1. עניינה של החלטה זו בבקשה לסעדים זמניים, הנלווית לתביעה עיקרית שכותרתה "תביעה להסרת קיפוח ולפירוק חברה".

2. כאן המקום לציין שבתחילה (ב-6.9.18) הגיש התובע את התביעה העיקרית כהליך של פירוק חברה ואולם בעקבות החלטת מותב אחר של בית משפט זה מאותו מועד, הודיע (ב-12.9.18) כי הוא מבקש להסב את ההליך, כך שיסווג כתיק אזרחי שכותרתו "תביעה להסרת קיפוח".

3. על הרקע האמור ועל יסוד טענות להתנהלות פגומה ופוגעת מצד הנתבעים, אשר הסבה נזק לתובע, הסעדים הזמניים שהתובע עותר להם (בסעיף 15 של הבקשה) הינם כהאי לישנא:

"15.1. ליתן צו המורה לחדול מלקפח את המבקש באופן שבו יורה למשיבים לשלם לו דמי הניהול ביחס השווה למשיבים כפי שהיה טרם החלטת הצמצום, כפי הקבוע 5.6 להסכם השני, זאת ביחס לתקופה בה היה שותף פעיל בעסקו שלו;

15.2 ליתן צו המורה להשיב המבקש לעבודה כפי שהיה טרם החלטת הצמצום ולשלם לו שכר ביחס שווה למשיבים".

4. הסעדים שהתובע עותר להם בכתב התביעה (בסעיף 16) הם אלה:

"16.1. ליתן צו המורה לחדול מלקפח את התובע באופן שבו יורה לנתבעים לשלם לו דמי הניהול ביחס השווה לנתבעים כפי שהיה טרם החלטת הצמצום, כפי הקבוע 5.6 להסכם השני, זאת ביחס לתקופה בה היה שותף פעיל בעסקו שלו;

16.2. ליתן צו המורה לנתבעים להשיב לקופת הנתבעת 4 ו-5 בהתאמה, את כל הכספים ששולמו להם מאת החברות בניגוד להחלטת הצמצום ובסך של 532,000 ₪;

16.3. ליתן צו המורה לנתבעים לשלם למבקש את סך הלוואת הבעלים שהפקיד בחברה הבת וכנגדה קיבל לידיו המחאות עתידיות אשר בהוראת הנתבע 1 חוללו, בסך של 51,506 ₪.

16.4. ליתן צו למינוי רואה חשבון אשר יעריך את שווי החברות וכלל נכסיהן;

16.5. ליתן צו המורה לנתבעים/לחברות לרכוש את מניותיו של התובע לפי הערכת השווי של מומחה מטעם כב' ביהמ"ש אשר ימונה, ובהכרח, כל זאת לאור ניסיון כושל של הצדדים לעשות כן מחוץ לכותלי בית המשפט, שם ובמסגרתו הציעו לתובע סך של 150 אלפי ₪ לצורך ויתור על כל זכויותיו, בשתי החברות גם יחד ולרבות הלוואות הבעלים שהכניס לקופת החברות.

16.6. ליתן צו המורה לנתבעים להשיב הסכומים ששולמו לעו"ד סגל לקופת החברה בגין שכ"ט המתואר בכתב תביעה זה".

5. הבקשה הועברה לטיפולי ב-13.9.18, תוך שהמזכירות מסרה כי המשך הטיפול בה יהיה ע"י מותב אחר. בהחלטה שניתנה באותו יום צוין עניין זה ונקבע כדלהלן:

"במסגרת הבקשה לא מבוקש סעד ארעי במעמד צד אחד ומבוקשים למעשה צווי עשה זמניים, אשר, מכל מקום, לא מקובל לתיתם באופן האמור. אין צריך לומר כי גם ללא צווים כאלה על כל המעורבים לנהוג בהגינות וכראוי.

אשר על כן, בשלב הנוכחי איני מוסיף על האמור לעיל וכל שיהיה נחוץ להמשך הדרך ייקבע ע"י המותב שידון בבקשה".

6. ב-17.9.18 מסרה המזכירות כי מותב זה ימשיך לדון בבקשה הנוכחית ובהמשך לכך נקבע דיון בסמוך לאחר פגרת סוכות וניתנו הוראות נלוות. מועד הדיון נדחה ל-24.10.18, בעקבות בקשה מטעם התובע, שהנתבעים הסכימו לה.

7. בתשובה שהגישו הנתבעים הם טענו כי יש לסלק על הסף את הבקשה כבר בשל כך שמבוקש בה סעד זמני הזהה לסעד העיקרי, משום שמבוקש סעד עשה זמני ומפני שלפי דיני הסעדים הזמניים אין לתת את הסעדים הזמניים המבוקשים. הנתבעים טענו גם כי בהינתן מערכת ההסכמים בין הצדדים, יש לדון בסכסוך בכללותו במסגרת בוררות ולא בבית המשפט.

