זהו ערעור על פסק הדין המשלים שניתן ביום 4.7.18 על ידי המפקחת על רישום מקרקעין (עו"ד יעל ליבוביץ') לאחר פסק הדין שניתן על ידי בערעור קודם ביום 12.11.17.

רקע:

1. המערערים הם בעלי 3/4 מהבניין ברחוב צפרירים 3 בחיפה, חלקה 19 בגוש 10765. המשיבה היא בעלת 1/4 מהבניין. לתובעים 213/284 חלקים ברכוש המשותף, ולמשיבה 71/284 חלקים.

2. הבית המשותף נרשם לפי תקנון מוסכם, ובשנת 2005 תוקן התקנון המוסכם. עם רישום הבית כבית המשותף היה שטח כל דירה 71 מ"ר. לטענת המערערים, הוסיפו המערערים 2,3 תוספת בנייה של 49.59 מ"ר לכל דירה, בעוד המשיבה ביצעה תוספת בנייה העולה על התוספת המותרת לה לפי התקנון, השתלטה על שטחי רכוש משותף, ניכסה את כלל יתרת הגג והפכה אותו למרפסת צמודה לדירה, גידרה שטחים ועשתה שימוש בשטחים שנקבע במפורש שאינם לשימוש, בנתה חיפויים על המרפסות הזיזיות, הציבה ג'קוזי ענק ומנעה את יכולת המערערים להגיע לגג.

3. המערערים הלינו בערעור הקודם על כך שהמפקחת חייבה את המשיבה להרוס את הקירוי לגג בתוך שנה, אלא אם עד למועד זה יהיה קיים היתר בנייה כדין לבנייה האמורה, וכן על קביעת המפקחת שהשטח של דירת המשיבה הוא 137.32 מ"ר, ולא 161 מ"ר כטענת המערערים. עוד ערערו המערערים על קביעת המפקחת באשר לרכוש המשותף שהוא שטח הגג, בטענה שהלכה למעשה קבעה המפקחת למשיבה זכויות בעלות בשטח הגג, שלא היתה רשאית לקבוע. כמו כן ערערו המערערים על קביעת המפקחת שלא נדרש סעד לאחר שהמשיבה בנתה מדרגות אל הגג ואל הג'קוזי, ולאחר הגשת התביעה סילקה את המדרגות והורידה את הג'קוזי מהגג למרפסת שנוצרה. לטענתם, היה על המפקחת ליתן בעניין זה צו מניעה קבוע ולפסוק הוצאות ושכר טרחה. כך גם באשר לסעדים נוספים בנושאים שתוקנו על ידי המשיבה. בנוסף טענו המערערים, שמרבית תביעתם התקבלה והתביעה שכנגד נדחתה כליל, והיה על המפקחת לפסוק להם הוצאות ושכר טרחה.

פסק הדין בערעור הקודם

4. בפסק הדין בערעור הקודם דחיתי את החישוב שערכה המפקחת, וקבעתי כי סך כל התוספת שבנתה המשיבה הוא 73.06 מ"ר, ובסך הכל בנתה המשיבה 157.97 מ"ר.

5. בשאלה כמה מותר היה למשיבה לבנות, טענו המערערים בערעור הקודם לפי סעיף 2 לתקנון המתוקן של הבית המשותף, הקובע שהבקשה לבנייה תהיה באותו גודל שטח שבנו בעלי הדירות 2,4. לשיטת המשיבה, הותר לה לבנות מעבר לבנייה שבנו בעלי הדירות 2,4, לפי סעיף 4 לתקנון שהתיר לה לבנות עד מלוא אחוזי הבנייה הנתונים לה.

6. אלה הסעיפים הרלוונטיים מתוך התקנון המוסכם המתוקן:

"2. מוסכם ומוצהר בזה כי חתימת הצדדים על תקנון זה מהווה הסכמה מראש לבנייה על ידי מי מהדיירים, ללא צורך בחתימה נוספת, הכל בכפוף לאמור בתקנון זה ובכפוף לחוקי התכנון והבניה והכל על מנת לשמור על זכויות הבניה של כל הדיירים שלא מימשו עד כה את זכויותיהם ובמסגרת זו גם על תחום החצר המזרחית שמסגרת קו הבנייה המאושרים (בעלי הדירות 2 ו-4 מימשו את זכות הבנייה שהיתה להם והתוספת שבנו הינה נשוא הבקשה הנוכחת לתיקון צו הבית המשותף ובעלי הדירות 1 ו-3 שטרם מימשו את זכות הבניה שלהם יוכלו לעשות כן למימוש זכויותיהם לתוספת בנייה גם על תחום החצר המזרחית שבמסגרת קווי הבנייה המאושרים. בקשתם לבניה זו תהיה באותו גודל שטח שבנו בעלי הדירות 2 ו-4 שהם נשוא תיקון צו בית משותף זה).

