1. ביום 7/7/19 ניתנה החלטה המסכמת את ההליכים בתיק. בהחלטה נקבע דיון ליום 29/7/19, אליו אכן התייצבו הצדדים.

2. לאחר ששמעתי את הצדדים שהופיעו לפני גם ביום 15/4/19 וגם ביום 29/7/19, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

3. יאמר כבר עתה כי בכל הנוגע לגרסתה של התובעת לאירועים, קיבלתי את גרסתה לעובדות, במלואן. התובעת הרשימה אותי בכנותה ואמינותה וגרסתה הייתה עקבית גם בכתבי בי-דין אותם הגישה לתיק וגם בעדותה בפני. מנגד, הנתבעת הסתמכה בכתב הגנתה רק על מכתב הוויתור של התובעת (התייחסות למכתב זה נעשתה בהחלטה מיום 7/7/19 סעיף 11) ותו לא וגם עדות מנהלה, בשני הדיונית, לא הייתה עקבית ולימדה על אדישות מה .

4. גרסתה של התובעת היא כי רכשה משקפים מהתובעת בעלות של 2,000 ₪. ימים ספורים לאחר מכן התלוננה כי המשקפיים גורמים לה לסחרחורת, פנתה לנציג הנתבעת ירון גרציאני , שטען שיש לתובעת קטרקט והפנה אותה לרופא עיניים. התובעת ציינה כי פנתה לרופא עיניים, ששלל את הקטרקט, ולכן שבה לחנותה של הנתבעת . הנתבעת הסכימה להחליף לתובעת מסגרת בעלות של 500 ₪ אולם הבעיה עדיין לא נפתרה.

5. כפי שפורט בהחלטה מיום 7/7/19, התובעת ניסתה לקבל חוות דעת מרופאים ואופטומטריסטים, אולם לא זכתה לסיוע. ניכר כי עשתה כל אשר יכולה הייתה כדי להוכיח את צדקתה, כי המשקפיים לא תואמות לה.

6. מר גרציאני העיד ביום 15/4/19 כי כאשר הגיעה התובעת לחנותו והתלוננה כי אינה רואה כשורה, לאחר שקיבלה את המשקפיים, ביצע לתובעת ולמשקפים את הבדיקות הנדרשות ונוכח כי התובעת רק מנסה להחליף את המסגרת וכך היה (עמוד 1 שורות 13,14 לפרוטוקול ). בעדותו ביום 29/7/19, ניתן היה להתרשם כי כפי שטענה התובעת, ראה אותה גרציאני יותר כמטרד ולא התייחס ברצינות לטענותיה. כך למשל אמר בדיון -

"לשאלת ביהמ"ש, מה עושים כדי לפתור ללקוחה את הבעיה, אני משיב שהבעיה היא לא במשקפיים. אני 30 שנה אופטמטריס, מהניסיון שלי הבעיה היא בתובעת בכלל" (עמוד1 שורות 1,2 לפרוטוקול מיום 29/7/19).

"הטענה של הסחרחורות היא לא משהו מציאותית" (שורה 23).

"לשאלת ביהמ"ש, לפני שאתה שולח אותה לרופאה, מה עשית כדי לשלול את הטענות, אני משיב שכל הנושא הזה הוא תירוץ להחזיר את המשקפיים. היא לא תראה עם שום משקפיים טוב.

אני מכיר טוב את הלקוחות ויודע שהבעיה היתה במסגרת ולא בראיה. כשהיא באה וזרקה את המשקפיים, לא הצעתי לבדוק, כי היא עזבה את החנות" (שורות 24-27).

7. בדיון שהתקיים ביום 29/7/19 העידה התובעת כי התלוננה על סחרחורות קודם ולאחר החלפת המסגרת . עוד העידה כי גרציאני חייב אותה לחתום שאין לה תלונות בתמורה לבדיקת העדשה וכי בעת שהגיעה לאחר החלפת המסגרת, אשתו צעקה עליה ואיימה להזמין משטרה, לכן עזבה התובעת את המקום מבלי שתלונתה נבדקה. עוד העידה כי לא נערכה לה כל בדיקה קודם להחלפת המסגרת.

8. כאמור לעיל, את גרסתה של התובעת קיבלתי במלואה. גם לעניין תלונותיה בדבר הסחרחורות שלא נבדקו לעומק אלא זכו למענה בדמות החלפת מסגרת, בתוספת תשלום, שלא פתרה את הבעיה וגם כי פנתה לרופא עיניים סמוך לאותו מועד וקיבלה תשובה שלילית לגבי הקטרקט וגם לגבי נוכחותה של אשת הנתבע בחנות והיחס המשפיל אליו זכתה. יחס זה גם גובה בתשובותיו של גרציאני בדיון עצמו, והזלזול אותו הפגין ביחס לתלונותיה של התובעת.

