בקשה למחיקת אחת משתי בקשות לאישור תובענות יצוגיות אשר עניינן דומה, ע"פ הוראת סע' 7 (ב) (1) לחוק תובענות יצוגיות התשס"ו – 2006 (להלן - החוק או חוק תובענות יצוגיות).

הנדרש לנדון

1. המשיבים הגישו, כל אחד בנפרד, בקשות לאישור תובענה יצוגית שעניינה אי אכיפת הוראות החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון התשמ"ג- 1983 (להלן- החוק למניעת עישון) במתחם שמפעילה המבקשת 1 (להלן- פארק שפיים).

המשיב 1 (להלן- מילמן) הגיש תובענה יצוגית בעניין זה ביום 29.8.18 (ת"צ 58609-08- 18; להלן – התובענה הראשונה) ואילו המשיב 2 (להלן- מנשה) הגיש תובענה יצוגית כשבוע לאחרי כן, ביום 6.9.18 (ת"צ 14074-09-18; להלן – התובענה השניה).

שני הצדדים הגדירו באופן דומה את הקבוצה הניזוקה באופן שכלולים בה כל אדם או מבקר שנכח בשטח פארק המים המנוהל ע"י פארק שפיים ונחשף לעישון בניגוד להוראות החוק למניעת עישון.

בצד זה, בה בשעה שמילמן אמד את סכום התביעה בשיעור של 720,000,000 ₪, מנשה לא נקב בסכום מסוים אלא העריך הנזק בשיעור העולה על 2.5 מליון ₪.

שתי בקשות האישור נקבעו לדיון לפני בית המשפט במועדים שונים.

2. ביום 29.10.18 הגיש מנשה בקשה לתיקון התובענה שהוגשה על ידו בדרך של צירוף המבקשת 2, הגב' שרה רם שליין, מנהלת הפארק, כנתבעת נוספת, בהיותה נושאת משרה האחראית במסגרת תפקידה לאכיפת הוראות החוק בפארק המים, ובית המשפט בהחלטתו מיום 29.10.18 עתר למבוקש.

טענת המבקשות

3. לטענת המבקשות עסקינן בשתי תובענות שעניינן אחד ואשר אין האחת מוסיפה על רעותה, מתוך שכך ראוי להורות על מחיקת אחת מהן על הסף וזאת בהתייחס להוראת סע' 7 (ב) סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן- החוק או חוק תובענות ייצוגיות) המסמיכה אותו לעשות כן. לטענת המבקשות, הובהר בפסיקה כי בשלב הדיוני הראשוני, שלב בו מצויות התביעות דנן, ראוי להעדיף פתרון דיוני של מחיקת אחת מבקשות האישור על פני דיון מאוחד בהן.

זאת ועוד, בנדון עסקינן בקבוצות זהות או דומות במיוחד והן חופפות בעיקרן, ואולם שתי הבקשות לוקות בפגמים שורשיים שיש בהן להצדיק את מחיקת כל אחת מהן, כך שתיהן הוגשו ע"פ פרט 6 לתוספת השנייה לחוק – הפוטר מאגרה זאת למרות שעל פי תוכנן היה מקום להגישן ע"פ פרט 1 לתוספת השניה המחייב בתשלום אגרה וממילא יש למחוק הבקשות נוכח הוראת סע' 100 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד – 1984 (להלן- התקנות).

אשר לתביעתו של מילמן, טוענות המבקשות כי הוא לא גילה את קירבתו המשפחתית לבאת כוחו דבר שיש בו להצדיק את העדפת תביעת מנשה על פני תביעתו. מאידך, לטענת המבקשות תביעת מנשה אינה מגלה כל יתרון איכותי משמעותי על פני תביעת מילמן, כמו כן מנשה ביקש לתקן את בקשתו על דרך הוספת עובדות, ראיות ואף בעלת דין נוספת, כאשר עצם בקשת התיקון יש בה כדי לגלות את דעתו של המבקש כי בקשת האישור שהגיש אינה מבוססת דייה. מתוך שכך מותירים המבקשים לשיקול דעתו של בית המשפט איזו מהבקשות למחוק.