3. מוסכם בין הצדדים כי אין בחתימה על תקנון זה כדי להרשות למי מבעלי הדירות לבנות מעבר לאחוזי הבנייה מותרים לו עפ"י תב"ע שחלה על הבניין, ובמידה ומי מהדיירים ניצל ערב חתימתו על תקנון זה את אחוזי הבנייה שלו במלואם, אין בהסכם זה כדי להעניק לו זכויות בניה נוספות.

אחוזי הבנייה שנותרו לבניה כיום שייכים לבעלי הדירות 1 ו-3 והם יתחלקו בין בעלי הדירות שטרם בנו תוספת בניה נשוא צו תיקון זה, לפי חלקיהם ברכוש המשותף.

4. גם בעתיד לאחר שבעלי הדירות 1 ו-3 יממשו את זכות לבניה הנוספת שיתווספו כעת, יהיה כל בעל דירה רשאי לבנות תוספת לדירתו ולנצל לצורך כך את חלקו באחוזי הבניה ללא צורך בהסכמת שאר בעלי הדירות בתנאי שקיבל היתר בניה מהרשות המוסמכת ויבנה עפ"י תנאי ההיתר ובעת שיגיש בקשתו יידע את יתר הדיירים על כך.

5. כל בעל דירה רשאי להעביר את חלקו באחוזי הבניה לבעל דירה אחרת ללא צורך בהסכמת שאר בעלי הדירות".

7. המפקחת קבעה לפי סעיפים 2,3 לתקנון המוסכם שהמשיבה זכאית לבנות עד מלוא אחוזי הבנייה הנתונים לה לפי הדין (156.68 מ"ר שטח עיקרי), ולא רק בהיקף זהה לזה שבוצע על ידי בעלי דירות 2 ו-4, ללא צורך בהסכמת יתר בעלי הדירות. בפסק הדין קבעתי שהמפקחת לא התייחסה כלל להוראות סעיף 4. על כן השבתי נושא זה למפקחת, על מנת שתדון בשאלה האם זכאית המשיבה, כבר עתה, לנצל את זכותה לפי סעיף 4 לתקנון, לבנות עד מלוא אחוזי הבנייה, או שבשלב זה, היא זכאית לבנייה על פי סעיפים 2,3 בלבד.

8. המפקחת קבעה בפסק הדין הקודם, שאין חשיבות להיקף הבנייה שביצעה המשיבה, שכן היא קיבלה הסכמה של המערערים לתוכנית מצב סופי הכוללת את מלוא שטחי הבנייה מושא ההליך, למעט גג שהפך לחדר, ובכך הם נתנו הסכמה מפורשת וחד משמעית לכלל שטחי הבנייה, בבחינת הסכמה לבנות מעבר למה שנקבע בתקנון המוסכם, הממלאת אחר הוראות סעיף 62 לחוק התכנון והבנייה, הקובע כיצד יוצאו חלקים מהרכוש המשותף לצורך הצמדתם לדירה.

9. המערערים טענו, כי מעולם לא הסכימו להקניית השטחים המפורטים בבקשה להיתר למשיבה. המערערים 1 מעולם לא חתמו על הבקשה להיתר, והמערערים 2 ו-3 טענו שחתמו רק לשם קבלת היתר ועשיית שימוש ברכוש המשותף, ללא מתן זכות קניינית למשיבה, כפי שהעידו ועדותם לא נסתרה. אמנם, המפקחת דחתה את טענתם, אך לטענתם לא נימקה מדוע היא עושה כן, ולא קבעה שאינה מאמינה למערערים וכי היא אכן מאמינה לעדות אבי המשיבה שהיה עד יחיד, ולא נימקה זאת לפי סעיף 54 לפקודת הראיות. עוד טענו, כי לשם הוצאת רכוש משותף והצמדתו לדירה יש צורך בהסכמת כל הדיירים ולא 3/4, ואין כל פרוטוקול של אסיפה כללית המאשר את ההצמדה הזו. נהפוך הוא, באסיפות הכלליות נקבע במפורש שקיימת התנגדות לניכוס השטח של הרכוש המשותף לדירתה של המשיבה. כדי לקבל החלטה על הצמדת רכוש משותף לאחת היחידות, יש לעשות זאת במסגרת אסיפה כללית, ברישום בפרוטוקול, ובספר פרוטוקולים של הבניין. לא כך נעשה, ולטענת המערערים אין תוקף להוצאה מהרכוש המשותף שנקבעה על ידי המפקחת. המשיבה טענה, כי לאחר שהבנייה הושלמה בשנת 2012, המערערים חתמו בשנית על בקשה להיתר מצב סופי.

