17 אפריל 2020

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד

נציגת ציבור עובדים גב' אורלי מלי

נציג ציבור מעסיקים מר יוסף רובינשטיין

החלטה

א. בפנינו בקשת התובע (מ- 28.11.19) להצגת שאלות הבהרה למומחה הרפואי (ד"ר א. אופנהיים, אורטופד), כדלקמן:

"1. בחוות דעתך צוין כי בפענוח CT של ע"ש מותני מיום 21.2.17 הודגם בלט דיסק קל היקפי במרווח 4-5L. האם נכון לומר כי לא ניתן לשלול כי כאבי הגב בגב התחתון וההתקף החריף אותו חווה התובע ביום 14.2.17 הינם גם על רקע ממצא זה?

2. האם נכון לומר כי לא ניתן לשלול כי כאבי הגב של התובע הינם על רקע מכני?

3. האם נכון יהיה לומר כי לא מצאת בתיעוד הרפואי כל עדות לפני התאונה לקיומו של ממצא כפי הממצא ב- CT לעיל?

3. בחוות דעתך ציינת כי בחומר הרפואי שהונח בפניך מצאת רישום "23.6.09 – כאב גב תחתון משמאל. בצילום – היצרות קלה של sl משמאל סקוליאוזיס מותנית, טילט (הטייה) לשמאל". האם נכון לומר כי בתיעוד הרפואי שהונח בפניך לא מצאת צילום כלשהו נוסף או הדמיה נוספת עד לאחר התאונה בקשר לגב?

4. האם נכון כי המועד בו לראשונה ניתן למצוא ברשומה הרפואית אבחנה רפואית כי התובע סובל ממחלת AS הינו לאחר התאונה ולאחר הבדיקות והבירור שנעשה.

5. האם נכון כי הקביעה בדבר קיומה של מחלת AS נעשית על ידי ראומטולוג?

6. האם נכון כי לפני התאונה לא ניתן למצוא ברשומה הרפואית תלונות של התובע בדבר התקפים חריפים של כאבי גב עם הקרנה לשמאל? כפי שמופיע לאחר התאונה?

7. האם נכון כי מהרשומה הרפואית עולה כי לאחר התאונה קיימת החמרה ניכרת במצבו של התובע?

ככל שהתשובה חיובית נודה אם תשיב האם נכון יהיה לומר כי נוכח העובדה כי משנת 2009 ועד לתאונה לא קיימות תלונות או לחלופין אלה מועטות בכל הנוגע לכאבי גב כאשר התובע עבד כמפקח בניה, הסבירות כי התאונה היוותה טריגר להחמרת מצבו ו/או השפעת התאונה על מצבו אינה פחותה מגורמים אחרים.

8. האם נכון כי רק לאחר התאונה ונוכח מצבו החמור הופנה התובע למרפאת כאב ובירור ראומטולוגי אשר למצבו?

מנמק התובע בקשתו בכך שהשאלות נדרשות להבהרת חווה"ד, בכלל כך אם הכאבים מהם סובל התובע הינם גם על רקע מכני. לצורך קביעת הקש"ס בין התקפי הגב הקשים מהם סבל לאחר התאונה, קיים צורך במענה לשאלות ובמיוחד נוכח ממצאי ה- CT. נוכח חווה"ד עולה כי פרט לתלונה ב- 2009, ועד לתאונה, כ- 7 שנים, לא היו תלונות מצד התובע ו/או תלונות משמעותיות אודות כאבים ומגבלות בגב ויש בכך כדי להשליך על קיומו של קש"ס.

ב. הנתבע בתגובתו (17.3.20, תוך שהתנצל על עיתוי הגשתה בשל תקלה), אינו מתנגד לשאלות 3-6,8. [נציין כי בשאלה 3 קיימות 2 שאלות, אך משלא התייחס אליהן הנתבע בנפרד ומשנתן הסכמתו, תוצגנה 2 השאלות שמוספרו 3 למומחה; מנגד, בשאלה 6 קיימות גם כן 2 שאלות, ומשהתייחס אליהן בנפרד, נכנה להלן את שאלה 6 השניה כשאלה 7]. הנתבע התייחס ספציפית ליתר השאלות :

באשר לשאלה 1 – התנגד. המומחה מפרט את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לשאלת המקור לכאבי הגב, ובהמשך קבע בהחלטיות כי התלונות על כאב הגב התחתון מיוחסות למחלתו הגנטית, שהיתה ידועה וקיימת קודם לפגיעה.

