לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

- דן יחיד -

פסק דין

תביעה זו עניינה חיוב הנתבעים 1-4 בתשלום פיצוי בגין הפרת חובות תום הלב, חובת האמון, חובת אי תחרות וגזילת סוד מסחרי, וכן חיוב הנתבע 1 בתשלום פיצוי בגין פגיעה בזכויותיה הקנייניות של התובעת.

רקע עובדתי

1. התובעת, אליעם קול סנטר (להלן: התובעת או אליעם או החברה) היא חברה שעיקר עיסוקה מתן שירות של קידום מכירות ושיווק עבור לקוחותיה. עיקר פעילותה של התובעת מתמקד בלקוחות שהן חברות צרפתיות המספקות שירותי IT (פרוייקטי מחשוב) בצרפת (להלן: הקהל הספציפי). לאליעם 3 סניפים בארץ (ירושלים, אשדוד ובני ברק) שבהם כ-40 עובדים. לתובעת 4 בעלי מניות - מר אלברט טויל המחזיק ב-30% מהמניות (להלן: מר טויל), מר מרדכי צנוע המחזיק ב-30% מהמניות (להלן: מר צנוע), מר אלי כהן המחזיק ב-30% מהמניות (להלן: מר כהן) והנתבע 1, מר מיכאל שמלה המחזיק ב-10% מהמניות (להלן: מר שמלה) (נספח א' לכתב התביעה).

2. החברה פועלת באופן הבא: על כל לקוח של התובעת מופקד עובד (או צוות עובדים) שתפקידו לפנות בשם הלקוח לחברות מטרה ברחבי צרפת, לעניין אותם בשירותי הלקוח ולקבוע עמה פגישה עסקית מול אחד מאנשי המכירות של הלקוח. עובדי אליעם משמשים למעשה כאנשי שיווק של הלקוח שתפקידם לקבוע לאנשי המכירות של הלקוח פגישות עסקיות מול חברות העשוית להיות מעוניינות בשירותי הלקוח (להלן: חברות המטרה); ההתקשרות עם הלקוח נעשית לרוב בדרך של קביעת יעד חודשי של פגישות שאליעם אחראית לקבוע עבור אנשי המכירות של הלקוח תמורת סכום חודשי קבוע; על מנת שחברות המטרה יראו בעובדי אליעם חלק אינטגראלי מול מנגנון השיווק של הלקוח, ניתנת לכל עובד אליעם כתובת מייל מקצועית אצל כל לקוח שנתון לאחריותו ובאמצעותה פונה העובד לחברות המטרה בשם הלקוח (לרוב העובד שומר על שמו הפרטי אך מאמץ שם צרפתי קלאסי לצורך העניין). תפקידו של עובד אליעם מסתיים כאשר הוא קובע פגישה עסקית עבור איש המכירות של הלקוח אצל חברת המטרה וזאת ללא קשר לתוצאת הפגישה.

3. הנתבע 1, מר שמלה, המחזיק בחלק ממניותיה של אליעם, שימש כמנהל סניפי אשדוד ובני ברק יחד עם שותף אחר, מר כהן וזאת עד לעזיבתו את עבודתו באליעם במהלך חודש מאי 2018.

4. הנתבעת 2 (להלן: גב' גולדברג) והנתבעת 3 (להלן: גב' פיטון) עבדו באליעם תחת פיקוחו וניהולו של מר שמלה. גב' גולדברג הועסקה על ידי החברה מיום 1.3.15 ועד ליום 28.5.18, יום שבו נכנסה לתוקף התפטרותה מהחברה ואילו הגב' פיטון הועסקה על ידי החברה מיום 16.3.08 ועד ליום 1.12.10 וכן מיום 1.3.12 ועד ליום 10.7.18, מועד שבו נכנסה לתוקף התפטרותה. עם התפטרותן, עברו הנתבעות 2 ו-3 לעבוד אצל הנתבעת 4 תחת פיקוחו של מר שמלה.

5. הנתבעת 4 חברת בנקסטקול בע"מ (להלן: הנתבעת 4 או חברת בנקסטקול) הוקמה ביום 31.5.18 וכבעלת המניות, דירקטורית ומנהלת בחברה נרשמה הגב' מרדג'י נטלי אליס (להלן: גב' מרדג'י) שהיא גם גיסתו של מר שמלה. לא הייתה מחלוקת כי חברת בנקסטקול עוסקת באותו תחום ספציפי שבו עוסקת התובעת ואל מול אותו קהל ספציפי של חברות בצרפת (תמצית רישום חברה נספח ג' לכתב התביעה; עדות מר שמלה עמ' 64 ש' 16-17 לפרוטוקול; עדות גב' פיטון עמ' 92 ש' 4-5 לפרוטוקול).

