מונחת לפניי בקשת הנתבע 1 לתיקון פסק הדין שניתן נגדו ביום 12.12.18.

לא התקבלה תגובת התובע לבקשה.

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, (להלן: חוק בתי המשפט), מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק דין או בהחלטה שנתן, וכך הוא קובע:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

במסגרת ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667 (1978), עסק בית המשפט בסוגי טעויות אותן ניתן לתקן במסגרת בקשה לתיקון פסק דין או החלטה שיפוטית וקבע כדלקמן:

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. ... במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת".

סמכות התיקון על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים שמהווים הלכה למעשה פסק דין חדש (ע"א 9085/00 אברהם נ' אחים שרבט חברה לבניין, פ"ד נז(5) 462 (2003).

במסגרת פסק הדין נשוא ענייננו, קבעתי כי הנתבע 1 והנתבע 2 הינם בבחינת מעוולים במשותף, שלא ניתן להפריד את הנזק שגרמו, ומשכך אחריותם ביחס לנזק התובע היא ביחד ולחוד.

הנתבע 1, בבקשתו, מבקש כי פסק הדין יתוקן, באופן שהחיובים לא יהיו ביחד ולחוד, שכן במצב כזה הינו חשוף להליכי גבייה מצד התובע, ככל שהנתבע 2 לא יישא בנזק שגרם. תיקון כאמור משמעותו הלכה למעשה פסק דין חדש, שהרי משמעות הקביעה כי הנתבעים הינם מעוולים משותף הינה כי אחריותם לנזק הינה ביחד ולחוד.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

יובהר, כי ככל שמבקש הנתבע להשיג על קביעתי לפיה הינו בבחינת מעוול במשותף עליו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

ניתנה היום, ל' אדר א' תשע"ט, 07 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.