2. פבל גורסוב

ע"י ב"כ עוה"ד ליאור לוי הלוי ואלון קריטי

רקע

1. המשיבה הגישה נגד המבקשת ובן זוגה לשעבר המבקש , בקשה לביצוע שטר חוב על סך של 45,000 ₪ (קרן), במסגרת תיק מס' 521597-11-17 בלשכת ההוצל"פ בראשל"צ.

ההליכים בתיק נגד המבקשת

2. בקשת התנגדות לביצוע השטר הוגשה ע"י המבקשת במועד והועברה לבימ"ש זה במסגרת ת"ט 29511-02-18. התקיים לפני דיון בבקשה, במסגרתו העלה ב"כ המבקשת טענה מקדמית לפיה, ב"כ המשיבה דאז עו"ד יעקב בוטניק, מנוע מלייצגה בתיק. זאת, בשל היותו מצוי בניגוד עניינים שכן הוא ייצג את שני הצדדים המבקשת-השוכרת והמשיבה-המשכירה, בהסכם השכירות מושא השטר דנן. בנסיבות אלו, לא התקיים דיון ענייני בבקשת ההתנגדות. התרתי לב"כ הצדדים לפנות בשאילתא לוועדת האתיקה של לשכת עוה"ד לגבי הסוגיה: האם עו"ד בוטניק רשאי לייצג את המשיבה בהליך זה ?

3. לתיק הוגש עותק מתשובת וועדת האתיקה המחוזית במחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין מיום 28/8/18 לפיה, עו"ד בוטניק לא יוכל לייצג כנגד השוכרת (המבקשת א.ד) באותו עניין עליו שילמה לו שכר טרחה.

4. במענה להחלטתי, הגיש ב"כ המבקשת את תגובתו להחלטת ועדת האתיקה במסגרתה ביקש כי בימ"ש ייקבע כי ב"כ המשיבה מצוי ב"ניגוד עניינים". לכן, היה מנוע מלפעול כנגד המבקשת. לטענתו, עובדה זו משליכה על פעולות ב"כ המשיבה כנגד המבקשת והמבקש הנגועות באי חוקיות. בנסיבות אלו, מבוקש מבימ"ש להורות על ביטול ייפוי הכוח לטובת ב"כ המשיבה ומתן פסק דין למחיקת ההליך.

5. ב"כ המשיבה עו"ד בוטניק השיב לטענות אלו כי הוא לא הגיש את התביעה השטרית, בשל אי תשלום דמי שכירות, אלא המשיבה. לכן, אין מקום להיעתר לניסיונה של המבקשת להתחמק מתשלום החוב, באמצעות העלאת טענות כנגד המייצג. מכל מקום, המשיבה תיוצג בהליך על ידי ב"כ חדש.

בקשות הנתבע- המבקש

6. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד וכן בקשת ההתנגדות לביצוע השטר. כמו כן, בימ"ש התבקש להורות על איחוד הדיון בתיק על שם המבקש ת"ט 27910-08-18 עם הדיון בתיק ע"ש המבקשת בת"ט 29511-02-18.

תגובת המשיבה

7. המשיבה הביעה התנגדות עזה לכל הבקשות שהגיש המבקש. לטענתה, התנהלותו הדיונית של המבקש רצופה טעויות. תיק ההוצל"פ נפתח נגד המבקש ונגד המבקשת. ב"כ המבקשים עו"ד הלוי הגיש התנגדות במועד בשם המבקשת –הנתבעת בלבד בחודש ינואר 2018, אך מתוך חוסר היכרות עם הדין, לא הגיש התנגדות בשם המבקש אלא רק בחודש אוגוסט 2018.

8. בשל העובדה כי המבקש לא הגיש התנגדות, הליכי ביצוע ננקטו נגדו על ידי המשיבה כדין. המבקש הגיש בקשות שונות לביטול הליכים והתעלם מהבהרת המשיבה כי אם הינו חפץ בעיכוב הליכים, עליו להגיש בקשה להארכת מועד וכן בקשת התנגדות בצירוף תצהיר ואז תידון בקשתו.