6. במהלך חודש מאי 2018 הודיע מר שמלה כי בעקבות סכסוך עם אחד מבעלי המניות הוא שוקל לפרוש מתפקידו בתובעת ולפנות לתחום אחר. ביום 16.5.18, הודיע מר שמלה למר טויל בהודעת וואצאפ על התפטרותו לאלתר מעבודתו בתובעת (נספח ד לכתב התביעה) וביום 17.5.18 סיים את עבודתו אצל התובעת.

7. החל מיום 15.5.18 נעדרה הגב' גולדברג מחמת מחלה (נספחים ב-ג לתצהירה). ביום 28.5.18 הודיעה הגב' גולדברג לתובעת על התפטרותה (נספח ה' לכתב התביעה). הצדדים הסכימו לוותר על תקופת ההודעה המוקדמת. ביום 11.6.18 הגישה הגב' פיטון הודעה על התפטרותה מעבודתה בחברה וסיימה את עבודתה ביום 10.7.18 (נספח יג' לכתב התביעה).

8. בין הלקוחות שבהן טיפלה הגב' גולדברג בעבודתה בחברת אליעם, הייתה חברת AKTEOS (להלן: אקטאוס) ואילו בין לקוחותיה של הגב' פיטון הייתה חברת ONE POINT (להלן: וואן-פוינט). ביום 14.5.18 הודיעה חברת אקטאוס לאליעם על סיום שיתוף הפעולה החל מיום 31.5.18 מחמת סיבות אישיות וארגון מחדש (נספח ה'2 לתצהירי התובעת) ביום 23.5.18 נשלחה הודעה נוספת מטעם אקטאוס המוחה על חוסר התגובה מצד אליעם ובמסגרתה מסרבת אקטאוס לשלם בעבור חודש מאי 2018 בנימוק שאליעם לא השיגה בעבורה את מספר הפגישות החודשי המצופה (נספח ה' הנ"ל). כל ההודעות מוענו למר שמלה.

9. בין התאריכים 30.5.18 – 7.6.18, התקבלו אצל התובעת מידעים שונים אשר לדעתה הצביעו על קשר יזום בין הנתבעים לבין לקוחות התובעת להעברת פעילות הלקוחות לחברה אחרת (הדברים יפורטו בהמשך בהתאם לרלוונטיות שלהם).

10. ביום 7.6.18, התקשר מר טויל למר רוסטנד, ראש צוות המכירות של אקטאוס בעניין סיום ההתקשרות ובניסיון לבדוק אפשרויות נוספות להמשך שיתוף הפעולה. במסגרת שיחה זו הלין מר רוסטנד על השירות שקיבל בחודש מאי 2018 משהודיע לו מר טויל כי מר שמלה התפטר מעבודתו השיב מר רוסטנד "הוא עזב, אבל אני יודע, הוא חזר אלינו. הוא מציע לנו פתרון וכו' ..." (נספח יב' לכתב התביעה).

11. ביום 13.6.18 פנתה התובעת למר שמלה באמצעות בא כוחה ודרשה ממנו לחדול ממעשי שידול לקוחות והעברתם מאליעם לחברת בנקסטקול. עוד דרשה ממר שמלה להשיב לחברה את כל המידע שברשותו ואת מלוא הציוד שהועמד לרשותו במסגרת תפקידו (הרכב, המחשב והטלפון הנייד; נספח יד' לכתב התביעה). ביום 17.6.18 נשלחו מכתבי התראה לגב' פיטון ולגב' גולדברג (נספחים טו' ו-יז' לכתב התביעה).

12. ביום 12.7.18 הודיעה חברת וואן-פוינט (שטופלה על ידי מר שמלה ברמה הניהולית ועל ידי גב' פיטון [יחד עם הגב' כהן, עובדת אחרת באליעם] ברמה התפעולית) על סיום שיתוף הפעולה החל מיום 31.7.18, בטענה של ירידה בנפח הפגישות ובשל עזיבה של עובדים המתמחים בעבודה מולה. מר כהן השיב לפניה זו ביום 13.7.18 (נספח ה' לתצהיר מר כהן).

