זו היא תביעה לשיבוב שהתובעת הגישה כנגד הנתבעת בגין נזקים שנגרמו למשאית שבוטחה על ידה, בעקבות תאונת דרכים בה היתה המשאית מעורבת ביום 21/1/2018, בכניסה לכפר דבוריה (להלן, בהתאמה: "המשאית" ו- "התאונה"). על פי הנטען, התאונה נגרמה כתוצאה מסטיית רכב בו נהגה הנתבעת 1 מנתיב נסיעתו לכיוון ניתוב נסיעת המשאית – סטיה שכתוצאה ממנה התנגשו שני כלי הרכב זה עם זה.

התובעת שביטחה בזמנים הרלבנטיים לתאונה את המשאית, שילמה למבוטחה תגמולי ביטוח בגין הנזק שנגרם למשאית על פי המוסכם בינה לבין מבוטחה בחוזה הביטוח, ובהתאם להוראות הדין נכנסה זו לנעליו של המבוטח בתביעתה דנן לשיבוב.

בין הצדדים כמעט ואין מחלוקת בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה והאחריות לגרימתה.

לגבי חלקו של הנזק, ולגבי שאלת הכיסוי הביטוחי של הנתבעת 2, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת שבה הביאו לפני בעלי הדין את ראיותיהם. במסגרת הבאת הראיות האמורה נשמעו לפני עדים ישירים לתאונה ועדים נוספים, שנמצאים בפריפריה לאירוע התאונתי, לרבות חוקר מטעמה של הנתבעת 2. עדויותיהם האמורות של העדים הלא ישירים נועדו ללבן את המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעקבות טענת הנתבעת למכירת הרכב על ידי מבוטחה לבעלה של הנתבעת 1, ללא ידיעת הנתבעת 2, על ההשלכה שיש לטענה זו על שאלת הזיקה הביטוחית.

במחלוקות אלה הסמיכוני הצדדים להכריע בדרך הפשרה, על פי הוראת סעיף 79א(א) לחוק בתי משפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, ובהתאם למוסכם גם כן, הם סיכמו את טענותיהם בכתב.

לאחר עיון באלה ולאחר שקילת טענות הצדדים וחומר הראיות שהובא לפני ובזיקה להסכמתם האמורה של בעלי הדין, ולרבות מבוטחה של הנתבעת 2, ובאי כוחם, מצאתי מקום לפסוק לפשרה כלהלן:

הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 70,000 ₪ ובנוסף לו את הוצאות המשפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו על ידי הנתבעות לתובעת באופן הבא: הנתבעת 1 תשלם סכום השווה ל- 40% מסכום פסק הדין.

הנתבעת 2 תשלם לתובע סכום השווה ל- 60% מסכום פסק דין.

החיובים נשוא פסק הדין הם חיובים נפרדים, והם ישולמו לתובעת תוך 30 ימים ממועד המצאת עותק פסק דיני זה לכל אחת מהנתבעות (באמצעות ב"כ).

המזכירות תמציא עותקים לצדדים.

ניתן היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.