9. רק לאחר שטענות המבקש נדחו, הן ע"י בימ"ש והן ע"י לשכת ההוצל"פ, הגיש סוף סוף המבקש באיחור רב, בקשת התנגדות באיחור של 7 חודשים, מבלי שטרח להביא נימוק לאיחורו העצום ואף לא הציג טעם מיוחד לאיחור, אלא המשיך בהעלאת טענה חסרת יסוד כאילו לשכת ההוצל"פ פעלה שלא כדין כשצירפה אותו כחייב כשהוגשה התנגדות המבקשת-החייבת. בהעדר טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות, ממילא יש לדחות את ההתנגדות וכן את הבקשה לעיכוב/ביטול הליכים. לעניין הבקשה לאיחוד תיקים, יש לדחותה שכן המבקש לא הביא טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות ודינה של בקשתו להידחות על הסף.

תשובת המבקש

10. ב"כ המבקש לא התייחס לטענות ב"כ המשיבה, אלא טען כי לא ברור מדוע המשיבה מתנגדת לבקשות המבקש שכן על המשיבה להתמודד עם טענות המבקשת בלבד. המבקש הינו בסך הכל ערב ובקשתה של המבקשת תלויה ועומדת לפני בימ"ש. בשלב זה, חובה של המבקשת כלפי המשיבה מוטל בספק ומשכך בהתאם לס' 2 לחוק הערבות תשכ"ז-1967, ערבותו על שטר החוב איננה בת תוקף. בהתאם לס' 7 לחוק הערבות, כל טענות ההגנה של המבקשת עומדות גם לזכות המבקש. זוהי הסיבה שיש לאחד את שני הדיונים. המבקש חזר על טענותיו כי התעכב בהגשת בקשת ההתנגדות משסבר כי כל עוד לא ניתנה החלטה בעניין חובה של המבקשת כלפי המשיבה, לא ניתן להפעיל את שטר החוב נגדו ולגבות ממנו כספים שמוטלים בשלב זה בספק. עיקר טענת המבקש היא כי בשלב זה, אינו צד למחלוקת ונעדר יריבות עם המשיבה.

בקשת המשיבה למתן החלטה בבקשה להארכת מועד

11. המבקש העלה טענות סרק, חסרות כל בסיס משפטי, תוך אי מתן הסבר ולו קלוש ובוודאי לא טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות ודי בכך כדי לדחות את בקשתו להארכת מועד. ברור כי ב"כ המבקש המלומד נתפס לכלל טעות קשה, בסוברו כי אין חשיבות לשאלת הטעם המיוחד להארכת המועד והאיחור וזוהי השאלה המצויה במוקד העניין. בניגוד לטענותיו התמוהות של המבקש, ערבותו כלפי המשיבה, הינה ביחד ולחוד עם המבקשת-השוכרת, הינה עצמאית לחלוטין לחיובי השוכרת ובלתי תלויה.

דחיית הסעדים שהתבקשו ע"י ב"כ המבקשים כמפורט בס' 4 לעיל

12. לא ברור לי מהו הבסיס המשפטי לסעדים שהתבקשו כמפורט בס' 4 לעיל. במסגרת הליך זה, בימ"ש איננו דן בביטול ייפוי כוח של עו"ד זה או אחר, מה גם שב"כ המשיבה כבר הבהיר כי המשך ייצוגה המשפטי יהא ע"י עו"ד אחר. אינני נוקט בעמדה כלשהי בסוגיה זו, אך ברור לי כי גם אם ב"כ המשיבה, היה מצוי בניגוד עניינים ולא היה רשאי לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המבקשת או המבקש, אין בעובדות אלו לכשעצמן כדי להביא לביטול החוב מושא התיקים דנן.

מתן החלטה על איחוד הדיון ב-2 התיקים

13. שקלתי בכובד ראש את עמדות 2 הצדדים במקרה שלפנינו. המבקש והמבקשת הינם חייבים באותו תיק הוצל"פ, המדובר במסכת עובדתית משפטית אחת וב"כ הצדדים זהים בשני התיקים. בנסיבות אלו, הוריתי על איחוד הדיון בשני התיקים כך שבקשות המבקש והמבקשת ידונו לפני במאוחד.