13. מר טויל פנה למר שמלה וניסה להזמינו ל"דין תורה" בבית דין לממונות "משפט שלום", אך ניסיון זה לא צלח (נספח ח' לכתב התביעה).

14. ביום 7.9.18 הגישה התובעת בקשה לסעד זמני לאסור על הנתבעים 1-3 בעצמם או באמצעות צד ג' במישרין או בעקיפין לעבוד ו/או ליתן שירותים ללקוחות התובעת שהיו עמם בקשר על פי רשימה שצורפה לבקשה ולהורות כי הצו יהיה בתוקף כל עוד מר שמלה הוא בעל מניות באליעם ולפחות 12 חודשים ממועד סיום העבודה בין אליעם לנתבעים 1-3; ליתן צו האוסר על כל הנתבעים לעשות כל שימוש במידע המסחרי ו/או העסקי ו/או הסודי שלה הקשור בתחום פעילותה ובעיסוקיה, לרבות קשרי עבודה עם לקוחות, ספקים, רשימות סוכנים ולקוחות וחברות מטרה ועוד; לאסור עליהם לפנות ו/או לשדל את עובדי אליעם הנוכחיים ואשר הועסקו במהלך השנה האחרונה לעבור לעבוד במישירין או בעקיפין במסגרת יחסי עבודה או התקשרות אחרת. עוד עתרה התובעת למתן צו האוסר על מר שמלה לבצע כל אקט של דיספוזיציה ברכושה של אליעם (ברכב, מחשב וטלפון נייד) שסופקו לו לצורך ביצוע עבודתו כמנהל.

15. הבקשה והחלטת בית הדין נשלחו לב"כ הנתבעים (אשר השיב ביום 25.6.18 וביום 2.8.19 למכתבי ההתראה שנשלחו לנתבעים ביום 13.6.18 וביום 17.6.18 לעיל; נספחים ג' ו-ה' להודעת התובעת מיום 16.10.18), עו"ד ארנון ברק. ביום 17.9.18 הודיע עו"ד ברק כי אין זו מחובתו להודיע לנתבעים על כתבי התביעה וכי הוא לא פעל ואינו פועל להודיעם על כך אלא שעל התובעת להמציא לנתבעים את כתבי התביעה כדין. ברוח זו הודיע ביום 9.10.18 ב"כ הנתבעים לבית הדין כי הוא אינו מיופה כוחם של הנתבעים בהליך זה.

16. בהחלטה מיום 16.10.18 נקבע כי "משהשיב משרדו של עו"ד ברק ביום 25.6.18 בשם המשיבים 1-3 למכתב האזהרה שנשלח למשיבים, מצאתי כי יש לראות בו כעו"ד של המשיבים לצורך תקנה 477 לתקסד"א. מכאן, יש לראות בהמצאת הבקשה והתביעה למשרדו של עו"ד ברק כהמצאה כדין לידי המשיבים". החלטה נוספת בעניין זה ניתנה ביום 17.10.18.

17. משלא הוגשה כל תגובה מטעם הנתבעים 1-4 ניתן ביום 16.10.18 צו כדלקמן:

"1. ניתן בזה צו האוסר על המשיבים 2-4 (הנתבעים 1-3 – י.א.ש.), בעצמם או באמצעות צד ג' מטעמם, במישרין או בעקיפין, לעבוד ו/או ליתן שירותים ללקוחותיה של המבקשת ואשר המשיבים היו עימם בקשר כמפורט בנספח כ"א לבקשה. צו זה יהיה בתוקף כל עוד המשיב 2 הוא בעל מניות בחברת "אליעם קול סנטר בע"מ" (להלן: החברה או אליעם), ולא לפני 12 חודשים ממועד סיום יחסי העבודה בין המבקשת לבין המשיבים 2-4.

2. ניתן בזה צו האוסר על המשיבים (הנתבעים כולם – י.א.ש) לעשות כל שימוש במידע המסחרי ו/או העסקי ו/או הסודי של המבקשת, הקשור בתחום הפעילות של המבקשת ובעיסוקיה, לרבות אך לא רק, קשרי עבודה עם לקוחות, ספקים, רשימות סוכנים ולקוחות וחברות מטרה, אנשי מפתח של לקוחות, עובדים, מידע עסקי, פורמטים, תוצרים, תמחירים ותנאי העסקה של העובדים.