תגובת המשיבים

4. המשיבים טענו טענותיהם במאוחד באותו כתב טענות שכן להבנתם טובת הקבוצה דורשת בנסיבות העניין כי תוגש בקשה אחת מאוחדת לאישור התובענה כייצוגית. לטענתם, בנסיבות דנן בהן מסכימים מבקשי אישור התובענות לאיחודן אין מקום לבחון את מבחני הפסיקה באשר להעדפת תביעה זו או אחרת, שכן עניינה של אותה פסיקה במצב עובדתי בו אין הסכמה ותמימות דעים בין התובעים.

לפיכך עותרים המשיבים לדחיית הבקשה ולאיחוד בקשות האישור באופן שתוגש בקשה מאוחדת, וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט ע"פ סע' 7 (ב) (1) לחוק.

לטענת המשיבים, כל אחת מהבקשות לאישור נסמכת על ראיות שונות של הפרות המשיבה בכל הקשור לאי אכיפת העישון המזיק בשטחה בניגוד לחוק למניעת עישון, כך לבקשת מילמן, הנסמכת על ביקור אחד במקום, צורף תיעוד של עשרות מעשנים לרבות המאבטח של המקום ואילו בקשת מנשה הנסמכת על שלושה ביקורים במקום, צורף תיעוד עובדי פארק שפיים כשהם מעשנים וכן הודאה המתועדת בווידאו של מאבטח במקום המאשר ש"כולם מעשנים במקום".

לטענת המשיבים, איחוד הבקשות נובע מהצורך לייעול ההליך תחת שהצדדים יבזבזו משאבים וההליך יתעכב לצורך הכרעה בשאלה איזו מהבקשות טובה יותר.

אשר לטענות האחרות הנטענות ע"י המבקשות, כגון בעניין בקשת התיקון שהוגשה ע"י מנשה, טוענים המשיבים כי זו הוגשה קודם שהוגשה תגובה כלשהי מטעם המשיבה וטרם היה ידוע מי מייצגה, כך שלא מובנות טענותיה לעניין אי קבלת תגובתה באשר לבקשת התיקון.

תשובת המבקשות לתגובת המשיבים

5. הסכמות המשיבים אינן מחייבות את בית המשפט ואינן מייתרות את בחינת טובת הקבוצה. יש לתמוה על התנהלות המשיבים "האמורים להיות צדדים ניצים" ותחת זאת משתפים פעולה, כך מנשה סייע למילמן בניתוח בקשתו לבית המשפט דכאן על מנת שתבוא לפני הפורום הנכון וזאת תחת לזכות בבכורה נוכח הכשל בבקשת מילמן.

הטענה היחידה הנטענת ע"י המשיבים להצדקת איחוד תביעותיהם היא הראיות השונות המוצגות על ידי כל אחד מהם והצטרפותן יחדיו ואולם בהתאם להלכה הפסוקה ראיות שונות שצורפו לבקשות אישור מתחרות דומות אינן מצדיקות הגשת בקשה מאוחדת שתמזג לתוכה את כל הראיות שכן לכך נועדה בקשה לתיקון בקשת האישור, ולמעשה הסכמת המשיבים הורתה ותכליתה להוות מסווה לבקשה לתיקון בקשת האישור בפעם השנייה. אין בתגובת המשיבים ללמד כיצד הגשת הבקשה המאוחדת תסייע בידם לקידום טובת הקבוצה. כך גם אין בתגובת המשיבים כל מענה לטענות המבקשות באשר לכשלים בתביעותיהם – אי הודעת מילמן על קרבתו לבאת כוחו והעדר התייחסות עניינית לטענות באשר לאי תשלום האגרה כנדרש.