10. בפסק הדין הקודם דחיתי את טענת המשיבה, שהמפקחת רשאית לקבוע קביעות עובדתיות בנושא שעליו העידו המערערים, במנותק משאלת מהימנותם. היה עליה לקבוע את קביעותיה העובדתיות, על פי הגירסה העובדתית שהוכחה בפניה, ולא הוכחה בפניה גירסה התומכת במסקנה בדבר הסכמת המערערים. קבלתי את טענת המערערים, שעל פי סעיף 62 לחוק המקרקעין, אין לקבוע הצמדה של חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, אלא בהסכמת כל בעלי הדירות, למעט כאשר מתקיים סעיף 71 ב, באשר הדבר נעשה לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה. השאלה אם

הצמדת הגג היתה "לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה" לא התבררה בפסק הדין של המפקחת, כנראה לאור קביעתה העובדתית, שהמערערים הסכימו כולם להצמדה של שטח המרפסת, בחתימתם על הבקשה להיתר בנייה. קבעתי שיש לדון בקביעה העובדתית אם כל המערערים הסכימו להצמדה, ואם יסתבר שלא כל המערערים הסכימו, אלא רק 3/4, יש צורך לדון גם בשאלה האם הצמדת הגג נעשתה לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה. זאת, בין היתר לאור קביעתי, כי הסכמת גב' אטדג'י אינה מחייבת את המערערים דינור.

11. בנוסף על כך, קבעתי בפסק הדין הקודם, בנוסף על האמור בפסק הדין שניתן על ידי המפקחת,

צו עשה קבוע המורה למשיבה להרוס את המדרגות אל הגג שבנתה במרפסת, ולהסיר מהגג את הג'קוזי שבנתה, ולהסיר את הקירוי מעל המרפסת הזיזית בקומה הראשונה הפונה לכיוון הרחוב.

12. לגבי הוצאות המשפט, קבעתי שהמערערים זכאים להוצאות משפט גם לגבי דברים שתוקנו לאחר הגשת כתב התביעה, שכן הדבר מצביע על כך שהיה צורך בהגשת כתב התביעה כדי לגרום לתיקונם. המפקחת לא נימקה את פסיקתה שכל צד ישא בהוצאותיו, ולא התחשבה בתיקונים שבוצעו על ידי המשיבה, ובדחיית התביעה של המשיבה, ובסעדים שניתנו בגין נושאים שהמשיבה תיקנה רק לאחר הגשת כתב התביעה, ובנושאים נוספים. על כן קבעתי כי על המפקחת לערוך מחדש את החשבון ולקבוע מחדש את פסיקת ההוצאות בעניין זה.

13. לפי הנחיות אלה הוחזר הדיון להשלמה בפני המפקחת על רישום המקרקעין, על מנת שתדון לפי שיקול דעתה ותכריע בשאלות שפורטו לעיל, ובכך תשלים את פסק דינה שניתן ביום 7.6.17.

פסק הדין המשלים של המפקחת

14. המפקחת דנה בשאלת הזכויות לפי סעיף 4 לתקנון, וקבעה שהוא לא נועד לחסום את בעלי הדירות בבית לממש זכויות בנייה נותרות כל עוד לא ניצלו הן בעלי דירה 1 (דינור) והן בעלי דירה 3 (המשיבה) את מלוא זכויות הבנייה לפי התקנון, אלא נועד לשמור ולאזן את היקף זכויות הבנייה הממומשות דומה לאלה שניצלו בעלי דירות 4,2. במועד רישום התקנון המוסכם ניצלו בעלי דירות 4,2 את מלוא חלקם היחסי בזכויות הבנייה הקיימות ולכן נרשם שאחוזי הבנייה שנותרו שייכים לבעלי דירות 3,1. נקבע, שסעיף 4 לתקנון עניינו למעשה זכויות הבנייה שהתווספו לאחר רישום התקנון, השייכות לכל בעלי הדירות, וכל בעלי הדירות זכאים לממשן, ללא צורך בקבלת הסכמות. על כן זכאית המשיבה לממש את מלוא זכויות הבנייה העומדות לרשותה ולא רק זכויות בנייה בהיקף דומה לבנייה של הדירות האחרות.