3. ניתן בזה צו האוסר על המשיבים לפנות ו/או לשדל את עובדי המבקשת המועסקים אצלה בימים אלה ואשר הועסקו אצלה במהלך שנת עבודתם האחרונה של המשיבים, לעבור ולעבוד, במישרין או בעקיפין, במסגרת יחסי עבודה או בהתקשרות חוזית עסקית אחרת.

4. ניתן בזה צו האוסר על המשיב 2 (מר שמלה – י.א.ש) לבצע כל אקט של דיספוזיציה בנוגע לרכוש המבקשת: הרכב, המחשב והנייד שסופקו למשיב 2 על ידי החברה לצורך ביצוע תפקידו כמנהל בחברה".

18. ביום 21.11.18 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני במסגרתו הצהירו הנתבעים 1-3 כי הם אינם מפרים את צו בית הדין, אך במהלך הדיון התברר כי ההתקשרות עם לקוחות של התובעת ובהן חברת אקטאוס וחברת וואן-פוינט, מתבצעת על ידי חברת בנקסטקול. הגב' מרדג'י, בעלת המניות והדירקטורית בחברת בנקסטקול, הצהירה בפני בית הדין כי "לא הבנתי שיש צו כנגדי" ועל כן ניתנה החלטה המבהירה כדלקמן:

"לאחר ששמעתי את עמדות הצדדים ומשעולה כי בפעילותה של הנתבעת 4, עוקפת הנתבעת 4 למעשה את הצו הזמני, יתוקן הצו ובמסגרתו הנני מורה כי גם הנתבעת 4 (המשיבה 1 לצו) אינה רשאית לפנות במישרין או בעקיפין ללקוחות התובעת (המבקשת) אשר הנתבעים 1-3 היו עמם בקשר במסגרת עבודתם אצל התובעת ובמיוחד בכל הנוגע לחברת אקטאוס ווואן-פוינט."

19. ביום 23.12.18 הגישו הנתבעות 2-3 בקשה למחיקת התביעה כנגדן על הסף. בהחלטה מיום 1.1.19 נדחתה הבקשה תוך שנקבע כי היא מצריכה שמיעת ראיות לגופן של טענות.

20. ביום 13.1.19 הגישו הנתבעים בקשה לעיון מחדש בצו המניעה הזמני. לאחר קבלת תגובת התובעת ותשובת הנתבעים, נדחתה הבקשה ביום 18.2.19.

21. ביום 3.4.19 החלה שמיעת ראיות התובעת בתביעה העיקרית ולאחריהן הוגשה בקשה חוזרת של הנתבעים לעיון מחדש בבקשה לסעד זמני ולביטולו באופן גורף, ולכל הפחות בכל הנוגע לשני הלקוחות (חברת אקטאוס וחברת וואן-פוינט; להלן: הלקוחות) שלטענתם נטשו את התובעת לטובת בנקסטקול, בטענה כי מחקירת מר טויל, מנכ"ל התובעת, עולה כי לא קיים כל סוד מסחרי לתובעת ועל כן לא היה כל בסיס משפטי ועובדתי לבקשה להטלת צו המגביל את עיסוקם של הנתבעים. התובעת הגישה תגובתה בכתב, ולבקשתה נחקרה מצהירת הנתבעים בדיון מיום 19.5.19.

22. בהחלטה מיום 20.5.19 נקבע, כי משמדובר בבקשה לסעד זמני, הרי שבבחינת מאזן הנוחות, כאשר מדובר בצו שיש בו אלמנט של הגבלת חופש העיסוק, ומשהתברר כי "בחלוף למעלה מחצי שנה ממועד מתן הצו, לא חזרו הלקוחות לעבוד עם המשיבה (התובעת – י.א.ש.) ולמעשה משמדובר במצב שבו הלקוחות אינם עובדים עם מי מהצדדים, מצויים אנו במצב של lose-lose ואין כל תועלת מהמשך קיומו של הצו כלשונו היום". עוד נקבע כי "מנגד, ביטולו של הצו יאפשר את עבודת הלקוחות עם מי מהצדדים שהם יבקשו לעבוד, וככל שיבחרו שלא לעבוד עם המשיבה (התובעת – י.א.ש.), עדיין שמורה למשיבה (התובעת – י.א.ש.) הזכות לתבוע את נזקיה ככל שבתום ההליך, ימצאו המבקשים (הנתבעים– י.א.ש.) אחראים להם". על יסוד האמור, נקבע כי אין מקום להמשך קיומו של הצו המונע מהנתבעים לעבוד עם הלקוחות (חברת אקטאוס וחברת וואן-פוינט) והוא בוטל.