***

אחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את בקשת המבקשות ולקבל את עמדת המשיבים לפיה ראוי לצרף את בקשות האישור שהוגשו על ידם ולשומען במאוחד. להלן נימוקיי -

סע' 7 לחוק התובענות הייצוגיות – קיצורו של דין

6. סע' 7 לחוק תובענות יצוגיות נותן בידי בית המשפט כלים שונים לצורך התמודדות עם בקשות לאישור תובענות יצוגיות המעוררות שאלות זהות או דומות של עובדה או משפט. בה בשעה שסעיף 7 (א) לחוק עוסק בקיבוצן של הבקשות השונות באופן שידונו לפני מותב אחד, הרי שסע' 7 (ב) לחוק עוסק באופן ההתמודדות עם הבקשות שונות לפני אותו מותב לפניו קובצו. וזו הוראתו של סע' 7 (ב) לחוק –

"על בית משפט שאליו הועבר הדיון כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות כמפורט להלן, לפי הענין:

(1) לענין בקשה לאישור קודמת שטרם החל הדיון בה - בית המשפט רשאי להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור הקודמת ולדון בהן יחדיו, או על מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ורשאי הוא להורות על צירוף או החלפה של מבקש או של בא כוח מייצג, והכל כדי שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר;..."

(2) לענין בקשה לאישור קודמת שהחל הדיון בה – בית המשפט רשאי להורות כאמור בפסקה (1), ובלבד שלא יורה על החלפת המבקש שהגיש את הבקשה לאישור הקודמת או בא הכוח המייצג, אלא אם כן שוכנע שהדבר דרוש כדי שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר, והכל בהתחשב בשלב שבו נמצא הדיון בבקשה לאישור;

(3) לענין תובענה ייצוגית קודמת שהוגשה בשם אותה קבוצה, כולה או חלקה – בית המשפט יורה על מחיקת הבקשה לאישור המאוחרת, כולה או חלקה, ואולם רשאי הוא להורות אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שלא יורה על צירוף עילות תביעה נוספות או חברי קבוצה נוספים אלא אם כן מצא כי התקיימו לגבי עילות תביעה או חברי קבוצה כאמור כל התנאים וההליכים הנדרשים לפי חוק זה לשם אישור תובענה ייצוגית; הורה בית המשפט על צירוף כאמור, יראו את החלטתו כהחלטה בבקשה לאישור." (הדגשות שלי- צ.ו)

ואם כן לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב באשר לאופן בו ינהג בתביעות הזהות כך נתונה בידיו האפשרות להורות על צירוף הבקשות וקיום דיון מאוחד בהן, מחיקת אחת הבקשות כולה או חלקה, וכן צירוף או החלפה של המבקש או ב"כ המייצג, כאשר השיקול המנחה הוא ניהול התובענה בדרך בה "ענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר" (תצ (מרכז) 57984-06-18 - ויליאם בקשי נ' שלמה אלדר, (2018); בש"א (מחוזי ת"א) 5317/09 ברן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2009) ועוד ראו לעניין זה בהרחבה – ע"א 5503/11 אליהו דבח נ' מירון דינרי (2012)).

בצד זה הסעיף מבחין בין השלבים השונים בו מצוי הדיון: ס"ק (1) דן בשלב בו הדיון בבקשה הקודמת טרם החל, ס"ק (2) דן בשלב בו הדיון בבקשה הקודמת כבר החל ואילו ס"ק (3) דן בבקשת אישור שאושרה והתובענה בה כבר מתנהלת. בעוד שס"ק (1) מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר לבחור באחת מבין משלוש האפשרויות שהזכרתי לעיל, ס"ק (2) ו-(3) מצמצמים סמכות זו ומקנים עדיפות לבקשה הקודמת בזמן (ראו - תצ (תל אביב) 20167-07-11 - עירית רמת גן נ' יפעת רוזנבלום (2011); ת"צ (ת"א) 1791/08 פלאפון תקשורת בע"מ נ' גיל ממן (2010), פיסקה 2 להחלטה; תע"א (ת"א) 10614/09 בלאושטיין רינה נ' דרור כנף תפעול שירותים בע"מ (2011), פיסקאות 10-14 להחלטה, ת"צ (ת"א) 38109-01-10 אמיר שלמה גרנביץ' נ' עיריית הוד השרון (2011)).