15. המפקחת הבינה שעליה לדון בשאלת מטרת הצמדת הגג, לפי סעיף 25 לפסק הדין. כבר עתה אומר, שסעיף 25 לפסק הדין לא קבע שיש לדון רק בשאלת מטרת הצמדת הגג. קבעתי שיש לדון בקביעה העובדתית אם כל המערערים הסכימו להצמדה, ואם יסתבר שלא כל המערערים הסכימו, אלא רק 3/4, יש צורך לדון גם בשאלה האם הצמדת הגג נעשתה לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה, כי רק הצמדה לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה נכנסת תחת כנפי סעיף 71ב המאפשר הצמדה ברוב של 3/4. זאת, בין היתר לאור קביעתי, כי הסכמת גב' אטדג'י אינה מחייבת את המערערים דינור.

16. המפקחת הכריעה בשאלת מטרת הצמדת הגג לפי עיון בתוכנית הבנייה שהוגשה לעירייה, ציטוט מספרו של א. איזנשטיין יסודות והלכות בדיני מקרקעין, והפניה לפסקי דין שלא קבעו מהי מטרת הצמדת הגג במקרה זה. על פי תוכנית הבנייה שהוגשה לעירייה, קבעה שמדובר בהצמדה של חלק משטח הגג והוספתו לדירה כמרפסת המהווה הרחבה של הדירה. בנוסף על כך קבעה שחתימת חלק מהמערערים ושל הגב' אטדג'י היא ההסכמה הנדרשת לפי סעיף 71ב לחוק המקרקעין. היא הוסיפה וציינה, אולי לאור קביעתי שהסכמת גב' אטדג'י אינה מחייבת את המערערים דינור, שדי בהסכמת המשיבה עם המערערים האחרים כדי לגבש הסכמה של 3/4 מבעלי הדירות.

17. בשאלת ההוצאות ערכה המפקחת את החשבון והגיעה למסקנה שכל השיקולים נלקחו על ידה בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. לפי דעתה, אף שהתביעה של התובעים התקבלה ברובה, מכיוון שכבר בדיון הראשון לקחה המשיבה אחריות על חלק מהעניינים שבהן נהגה שלא כדין, והסכימה לפעול לתיקונם, שיעור ההוצאות צריך להיות נמוך יחסית. כעולה מפסק הדין המשלים, עיקר קביעתה של המפקחת בנושא ההוצאות נבע מהתנהלות התובעים.

טענות המערערים

18. לטענת המערערים בערעור זה, חרגה המפקחת מההוראות שניתנו לה בפסק הדין המשלים, ולא היתה לה זכות להוסיף עובדות, טענות, מסקנות או פרשנות עצמית. לא הותר לה לתת פרשנות משל עצמה להוראות סעיפים 4-2 לתקנון, אלא לקבוע עובדתית אם ניתן למשיבה לעשות שימוש בזכויות הבנייה, כאשר דינור לא מימשו את זכותם. זאת, משום שבערעור הקודם נקבע שספק אם המשיבה זכאית לנצל את זכותה לבנייה נוספת עד למלוא אחוזי הבנייה המותרים. לטענת המערערים, פרשנות המפקחת אינה נכונה, ואינה נסמכת על ממצאים עובדתיים, שהיה על המפקחת לקבוע לצורך פרשנות התקנון.

