התמורה.

מכוח אותן טענות נטען לחילופין לדחיית התביעה מחמת שיהוי קיצוני שכן שינו מצבם לרעה והיום, בחלוף מעל ל- 15 שנים מחתימה ההסכמים, יש להם קושי ראייתי להתגונן.

עוד נטען להעדר יריבות שכן חובת התשלום הייתה לעו"ד דהאן, וכן להעדר עילה לאור אישורו של עו"ד דהאן, במסמך מיום 22.4.19 (נספח א' לכתב ההגנה), כי הנתבעים שילמו לידיו בשנים 2003 – 2004 את כל התשלומים החלים עליהם.

3. בתגובת התובעת נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי לאחר שיוצגו בהליך זה על ידי עו"ד דהאן במשך כ- 10 חודשים. יוער כי לא נטען במפורש כי טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. מהתגובה עולה כי לשיטת התובעת עילת התביעה נולדה רק בשנת 2015, מועד בו לטענתה ניתן היה לרשום את הנכס ברשות מקרקעי ישראל על שם הנתבעים, הרוכשים. עוד נטען כי יתר התשלומים, מעבר ליתרת תמורת המכר, המעוגנים בסעיף 9א להסכמים ניתן היה לדרוש אותם רק משנת 2015 ואילך.

בנוסף נטען כי מדובר בתביעה במקרקעין לא מוסדרים המתיישנת בחלוף 15 שנה, אשר הוגשה לצורך רישום הזכויות על שם הנתבעים, ותנאי לכך הוא תשלום חובותיהם.

נטען כי לאחר כתב התביעה התגלה לתובעת כי עו"ד דהאן לקח את הסך של 200,000 ₪ ששילמו הנתבעים לכיסו, מבלי לדווח לתובעת. התובעת לא מסבירה מדוע, אם מקבלת טענה זו, עדיין יש לה עילה כנגד הנתבעים בגין רכיב זה של התביעה. באותה נשימה, מתכחשת לאישור שנתן עו"ד דהאן כי שולמה מלוא התמורה.

הוכחה טענת העדר היריבות וטענת השיהוי על בסיס הטענה כי רק בשנת 2015 ניתן היה לרשום את הנכס. עוד נטען כי אין מקום לדון בבקשה לאור העובדה כי לאחר הגשתה וגשה בקשה לתיקון התביעה.

בתשובת הנתבעים הודגש כי אין בפי התובעת טענה אמיתית ביחס לסכום הארי של התביעה והפנו למכתב התובעת משנת 2019 ביחס לרישום הדירות, בו לא נטען כלל לקיומו של חוב בגין אי תשלום התמורה. הודגש כי מועד הולדת התביעה אינו המועד בו בדקה התובעת את מסמכים וגילתה לשיטתה את החוב, אלא במועד בו יש בידיה את העובדות הבסיסיות להגשת תביעה, ואלו היו כבר סמוך למסירה. נטען כי עו"ד דהאן השלים את הבניה עקב מחלוקת בין בעלי התובעת וככל הנראה עשה שימוש בכספים ששילמו לו לצורך כך.

דיון והכרעה

התיישנות

4. כאמור בפסיקה אליה הפנו המבקשים, עילת התביעה נולדת ביום בו בידי התובע העובדות הדרושות לצורך הגשת תביעה.

בע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד, 18.7.05, הובהר בפסקה 11 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש:

"כזכור, המערערים טענו כי בטרם קיבלו את מסקנות חוות דעת המומחה מטעמם לא ידעו כלל על קיומו של קשר סיבתי בין מעשיהם או מחדליהם של המשיבים לבין הכשל ביציבות הבניין. למותר לציין כי מועד גילוי הקשר הסיבתי אינו נקבע על פי המועד בו בחרו המערערים לקבל את חוות דעת המומחה מטעמם, אלא במועד שבו ניתן היה לגלות את הקשר הסיבתי לאחר שהניזוק נהג כאדם סביר ונקט באמצעים הסבירים לגילוי סיבת הנזק. הלכה היא כי רכיב הזיקה הסיבתית מתגלה עם גילוי בסיס לסברה הקושרת בין הנזק לאירוע, או קצה חוט אשר קושר בין הנזק לבין התרשלות המזיק (ע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(1) 857, 865 – 866 . במקרה דנן, בהתחשב בכך שקבענו כי היה על המערערים לגלות את הכשל ביציבות הבניין רק בשנת 1996, או בסמוך לכך, ברי כי זהו גם המועד שבו היה למערערים בסיס לסברה שהכשל נגרם כתוצאה מהתרשלותם של המשיבים, אשר היו מעורבים בבניה. לפיכך, בענייננו, המועד בו היה על המערערים לגלות את הכשל ביציבות הבניין הוא גם המועד בו היה עליהם לגלות את הקשר הסיבתי בין הנזק נשוא עילת התובענה לבין מעשיהם או מחדליהם של המשיבים".

בניגוד לטענת התובעת, התביעה היא כספית על בסיס טענה להפרת הסכם, ולא מדובר בתביעה במקרקעין. כמו כן, לא מצאתי בסיס לטענת התובעת כי עילת התביעה נולדה רק בשנת 2015 במועד בו נטען כי ניתן היה לרשום את הדירות.

סעיף 8 להסכם הקובע עת התמורה עבור המכר קובע את שלבי התשלום כאשר היתרה: "במועד מסירת החזקה וכנגדה". הסעיף גם קובע כי כל התשלומים יבוצעו לידיו הנאמנות של עו"ד דהאן.

