בפני בקשה שהוגשה במסגרת בירור תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב המבקשות בתאונת שרשרת, בה היו מעורבים 5 כלי רכב, כשרכב המבקשות שני מקדימה, רכב המשיבה 1 שני מאחור, ורכב המשיבה 2 אחורי.

עד כה העידו נהג הרכב הקדמי, ונהגי המשיבות, ונקבע מועד לשמיעת סיכומים בעל פה.

המבקשות עותרות להתיר העדת המבקשת 2, בהיוועדות חזותית, גם בשלב זה; המשיבה 2 מתנגדת לבקשה, והמשיבה 1 לא הגיבה. סעד חלופי שביקשו, לקבוע כי אי העדת המבקשת 2 לא תיזקף לחובת המבקשות, לא זכתה לתשובה כלשהי.

ברקע הדברים יצוין, כי המבקשות עתרו מספר פעמים בעבר להעדת המבקשת 2 באופן זה, בשל קשיים אישיים-בריאותיים של המבקשת 2, שאין צורך להיכנס אליהם, מחמת צנעת הפרט (אך גם שלא נתמכו בראיה כלשהי, לבד דבריה של המבקשת 2 בעצמה, מבלי שיהיה בהערה זו, חלילה, כדי להביע אי אמון במסופר על ידה).

המבקשות טוענות, כי בשום שלב עד כה לא הביעה המשיבה 2 התנגדות לבקשתם, כל אימת שהוגשה.

ביום 30.11.2019 ניתנה החלטה, בה נכתב כי אין מקום לשקול העדת המבקשת 2 באופן זה, בשלב זה, שכן המחלוקת היא בין הנתבעים לבין עצמם (באותו שלב היו בתיק 3 נתבעים, ביניהם נהג הרכב האמצעי בשרשרת, שהתביעה נגדו נמחקה לאחר מכן, ושממילא לא אותר), וניתן להסתפק ביתר העדים המעורבים, והוצע באותה החלטה כי בישיבה הקבועה בסמוך לאחר מכן יישמעו נהגי המשיבות בלבד, ועל פי עדותם תוכרע המחלוקת. על הצעה זו באה התייחסות המבקשות בלבד, אשר מסרו עמדה עמומה, כי אינן מתנגדות שבדיון הקרוב תישמע ישיבת "הוכחות כסדרן", כשמטעמן יעיד נהג הרכב הקדמי (שאינו צד להליך).

בפועל, הישיבה נדחתה למועד אחר, אליו התייצבו נהג הרכב הקדמי ונהג המשיבה 1, ואף העידו. ישיבה נפרדת נקבעה לשמיעת נהג המשיבה 2.

בפתח הישיבה השניה חזרו המבקשות והודיעו, כי טרם ויתרו על העדת המבקשת 2 (למרות שלא העלו טענה בעניין זה בישיבת ההוכחות הראשונה). בסוף הדיון, כשנקבע מועד לשמיעת הסיכומים, לא הועלה העניין שוב.

עתה, כאמור, הוגשה הבקשה שבפני, ודינה להידחות, לגבי הסעד העיקרי. משלא הוגשה התנגדות – דינה להתקבל לעניין הסעד המשני.

אילו אכן עמדו המבקשות על העדת המבקשת 2, היה עליהן לדרוש החלטה בעניין קודם לקביעת התיק לסיכומים. התנהלותן לאורך הדרך, כפי שתואר, מלמדת כי לא היו משוכנעות בעצמן אם יש צורך בעדות זו (ראה תשובתן להחלטה מיום 30.11.2019, למשל). ובנוסף, כפי שבצדק ציינו, המחלוקת האמיתית בתיק היא בין המשיבות לבין עצמן, וגם נהג המשיבה 2 אינו טוען, כי רכב המבקשות פגע ברכב הקדמי לפני שנפגע מאחור. משכך, עדותה של המבקשת 2 עשויה לשפוך אור על המחלוקת בין המשיבות לבין עצמן, אולם קשה לראות כיצד יש בה כדי לסייע למבקשות. משמתנגדת המשיבה 2 להעדתה, ומשהמשיבה 1 לא הביעה עמדה כך או אחרת – איני רואה סיבה לסטיה מסדרי הדין בהעדתה עתה.

באשר לנפקות אי-העדתה, הרי שכאמור, לא הוגשה התנגדות לסעד החלופי, כי הדבר לא ייזקף לחובת המבקשות, ואף בלאו הכי, נראה כי הן האמור בנימוק האחרון בפיסקה הקודמת, והן הבקשות החוזרות ונשנות שהוגשו (גם אם לא בעקביות) להעדה בהיוועדות חזותית, היו מקשים על קביעה כי היה ניסיון למנוע את העדתה, מחשש שמא זו תפגע במבקשות עצמן. בלא קביעה כזו, ממילא אין נפקות לחובת המבקשות לאי העדת המבקשת 2.

מהטעמים דלעיל, הבקשה נדחית בעיקרה, כאמור. ישיבת הסיכומים במועדה.

ניתנה היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.