19. עוד נטען כנגד הפרשנות העצמית שפירשה המפקחת את המושג "הרחבה". בנושא זה לא היה על המפקחת לדון כלל, והדבר נקבע בפסק הדין הקודם לטענת המערערים. גם אם היה עליה לדון בשאלה אם הצמדת הגג היתה לשם הרחבה של הדירה, היה עליה לקבוע קביעה עובדתית בלבד, ולא פרשנות משפטית. המפקחת קבעה דיון ביום 12.6.18, לצורך השלמת פסק הדין במקורי, אך המשיבה לא הופיעה לדיון, ולא הופיע איש מטעמה, ולא ניתנה כל עדות משלימה מטעמה. אי הבאת עדים פועל כנגד הנמנע מהבאת עדים. בנוסף נטען, כי המפקחת זיכתה את המשיבה בהצמדת שטח הגג כהרחבת דירתה של המשיבה, הגם שהמשיבה לא טענה לכל סעד כזה.

20. המערערים טענו כי על פי הראיות שהביאו ועל פי המסמכים שהוגשו, מעולם לא הסכימו דינור וכץ להרחבה או הצמדה של הגג, אלא לעשיית שימוש בו בלבד. על כן, לא הוכחה כל הרחבה ואין כל הרחבה. אותה מרפסת שכביכול נבנתה לשם הרחבת הדירה, לא נבנתה אלא היתה קיימת קודם לכן כגג, ועל כן סעיף 71ב לא חל.

21. המערערים טענו גם כנגד חישובה של המפקחת את סכומי ההוצאות, ובין היתר טענו שבית המשפט לערעור הורה בפסק הדין למפקחת לפסוק הוצאות ושכר טרחה למערערים, וכי המפקחת לא התחשבה בתיקוני פסק הדין שנעשו על ידי בית המשפט לערעור.

טיעוני המשיבה

22. המשיבה תמכה בפסק דינה המשלים של המפקחת, וטענה שבית המשפט לערעור החזיר את הדיון למפקחת על מנת שתדון לפי שיקול דעתה ותכריע בשאלות שפורטו, וכך עשתה המפקחת.

דיון והכרעה

23. המפקחת לא השלימה את פסק דינה לפי האמור בפסק הדין בערעור הקודם. אני נוטל על עצמי את האחריות לכך שפסק הדין לא קבע רשימה של שאלות שעל המפקחת לדון בהן, ולא הבהיר במפורש שיש לדון בהן על פי הכרעות עובדתיות. אילו סברתי שיש להכריע בשאלות שנותרו על פי עיון בהיתר הבנייה ועל פי הפסיקה, כפי שעשתה המפקחת, לא הייתי מחזיר את הדיון למפקחת, אלא מחליט בשאלות אלה בעצמי. הדיון הוחזר למפקחת כערכאה דיונית השומעת ראיות וטענות.

24. בנוסף על כך, המפקחת כלל לא דנה בשאלה אם כל המערערים הסכימו להצמדה, ואף קבעה בניגוד לקביעתי, שהסכמתה של גב' אטדג'י מחייבת את דינור.

25. אני דוחה את טענת המערערים, כאילו קבעתי מה הפרשנות של סעיפים 4-2 לתקנון. אפילו המערערים עצמם ציטטו את דבריי לפיהם ספק אם המשיבה זכאית לנצל את זכותה בשלב זה. נבצר ממני להבין, כיצד הם רואים את אמירתי שיש ספק, כקביעה שהמשיבה לא זכאית לנצל את זכותה. כאמור לעיל, היה על המפקחת לקבוע את הפרשנות של התקנון, כפי שמפרשים כל הסכם, לא רק לפי עיון בהסכם, אלא לפי הגירסאות העובדתיות והראיות שבפניה. המפקחת לא הסתפקה בניתוח לשוני של התקנון בלבד, אלא הוסיפה ודנה ברקע לניסוח התקנון בצורה זו, ובמטרות שביקש להשיג ניסוח זה, מבלי שתתייחס לגירסאות ולראיות שבפניה. לא לשם כך הוחזר הדיון למפקחת.

26. מלבד העובדה שלא דנה בשאלת ההסכמה, ביססה המפקחת את קביעותיה בשאלה אם הצמדת הגג נעשתה לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה, על פרשנות הבקשה להיתר בנייה בלבד, בהתעלם מכל גירסה עובדתית שהובאה בפניה. לא לשם כך הוחזר הדיון למפקחת. היה עליה לקבוע את קביעותיה על פי העובדות שבפניה, לפי ראיות שהיא היכולה להעריכן, ולא ערכאת הערעור.

