1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, המוגשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, להלן: "חוק הפלת"ד".
2. התובע יליד 30.10.1993 נפגע בתאונת דרכים ביום 10.12.2017 בשעה 19:00 ו/או בסמוך לכך עת רכב על אופנוע בדרך חזרה ממקום לימודיו (המכללה להנדסה-אורט בראודה בכרמיאל) לביתו . לטענת התובע, חיית בר חצתה את נתיב נסיעתו ועל מנת להימנע מפגיעה בה סטה ממסלול נסיעתו, איבד שליטה על האופנוע , החליק ונפל עם האופנוע כאשר נפגע בגופו (בעיקר בשוק רגל שמאל).
3. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות (ראה הודעת ב"כ הצדדים , פ' עמ' 12 ש' 13). המחלוקת נסובה סביב הנזק בלבד.
4. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים לבית החולים גליל מערבי (נהריה) שם נבדק ואובחן כסובל משבר פתוח בשליש האמצעי של שוק שמאל ( שתי עצמות השוק-הטיביה והפיבולה יצאו אל מחוץ לרגל ) . תמצית הטיפולים והאשפוזים להם נדרש התובע בהיבט האורתופדי תוארו בחוות דעת המומחה האורתופדי:

ביום התאונה 10.12.17 עבר התובע בהרדמה כללית ניתוח הטריית הפצע, שחזור וקיבוע חיצוני של השבר בשוק.

ביום 19.12.17 נותח התובע להוצאת המקבע החיצוני וקיבוע השבר על ידי מסמור תוך לשדי ( מסמר ו-4 ברגים).

בשל העמדה לא טובה של השבר , נותח התובע ביום 21.2.18 לתיקון העמדה של השבר, במהלך הניתוח הוצאו הברגים והנועלים והוחלפו בחדשים.

ביום 5.7.18 נותח התובע פעם נוספת לאחר שנתגלו סימנים לחיבור איטי של השבר ולחוסר עצם, הוצאת מסמר והורכבה מערכת אליזארוב על שוק שמאל.

ביום 21.7.18 אושפז התובע לצורך טיפול בזיהום שהתפתח במערכת האליזארוב.

ביום 2.11.18 הוצאה מערכת האליזארוב עקב זיהום באחד הפינים , התובע טופל באנטיביוטיקה ושוחרר מאשפוז עם המלצות להמשך טיפול.

1. לטענת התובע , לקראת סוף שנת 2018 חזר ללימודיו אך בשל קשיי זיכרון פנה ביוזמתו לבדיקת מיפוי מוח בבית החולים אסף הרופא. בהמשך הבדיקות שנערכו לתובע בבית החולים רמב"ם מצבו הוגדר כתקין .

מינוי מומחים רפואיים

1. נוכח תלונותיו של התובע למגבלות בתנועות רגל שמאל מונה בהסכמת הצדדים (מיום 12.3.19) פרופ' דורון נורמן כמומחה בתחום האורתופדי . בהתאם להסכמת הצדדים התבקש המומחה בכתב המינוי לבדוק האם נותרה לתובע גם נכות בתחום הפלסטי.
2. פרופ' דורון קבע לאחר בדיקת התובע ועיון בתיעוד הרפואי שהומצא לידיו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של :

10% לפי ס' מותאם 35(1) (ב') עקב שבר פתוח של השוק , הפרעה תחושתית קלה עם קיצור של 1 ס"מ הגורמים להשפעה קלה על כושר פעולה בשוק.

5% נכות לפי ס' 75(1) (א-ב) עקב צלקות בשוק שמאל, לאחר שבר וניתוחים.

1. לפרופ' דורון נשלחו שאלות הבהרה ובתשובותיו לשאלות אלו לא שינה מהערכתו את אחוזי הנכות בהיבט האורתופדי והבהיר :

באשר להיבט הפלסטי המומחה סבור שהצלקות שנותרו לתובע הן בין 0% (צלקות שאינן מכוערות או מכאיבות) לבין 10% (צלקות מכאיבות או מכוערות). המומחה אף ציין כי במקרה דנן בית המשפט יכול להתרשם ממידת הכיעור של הצלקות ולקבוע 10%, והמומחה יקבל זאת אך בפועל הוא אינו סבור שיש לסטות מהערכתו בחוות הדעת.