7. הובהר לא אחת כי כאשר קיימת חפיפה משמעותית בין בקשות אישור תלויות ועומדות עדיפה מחיקתה של אחת מהן על פני איחודן ושמיעתן יחדיו וזאת מטעמים של יעילות דיונית. כך מצאנו, כדוגמה, בעניין תצ (תל אביב) 11287-08-16 - בזק החברה הישראלית לתקשורת בעמ נ' אמיר ברמן,(2017) -

"כאשר קיימת חפיפה משמעותית בין בקשות שונות לאישור תובענה ייצוגית באותו עניין נקטו בתי המשפט בפתרון הדיוני המתבקש, של מחיקת אחת או יותר מהבקשות לאישור התובענה הייצוגית, על פני צירוף הבקשות לדיון מאוחד בהן. זאת, מטעמים של יעילות הדיון וטובת הקבוצה שכן, צירוף בקשות אישור שעניינן עילות זהות עלול להביא לסרבול ההליכים..."

וכפי שהובהר בתצ (מרכז) 57984-06-18 - ויליאם בקשי נ' שלמה אלדר, (2018) מפי חברי, כב' הש' ח. קינר -

"אציין, כי משיקולי יעילות בעיקר, מניעת סירבול ורצון להימנע מניהול משותף של בקשות, בהן עלולים להיווצר חילוקי דעות בין המייצגים בדבר האופן בו יש לנהל את ההליכים, הגישה המקובלת היא להעדיף את מחיקת אחת הבקשות ..." (ובדומה ראו - ת"צ (מחוזי ת"א) רז נ' 013 נטוויז'ן בע"מ (2016); ת"צ (מחוזי ב"ש) 12017-12-14 פירסק נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (2015); ת"צ (מחוזי מרכז) 17712-09-10 דבח נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (2011); ת"צ (מחוזי ת"א 1791/08 פלאפון תקשורת נ' ממן (2010); ת"צ (ת"א) 63345-07-17 אור אורי מליניאק נ. עומרי חצור (2018)) .

8. תורה ערוכה וסדורה אף נשנתה בפסיקת בית המשפט באשר לבחינה איזו מן הבקשות "המתחרות" ראוי למחוק. כך נקבע כי לעניין זה יבחן בית המשפט, ראשית דבר, מהי הבקשה אשר הוגשה ראשונה מהפן הכרונולוגי, כאשר ככלל לבקשה זו יינתן משפט הבכורה (תנ"ג (כלכלית) 4773-04-15 לייטקום (ישראל) בע"מ נ' בזק (2015) ות"צ (מרכז) 20046-02-12 סטורזי נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ (2012)), אלא אם כן ימצא כי אין מדובר בבקשות חופפות וימצא כי מבחינה איכותית מוסיפה הבקשה המאוחרת נדבך משמעותי לקודמתה או – אז יעדיף בית המשפט את הבקשה האיכותית והיסודית וזאת מתוך התחשבות באינטרס הקבוצה והתועלת שתצמח לה שעניינה יתברר מתוך תובענה ערוכה כדבעי. וכך הובהרו הדברים באופן סדור ובהיר מפי כב' הש' ר. רונן בענין תצ (תל אביב) 28811-02-16 - גבריאל דמתי נ' מנקיינד קורפוריישן, (2016) -