הדיון בבקשות המבקשים

14. התקיים לפני דיון ב-2 התיקים המאוחדים, במסגרתו יוצגה המשיבה ע"י ב"כ הנוכחי. המבקשים נחקרו על תצהיריהם ולאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

דיון

לעניין הבקשה להארכת מועד

15. בהתאם לתקנה 106 (א) לתקנות ההוצל"פ התש"ם- 1979 (להלן:"תקנות ההוצל"פ"), בקשת התנגדות לפי סעיף 81א' (ג) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967, (להלן: "החוק" ), תוגש תוך שלושים ימים מיום שהומצאה האזהרה.

תקנה 109 (א) קובעת שיש להגיש ללשכת ההוצאה לפועל, בקשה בכתב להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף תצהיר וכתב התנגדות ורשם ההוצאה לפועל יעביר את הבקשות לבית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות. לצורך הארכת מועד זה, יש צורך בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:" תקסד"א") וכן בתקנה 128 לתקנות ההוצל"פ.

סמכותו של בימ"ש להארכת מועד

16. לאחר העברת הבקשות לבית המשפט חלה תקנה 528 לתקסד"א, אשר מסדירה את נושא הארכת המועדים כדלקמן:

" מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". ( ההדגשה שלי א.ד)

התקנה הנ"ל, מבחינה בין מועד שקבע בית המשפט לעשיית דבר, לבין מועד שנקבע בחיקוק, כאשר לאחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד.

חובתו של בעל דין להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין

17. בפסיקה נקבע, כי הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין, הכפופים כולם לסדרי דין זהים. הקפדה על לוחות הזמנים שהתוו בדין הכרחית היא לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו-גם לשם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי-הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף [פורסם בנבו] (10.08.2010).

המסמכים שיש לצרף לבקשת התנגדות

18. ההוראות לעניין הגשת בקשת התנגדות לביצוע שטר ומועד הגשתה מעוגנות בסעיף 81 א (א) (ג) ו-(ג1) לחוק בו נקבע כדלקמן:

"(ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו

יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם

ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון

בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר

לפי תקנות סדר הדין "

מן הכלל אל הפרט

19. במקרה שלפנינו, למרות הוראות החוק כמפורט לעיל, לעניין אופן הגשת התנגדות, לא פעל המבקש כדין ולא הגיש בקשת התנגדות נפרדת מטעמו. מעיון בבקשת ההתנגדות שהגישה המבקשת עולה כי מצוין שם כי ההתנגדות מוגשת גם בשם המבקש. יחד עם זאת, לכל אחד מהחייבים בתיק ההוצל"פ אישיות משפטית נפרדת, נשלחה אליו אזהרה נפרדת ולכן מחובתו היה להגיש בקשת התנגדות נפרדת ובמועד. בס' 10 לבקשתו, טען המבקש כי לא הגיש את התנגדותו במועד שכן סבר בטעות כי עניינו כרוך במבקשת וכי די בכך שהגישה התנגדות וביקשה "לעכב הליכים" עד להחלטה בהתנגדות גם בגין המבקש. יחד עם זאת, במהלך חקירתו הנגדית בדיון, הודה המבקש כי בכתב האזהרה מופיע פרטיו האישיים בלבד ללא אזכור שמה של המבקשת . כמו כן, כתב האזהרה נשלח לכתובת בה גרה אחותו ונמסר לו על ידה, בחלוף שבוע שבועיים ממועד קבלתו אצלה. כיומיים לאחר מכן, הוא פנה לעו"ד הלוי לצורך הגשת התנגדותו לביצוע השטר.

20. אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". הנטייה בפסיקה היא להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור אינן בשליטתו של בעל דין, קיומה של מניעה אובייקטיבית שמקורה בגורם חיצוני שלמבקש לא הייתה שליטה עליו. ראה ב.ש. 1038/05 בנק צפון אפריקה בע"מ נ' עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ פד"י מ(1) 57.

21. לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. ב"כ המשיבה התנגד להארכת המועד והפנה להלכת סאסי בש"א 2482/06, שושנה כוחניני נ' האחים סאסי, שם נקבע כי אי ידיעת הדין אינה מהווה טעם מיוחד וספק אם מהווה טעם כלשהו. לטענתו, הדבר מקבל משנה תוקף, עת מצהיר המבקש כי נועץ בעורך דינו שאמור לדעת על אחת כמה וכמה את הדין בעניין בו הוא מייצג בהליך זה.