הנכות הרפואית

1. מומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו ביום 25.5.21. יצוין, כי המומחה הצטייד במועד חקירתו באביזרים להמחשת השבר והתיקון שנעשה.
2. כאמור פרופ' דורון קבע כי נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור של 10% בגין הפגיעה בשוק שמאל הגורמת להשפעה קלה על כושר פעולת השוק לפי ס' 35(1)(ב) לתקנות המל"ל. בחקירתו עומת המומחה עם כל אחת מהמגבלות להן טען התובע ו/או עם הממצאים שנמצאו בבדיקה הקלינית , כך למשל, נשאל המומחה ביחס לדלדול השרירים שמצא בבדיקה והשפעת הממצא על שיעור הנכות:

"ש. בפרק בדיקה גופנית – ציינת בעמ' 2, כי קיימים ואני מצטט "דלדול ניכר של שרירי הירך השמאלית.. 41 לעומת ימין. כששאלתי אותך אם האפשר בקשר לירך שמאל, לעומת ימין הוא 3 ס"מ אתה השבת שזה דלדול ניכר.

ת. נכון.

ש. אתה מסכים איתי שהנתון הזה הפריט הזה לא נכלל במסגרת הפרטים ששימשו בסיס להחלטה שלך להפעיל את תקנה 35.

ת. לא. אני ציינתי זאת שיש דלדול ניכר. כלומר את כל הדברים הללו כבר אני יודע. גם אני כתבתי זאת שיש דלדול. כלומר שכאשר כתבתי את חוות הדעת התחשבתי בכך. התובע שנה שלמה עבר ניתוחים, הוא לא מפעיל את הרגל לא דורך עליה, ברור שיהיה דלדול שרירים. עם השנים הדלדול שרירים הזה יקטן.

ש. דלדול שרירים מעיד כשלעצמו על שימוש מופחת של אותו איבר.

ת. נכון.

ש. השימוש המופחת הוא דבר פועל יוצא של הגבלה אובייקטיבית או רצונית.

ת. אובייקטיבית. כמובן שאם אדם סתם לא ידרוך על הרגל, ברור שיהיה לו דלדול. כמובן שזה תוצאה של משהו שהחולה עושה. אני מסכים שהוא שנה שלמה לא דרך על הרגל הכל מדולדל הוא צריך לעבוד על כך הרבה כדי שהשרירים יתחזקו", פ' עמ' 6 ש' 8-23.

באותו האופן נחקר המומחה ביחס למגבלה בתנועת הקרסול (פ' עמ' 7 ש' 18 עד פ' עמ' 8 ש' 18), וכן, ביחס לבליטת ראש הבורג בקדמת הברך (פ' עמ' 4 ש' 6-23, פ' עמ' 5 ש' 1-8), וכך גם לטענה בדבר חוסר עצם עקב השבר הפתוח (פ' עמ' 6 ש' 5-7). למעשה , המומחה העיד שבמסגרת הערכת שיעור הנכות הביא בחשבון את כל המגבלות ו/או הממצאים הרפואיים שלגבי חלקם יתכן ולא היו מקנים נכות על פי תקנות המל"ל אך בראייה כוללת יש להם השפעה על כושר פעולת השוק ולכן, השתמש בסעיף הסל (35) :

"ש. אני מדבר בסעיף שהשיקולים שלך לפי פרמטרים אחרים, השאלה אם זה לטובתו בהגינות מספקת לכסות את כל הפריטים. האם נראה לך שזה יכול להיות אולי 15%? זה יכול לשקף את הדברים שלא נלקחו בחשבון.

ת. כל מה שציינת הובא על ידי בחשבון, אולי בסיכום הדברים לא נרשמו כך. יש דברים שבהם לפעמים יש חילוקי דעות ביני לבין חוק הביטוח הלאומי, אבל חוק הביטוח הלאומי אומר לי כסעיף סל זה נכון נועד לדברים מסוימים. זה לא דומה למישהו שחיברו לו את הקרסול 20%. אני חושב שעיקר הבעיה זה הנושא של הנכות הזמנית כי הוא באמת היה בנכות זמנית שנה שלמה וכל התקופה הזו שעבר יש לו לדעתי נכות מלאה, אבל כשהגענו לסוף התוצאה שלו יצאה לא רעה בכלל. אני לא יכול להתווכח על 10-11-12%.

ש. בעצם אין ספק שאתה כיסית את כל המגבלות שיש לו, פריטים, ואילו בסיכום שלך כשקבעת את הנכות וציינת פוזיטיבית שזה בקשר לתפקוד של השוק ושציינת פוזיטיבית איזה פריטים ששימשו בסיס ועל איזו מגבלה אתה מדבר, ואילו עכשיו כאשר עינינו רואות שביתר הפריטים שאתה ציינת אותם בחוות הדעת הפריטים האלה לא נלקחו בחשבון, אני מסכים איתך שכל אחד מהם לא נותן אחוזי נכות ואיזה סעיפים מתאימים, אבל דווקא בגלל שאתה בחרת את השיטה של סעיף הסל לכן התוצאה היא שסעיף אחוזי הנכות ככל הנראה לא תואמים, לא הולמים, אלא צריך לראות אותם במחשבה אחרת. לכן, לאחר שאנחנו מחברים את הממצאים שאתה אישרת אותם, האם נראה בעיניך שצריך לתקן את אחוזי הנכות שקבעת בהתאם לשיקול דעתך? כי אתה בחרת בסעיף שהוא לא שיקול דעת. אם היה לי משהו שאני אומר שיש הגבלה של ממש לפי סעיף זה וזה אני בטוח שהיית אומר ברור, הבעיה שבחרת בסעיף שהוא לא שיקול דעת. השאלה האם היום לאחר שחיברנו את כל הממצאים, אתה מוכן לשקול בשנית את אחוזי הנכות הרפואית?