"...הכלל הנותן עדיפות לבקשה הראשונה נקבע בחוק תובענות ייצוגיות עצמו (בס' 7(א) לחוק), ויושם בפסיקת בית-המשפט המחוזיים... יתרונו העיקרי הוא בהיותו כלל ברור וודאי, פשוט וקל ליישום. הוא אף מונע כאמור זרם בלתי פוסק של תביעות באותו ענין עצמו. מעבר לכך - הכלל הזה שולל ממבקש מאוחר את היתרון האפשרי של עיון בבקשה קודמת שהוגשה והעתקה של עיקריה... אולם, הכלל הזה של מתן עדיפות לבקשה הראשונה מסויג בכך שמדובר ב"בקשות שוות-ערך מהבחינות האחרות"... לכן, בקשה ראשונה שהוגשה באופן חסר, היוצר צורך בהוספת תוספות מאוחרות לבקשה בעתיד, היא בקשה שבית-המשפט איננו צריך לתת לה עדיפות כ"בקשה הראשונה". רק בקשה ראשונה מלאה, שניכר בה שהוגשה לאחר שמגישיה פעלו באופן יסודי ומעמיק, היא בקשה שעליה יש להחיל את הכלל הנותן עדיפות לבקשה הראשונה...מסקנה זו עולה בקנה אחד הן עם השיקולים של טובת הקבוצה והן עם השיקולים המערכתיים של מערכת המשפט. מבחינת טובת הקבוצה, מובן כי יש להעדיף בקשה יסודית ומעמיקה, שנערכה לאחר שמגישיה ביצעו את כל הבחינות העובדתיות והמשפטיות, ורק אז פנו לבית-המשפט. הקבוצה תהיה נשכרת יותר מבקשה כזו מאשר מבקשה חסרה, שלגביה יהיה צורך בהמשך בבקשות תיקון ובקשות להוספה של עילות, ראיות, חוות-דעת וכיו"ב..."

9. האם הסכמת מבקשי בקשת האישור לאחד את תביעתם מאיינת את שיקול דעתו של בית המשפט? ובכן לשאלה זו יש להשיב בשלילה.

סע' 7 (ב) (1) לחוק אומנם נותן בידי בית המשפט את האפשרות לאחד תביעות ובלשונו – " בית המשפט רשאי להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור הקודמת ולדון בהן יחדיו" ואולם, כאמור, הובהר בפסיקה כי על דרך הכלל יש להעדיף הותרתה של תביעה אחת בלבד על כנה וזאת מחמת היעילות הדיונית, ואם כן על בית המשפט לבחון האם ראוי בנדון להעדיף את ה"יעילות הדיונית" או שמא צירופן של התביעות יש בו להביא תועלת משמעותית לתביעה באופן שזו תועדף על פני היעילות הדיונית הלכאורית. הסכמת התובעים לאיחוד אין בה לאיין את הצורך בשיקול דעתו של בית המשפט בבחינת הדרך המועדפת, אם כי בית המשפט לא התעלם מעצם ההסכמה אשר יש בה להעיד אף על אפשרות עתידית לניהול תביעה מאוחדת ב"אופן חלק" מבלי שתיווצרנה מהמורות בדרך בשל עימותים בין ב"כ הצדדים בכל אחת מהתביעות.

10. ועניין נוסף - שמיעת התביעות במאוחד עשויה להתקיים באחת משתי דרכים – הראשונה, הותרת התביעות כפי שהן במתכונתן – דבר שיצריך את המשיבה להגיב לשתיהן על מורכבות הדבר, והדרך האחרת איחוד שתי התביעות לאחת בדרך של תיקון בקשת האישור ולמעשה גם התביעה עצמה, גם לדרך זו יש את חסרונה שלה, ראשית מהפן הפרוצדוראלי תיקון בקשת אישור ראוי שיעשה על דרך הכלל במסגרת בקשה מנומקת לתיקונו, ולעניין זה יש להוכיח את הצורך בתיקון ולשכנע את בית המשפט כי יש מקום לאפשרו בנסיבות העניין, לבד מכך, מהפן הענייני, מדובר למעשה בהגשת כתב טענות חדש הממזג בין שתי התביעות, כאשר יש לבחון בדקדקנות שאין בו להוסיף על הנטען בהם, עניין שמן הסתם אף הוא ישא בחובו בקשות שונות מצד כל אחד מהצדדים.