באשר לשאלה 2 – המומחה קבע החלטית כי מקור כאבי הגב הינו גנטי אצל התובע.

באשר לשאלה 7(שאלה 6 השנייה בבקשה) – המומחה קבע החלטית כי התאונה לא גרמה לחבלה והאפשרות להחמרה לאור אופי הפגיעה הינה נמוכה.

ג. בתשובת התובע (1.4.20) נטען כי הנתבע לא התנגד לשאלות 3-6,8 ולפיכך, יש להציגן.

באשר לשאלות 1-2 ההתנגדות לא ברורה ומנוגדת להלכה. התובע זכאי לבחון האם נוכח ממצא אובייקטיבי בבדיקת הדמייה, הינו גם על רקע ממצא קיים, קרי רקע מכני. מטרת השאלות להבהיר חווה"ד ולהשלימה ויש בשאלות לתרום לבירור השאלות הנדרשות להכרעה ע"י המומחה וכשהתובע אינו יכול לבררן בחקירה נגדית, מה גם שהנתבע לא התנגד לשאלה 3.

באשר לשאלה 7 – דין ההתנגדות להדחות משמטרתה למנוע מהתובע(בטעות נרשם "מהנתבע")משלוח שאלות הבהרה ענייניות. השאלה בדבר החמרה והשפעת התאונה על מצבו של התובע נוכח ממצאים הינה בבסיס התביעה, מה גם שבנגוד לטענת הנתבע המומחה "לא קבע כי התאונה לא גרמה לחבלה וכי לא קיימת אפשרות להחמרה".

ד. ולהכרעתנו –

1. המומחה מונה בהתאם להחלטת כבוד ס.נ. (כתוארה דאז) השופטת ה. יהלום, תוך שהובאו בפניו העובדות שנקבעו, והמומחה התבקש לדון בקש"ס בין הארוע, הפגיעה שהוכרה, לבין מצבו הרפואי של התובע בגבו.

2. לאחר שסקר המסמכים הרפואיים שבפניו, מציין המומחה כי תלונה בדבר כאב גב תחתון נרשמה לאחר כחודש מהפגיעה והבירור הרפואי הראה כי מדובר במחלה דלקתית. מדובר במחלה דלקתית על רקע גנטי, שהיתה קיימת עובר לתאונה, ויש לה ביטוי רנטגני קודם לפגיעה. בהתאם, צודק הנתבע בהתנגדותו.

ראוי לזכור תשובתו הנחרצת של המומחה (שורה ראשונה בפרק "סיכום").

הנה כי כן – אין מקום לשאלה, כאמור בהתנגדותו של הנתבע.

הוא הדין גם בשאלה 2, שהרי השיב המומחה באופן ברור ומנומק כי בוודאות, טראומה בכלל והתאונה בפרט – אינם גורם למחלה.

3. באשר לשאלה 7 (שאלה 6 השניה) – אין לה מקום, כאמור בהתנגדות הנתבע. למומחה הוצגה כמוסכם השאלה, ומיזמתו העלה שאלת "החמרה" (פסקה אחרונה בפרק "דיון ומסקנות" בחווה"ד). המומחה מבהיר כי לא מצא מנגנון המסביר קשר כאמור, הגם שציין כי קיימת דעה בספרות הרפואית כי טראומה עשויה לחשוף ולהחמיר ביטויה של המחלה. בפרק הסיכום קבע מסקנתו לפיה, משלא תוארה פגיעה משמעותית באזור האגן, להערכתו קשר של החמרה בתקופה שלאחר החבלה לבין הארוע – הוא בסבירות נמוכה.

בהתאם – אין מקום לשאלה, משבהגינותו-במומחיותו העלה השאלה, השיב עליה ואף הציע-הִפנה להצגתה, למומחה ראומטולוג.

ברי איפוא כי לאור קביעתו ומסקנותיו – אין מקום לשאלה.

הנה כי כן – נדחית הבקשה בשאלה זו.

4. בפני המומחה תוצגנה איפוא שאלות 6-3, 8 (כמספרן לעיל).

ניתנה היום, כ"ג ניסן תש"פ, (17 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נ.צ. חתמו ביום 17.4.20.

ק/רוניתע/