ת. אני חושב שעניתי על זה. מה שכתוב בחוות הדעת לאורכה נלקח בחשבון, זה שבסעיף הסיכום אני לא מציין את כל מה שכתבתי בחוות הדעת זה לא אומר שאני לא יודע, אני מכיר את זה, אני מטפל באנשים ללא חוות דעת לבתי משפט. אין ספק שיש פגיעה אבל כשהחוק אומר לך.. למה זה קרוב? התשובה שלי למישהו שיש לו חיבור גרוע. אם בית המשפט יחליט 12% אין לי התנגדות אבל זה לא משהו שאתה מכמת אותו לאחוז אחד פחות", פ' עמ' 9 ש' 19 עד פ' עמ' 10 ש' 10.

ובהמשך:

"ש. כשבחנת את כל הפרמטרים שעו"ד וקים שאל אותך, למה זה קרוב יותר? לצד הקל של המגבלה או לצד הבינוני?

ת. ברור שלצד הקל. זה לא יכול להיות 15% בכל מקרה", פ' עמ' 10 ש' 16-19.

באשר לנושא הצלקת המומחה אומנם לא שינה מהערכתו את שיעור הנכות אך ציין שלבית המשפט יש יכולת להתרשם בעצמו האם הצלקת מכערת אם לאו וכדבריו : "אני חושב שהעיניים שלי והעיניים של בית משפט אותו דבר".

כאן המקום לציין שלבית המשפט הוגשו תמונות ואף הייתה היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהצלקת.

1. פסיקה ענפה דנה במשמעות מינוי מומחה רפואי ו/או חוות דעתו. נקבע כי :

" ככלל, בית-המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ראה: ע"א 16/68 רמת-סיב בע"מ נ' דרזי [1],

בעמ' 168; ע"א 1156/92 סגל נ' סגל [2]). מכאן, אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות-דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית-המשפט לסטות ממנה (ראה ע"א 2160/90 רז נ' לאץ [3], בעמ' 174). ( ע"א 2541/02 לנגר נגד יחזקאל , פ"ד נח(2) 583).

ואף נקבע כי הסטייה מחוות הדעת תעשה במקרים חריגים בעיקר כאשר למשל התשתית העובדתית שנפרשה בפני המומחה שגוייה :

"הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין (ראו ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993) (להלן: עניין רז). יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה. עמד על כך השופט אור בעניין רז באומרו:

"כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות-דעתו. ואמנם, אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעיתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות העניין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות-דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות-דעת (שם, עמ' 174. כן ראו: רע"א 3811/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ליברמן, פ"ד נ(3) 191, 194 (1996); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק על 2005(4) 1724, פיסקה 6 (2005))" , ראה ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת הביטוח המגן בע"מ.

1. בענייננו, המומחה הוא מומחה מוסכם בתחום האורתופדי, שאף הוסכם כי יחווה דעתו בעניין הצלקות, משמש כמנהל המערך האורתופדי ברמב"ם. למומחה הוגש תיעוד רפואי רב כך שלמעשה נפרשה בפניו מלוא התשתית העובדתית, לא שוכנעתי שהמומחה התעלם או לא בחן איזה מהממצאים הרפואיים. המומחה, אף העיד בנוגע לצילומי הרנטגן העדכניים שאותם ראה בטרם ערך את חוות דעתו, התשתית העובדתית שנפרשה בפני המומחה באמצעות התיעוד הרפואי גובתה גם בבדיקה קלינית. המומחה הסביר כיצד הגיע להערכת הנכות הכוללת של התובע לאחר שבחן כל מגבלה או ממצא שנטענו או גולו בפניו. קביעותיו הן בתחום מומחיותו הרפואית . בנסיבות אלו , לא מצאתי שהורם הנטל לסטות מחוות דעתו של המומחה –פרופ' נורמן דורון ואני מאמצה לעניין הנכות הרפואית.

הנכות התפקודית

1. "כידוע, המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית והכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד בכלל והפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים. "הפסד כושר ההשתכרות" לעומת זאת, בא לבטא את מידת השפעתה של הנכות התפקודית על כושר השתכרותו של הנפגע. בהערכת פריט זה על ביהמ"ש להעריך את הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. (ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178 וע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 79).