9. על הנתבעת, באמצעות מנהלה, היה להתייחס לטענותיה של התובעת ברצינות. אם היא סובלת מסחרחורת לאחר קבלת המשקפים (ואלו לא זוג המשקפים הראשונות של התובעת) גם לאחר שמחליפים לה מסגרת, וגם לאחר שרופא עיניים שולל קטרקט, על הנתבעת היה לעשות את כל הבדיקות הנדרשות לצורך מציאת הפתרון, לרבות החלפת עדשות. אם הסחרחורת נבעה מקטרקט, הרי שלא ברור כיצד לא סבלה התובעת מסחרחורת ערב החלפת המשקפים, ואפילו כעת, כאשר מהתיעוד הרפואי שהמציאה, עדכני, לא עברה ניתוח קטרקט בשנתיים מאז ביקרה אצל הנתבעת. במקום לזלזל בטענות התובעת ולהתייחס אליה כמטרד, היה על הנתבעת, באמצעות מנהלה, להתייחס ברצינות לטענותיה, מה שלא נעשה על ידה.

10. ייתכן ולו הייתה הנתבעת עורכת בדיקות מעמיקות ומקצועיות ואף מחליפה עדשות ועדיין הבעיה לא הייתה נפתרת, ניתן היה להסיק כי אכן מדובר בבעיה שאינה קשורה במשקפים, אולם לא די לוודא כי מספר המשקף מתאים לעיניה של התובעת אלא לבחון מדוע אותן עדשות גורמות לה לסחרחורת. הנתבעת לא המציאה שום דו"ח בדיקה אותו ערכה לתובעת בכל הפעמים בהם ביקרה, כך שניתן יהיה ללמוד מה נעשה, אם בכלל. המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעת לא סיפקה לתובעת מוצר תקין, התואם את צרכיה של התובעת וגם לאחר שהתובעת התלוננה על כך, לא עשתה די על מנת ללמוד מה הבעיה וכיצד ניתן לתקנה.

11. לעניין טענת הוויתור של הנתבעת, מצאתי כי יש מקום לחזור על קביעתי מיום 7/7/19, כי לאור האישור שצורף לא ויתרה התובעת על כל טענותיה כנגד הנתבעת אלא רק לגבי המסגרת עצמה. לאחר שהוחלפה המסגרת עדיין סבלה התובעת מסחרחורות ולכן היה על הנתבעת לבדוק את טענותיה ולטפל בהן.

12. לעניין טענת הקטרקט חשוב להבהיר כי מעבר לעובדה כי האמנתי לתובעת כי פנתה בזמן אמת לרופא עיניים ששלל קטרקט, הרי שהתובעת גם צרפה אישור רפואי מחודש אפריל 2019 (כשנה וחצי לאחר ביקורה אצל הנתבעת). נציג הנתבעת טען כי ניתן ללמוד מהאישור כי התובעת אכן סובלת מקטרקט אולם על פי המסמך שצורף, נרשם כי התובעת התלוננה על סחרחורת ולמרות זאת, למרות שהתלונה הובאה לידיעת הרופאה שבדקה את התובעת , לא רשמה הרופאה כי יש קשר בין הסחרחורות לאפשרות לקטרקט וביחס לקטרקט רשמה כי יש צורך במעקב. היא גם כתבה כי ה"ירודים מתחילים בשתי עיניים" (הדגשה שלי י.ה.א) מה שיכול ללמד כי שנה וחצי קודם לכן, עדיין לא נוצרה אותה תופעה, מה שתומך בטענת התובעת כי נכון לתלונותיה, לא סבלה מקטרקט. כך או כך, הרופאה לא שייכה את הסחרחורות לקטרקט ולא קבעה כי צורך בהליך רפואי לטיפול בקטרקט, מה ששומט את הקרקע תחת טענות הנתבעת כי הסחרחורת נבעו מבעית קטרקט.

13. לו הייתה פועלת הנתבעת, באמצעות מנהלה, כפי שנדרש מאופטיקאי סביר לנהוג, והייתה בוחנת את טענות התובעת ובודקת אותן, ייתכן והליך זה היה נמנע, או שלפחות אחריות הנתבעת לתלונה, הייתה נדחית. משלא עשתה כן, על הנתבעת להשיב לתובעת את התשלומים ששילמה עבור המשקפים, משלא סיפקה לתובעת מוצר שניתן להשתמש בו.

14. לאחר ששמעתי את התובעת ובשים לב להליכים שהתנהלו בתיק, מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובעת גם פיצוי בשל עוגמת נפש בסך של 1,500 ₪. פיצוי זה כולל את הוצאות התובעת, למעט אגרת בית המשפט.

15. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 2,500 ₪ , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 27/10/17 ועד מועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת וכן את אגרת בית המשפט בסך של 60 ₪.

התשלומים ישולמו לתובעת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת.

רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ט, 30 יולי 2019, בהעדר הצדדים.