לטענת ב"כ המשיבה, לא רק שהמבקש כשל בהוכחת קיומו של טעם מיוחד אלא אף לא הציג טעם כלשהו. מכל מקום, אין למבקש גם טענת הגנה ממשית כנגד ביצוע השטר.

22. במהלך השנים, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. כפי שציין ב"כ המשיבה, במקרה שלפנינו, מדובר בטעות של ב"כ המבקש מתוך חוסר ידיעה. עלינו לסווג את הטעות, האם מדובר בטעות גרידא או שמא הטעות נגרמה מתוך רשלנות או הזנחה העולים כדי זלזול בבימ"ש כאשר ב 2 המקרים האחרונים יש לדחות את הבקשה להארכת מועד. סבורני כי במקרה שלפנינו מתייתר הצורך לעסוק בטיבה של הטעות כפי שיובהר להלן;

23. הארכת המועד אינה אלא אמצעי שמטרתו לאפשר לחייב להעלות את נימוקי התנגדותו לביצוע השטר. אחד השיקולים החשובים, אם לא השיקול החשוב ביותר שעל בימ"ש לשקול בעת הכרעתו בבקשה להארכת מועד, הוא מה הם סיכויי הגנתו של המבקש נגד התביעה השטרית. לכן, במסגרת הבקשה להארכת מועד, יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי (ההתנגדות) ולבחון את סיכוייו הלכאוריים [רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקה 18 (16.8.2012)]. רע"א 4131/17 יהלומי מור ברדרס בע"מ נ' יורי מור ( 15.08.2017).

24. שוכנעתי שבמקרה שלפנינו, כפי שיפורט בהמשך החלטתי להלן; אין למבקש טענות הגנה ממשיות שיש בהן כדי להצדיק היענות לבקשת ההתנגדות שהגיש. התוצאה היא שבכל מקרה, גם לו הייתה מוגשת בקשת התנגדות במועד או שהייתי נעתר לבקשה ומאריך את המועד להגשתה, לא היה בכך כדי לסייע למבקש להדוף את התביעה השטרית נגדו. לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד.

לענין ההתנגדות

25. לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

26. בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי כב' הנשיא (כתוארו אז) אהרן ברק כי במסגרת בקשת הרשות להגן:

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו...".

מן הכלל אל הפרט

27. במקרה שלפנינו, השטר נחתם ביום 02/05/17 סכום השטר הינו 300,000 ₪ אולם המשיבה ביקש לבצע את השטר על סך של 45,000 ₪ קרן. על פי הסכם השכירות דמי השכירות החודשיים עומדים ע"ס של 13,500 ₪ בצירוף מע"מ.

נטל ההוכחה בהתנגדות לביצוע שטר בטחון

28. בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] נקבע:

"29(א). כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך."

הטענה כי אינה צריכה לפרוע את השטר היא טענה עובדתית אשר הנטל להוכחתה מוטל לפתחה של המבקשת-המתנגדת. ראה בע"א 333/63 שמולוביץ נ' סיקו חב' דרום אפריקה לישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1) 550, 553 נקבע כי:

"... אף שטרי ביטחון בכלל שטרות המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את מימוש הביטחון על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. המוציא מחברו, עליו הראיה: שטר יוצר חזקה לטובת האוחז בו וחותם השטר הוא בגדר המוציא מחברו לפי סעיף 29(א)".

בע"א 421/74 שגן נ' מדאר, פ"ד כט(1), 445 נאמר כי:

"לו היה מקבל שטר ביטחון יכול לממש את זכותו לפרוע את השטר רק אם הוכיח את זכותו מכח החוזה, כי אז התועלת שאותה התכוונו הצדדים להשיג על ידי נתינת שטר הביטחון, היתה מסוכלת... בכך בין היתר יתרונו של שטר הביטחון על פני זכות חוזית רגילה – יש בו כדי להקל על הנטל הראייתי הרובץ על הנפרע למקרה ויפרוץ סכסוך בין המושך לנפרע בעקבות הפרת עסקת היסוד על ידי המושך".

במקרה שלפנינו, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי אוחזת השטר- המשיבה אינה רשאית לתבוע על פיו, במהלך חקירתה הנגדית הודתה המבקשת:

"ש. את אומרת שעבור השכירות שילמת לו את כל התשלומים?