בבוא ביהמ"ש לבחון את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר השתכרותו של נפגע בתאונה, הוא מתבסס בראש ובראשונה על שיעור נכותו הרפואית, מהות הנכות והשלכותיה ועל נתונים שונים של הנפגע, ובין היתר גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ואחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרותו בעקבות התאונה וכן מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק במקצוע בו עסק לפני התאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה [פורסם בנבו])", ת"א (קריות) 2396-01-14 ר.ע. נגד מוחמד עבוד.

1. התובע עובר לתאונה (כחודש וחצי לערך) החל לימודיו כסטודנט שנה א' במכללת אורט בראודה במסגרת תואר להנדסת מכונות. מעדותו של התובע עולה כי לאחר התאונה חזר ללמוד, תחילה באמצעות קבצי לימוד שקיבל מחבריו אותם למד אף בבית החולים ובהמשך חזר לספסל הלימודים (פ' עמ' 13 ש' 31-פ' עמ' 14 ש' 2). התובע נכון להיום נמצא בשנתו האחרונה ללימודים. על פי עדותו הוא אינו נותן למגבלותיו להגבילו והעיד כי הוא מסייע לאביו בניהול הצימרים המשפחתיים(במושב עמקה) (פ' עמ' 14 ש' 4-6), התובע אף העיד כי הוא מנסה לחזור לכושרו הגופני בריצה (פ' עמ' 14 ש' 7-9) . במסגרת לימודיו מונה התובע להיות נשיא הסטודנטים באוניברסיטת בראודה ואף העיד שבמסגרת לימודיו ההנדסיים חזר לעצמו מבחינת הציונים שהיו נמוכים בסמוך לאחר התאונה. יתרה מזאת התובע העיד כי הוא יזם פרוייקט (ככול הנראה לבניית מכשיר שיקום) לעצמו.
2. גם בהיבט התעסוקתי ועל אף שמדובר לרוב בעבודות חלקיות או זמניות מתוקף היותו סטודנט, עולה שהתובע אדם פעיל מלבד היותו נשיא הסטודנטים באוניברסיטת בראודה הוא עסק כרכז מלגות (פ' עמ' 16 ש' 20-22), עבד כמדריך/מסייע לתלמידים מחוננים – במסגרת "נוער שוחר מדע" (פ' עמ' 14 ש' 25-26), ניהל את הפייסבוק של דיקנית הסטודנטים (פ' עמ' 15 ש' 5-6) ולמותר לציין שהתובע כאמור לעיל העיד שהוא מסייע במידת האפשר להוריו בניהול הצימרים המשפחתיים.
3. גם במסגרת חייו האישיים כמי שנישא באוקטובר 2019 והוא אב לתינוק העיד שהוא מסייע בעבודות הבית:

"ש. כמו רוב הסטודנטים שגרים בבית, מרבית עבודות הבית הם על ההורים, אמא, נקיונות בישולים.

ת. אני מאוד פעיל. גם שטיפת כים וגם כביסות וגם היום אני עוזר לאשתי לעשות כביסות. אני משתדל לשטוף כלים וגם בבית הייתי עוזר" , פ' עמ' 16 ש' 11-13.

1. מומחה בית המשפט קבע את נכותו של התובע בהיבט הפלסטי (צלקות) ובהיבט האורתופדי. דומה שאין מחלוקת בין הצדדים כי לנכות בגין הצלקות אין השפעה תפקודית, (ראה ס' 1 לפרק 3 בסיכומי התובע, ראה גם עמ' 3 ו-4 לסיכומי הנתבעת), בהיבט האורתופדי קבע המומחה שלתובע נותרה נכות בשיעור של 10% על פי ס' מותאם 35(1)(ב') לתקנות המל"ל שמשמעותו פגימות הגורמות להשפעה קלה על כושר פעולת השוק.
2. התובע בחור צעיר נמרץ ומוכשר שטרם סיים את לימודי ההנדסה כמהנדס מכונות, ואינו נותן לתאונה ולמגבלה בעטיה להגבילו, אומנם נכון למועד זה אין בידינו מידע באשר לדרכו המקצועית של התובע אך העובדה שאורח חייו האישיים עם נישואיו והפיכתו לאבא ואורח חייו המקצועיים (כסטודנט להנדסת מכונות) לא סטו מהמתווה שבו הלך עובר לתאונה היא זו המלמדת שהשפעת הנכות הרפואית על תפקודו היא נמוכה. ראיה נוספת למסקנה זו עולה מעדותה של אמו של התובע גב' רחל בן שלום שהעידה שלאחר התאונה וזמן קצר לאחריה חזר התובע להתגורר במעונות והיה מגיע לביתו רק בשבתות מה שמעיד על יכולתו התפקודית, להגיע לחדרי הלימוד, למעבדות, ואף להסתדר ללא עזרה אישית:

"ש. מספר חודשים אחרי התאונה הבן שלך חזר ללימודים אחרי הפסקה קצרה.

