החלטה זו מתייחסת לכל ההתנגדויות שהדיון בהן אוחד.

בפני 13 התנגדויות שהגישו המבקשים בתיקים שבכותרת לתביעת המשיבה לתשלום חוב בגין היטלים ו/או דמי ביטוח מפני נזקי טבע בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

ביום 4.2.21 ניתן פסק דין בהסכמה למחיקת התביעה כנגד הנתבע ראובן קינד.

ההתנגדויות מבוססת על שני אדנים – כללי ופרטני. בהתייחס לטענות הפרטניות בנוגע להיקף הדונמים של הגידולים, טוענים המבקשים, כי המשיבה הצהירה לפרוטוקול בדיון שהתקיים בת"ת 34997-10-16 (נספח א') על נכונותה לשנות את תמהיל החישוב של ההיטל בכל ההליכים שהתנהלו בעבר וכיום במקום בו יוכח כי מספר הדונמים שברשות החקלאי שונה מזה הנטען על ידה.

המשיבה וויתרה על חקירת המבקשים על תצהיריהם (עמ' 3 שורה 5 לפרוטוקול מיום 16.5.19), ומשכך אין היא חולקת על העובדות המפורטות בהם לצורך מתן הרשות להתגונן.

לפי טענת המבקשים, בנוסף לטענות הפרטניות המחייבות בירור עובדתי, יש לדון בטענות המשותפות העולות מההתנגדויות לביצוע התביעה.

ראשית, נטען, כי המשיבה לא הציגה כל נתון מספרי לביסוס הטענה לגובה ההיטל הנדרש לכל אחד מהמינים והזנים של הצמחים ולהימצאותו בטווח שקבע המחוקק הראשי. בהקשר זה מפרטים המבקשים כי לפי התחשיב שבדרישות התשלום במקרים רבים עומד גובה ההיטל לדונם פרי על סכום הגבוה בעשרות אחוזים מהסך המותר. נוסף על כך טוענים המבקשים כי התובענה אינה עונה על התנאים לתביעה על סכום קצוב שעה שאין מדובר בסעד כספי הנתון לחישוב אריתמטי פשוט ונדרש דיון מעמיק בשאלת גובהו של החוב הנדרש, אם בכלל.

טענה נוספת שמעלים המבקשים מתייחסת לסוגיית הביטוח ולעניין זה נטען כי תשלומי דמי הביטוח בין המשיבה לבין הקרן לנזקי טבע (קנ"ט) המבטחת את החקלאים משולמים לאחר מעשה בהתאם לדיווח הנמסר, ועל כן מקום בו הגורם המבטח מוכיח כי לא קמה זכות לפיצויים יש לדחות את תביעת המשיבה כלפי אותו חקלאי לתשלום הביטוח עבור אותן שנים.

לפיכך, בכל הנוגע למבקשים שלפי הטענה לא שולמו על ידי המשיבה דמי הביטוח עבורם יש להפחית את הסכומים מסכום התובענה.

יתרה מזו טוענים המבקשים כי אין לדרוש מהם תשלום בגין דמי ביטוח בשל העובדה שאלו שולמו עבור אותן שנים ישירות לקנ"ט ולא דרך מועצת הצמחים על מנת באופן שיש בו כפל ביטוח. טענה זו אושרה על ידי ב"כ המשיבה בהליך שהתקיים בת"ת 34997-10-16.

ביחס להתנגדות המבקש מירון חזין מתבקשת רשות להתגונן לטענתו כי קביעת גובה דמי הביטוח לשנת 2016 היתה פי 3 מסכום ההיטלים שנדרשו לאותה שנה.

המבקשים מוסיפים כי דרישת המשיבה לתשלום מע"מ בהתייחס לשיעורי ההיטלים והביטוחים נוגדת לדין ויש להפחית את החיובים האמורים. המשיבה אינה מוסד ללא כוונת רווח כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 ואף לו היתה מוכרת כמלכ"ר הסכומים אינם בגדר עסקה החייבת במע"מ.

המשיבה, מנגד, מבקשת ליתן רשות להתגונן אך ביחס לטענה להיקף הדונמים של הגידולים ולתשלום כפל דמי הביטוח כמפורט בסיכומי המבקשים.