שעה שלא נסתרה הטענה כי הדירות נמסרו בסוף שנת 2004 הרי בהתאם לתנאי החוזה נולדה עילת התביעה במועד המסירה. אין זה סביר כי קבלן ימסור חזקה בדירה מבלי לקבל כ- 20% מהתמורה (חמישית) ועל כן, בנקל יכלה התובעת במועד המסירה לבדוק את שולמה לה התמורה. אם לא עשתה כן, אינה זכאית לדחות את מועד הולדת התביעה במעל לעשור ורק אז לבדוק אם שולמה לה התמורה.

על כן עילת התביעה ביחס ליתרת התמורה, 100,000 ₪ לכל דירה וכן הטענה להפרה יסודית של ההסכם, נולדה לכל המאוחר ביום 31.12.2004, ולכן התביעה התיישנה כבר ביום 1.1.2012. התביעה כאמור הוגשה שש שנים וחצי לאחר התיישנותה.

5. מסקנה זו יפה גם ביחס ליתר הרכיבים הכספיים של התביעה, הבטלים בשישים, והנשענים על סעיף 9א להסכם. הסעיף קובע תשלומים שונים שעל הרוכש לשלם לפי דרישת המוכר, חיבור חשמל, תשריטים והוצאות רישום. 7 שנים לפני הגשת התביעה המועד הוא 25.7.11, גם מועד זה חל כשש וחצי שנים ממועד קבלת החזקה. בכל תקופה זו לא דרשה התובעת תשלום עבור תשריטים, חשמל או רישום, ולכן יש לקבוע כי הדרישה לא נולדה תוך זמן סביר, ולכן התיישן גם רכיב זה של התביעה.

לחילופין, יש לקבל ביחס לרכיב זה את טענת השיהוי. נדמה כי המקרה הנדון מתאים להחלת התנאים הנוקשים של קבלת טענת השיהוי, כפי שנפסק בע"א 6805/99, אליו הפנו הנתבעים. הנתבעים אשר סיימו לשלן לכל המאוחר בדצמבר 2004, יכולים להניח כי הקבלן לא יבקש מהם סכומים זניחים יחסית לשיעור התמורה, בחלוף כ- 14 שנים מהתשלום וקבלת החזקה. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בנסיבות העניין בהן עורך הדין של הקבלן מאשר כי הרוכשים שילמו לידיו את מלוא התמורה.

כפי שהבהיר עו"ד דהאן בקדם המשפט, הוא כמי שייצג את התובעת אישר כי קיבל את כל התמורה ומוכן כי אם ייקבע כי לא שולמה מלוא התמורה, לשאת בחבות כלפי התובעת. שעה שהתובעת מעלה טענות סותרות, מצד אחד מקבלת טענתו של עו"ד דהאן כי התמורה שולמה אליו, ומנגד מכחישה את אישוריו כי התמורה שולמה, ניתן לקבוע כי נוהגת בחוסר תום לב כלפי הנתבעים.

אמנם לכאורה תשלום עבור רישום ברשות מקרקעי ישראל, 2,370 ₪ שנתבעו, יש בסיס לכאורי לטענה כי ניתן לדרוש אותם רק מהמועד בו ניתן לרשום את הדירות, אולם בבחינת מכלול נסיבות העניין, בהן הנתבעים היום מעוניינים לפעול באופן עצמאי לרישום הדירות על שמם, אין מקום עוד לאפשר לתובעת לדרוש גם לא את רכיב זה.

(השווה ע"א 2235/18 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' אדמונד לזרוב , 7.4.19, שם נפסק כי חברה הפרה את ההסכם בכך שלא רשמה את הנכס במשך שני עשורים).

מכל האמור לעיל עולה כי התביעה של התובעת כנגד הנתבעים 1-3 התיישנה, ולחילופין ביחס לרכיבים הכספיים הקטנים, יש לדחותה על הסף גם מחמת שיהוי.

6. לאור מסקנה זו מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים. יוער כי אין בסיס לטענת התובעת כי טענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. עו"ד דהאן לא ייצג את הנתבעים בפועל בהליך זה וארכות שביקש בשמם אין לראות בהן בהזדמנות ראשונה בה יכלו להעלות את טענת ההתיישנות. גם הטענה כי התבקש תיקון התביעה אינה משנה את הבקשה, שכן תיקון התביעה עסק רק בצירוף עו"ד דהאן כנתבע ולא שינה את עילת התביעה כנגד הנתבעים.

מנגד, לא היה מקום לטענת העדר יריבות או העדר עילה שהעלו הנתבעים. יריבות יש מכוח ההסכם, ועצם העובדה כי התשלומים בהתאם להסכם היו לעו"ד דהאן, אינה מנתקת את היריבות בין הצדדים. גם הטענה כי שולם לעו"ד דהאן, טענה שעו"ד דהאן תומך בה, אינה מאיינת את עילת התביעה. מדובר בטענה עובדתית, נדמה בעלת משקל רב, אולם עילת התביעה נבחנת לפי הטענות בכתב התביעה ולא ראיות הצדדים.

7. לאור כל האמור אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1-3 על הסף.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע 1 בסך של 5,000 ₪ וכן בהוצאות הנתבעים 2-3 בסך של 5,000 ₪ נוספים.

התביעה תמשיך להתנהל כנגד עו"ד דהאן וכן נמשך הדיון בתביעה שכנגד.

ניתנה היום, ח' אלול תש"פ, 28 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.