ת. נכון.

ש. באיזה תדירות נסע ללימודים.

ת. היה נוסע, מגיע שבתות בד"כ.

ש. מה זה מגיע שבתות.

ת. מגיע לבית.

ש. הוא גר אצלכם בזמן התאונה.

ת. נכון. אחרי התאונה כשהוא חזר ללימודים היה מגיע בסופ"ש. הוא היה גר במעונות.

ש. מתי הוא עבר לשם, כמה זמן אחרי התאונה.

ת. אני לא יודעת, הוא כן רצה לחזור ללימודים, לא רצה להישאר בבית, רצה להמשיך את החיים. הוא היה גר שם, חוזר הביתה לשבת". פ' עמ' 18 .

1. יחד עם זאת ובשים לב לחוסר הוודאות ולקיומה של השפעה קלה על תפקודו יש לקבוע את שיעור נכותו התפקודית לכל היותר בגובה הנכות הרפואית. כאן המקום להדגיש שלמרות הקביעה בדבר נכות תפקודית יש לזכור שאובדן כושר ההשתכרות לעתיד אינו נמדד דווקא על פי הנכות התפקודית או הנכות הרפואית כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נב(3) 792:

" להבדיל אפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר השתכרות", אשר קביעתם נדרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבענייננו – תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות.

ובמקרים רבים, היא משמשת מודד לקביעתם".

על כן, יערך החישוב לעתיד על בסיס 75% מהחשוב האריתמטי בעניינו של התובע.

בסיס השכר לעבר ולעתיד

1. התובע הנו סטודנט להנדסת מכונות באוניברסיטת בראודה בשנתו האחרונה. התובע העיד כי הוא מנסה לחפש עבודה במקצועו , אך התרשמתי מעדותו שהוא משקיע עיקר זמנו בלימודיו (בשנה האחרונה בלימודיו) ומסתפק בעבודות המותאמות למשרת סטודנט :

"ש. איפה אתה עושה סטאג'.

ת. אני עדיין לא עושה. מנסה להתקבל לעבודה. עבדתי במקום של עזרה לתלמידים. נוער שוחר מדע. שזה תלמידים מחוננים. אני עוזר להם. אני עדיין לא עובד בתואר. אפשר לעבוד כעוזר מהנדס, אבל עדיין לא סיימתי את התואר", פ' עמ' 14 ש' 24-27.

הדבר בא לידי ביטוי בהיקף לימודיו : "היום אני לומד א'- ה'. השעות לא מוגדרות. במהלך הלימודים אני עוזר מה שאני יכול בבית" (שם ש' 28).

ובהמשך אף העיד :

"ת. אני סטודנט, אין לי הרבה זמן עבודה. אתה נותן 80 שעות השכר הוא 1,200 ₪. אני מכיר את השכר של כולם, אני יודע שסטודנטים עובדים גם 35 וגם 40 שעות וגם יו"ר אגודת הסטודנטים עובד מעל 80 שעות ומרוויח כ-30 שעות לחודש" , פ' עמ' 16 ש' 24-26.

אין חולק , שפוטנציאל ההשתכרות של התובע בשלב זה אינו ידוע , לטענת הנתבעת התובע טרם סיים את לימודיו והוא בבחינת "צעיר שטרם התחיל לכתוב את סיפור חייו" ולכן, יש לקבוע את בסיס שכרו של התובע על השכר הממוצע במשק כמקובל עבור צעירים שטרם השתלבו בשוק העבודה ולכן לעמדת הנתבעת (בשים לב להוראת השעה שהוסדרה בחוק השכר הממוצע (הוראת שעה –נגיף הקורונה החדש) תשפ"א 2020 ) יש להעמיד את שכרו על סך של 10,604 ₪ ברוטו שהם 9,876 ₪ נטו. מנגד טוען התובע כי לפי סקר מעסיקים של משרד הכלכלה המבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה , השכר ההתחלתי הממוצע למשרת מהנדס מכונות הוא כ-12,000 ₪ ולאחר כ-5עד 10 שנות ניסיון מגיע השכר ל-20,000 ₪ עד 25,000 ₪. לכן, להערכת התובע בסיס השכר צריך לעמוד על 18,500 ₪ נטו.

בהקשר זה טוען התובע שלנוכח מגוריו במושב עמקה ו/או בשלומי הוא זכאי לפטור ממס הכנסה . חישובי התובע פורט בהרחבה בס' 5ג לסיכומיו.