אשר לטענה בהתייחס לאי-הרמת הנטל הדרוש לקביעת גובה ההיטל לטווח הקבוע בסעיף 36(א1) לחוק, מבהירה המשיבה כי מאחר שמדובר בתביעה על סכום קצוב שהוגשה מכוח חיקוק הנטל מונח על כתפי המבקשים להוכיח כי ההיטלים חרגו מהתקרה. בנסיבות אלו על המבקשים להתכבד ולהיכנס לפרטי טענות הגנתם ולהניח תשתית עובדתית מפורטת. משלא הוצגו נתונים על סך הפדיון במכירה סיטונאית של הצמחים הרלוונטיים שיש בה להראות חריגה משיעור הגבול יש לדחות את הטענה בכל ההתנגדויות. תימוכין לעמדה זו מוצאת המשיבה בהחלטה בהליך שהתקיים בת"ת 51911-06-13. זאת ועוד מוסיפה המשיבה כי התובענות הוגשו בהתאם לסעיף 81א1(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 ועילתן בהוראה חוקית לחובת תשלום היטלים ודמי ביטוח (סעיפים 36 ו- 64). בנסיבות העניין אין קושי בחישוב אריתמטי של סכום החוב על בסיס מכפלת שטח הגידול בדונמים בסכום ההיטל בש"ח לכל אחד ממיני הפירות וסכום דמי הביטוח הוא מכפלת שטח הגידול בסכום דמי הביטוח בש"ח. גם לעניין זה טענה זו מפנה המשיבה לת"ת 51911-06-13 וכן לת"ת 34997-10-16 שם נפסק כי לא הובאה תשתית ראייתית השוללת את טענת המועצה כי מדובר בחישוב אריתמטי של גובה ההיטל לפי מין הגידול והדונם בפועל כשלהיטל יש תקרה.

אשר לטענת המבקשים כי לא ידעו על קיומו של ביטוח ולא ביקשו אותו ולו היה נגרם נזק טבע לא היו פונים לקבלת פיצוי, מציינת המשיבה כי הסימוכין שמוצאים המבקשים בדברי ב"כ המשיבה לכאורה הוא מטעה שעה שהדברים נאמרו על ידי ב"כ המבקשים. נוסף על כך מתנגדת המשיבה לטענה כי יש להפחית את רכיב המע"מ מדרישת התשלום. לדידה, המועצה כעוסק מורשה גובה מע"מ בהתאם לחוק המע"מ ובשל סיווג הפעולות המבוצעות על ידה כעסקה כמשמעותה בחוק. ממילא ככל שמשולם מע"מ זכאי המשלם שהוא עוסק גם לנכות מע"מ תשומות.

דיון והכרעה

ככל שנוגע לטענה להיעדר סכום קצוב כדרישת חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. מעיון בכתבי התביעה על נספחיהם עולה כי סכומי התביעה מבוססים בין היתר על פנקסי המשיבה ונגזרים מסכומי ההיטלים לפי שטח בדונם של כל גידול (תפוח, אגס, פסיפלורה, שזיף, אפרסק וכיוצ"ב) במכפלת המקדם של היטל ₪/דונם ולפי חלוקה לשנים. סכום דמי הביטוח הוא התוצאה המתקבלת ממכפלה זו ובהתאם לנתונים של השטח המניב בדונם של מין הגידול והיבול הנורמטיבי טון/לדונם.

לאור האמור עולה כי סכומי החוב של כל מבקש מבוססים על חישוב אריתמטי שהנתונים לו מצויים במאגר מוגדר וברור בפנקסי המשיבה. הפסיקה הגדירה 'סכום קצוב' כסכום שניתן להגיע אליו בחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בהערכה או שומה, וכידוע, סכום התביעה חייב להיות קצוב אך איננו חייב להיות מוסכם. משכך אפוא מקובלת עלי עמדת המשיבה כי סכום החוב נשוא התובענות עונה על ההגדרה של סכום קצוב כמשמעותו בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ואין מקום להורות על מחיקת הכותרת. ודוק: כפירתם של המבקשים בנתונים שבבסיס החשבון תתברר במסגרת ההליך המשפטי אך היא אינה פוסלת את הגשת התובענה בהליך בו הוגשה.

לאור האמור הטענה נדחית בכל ההתנגדויות.

אשר לטענה בדבר גובה ההיטל וחריגתו מהטווח שקבע המחוקק בסעיף 36(א1) לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג-1973. לפי הוראה זו ההיטלים שתקבע המועצה לא יפחתו מ-0.25% מהפדיון לשטח או מהפדיון למשקל התוצרת המשווקת (רצפת ההיטל) ולא יעלו על 0.8% מסך הפדיון כאמור (תקרת ההיטל).