מטעמים אלו ואחרים מצאנו בפסיקה כי גם כאשר הייתה הסכמה בין הצדדים כי תביעותיהם תשמענה במאוחד לא נעתר לכך בית המשפט.

כך, כדוגמה, בעניין תצ (ירושלים) 31591-09-17 - אולג ציפורין נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בעמ, (2018) (להלן- עניין ציפורין) אשר עסק בשתי בקשות לאישור תובענות יצוגיות שהוגשו כנגד חברת אגד בטענה לאיחור בהגעת האוטובוסים לתחנותיהם בניגוד לרשיון שניתן לאגד, כאשר הבקשה המאוחרת הוגשה כשבעה חודשים אחר שהוגשה הבקשה הראשונה וכאשר כבר ניתנה תגובת אגד לבקשת האישור אשר הוגשה ראשונה, מצא בית המשפט שלא לקבל את הסכמת המבקשים לדון במאוחד בתביעותיהן אך ורק בשל כך שיש באיחוד בכדי להגדיל את כמות הראיות המחזקות את הבקשה. וזו לשונה של כב' הש' ת' בזק –רפופרט באותו עניין -

"אחר שעיינתי בתובענות ובטיעוני הצדדים ועל אף שבאי כוח המבקשים בשני ההליכים הגיעו להסכמה בינם לבין עצמם, אינני סבורה כי הוצגו נימוקים הנוגעים לטובת הקבוצה או ליעילות הדיון המצדיקים לנהל את שתי התובענות במקביל, ולו במאוחד. מעיון בשתי הבקשות, המאוחרת והקודמת, עולה כי הקבוצה עליה נסובה הבקשה המאוחרת נמנית כולה על חברי הקבוצה בבקשה הקודמת, וכי העילות שנטענו בבקשה זו נכללות כולן בבקשה הקודמת. בנסיבות אלו לא נראית כל הצדקה לקיומה של הבקשה המאוחרת ולהותרתה על כנה, וזו לא נחוצה על מנת "שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר", כאמור בסעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. מנגד, הותרת הבקשה המאוחרת על כנה מטבעה כרוכה בסרבול והכבדה, הן על בית המשפט והן על המשיבה. בהקשר זה יוזכר כי לפניי 11 תובענות כנגד 6 חברות אוטובוסים העוסקות בין היתר בסוגיה העומדת לפניי בהליך דנן, כך שהסרבול מריבוי תובענות שקיימת ביניהן חפיפה מלאה עשוי להיות משמעותי ויש לצמצמו במידת האפשר, כאשר אין הוא נחוץ לשם הגנה על עניינה של הקבוצה. בענייננו, לא הוצגה כל הצדקה להגשת הבקשה המאוחרת בהינתן הבקשה הקודמת שהייתה תלויה ועומדת מזה 7 חודשים בעת שהוגשה הבקשה דנן, ולא נראה באיזה אופן תועיל הבקשה המאוחרת לחברי הקבוצה (ראו: ת"צ (ת"א) 12038-08-09 פלאפון תקשורת בע"מ נ' גיל ממן (פורסם במאגרים; 19.12.10); ת"צ (י-ם) 40779-05-12 שטרן, עו"ד נ' דרך ארץ היי ווייז (1997) בע"מ (פורסם במאגרים; 2.1.14))".

ואם כן, אחר שהארכנו בהבאת עיקרו של הדין נפנה אל הנדון.