במחלוקת זו , איני סבור שיש להתייחס לתובע כצעיר שטרם החל לכתוב את סיפור חייו" שכן, התובע הנו סטודנט להנדסת מכונות שעל אף פציעתו בתאונה לא הפסיק את לימודיו , על אף מגבלותיו לפחות בשנה שלאחר התאונה עשה כל מאמץ להתגבר על קשייו והמשיך בלימודיו לצד עשייה רבה אומנם לא בתחום המקצועי אך בהחלט בעבודות סטודנטיאליות שיש עימן שכר ו/או מלגה . מאידך, אין בידי לקבל את עמדת התובע באשר לשיעור שכרו המבוסס על שכר של מהנדס בעל ניסיון שבין 5-10 שנים . יש לזכור שניסיון מקצועי הוא רכיב חשוב בקביעת שיעור השכר אך לא היחיד שכן, גם למסלול ההכשרה המקצועית יש חשיבות כך למשל, אדם בעל הכשרה הנדסית בתחום הנדסת רכבות בוודאי שיקשה עליו למצוא מקום עבודה ההולם את הכשרתו המקצועית ולכן, גם מסלול ההכשרה המקצועית ובמילים אחרות תחום העיסוק הוא פרמטר חשוב . זאת ועוד, התובע נשאל לגבי מקום מגוריו העתידי והשיב:

"ש. מה התוכניות לגבי מגורי קבע.

ת. אנו בחיתולנו. לא ידוע עדיין. נראה בהמשך. אני רוצה להמשיך להיות מהנדס מכונות. אשתי עובדת במעלות לכן אנו חושבים על אזור הצפון.

ש. בעמקה יש הרחבה.

ת. כן. אחי עכשיו בונה שם. אחותי קנתה בית במעלות ואחרי שראתה שעמקה מקום יותר משפחתי וחברי, היא חושבת להשאר לגור במושב. אחי גר מעלי ואחותי גרה בקומה מעליו", פ' עמ' 13 ש' 18-23. כלומר, התובע רואה עתידו בצפון ולמותר לציין , שהיה מקום להוכיח שהיקף המשרות למהנדס מכונות בצפון הרחוק שלומי ו/או בסביבות מושב עמקה אינן נופלות בהיקפן מאזור חיפה ו/או מרכז הארץ ו/או מדרמה.

אם אסכם נק' זו ניתן לומר כי שכרו של מהנדס מכונות משתנה בהתאם למס' קריטריונים כמו למשל , מיקום העבודה, האם מדובר בסקטור פרטי או ציבורי (ראה למשל הנספחים לסיכומי התובע שהוצאו מאתרי האינטרנט ) , סוג ההכשרה המקצועית ובמקרה של התובע עיסוק בביו מכניקה ועוד. יש לזכור שהתובע נשוי משפחתו נטועה במושב עמקה כאשר אחיו ואחותו מתגוררים במושב , אשתו של התובע עובדת כאדריכלית בוועדה המרחבית מעונה, ומשפחתה מתגוררת בשלומי. התובע ציין את מקום מגוריו כל עלפי התחשיבים שנערכו בסיכומיו בשלומי ובמושב עמקה ולכן, לא ניתן להתעלם מכך שיתכן ותהיה לנתונים אלה השפעה על מקום מגוריו והיקף משרתו ושיעור הכנסתו אך מאידך, יתכן, ושיקולי הפרנסה והמקצוע ינתבו את התובע למקום מגורים אחר ולכן, מסיבה זו בחרתי שלא לעסוק בספקולציות עתידיות על שיעורי המס שיקבל כהנחה אם לאו.

לאור האמור לעיל, אני סבור שהערכת השכר של הנתבעת נמוכה מדי וזו של התובע גבוהה מדי ויש להעמיד את שכרו של התובע לצורך חישוב אובדן השכר לעתיד על סך של 13,000 ₪ נטו.

השכר לעבר: התובע עובר לתאונה סייע להוריו, במלך הלימודים ולא רק בשל התאונה עבד התובע בעבודה סטודנטיאלית שהספיקה לממן את שכר הלימוד לשנה בעיקר ממלגות, התובע העיד :

"ש. אני רואה בתלושים שעבדת בין שעה ל-7 שעות בחודש.

ת. אני סטודנט, אין לי הרבה זמן עבודה. אתה נותן 80 שעות השכר הוא 1,200 ₪. אני מכיר את השכר של כולם, אני יודע שסטודנטים עובדים גם 35 וגם 40 שעות וגם יו"ר אגודת הסטודנטים עובד מעל 80 שעות ומרוויח כ-30 שעות לחודש".