אני סבור כי הטענה בדבר חריגת הסכומים מהטווח שקבע המחוקק טעונה הנחת תשתית ראייתית ובירור הנסיבות הקונקרטיות, ומשגילו המבקשים בהתנגדותם הגנה לכאורה בהקשר זה יש לאפשר לצדדים לערוך בירור עובדתי מלא במסגרת הליך משפטי. כידוע, בשלב מקדמי זה לא מוטל על מגיש ההתנגדות להוכיח טענותיו ולא מצאתי הצדקה לחסום דרכם של המבקשים ולהכריע בשלב זה בטענה בטרם הבאת ראיות וקיום בירור עובדתי מעמיק ומקיף.

בהתייחס לטענת המבקשים בעניין דמי הביטוח אני סבור שיש ממש בטענת המשיבה. מעיון בהתנגדויות ניכר כי הטענות שעניינן באופן התשלום של המבטחת קנ"ט למשיבה ומועד ביצועם המפורטות בסעיפים 26-36 לסיכומים, לא נטענו על ידי המבקשים ולא בתצהירים שניתנו בתמיכה לאימות העובדות המשמשות יסוד להתנגדויות. כך גם ביחס לטענת המבקשים בדבר קיזוז כספי הפיצויים כתשלום עבור היטלים, ולפיכך דין טענות אלו להידחות.

כמו כן מקובלת עלי עמדתו של כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר בת"ת (שלום פ"ת) 34997-10-16 המועצה לייצור צמחים ולשיווקם נ' יורם מאירי ואח' (12.3.19) עליו סומכת המשיבה בטיעוניה. בהחלטתו (פסק דין חלקי) מבהיר כב' הרשם לרנר כי לאור סעיף 64 (א) לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973 רשאית המועצה לבטח את החקלאים גם ללא הסכמתם, ועל כן נדחית טענת ההתנגדות כי לא ביקשו להיות מבוטחים או כי הודיעו באופן מפורש שאינם מעוניינים בביטוח.

יחד עם זאת מאחר והמבקש רונן הלל לא נחקר על תצהירו ולא מצאתי בסיכומי המשיבה התייחסות פרטנית לטענתו כי בענף הרימון לא נדרש לבטח גידולים בביטוח נזקי טבע ועל כן ניתנת רשות להתגונן בטענה זו.

ככל שנוגע לטענה להפחתת המע"מ מדרישות התשלום בשל היותו מנוגד לדין. גם בעניינה של טענה זו מקובלת עלי קביעתו של כב' הרשם לרנר בת"ת (שלום פ"ת) 34997-10-16 כי לאור הבהרת המשיבה כי היא נדרשת לשלם מע"מ על ידי רשויות מע"מ על ההיטלים שהיא גובה מהחקלאים (סעיף 6) אשר לא נסתרה, כאשר ממילא ככל שמשולם מע"מ זכאי המשלם שהוא עוסק גם לנכות מע"מ תשומות – לא מצאתי מקום ליתן רשות להתגונן בעניין זה.

התוצאה

ניתנת בהסכמה רשות להתגונן בטענה להיקף הדונמים של הגידולים ובטענה לדמי הביטוח ביחס למבקשים שהועלו טענה זו בהתנגדויותיהם וכמפורט בסעיפים 1-5 ו-33 לסיכומי המבקשים בהתאמה.

כמו כן ניתנת רשות להתגונן, ללא תנאי, בשתי השאלות הבאות: גובה ההיטל וחריגתו מהטווח שקבע המחוקק והחיוב במע"מ בדרישות התשלום.

לא מצאתי לעשות צו להוצאות בנסיבות העניין.

לאור סכום התביעה יידונו כל התנגדויות שהתקבלו במלואן או בחלקן, בסדר דין מהיר ויחולו לגבי החלק שהתקבל ההוראות המפורטות בחלק י"ב של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

התצהיר שצורף לכל התנגדות ישמש כתב הגנה לעניין זה והמסמכים יוגשו בנפרד בכל תיק בתוך 45 ימים עם העתק ישירות למשיבה.

המשיבה תשלם את הפרשי האגרה ותגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמה בתוך 45 ימים בהתאם להוראות התקנות עם העתק ישירות למבקשים.

המזכירות תקבע מועד לקדם משפט לאחר הגשת מסמכי המשיבה ובכפוף לתשלום הפרשי האגרה, וככל שיש.

ניתן היום ‏31 מאי 2021 בהיעדר.