8. בדיון בבקשה גובשה הסכמה דיונית כדלקמן:

"מוסכם שהמסלול הדיוני לגבי הבקשה דנן יהיה שהיום תושמענה טענות שתתווספנה למה שהוגש בכתב הן בנושא טענות הסף והן לגופה של בקשה ולאחר שתינתן החלטה ניתן יהיה לעתור לקיום חקירות".

9. לאחר שנשמעו טענות בהמשך להסכמה הדיונית האמורה, עתר ב"כ התובע לכך שיינתן נגד הנתבעים פסק דין בהעדר הגנה בתביעה בכללותה. ב"כ הנתבעים העלה טענות רבות כנגד בקשה זו ובכללן שפרק הזמן להגשת כתב ההגנה יסתיים רק ב-28.10.18. בהמשך לכך הוגש כתב ההגנה ב-26.10.18.

10. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי אין לתת פסק דין בהעדר הגנה וכי יש לדחות על הסף את הבקשה למתן סעדים זמניים.

11. במה שנוגע לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה (שאילו נתקבלה הייתה מייתרת את הצורך להכריע עתה בבקשה למתן סעדים זמניים), די בכך שכבר הוגש כתב הגנה כדי שבקשה זו תידחה (וראו והשוו מהעת האחרונה; רע"א 2630/18 פלונית נ' פלוני (5.9.18) וההפניות שם). אשר על כן, הבקשה האמורה נדחית, אף ללא צורך להיזקק לטעמים נוספים שהעלו הנתבעים, המובילים לאותה תוצאה והנותנים לה חיזוקים.

12. את הבקשה למתן סעדים זמניים יש לדחות על הסף. זאת כבר בשל כך שעל פני הדברים בולט מאד כי לא מתקיים התנאי הראשון והבסיסי לשקילת נתינתם של סעדים זמניים. כך מציין ד"ר י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי 613 (1995) כי "השאלה הראשונה היא אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה". במקרה דנן ברור כי התשובה לכך בשלילה, שכן גם אם לאחר בירור התובענה העיקרית יימצא ממש בטענותיו של התובע, ניתן יהיה לתת לו פיצוי כספי (והוא גם עותר לסעדים כספיים במסגרתה).

על האמור עד כה אוסיף כי צודקים הנתבעים בטענתם שהסעד המבוקש בסעיף 15.1 לבקשה זהה לחלוטין לזה המבוקש בסעיף 16.1 לכתב התביעה (כעולה מן המצוטט בסעיפים 3 ו-4 דלעיל), כי הסעדים הזמניים המבוקשים הם מסוג צווי עשה וכי מצב דברים כזה מוביל בדרך כלל לכך שלא יינתנו סעדים זמניים כאמור.

בהמשך לכל שנאמר, אפילו מנקודת מוצא לכאורית שהעובדות הן כטענת התובע, יש לדחות על הסף את הבקשה למתן הסעדים הזמניים שהוא עותר להם.

13. די במה שצוין לעיל כדי להצדיק דחיית הבקשה לסעדים זמניים על הסף. זאת אף מבלי צורך להיזקק לטענות נוספות שהעלו הנתבעים, שיש בהן להוביל לאותה תוצאה ולחזקה.

14. בשולי הדברים אציין:

א. לא ביססתי החלטה זו על טענת הבוררות שהעלו הנתבעים לדחיית הבקשה (כנ"ל בסעיף 7). אכן, בהינתן מה שעל הפרק והשתלשלות העניינים שעד כה, נראה שאם לא תושג פשרה שתייתר את הצורך בהליכים משפטיים, אזי מתאים ורצוי ביותר שהסכסוכים בין הצדדים בכללותם יידונו בבוררות. עם זאת, ככל שלא תהיה הסכמה לכך ושהעניין יישאר על הפרק, רצוי להיזקק לו במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

ב. אין צריך לומר כי דחיית הבקשה לסעד זמני אינה פוטרת מן החובה לנהוג בהגינות וכראוי (כמצוין גם בהחלטתי מ-13.9.18, שצוטטה בסעיף 5 דלעיל). הימנעות מכך עלולה להוביל לתוצאות קשות ומכאיבות.

15. אשר על כל האמור, השורה התחתונה של החלטה זו היא שנדחית הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ושהבקשה לסעדים זמניים נדחית על הסף.

16. למרות כל שנקבע ושנאמר במסגרת החלטה זו, איני מוצא לנכון לחייב את התובע בשלב הנוכחי בהוצאות ואסתפק בקביעה כי את שאלת ההוצאות בקשר למה שהוכרע עתה ניתן יהיה לשקול בהמשך הדרך.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, י"ט בחשון תשע"ט, 28 באוקטובר 2018.

רפאל יעקובי, שופט