התובע נחקר על היקף עבודתו עובר ללימודיו ובמהלך לימודיו:

" ש. מפנה לסעיף 8 – שם כתוב שהרווחת סך של 3,500 ₪ בממוצע. צירפתי מספר תלושים שחלקם ממקומות אחרים.

ת. נכון. בחודש נובמבר עבדתי בתיירות וביום 27.10 אמרתי שאני מפסיק לעבוד ושמתחיל סמסטר ונכנסים בכל הכח ללימודים. לכן בחודש דצמבר עבדתי מעט – רק 4 ימים כי רציתי להשקיע יותר בלימודים. כשהייתי סטודנט כמעט ולא עבדתי.

ש. כלומר בשנת 2017 היו לך 10 חודשי עבודה בלי לימודים במקביל. נכון.

ת. לא זוכר בדיוק. עבדתי אצל ההורים. מגיל 7 אני חולב פרות.

ש. מפנה לתלוש דצמבר, שם רואים שהשכר שלך הכולל לשנת 2017 הוא 14,583 ₪. בממוצע מדובר בכ- 1,200 ₪ לחודש. למה רשמת 3,500 ₪ בממוצע.

ת. כמו שרואים בשאר המשכורות, עבדתי גם עבור 3,900 ו- 2,100 וכו'. בחודש שמיני עבדתי יותר אז השכר יותר גבוה. יש כל מיני תלושים. גם של 4,000 ₪ וגם של 1,000 ₪.

ש. למה לא צירפת את תלושי השכר מינואר עד יולי 2017.

ת. זו הדרישה של עורך הדין. יצא כך כנראה ויכול להיות שיש כאן יותר תלושים. זה מה שנתבקשתי להביא", פ' עמ' 15 ש' 10-22.

היוצא מן האמור שהכנסתו של התובע עובר ללימודיו ובשים לב לרצונו של התובע למקד עצמו בלימודיו ובמהלך לימודיו הייתה נמוכה בשיעור של כ-1,200 ₪ להיום משוערך להיום 1,300 ₪ . על כן בסיס השכר לעבר יעמוד על 1,300 ₪ .

חישוב הנזק

הפסד השתכרות לעבר

1. כפי שראינו לעיל, התובע צמצם את היקף העבודה כחלק מההכנות ללימודיו. שכרו עובר לתאונה ולאחריה היה נמוך ושיקף עבודה סטודנטיאלית שעל פי עדות התובע הספיקה לתשלום שכר הלימוד כאשר בתקופה זו ולאחר נישואיו נסמך על עבודתה של אשתו. יחד עם זאת אין חולק שעל פי המסמכים הרפואיים וחוות דעתו של המומחה נזקק התובע לשנה של שיקום וטיפול רפואי שכן, הניתוח האחרון המתועד להוצאת מערכת איליזארוב היה ב-2.11.18 כלומר כ-שנה לערך לאחר התאונה . למותר לציין שלאורך אותה שנה עבר התובע מספר ניתוחים בהם אושפז, נזקק לטיפולי פיזיותרפיה לסיוע באמצעות קביים ו/או אפילו כיסא גלגלים ולכן, יש לפצות את התובע בהפסד השתכרות לתקופה של שנה :

12 חודשים כפול 1,300 ₪ לחודש שכר עובר לתאונה (משוערך להיום) שווה 15,600 ₪ .

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. עזרת הזולת לעבר הוא ראש נזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות, יחד עם זאת הפסיקה הכירה באפשרות לפצות בגין עזרה שניתנת על ידי בני משפחה :

"הלכה פסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה (ע"א 121/85 ליאור נ' פרי (לא פורסם), פסקה 9; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה פ"ד לו(3) 762, 791-792)", ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד פלוני- קטין.

אכן, עולה מהעדויות שנשמעו הן אמו של התובע שהעידה שהתובע לאחר התאונה התגורר בביתם אולם לאחר מס' חודשים חזר להתגורר במעונות האוניברסיטה בכרמיאל ולמעשה היה מגיע רק לשבתות והן, עדותו של התובע שהעיד שלמרות מגבלותיו עשה כל מאמץ להיות עצמאי :

"אני קיבלתי חינוך יותר נוקשה מאחרים, אפשר להגיד יותר מחנך, צריך לעבוד, לעשות אין דבר כזה לשבת על השולחן ולא להביא אוכל לפרות. תמיד תמכתי ועזרתי בבית. גם בתקופה הזו אם הייתי יכול ללכת עם הקביים אחרי ששתיתי כוס מים, לשטוף את הכוס, אם אכלתי ספגטי לקפוץ על רגל אחת לכיור הייתי קופץ למרות שזה קשה, ההורים היו אומרים לי תעזוב, השתדלתי לעשות", פ' עמ' 16 ש' 16-19.