11. עיון מדוקדק בתובענות שהוגשו ע"י הצדדים מגלה שאין הבדל "איכותי" משמעותי בינהן. עסקינן בתובענות המבקשות להתמודד באותו עניין – הפרתו הנטענת של החוק למניעת עישון במתחם המנוהל ע"י המבקשות, ואשר הקבוצה הנפגעת המוגדרת בהן היא זהה בעיקרה, גם אם מטיבם של דברים אין שני בעלי דין מתנבאים באותו מטבע לשון – שתי התובענות עוסקות בהעדר אכיפה מצד פארק שפיים בכל הקשור להוראות החוק למניעת עישון ובנזק שנגרם בשל כך למבקרים במקום, יחד עם זאת בתביעה השנייה, תביעתו של מנשה, נתבעה גם נושאת משרה במקום, עניין שאין לו אזכור בתביעה הראשונה אשר הוגשה ע"י מילמן, עניין זה יש בו בכדי להצדיק את קיומה והותרתה על כנה גם של התביעה השנייה שכן יש בדבר לתרום ולהוסיף לעניינה של הקבוצה. אינני סבור כי בנסיבות העניין ראוי להעדיף את התביעה השנייה על פני הראשונה שקדמה לה ואולם לטעמי יש בדבר להצדיק את הותרתן של התביעות ובירורן במאוחד. ודוק, בניגוד לענין ציפורין בו מצא בית המשפט זהות מושלמת בין התביעות עד אשר "לא נראית כל הצדקה לקיומה של הבקשה המאוחרת והתרתה על כנה" וכי אין בקיומן של ראיות חדשות שנוצרו בכדי להצדיק שמיעת שתי התובענות יחדיו תחת הגשת בקשה לצירוף ראיה, הרי שבמקרה שלפנינו לא רק שיש בידי כל אחד מהמבקשים ראיות שונות, אלא שיש בכל אחת מהן עילה שלא נזכרת בחברתה, כך תביעת מילמן מעלה עילה של העדר שילוט מתאים המורה על איסור עישון כדרישת התקנות הרלבנטיות ואילו בתביעת מנשה עולה אף עילה כנגד נושאת משרה אצל פארק שפיים אשר אינה נזכרת בתביעת מילמן. זאת ועוד, בניגוד לענין ציפרין בו הוגשו התובענות במרווח זמן של כשבעה חודשים - עניין שיש בו להצדיק באופן ברור העדפת התביעה הראשונה כל עוד אין בשנייה להוסיף עליה מאומה, בנדון הוגשו התביעות במרווח של ימים אחדים בלבד, עניין שיש בו אף להסיר חשש לחוסר תום לב של המגיש המאוחר שמא למד והעתיק מהתביעה הראשונה. ולבסוף, בעניין ציפרין, כפי שהדגיש בית המשפט, עמדו לפניו תביעות רבות (11 תביעות) כנגד חברות תחבורה שונות בעניין נושא התובענות ומתוך שכך לא היה מקום להעמיס על המערכת שתי תובענות נוספות ודי היה הסתפק באחת מהן בלבד, זאת להבדיל מעניין דנן בו נדרש בית המשפט אך ורק לשתי התובענות שלפניו העוסקות כאמור בדיוק באותו עניין.

ולבסוף – אם בעניין דנן, בו עסקינן בהסכמת מגישי התביעה לשמיעתן במאוחד של תובענות דומות כאשר כל אחת מהן מוסיפה מעט על חברתה ואשר הוגשו זו אחר זו בפרק זמן מצומצם ביותר, לא יורה בית המשפט על שמיעתן המאוחדת של התובענות הרי שהוראת הרישא לסע' 7 (ב) (1) לחוק הנותנת בידי בית המשפט את הברירה לשמוע תובענות במאוחד תיוותר כאות מתה שאין בה כל שימוש, ובוודאי שלא לכך כיוון המחוקק.

אני סבור, אפוא, כי צירוף בקשות האישור שלפני שעניינן אחד ואיחוד הראיות והטענות המובאות בהן, יש בו להביא לתועלת הקבוצה ומתוך שכך זוהי הדרך הראויה לנהוג בהן, גם אם תהא בכך פגיעה מסוימת ביעילות הדיונית.