ת. לא שילמתי לו חודשיים. מה שאני חייבת, אני אשלם. " (ש' 1-2 ע' 8 לפרוטו')

29. אני מקבל את טענת המשיבה כי המבקשת לא הציגה ראייה כלשהי להוכחת טענתה כי שילמה את כל התשלומים החודשיים למעט 2 תשלומים בודדים. יוער כי תשלום דמי שכירות ל-2 חודשים הינו סך של 27,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. לכתב ההתנגדות לא צורפו קבלות או אסמכתאות אחרות על ביצוע תשלומים כלשהם ע"י המבקשת. גם כאשר במהלך הדיון התבקשה להציג ראיות ותימוכין לדבריה, לא הצליחה המבקשת לעשות כן, על אף שניתנה לה השהות המספקת לעיין במכשיר הטלפון הנייד שלה.

30. לטענת המבקשת, המשיבה פעלה בניגוד למוסכם והפקידה את השיקים שמסרה לה למרות שהייתה אמורה לשלם את דמי השכירות במזומן. אני מקבל את טענת המשיבה כי בהסכם השכירות לא נמצא אזכור כלשהו לסיכומים אותם טוענת המבקשת. המבקשת טענה כי תשלומי המזומן, ששילמה למשיבה לא שולמו במועד פירעונו של השיק אלא רק לאחר מכן. הדבר מהווה הודאת בעל דין כי במועד פירעונו המיועד של השיק, לא היה בידיה לפרוע אותו.

31. כמו כן, אם אכן בוצעו לשיטת המבקשת הפרות של הסכם השכירות מטעם המשיבה, אזי היה מצופה כי תשלח אליה מכתב התראה או תגיש נגדה תביעה משפטית.

32. לטענת המבקשת, בעטיין של הפרות ההסכם ע"י המשיבה, היא נאלצה בדלית ברירה להשקיע במושכר תיקונים בעלות כוללת של 30,000 ₪. המדובר בטענה סתמית שכן המבקשת לא הציגה אסמכתא כלשהי להוכחת טענותיה.

זכות קיזוז

33. סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 קובע כדלקמן:

" חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו , והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת אם הם חיובים קצובים".

34. ברע"א 6250/98‏ Nordland Papier AG‏ נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור ואח' בע"מ, פ''ד נג(2), 274 , נקבעה ההלכה מפי כבוד הנשיא (כתוארו אז) ברק, לפיה ניתן להחיל את הרישא של הסעיף הנ"ל מדיני החוזים גם על דיני השטרות, ואפשרה העלאת טענת קיזוז בין צדדים קרובים לשטר.

"מסקנתי היא אפוא זו: דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים . אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך "עסקה אחת" ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועסקת היסוד הן עסקה אחת. אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב.

מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים. טעמים אלה הם כלשונו של השופט גולדברג "מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה בשעה שההתחייבות כלפיו הופרה, הצגה מהימנה של מכלול היחסים בין הצדדים. והסיכון בהליכים משפטיים מיותרים( פרשת בנק לאומי(15) בעמ' 199" (ראה סעיף 15 עמ' 284 לפסה"ד).

35. טענת קיזוז לא ניתן לטעון באופן סתמי, ללא פירוט סכום מדויק, אופן חישובו ובצירוף אסמכתאות:

"טענת קיזוז בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להראות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. כן למשל טענה סתמית בגין הפסד כספי של סכום כסף מסויים, אין בו כדי לבסס הטענה האמורה, ללא ראיות מדוייקות בדבר שיעורו של הסכום, דרך התהוותו וחישובו" (ע"א 579/85 איראן ואח' נ. בנק לאומי לישראל , פ"ד מ'(2) עמ' 765, 767). (שם ע' 309)

הכרעה

36. כאמור לעיל, המדובר בתביעה שטרית הנסמכת על שטר חוב שנחתם להבטחת קיום התחייבויות השוכרת –המבקשת, בהתאם להסכם השכירות. המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי אינה חייבת לפרוע את שטר החוב שהוגש לביצוע בגין אי תשלום דמי השכירות עבור הנכס. יתר על כן, במהלך חקירתה הנגדית בדיון, (ש' 2 ע' 8 לפרוטו') הודתה המבקשת במפורש כי לא שילמה למשיבה דמי שכירות בגין חודשיים בסך של 27,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. זאת, כאשר סכום הקרן בשטר החוב עמד על סך של 45,000 ₪. המבקשת אף לא הוכיחה כי יש לה זכות קיזוז באופן מלא או חלקי של החוב למשיבה. בנסיבות אלו, אם המבקש או המבקשת סבורים שיש להם עילת תביעה כנגד המשיבה, מקומה של תביעה כזו בהליך משפטי נפרד.

