לפני בקשת התובעת לביטול דיון הוכחות הקבוע ליום 11.9.19.

ביום 8.4.19 התקיימה ישיבה מקדמית בתביעת התובעת. התיק נקבע להוכחות ליום 11.9.19. בדיון הובהר על ידי התובעת כי העד מטעמה יהיה מר אליאס. בסיום הדיון ניתנה החלטה לפיה, ככל שהמועד אינו מתאים לצדדים, לב"כ או לעדים תוגש בקשה מתאימה בתוך 14 יום. בקשה כזו לא הוגשה במועד שנקצב.

כעת ימים ספורים לפני מועד הדיון מוגשת בקשת דחייה בהסכמה. נטען, שמר אליאס יעדר מהדיון בשל בדיקה רפואית שנקבעה לו זה מכבר. מהבקשה הנוספת שהוגשה היום עולה שהבדיקה הרפואית נקבעה לפני למעלה מחצי שנה ואין אפשרות לדחותה. לדברי התובעת גם לא עלה בידה להחליף מצהיר.

בעמ 6754/15 פלוני נ' פלוני (12.11.15) נאמר מפי כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כי "למרבה הצער, העומס על בתי המשפט בישראל אינו מאפשר לוותר כלאחר יד על ימים שיפוטיים; ולא בכדי נקבעו מטעם נשיאי בית המשפט העליון הוראות מחמירות לעניין דחיות דיונים".

עוד נאמר ש"מנקודת מבטו של המותב היושב בדין, הוא מצריך גישה מחמירה כלפי בעלי דין המקלים ראש באופן מובהק בלוחות הזמנים שקבע בית המשפט ומביאים לבזבוז זמן שיפוטי, הנכס היקר ביותר – הלכה למעשה – של מערכת בתי המשפט. גם לשם מימושה של זכות הגישה לערכאות שאין חולק על חשיבותה, יש צורך לא רק "לרכוש כרטיס" אלא גם לקיים את "התנאים שבגב הכרטיס", קרי הוראות בית המשפט והנחיותיו".

הדברים יפים גם למקרה זה. אין כל הסבר לכך שהתובעת לא מילאה אחרת החלטת ביהמ"ש מיום 8.4.19 בעניין המועד להגשת בבקשה לשינוי מועד הדיון.

הסכמת הצדדים החברית אינה מעלה ואינה מורידה שכן אינה מרפאה את העובדה שביטול הדיון כעת, בהתראה כה קצרה, משמעותו אובדן זמן שיפוטי ציבורי יקר, פגיעה ביתר המתדיינים ופגיעה באינטרס הציבורי. כך גם לגבי הטענה שלא הוגשו תצהירי הנתבעים. התקנות מקנות כלים לביהמ"ש להתמודד גם מצב זה.

בנסיבות אין מנוס ממחיקת התביעה וביטול הדיון. כלל ההליכים עד למועד מתן החלטה זו יחייבו בכל הליך עתידי.

התביעה נמחקת.

הדיון הקבוע ליום 11.9.19 מבוטל.

ככל שתוגש התביעה מחדש על ידי התובעת, התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בגין הליך זה בסכום של 2,000 ₪.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.