למותר לציין שהתובע אף העיד כי גם בשלב שהיה מתנייד באמצעות קביים או כיסא גלגלים נסע לאוניברסיטה :

"ש. איך היית מגיע ללימודים.

ת. היה לי רכב קטן שהייתי שם מאחורה את כיסא הגלגלים ולאחר מכן את הקביים", פ' עמ' 15 ש' 1-2.

עדות זו של התובע מהימנה עלי ושוכנעתי כי מעדותו של התובע כי נחישותו וערכיו לא יתנו למגבלותיו לעצור אותו או לעכבו בהשגת מטרותיו. אף על פי כן, נחישות זו אינה צריכה לעמוד בעוכריו של התובע. במהלך השנה שלאחר התאונה עבר התובע חמישה ניתוחים לאיחוי השבר, לתיקון עמדת השבר להכנסה והוצאה של מערכת אילזארוב ועבר לא פחות מכך אשפוזים. כל ניתוח כזה מעיקרו דורש שיקום וגם אם מבחינת התובע מדובר בתקופה קצרה אין בכך למעט את העזרה שקיבל מהוריו ו/או מבני המשפחה.

מסיבה זו אני סבור שיש לפצות בגין ראש נזק זה בהערכה גלובאלית ולא על פי תחשיב אקטוארי . בשים לב למכלול העדויות שהובאו לעיל בהערכת הנכות התפקודית , אני סבור שאין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד. התובע עצמאי בכל תפקודיו האישיים החל ממספר חודשים לאחר התאונה ולכל המאוחר משנה שלאחר התאונה, התובע חזר להתגורר במעונות הסטודנטים ללא שהוכח כי הסתייע בגורם כלשהו מעבר לנושא הלימודים עצמם , התובע התנייד עצמאית ברכב, ואף לאחר שנישא לאשתו , הוא מסייע במטלות הבית ובגידול התינוק כל זאת לצד לימודיו , מגוון עבודותיו הסטודנטיאליות ואף במתן עזרה וסיוע להוריו בניהול הצימרים כפי שהעיד על עצמו.

על כן, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, את מהלך ההחלמה והשיקום כמפורט בחוות הדעת ובעדויות , את רמת תפקודו של התובע כיום אני פוסק פיצוי גלובאלי בראש נזק זה בסך של 25,000 ₪ .

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

1. התובע טוען להחזר הוצאות בגין רכיב זה בסך של 10,000 ₪ הכוללות החזר בגין האגרה (ראה ס' 5ט' לסיכומיו). עיקר ההוצאות הנטענות הן בגין חניה בחניונים בתקופת האשפוזים והוצאות אחרות שוטפות (על פי הקבלות שצורפו לתצהיר התובע כ-1,150 ₪ לרופאים). מנגד טוענת הנתבעת שהתובע זכאי לקבל את כל הטיפול לו הוא נדרש במסגרת שירותי הרפואה הציבוריים , לכן סבורה הנתבעת שיש לפצותו בגין ראש נזק זה לעבר בסך של 1,500 ₪ כאשר לעתיד אין מקום לפיצוי.

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים ובכלל זה את הקבלות שצורפו לתצהיר התובע, ובשים לב שהמומחה הרפואי לא ציין בחוות דעתו ואף לא נחקר בנושא (האם התובע נזקק לטיפול ו/או ציוד כלשהו לעתיד). אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 2,500 ₪.

אובדן כושר ההשתכרות לעתיד

1. על בסיס הנתונים שנקבעו לעיל:

13,000 ₪ כפול 10% כפול מקדם ההיוון מהיום ועד גיל 67 (276.3) ( ובתחשיב של 75%)=

359,190 ₪ כפול 75% = 269,392.5 ₪

הפסד תנאים סוציאליים

1. כמפורט בתחשיב התובע בסיכומיו: על בסיס של 12% מהפסד ההשתכרות של התובע לעבר ולעתיד ( על בסיס ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד צחי טוויג)

= 34,199 ₪ .

כאב וסבל

1. על בסיס נכות משוקללת שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט – 14.5% ובצירוף 34 ימי אשפוז= 40,003 ₪

חישוב הנזק הכולל

1. הפסד השתכרות לעבר- 15,600 ₪

אובדן כושר ההשתכרות לעתיד – 269,392.5 ₪

אובדן תנאים סוציאליים- 34,199 ₪

עזרת הזולת לעבר ועתיד- 25,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד- 2,500 ₪

כאב וסבל- 40,003 ₪

סך הכול- 386,694.5 ₪ ובסכום מעוגל – 386,695 ₪ .

על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין סך של 386,695 ₪ בצירוף החזר אגרה וכן, שכ"ט עו"ד (13%) בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז אדר א' תשפ"ב, 17 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.