פסיקת הוצאות ההליך

37. ב"כ המשיבה ביקש לפסוק לה הוצאות ריאליות בסך כולל של 17,550 ₪ תוך שהוא מבקש להסתמך על החלטת כב' רשם בימ"ש העליון ( כתוארו אז) יגאל מרזל שניתנה לעניין פסיקת הוצאות במסגרת בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה ואח'.

"נקודת המוצא לפיה ההוצאות שיפסקו יהיו הוצאות ריאליות מקדמת את הצדק כלפי הצד שזכה בדינו ויש בה כדי לשמור על קניינו כמו גם לקדם במידה מסוימת ניהול יעיל של הליכי אמת בבתי המשפט..."

"בהיעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות

לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חסרון כיס"

38. אין חולק על כך שנקודת המוצא היא שבעל הדין שזכה בדינו, זכאי לפסיקת הוצאות ריאליות לטובתו. יחד עם זאת, הציטוטים הנ"ל אליהם הפנה ב"כ המשיבה הינם חלקיים בלבד. משום מה, נעדרה מהם התייחסות להוראות פסק הדין לעניין חובתו של הטוען להוצאות להוכיח את שיעורן בפועל.

"ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה כי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך, למשל, על דרך של הגשת הסכם שכר הטרחה (ראו הנחית נשיא בית המשפט העליון מיום 6.2.1998 הנ"ל); פירוט העבודה שהושקעה בתיק; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה. משהוכחו ופורטו ההוצאות בפועל, עובר הנטל לצד שכנגד – שהפסיד במשפטו – להראות מדוע אין לפסוק הסכום המבוקש, בשים לב לסבירות ההוצאות, הכרחיותן ומידתיותן. אולם, כדבר שבשגרה בעלי דין ובאי כוחם טוענים לפסיקת הוצאות בלא פירוט של ההוצאות (ושכר הטרחה) המבוקש. במצב דברים זה יש לראות את הטוען כמשאיר ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע מהו שיעור ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה שבפניו. "(ההדגשות שלי א.ד )

מן הכלל אל הפרט

39. ב"כ המשיבה לא צירף לבקשתו הסכם שכר טרחה או קבלה /חשבונית על תשלום שכר טרחה. לפיכך, יש לראותו כמי שהותיר את קביעת שיעור שכר הטרחה לשיקול דעתו של בימ"ש.

לאחר שנתתי דעתי להוראת סעיף 512 לתקסד"א ולכללי לשכת עורכי הדין הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, ושקלתי את אופן התנהלות 2 הצדדים במשך ניהול ההליך, כמו גם ריבוי הבקשות שהוגשו בתיק, שהצריכו מענה של ב"כ הצדדים, אני מחייב את המבקשים ביחד ולחוד לשאת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד המשיבה בסך כולל של 6,500 ₪.

סוף דבר

40. לסיכום, אני מורה על דחיית בקשות המבקש והמבקשת הן לעניין הארכת המועד והן לעניין ההתנגדות. אני מורה כי ההליכים נגד המבקש והמבקשת בתיק מס' 521597-11-17 בלשכת ההוצל"פ בראשל"צ ישופעלו ככל שמלוא החוב בתיק ההוצל"פ אליו יצורפו הוצאות ושכר טרחת עו"ד המשיבה שפסקתי לעיל, לא ישולמו בתוך 30 ימים. מזכירות בימ"ש תעביר את הכספים שהפקיד המבקש לצורך עיכוב ההליכים נגדו, מקופת בימ"ש לתיק ההוצל"פ הנ"ל.

זכות ערעור כחוק בתוך 45 ימים לבימ"ש מחוזי מרכז לוד.

הדיון שנקבע בתיקים המאוחדים מבוטל, התיקים בבימ"ש ייסגרו.

המזכירות תואיל להמציא העתק החלטתי לב"כ הצדדים

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.