לפני בקשת הנתבע 1 לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 30.10.19.

לאחר שביהמ"ש עיין בטענות הצדדים הוא סבור שאין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק מהטעמים שלהלן:

אמנם הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין הוגשה במועד אך היא נמחקה. הבקשה השניה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף 9 חודשים מהמצאת פסק הדין ורק מטעם זה אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק בשל איחור בהגשה. מנגד אף שהנתבע 1 לא פעל באופן מיטיבי אין זה מקרה שבו הנתבע מגיש בקשה לראשונה אחרי 9 חודשים מקבלת פסק הדין.

טעם נוסף לכך שאין לבטל מחמת הצדק הוא, שבבקשה השניה לביטול פסק דין נטענה לראשונה טענת זיוף (סעיף 16 בבקשה מיום 22.7.20) של ההמצאה מיום 21.6.19. לא רק שמדובר בטענה כבושה שלא נזכרה בבקשה הראשונה לביטול פסק דין, אלא שהטענה אינה נתמכת בתצהיר כנדרש. בתצהיר התומך של הנתבע 1 נאמר כי ב"כ הציג לו אישור מסירה לכתב התביעה אך התצהיר אינו מתייחס למועד אישור המסירה וכיוון שבתיק שהוגשו שתי המצאות שהן לכאורה בחתימתו של הנתבע 1 (מיום 20.10.18 שלא נתקבלה ומיום 21.6.19) ותצהיר אינו מפרט לאיזה מהחתימות הוא מתייחס הרי שאין למעשה גרסה עובדתית הנתמכת בתצהיר בדבר זיוף החתימה מיום 21.6.19.

לא נעלם מעיני ביהמ"ש כי בהחלטתו מיום נקבע 7.2.19 שאינו מקבל את ההמצאה מיום 20.10.18 בשל העדר התייחסות למקום ביצוע המסירה (לציין שגם בכתב התביעה לא צויינה כתובת הנתבע 1 בהתאם לדרישת התקנות), אך אין הדבר מאיין את הצורך של הנתבע 1 להתמודד עם האפשרות שחתימתו מתנוססת על גבי אישור המסירה וזאת לא נעשה. אין קבלת ההמצאה לחוד מחמת אי ציון כתובת המסירה והכחשת החתימה לחוד.

הנתבע 1 צרף תצהיר תומך לבקשה הראשונה לביטול פסק דין ואין למוצא בה טענה כי לא קיבל את כתב התביעה. זאת ועוד, הנתבע 1 נתן גרסאות סותרות לכך שידע על פסק הדין: בבקשה הראשונה לביטול פסק דין טען, שלא קיבל לידיו את פסק הדין וידע עליו רק אחרי 30.11.19 לאחר בדיקת ב"כ. בבקשה השניה לביטול פסק דין טען שקיבל את פסק הדין בחודש 11/19 (סעיף 14 בתצהירו). מנגד, הוצג אישור המצאה לאחיו מיום 26.11.19 נספח ד' בתגובה ולא מצאתי כל התמודדות עם המצאה זו. בהעדר תצהיר תומך שעו"ד רבאיעה לטענה בדבר טעות סופר שלו הטענה נדחית.

חרף האמור, ביהמ"ש סבור שמחמת זכות הגישה לערכאות וכדי לא להרבות הליכים משפטיים יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק כנגד פסיקת הוצאות. בתיק טענות עובדתיות סותרות לגבי התרחשות התאונה וטענות הגנה הראויות להתברר. ביהמ"ש גם נתן משקל לכך שפסק הדין לא הומצא בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בהחלטתו מיום 30.10.19.

ביהמ"ש יאות לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין כנגד הנתבע 1 ככל שהוא יגיש כתב הגנה בתוך 14 יום וכן התייחסות בנפרד לבקשות לחסות את דוח החוקר מיום 5.2.19 וכן לפטור מהגשת תצהיר חוקר מיום 17.4.19. בגין ביטול פסק הדין ישלם הנתבע 1 לתובעת סכום של 1,200 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך. לא יוגש כתב הגנה במועד ישקול ביהמ"ש להשאיר את פסק הדין על כנו.

אשר לפסק הדין הנוסף שניתן ביום 8.3.20 הדוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1 וצד ג' ולאור הסיפא של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, בידי הנתבעת 1 וצד ג' להגיש טיעון מנומק בעניין בתוך 14 יום לאחר שיוגש כתב הגנה על ידי הנתבע 1. ככל שלא יעשו כן יראה אותם ביהמ"ש כמסכימים לביטול פסק הדין נגדם.

תשומת הלב שימי פגרת הקיץ במניין הימים לכל המועדים שנקבעו.

המזכירות תודיע לצדדים וכן לצד ג'.

ניתנה היום, ד' אלול תש"פ, 24 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.