27. החשבון שערכה המפקחת בגין הוצאות המשפט דורש תיקון, למרות הכללים בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בפסיקת ההוצאות, שכן המפקחת הגיעה לאותה תוצאה שאליה הגיעה בפסק הדין המקורי, למרות שפסק הדין בערעור הוסיף סעדים שניתנו למערערים, ולמרות הקביעות בפסק הדין בערעור, ששכר טרחת עורך דין לפי התעריף המינימלי המומלץ משולם בעיקר כדי להכין את התיק ולהגישו ככתב תביעה לבית המשפט. על כן, הקביעה שהמערערים זכאים להוצאות נמוכות בשל כך שלאחר הגשת התביעה תיקנה המשיבה חלק מהעניינים שבהם נהגה שלא כדין, היא שגויה במידה המחייבת התערבות ערכאת הערעור.

28. בנסיבות אלה עומדת השאלה כיצד ימשיך להתנהל הסכסוך שבין הצדדים. הבאתי שאלה זו בפני הצדדים בעת הדיון בערעור. המערערים טענו, שלאור העובדה שהם הביאו ראיות, והמשיבה לא הביאה ראיות נוספות בפני המפקחת קודם לקבלת פסק הדין המשלים, יש לראות את הראיות שהביאו כראיות שלא נסתרו, ולקבוע על פיהן את העובדות, וזאת יכול לעשות גם בית המשפט שלערעור, ואין צורך להחזיר את הדיון למפקחת על מנת שתקיים את הבירור העובדתי. המשיבה טענה לעומת זאת, שיש להחזיר את הדיון למפקחת על מנת שתקיים בירור עובדתי, ועל פיו תכריע בשאלות שנמסרו לה. מכיוון שצר לי על הצדדים המיטלטלים מערכאה לערכאה, נסיתי להביא את הצדדים לפשרה אך הדבר לא צלח.

29. איני סבור כדעת המערערים, שעל המפקחת להתחשב רק בראיות הנוספות שהובאו בפניה לפני פסק הדין המשלים, ומכיוון שאלה רק ראיות המערערים שלא נסתרו, לקבוע את הממצאים על פי ראיות אלה. הערכאה הדיונית רשאית שלא להאמין גם לראיות שלא נסתרו על ידי חקירה נגדית, והממצאים העובדתיים צריכים להיקבע על פי כלל הראיות שנשמעו בפני המפקחת, גם בעת הדיון בתיק המקורי. על כן איני רואה מנוס אלא להחזיר את הדיון שוב למפקחת, על מנת שתכריע על פי הגירסאות והראיות שהובאו בפניה, בכל שלבי הדיון, בשאלות הבאות:

א. האם זכאית המשיבה, כבר עתה, לנצל את זכותה לפי סעיף 4 לתקנון, לבנות עד מלוא אחוזי הבנייה, או שבשלב זה, היא זכאית לבנייה על פי סעיפים 2,3 בלבד. בגדר שאלה זו תכריע המפקחת מה הפרשנות הראויה של סעיפים 4-2 לתקנון, על פי דרכי הפרשנות המקובלות, כולל הגירסאות העובדתיות בדבר הרקע לניסוח התקנון והמטרות שביקש להשיג.

ב. האם כל המערערים הסכימו להצמדת חלק הגג לדירת המשיבה? זאת, בין היתר לאור הקביעה, כי הסכמת גב' אטדג'י אינה מחייבת את המערערים דינור.

ג. אם התשובה לשאלה הקודמת שלילית, ויקבע ש-3/4 מהדיירים הסכימו, יש לדון בשאלה האם מבחינה עובדתית, על פי גירסאות הצדדים והראיות, הצמדת הגג נעשתה לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה.

ד. המפקחת תערוך מחדש את חשבון ההוצאות המגיעות למערערים, בהתחשב בסעדים שנוספו להם בערעור, ובכך שעיקר ההוצאות מחושב עבור הכנת התיק והגשתו, כך שיש להוסיף הוצאות בגין סעדים שלאחר הגשת התביעה הסכימה המשיבה לתקנם, ובתוצאות הבירור הנוסף שתקיים המפקחת, בנוסף על כל השיקולים האחרים שכבר שימשו אותה בעריכת החשבון.

לבירור שאלות אלה, מוחזר הדיון למפקחת, על מנת שתשלים את פסקי הדין שנתנה.

המשיבה תשלם למערערים הוצאות ערעור זה בסך 3,510 ₪, בנוסף לערכאת הערעור. הערבון שהופקד יוחזר למערערים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.