לפניי בקשה ל"עיון מחדש" בהחלטה להשית שכר טרחת מומחה על התובעת.

בהחלטתי מיום 26.6.19 הוריתי, בין היתר, על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, על מנת לבחון האם נותרה לתובעת נכות כתוצאה מן התאונה מושא התביעה. לאחר שמצאתי כי התיעוד הרלבנטי שהוצג דל, מצאתי מחד שלא לחסום את דרכה של התובעת להוכחת נכותה הנטענת ומנגד, להשית את שכר טרחת המומחה עליה.

לאחר האמור פנתה התובעת בבקשה מושא החלטתי זו. התובעת טענה, בין היתר, כי עוד בסמוך לאחר התאונה החלה לקבל ייעוץ ועזרה בפן הנפשי, כמו גם החלה בטיפול אצל הפסיכיאטר ד"ר בנגל, כחודשיים לאחר התאונה. בנוסף, צירפה לבקשתה תיעוד שלא צורפה לבקשה למינוי מומחים.

הנתבעת התנגדה לקבלת הבקשה. ממכלול טיעוני הצדדים ולרבות תגובת התובעת לתשובת הנתבעת, עולה כי הבקשה שלפניי נסמכת בעיקרה על תיעוד זה: מכתב ד"ר בנגל מיום 21.6.19, המופנה ל"רופא המטפל" (להלן גם: "המכתב") וכן תיעוד שני מפגשי ייעוץ, מן המועדים 2.7.18 ו- 8.7.18 האחד כפי הנראה ע"י עו"ס והאחר ע"י פסיכולוג. בנוסף צורפו קבלות מטעם ד"ר בנגל.

טענה מרכזית מפי הנתבעת, היא כי המכתב מהווה חוות דעת מטעמה, האסורה בהצגה למומחה. כן נטען כי אין במסמך כדי ללמד על קבלת טיפול רפואי וממילא אין בו כדי לשנות מהחלטתי הקודמת. הנתבעת המשיכה וטענה כי טענת התובעת בדבר חסרון כיס לא נתמכה בתצהיר וממילא לא הוכחה.

לאחר שעיינתי היטב בטיעוני הצדדים ובתיעוד הנוסף שהוצג, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

ראש וראשון אציין, כי עיון מדוקדק במכתבו של ד"ר בנגל מלמד על כי אין הוא בא בגדר "חוות דעת".

הלכה היא, כי את המונח "חוות דעת" יש לפרש בצמצום וכי ספק בהקשר זה יפעל לטובת התובע (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל מיום 30.5.12). עובדת היותו של מסמך "מוזמן", אינה מלמדת בהכרח כי המדובר ב"חוות דעת". הקביעה נלמדת בכל מקרה על פי תוכן המסמך (רע"א 3528/12 פלוני ואח' נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח, מיום 16.7.12 וראו גם: רע"א 5270-09 פרז נ' תורג'מן, מיום 22.2.10). בנסיבות, המכתב אינו כולל את אותם סימנים מובהקים המאפיינים חוות דעת, קרי- הערכת שיעור הנכות הצמיתה והערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד. העובדה שהמכתב כולל דיאגנוזה אינה גורעת מקביעה זו (שם). זאת ועוד, קיימת חזקה לא חלוטה לפיה הצגת מסמך מעין זה לעיון המומחה לא תפגע בכשירותו כאיש מקצוע אובייקטיבי (שם).

לגופם של דברים, מכתבו של ד"ר בנגל שופך אור על אודות נתונים שלא עמדו לפניי בעת מתן החלטתי הקודמת. נתונים אלה בהחלט "מעבים" ולו במידת מה את התרשמותי הקודמת מדלות החומר שהוצג קודם לכן. התיעוד הנוסף בדבר שני הייעוצים בעל משמעות משנית ביחס למכתב, אך יש גם בו כדי לתמוך במסקנה בדבר אותו "עיבוי".

לכאורה יכולים היו הצדדים ובית המשפט גם יחד שלא להידרש לכל האמור, לו צורף התיעוד המאוחר מבעוד מועד. עם זאת, למצער באשר למכתב הנ"ל, הבהירה ב"כ התובעת כי הוא התקבל לידיה רק בשלב מאוחר יותר.

התוצאה היא, כי משנקטתי בגישה מקילה עם התובעת בעצם קבלת בקשתה למינוי מומחה, בשים לב לתיעוד הנוסף, חל שינוי נסיבות שיש בו כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה. לאור קביעתי זו שוב אין משמעות של ממש לשאלת יכולתה הכלכלית של התובעת לממן את חוות הדעת, כמו גם לכשל שנפל בהתנהלותה, באי- הגשת תצהיר.

בסיפא הדברים אציין כי איני מקבל את עמדתה העקרונית של הנתבעת לפיה רק ערכאת הערעור רשאית הייתה לדון על השגתה זו של התובעת. סבורני כי אין צורך והצדקה להטריח את ערכאת הערעור בהשגה על החלטות מעין אלה. משהונחה לפניי תשתית ראייתית שעניינה שינוי נסיבות, כמו גם הסבר מניח את הדעת להצגתה המאוחרת, אין כל מניעה כי הסוגיה תיבחן מחדש, ותהא זהות בעל הדין אשר תהא לשם כך.

הבקשה מתקבלת אפוא. בשכרו של המומחה ד"ר אור תישא הנתבעת.

איני עושה צו להוצאות.

אודה לצדדים אם יפעלו מהר ככל הניתן, על מנת לקדם את התשלום ובדיקת התובעת גם יחד.

המזכירות תיידע את ב"כ הצדדים והמומחה, עוד היום.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.