12. בנסיבות דומות, בהן הוגשו תביעות דומות בסמיכות כאשר ההבדל בניהם אינו מהותי מחד אך צירופן יחדיו יש בו לסייע לחברי הקבוצה, ניתנה לאחרונה החלטתו של כב' הש' א. יקואל בתצ (תל אביב) 27129-01-18 - רשות מקרקעי ישראל נ' עובדיה חסיד (2019) ואשר נימוקיה יפים אף לעניין דנן –

"שוכנעתי כי שיקולי הרוחב המערכתיים, יעילות הדיון וטובת הקבוצה, אינם שוללים את איחוד הדיון בשתי הבקשות. בהינתן נסיבותיו הייחודיות של העניין הנדון, איחוד הדיון יתווה את הדרך ההוגנת והיעילה ביותר לנהל את התובענה בשם הקבוצה ואינני סבור כי יביא להגשה עתידית של בקשות אישור רבות, תוך הנחה שהדיון בעניינן יאוחד עם הדיון בבקשות מוקדמות שהוגשו. התחשבתי בערך המוסף שמגלם ניסיונם של ב"כ צמח, בטיב הטענות הנוספות שהוצגו בבקשתם המאוחרת ובתועלת האפשרית שתפיק הקבוצה מבירורן. על אף שאין בבקשת צמח את השינוי המשמעותי הנדרש לשם הצדקת הותרתה כבקשה היחידה, נשקפים ממנה יתרונות לחברי הקבוצה שלא בא זכרם בבקשת חסיד, המחזקים את גישתי המעדיפה את איחוד הדיון בבקשות. איחוד הדיון ישמור על האינטרסים של חברי הקבוצה באופן המיטבי, ככל שהבקשה המאוחדת כפי שתוגש תכלול את עילות התביעה ואת הסעדים המוצגים בשתי הבקשות, בהתייחס לקבוצה כהגדרתה הרחבה, לתקופות ולהחלטות מושא שתי הבקשות..."

ודוק, החלטתו הנזכרת של כב' הש' יקואל ניתנה על אף שבעניין שבא לפניו לא הייתה הסכמה בין ב"כ המייצגים לאיחוד תביעותיהם ודומה כי ניתן ללמוד מכך לענייננו בו הייתה הסכמה שכזו בגזירת קל וחומר.

13. בשולי הדברים אוסיף ואומר כי בנסיבות העניין אף לא מצאתי כי השמטת העובדה כי באת כוח המייצג בתביעת מילמן היא קרובת משפחתו, ענין שצוין בתגובתו לבקשה, יש בה לאיין את התביעה ולהביא להעדפת התביעה האחרת עד כדי מחיקתה, ולעניין זה אינני מתעלם מפסיקות אחרות אשר יחסו לדבר חוסר תום לב, בנדון על כל פנים, למצער בשלב זה, אינני סבור כי יש בדבר בכדי ללמד על חוסר תום לב המצדיק סילוקה של התובענה והעדפת האחרת על פניה.

14. הריני מורה, אפוא, כי הבקשות תשמע במאוחד באופן שבקשת האישור תתוקן ותאוחד לכתב בי דין אחד הכולל את טענות שני הצדדים ללא תוספות, וזאת תוך 30 יום מהיום, עם הגשת הבקשה המתוקנת והמאוחדת תשולם האגרה הנדרשת כדין . אני סבור כי דרך זו יעילה וראויה לבירור עניינה של הקבוצה ואין בה לפגוע יתר על מידה בעניינם של המשיבים בשלב זה בו טרם הוגשה תגובה מטעמם לבקשות האישור שהוגשו עד כה, וכי היא עדיפה על הותרתן של שתי התביעות יחדיו זו בצד זו באופן שיאלץ את המשיבה ליתן תגובה כפולה על אף שההבדלים בניהן אינם רבים.

הבקשה המתוקנת תוגש בתיק מילמן, תיק מנשה יסגר.

באי כוח התובעים יפעלו במאוחד וכל בקשה או תגובה תוגש בחתימת שניהם. לא תתקבל בקשה שתוגש ע"י אחד מבאי כוח הצדדים בלבד.

המענה לבקשת האישור המתוקנת והמאוחדת יעשה במועדים הקבועים בחוק.

15. נקבע לדיון קדם משפט לפני ליום 16.1.20 בשעה 9:00.

16. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ט, 06 יוני 2019, בהעדר הצדדים.