23. התובעת תבעה פיצוי בגין הפרת התחייבויות החוזיות, חובת הנאמנות, ההגינות ותום הלב, פגיעה בזכויות הקנייניות של התובעת והפרת חוק השליחות וחוק עוולות מסחריות תוך עשיית עושר ולא במשפט.

התובעת העמידה את תביעותיה כלפי כל הנתבעים על פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה שהוערכו על הסך של לפחות 730,000 ₪ (הפסד רווחים על פני שלוש שנים). בסיכומיה העמידה התובעת פיצוי זה על הסך של 671,667 ₪. בנוסף, ביקשה התובעת בסיכומיה לחייב את הנתבעים 1 ו- 4 בגין התנהלותם ואי הקטנת הנזק בתשלום פיצוי עונשי נוסף בסך של 100,000 ₪. עוד עתרה למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעבוד או ליתן שירות במישרין או בעקיפין ללקוחות התובעת; ליתן צו האוסר על כל שימוש במידע מסחרי או עסקי או סודי של התובעת הקשור בתחום פעילותיה ועיסוקיה, לרבות קשרי עבודה עם לקוחות, ספקים, רשימות סוכנים ולקוחות וחברות מטרה, אנשי מפתח של לקוחות, עובדים, מידע עסקי, פורמטים, תוצרים, תמחירים ותנאי העסקה של עובדים.

בנוסף ביקשה התובעת לחייב את הנתבעות 2-3 בתשלום פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין הפרת חוק עוולות מסחריות; את הנתבע 1 להשיב את הרכב, המחשב הנייד והטלפון הסלולרי ולהורות לכל הנתבעים להשיב לתובעת את כל מסמכים והמידע שנותרו ברשותם.

24. מטעם התובעת העידו מר דוד מזרחי (להלן: מר מזרחי) רו"ח של התובעת, ובעלי המניות בתובעת, מר טויל, מר כהן ומר צנוע. כאשר מר טויל ומר צנוע העידו שוב כעדי הזמה לאחר שמיעת ראיות הנתבעים.

מטעם הנתבעת העידו עו"ד עידית שרביט (להלן: עו"ד שרביט), הנתבעים עצמם מר שמלה, גב' גולדברג וגב' פיטון. עוד העידו הגב' מרדג'י ואשתו של מר שמלה גב' סנדרין שמלה (להלן: גב' שמלה), ומר סטיב בוטבול (להלן: מר בוטבול) מפתח תוכנות שנתן שירותים לתובעת.

טענות הצדדים

25. לטענת התובעת, הנתבעים פעלו בחוסר תום לב והפרת חובת האמון המוטלת עליהם תוך הפרת התחייבותיהם החוזיות, הוראות חוק השליחות והוראות חוק עוולות מסחריות, עת גזלו מהתובעת לקוחות במודע ובמכוון תוך הקמת חברה אחרת והעברת הלקוחות לפעילות מול חברה זו. התובעת טענה, כי הנתבעים חברו יחד לפגוע בה תוך גזלת סודותיה המסחריים והפרת חובותיהם כלפי התובעת. לעמדת התובעת, בגין התנהלות זו זכאית היא לפיצוי בגין אובדן רווחיה ולפיצוי בגין התנהלותם הקלוקלת של הנתבעים.

26. לטענת הנתבעים, יש לדחות על הסף את תביעת התובעת בכל הנוגע לטענות הפרת חובת אמונים של מר שמלה כנושא משרה בתובעת שכן אלה אינם מצויים בגדר סמכותו העניינית של בית הדין. עוד טענו הנתבעים כי התובעת זנחה בסיכומיה את תביעותיה להשבת הרכב, המחשב והטלפון הסלולרי, השבת מסמכים ומידע ועל כן גם תביעות אלה דינן להידחות.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי יש לדחות את התביעה משלושה טעמים עיקריים. האחד, התובעת לא הוכיחה כי היא מחזיקה בסוד מסחרי כל שהוא ולא הוכיחה מעשה "שידול" לקוחות ועובדים על ידי מר שמלה; השני, קבלת התביעה תהווה תקדים מרחיק לכת שיביא לפגיעה קשה בחופש עיסוקם של עובדי טלמרקטינג; השלישי, התנהלותה הנכלולית וחסרת תום הלב של התובעת מתחילת ההליך ועד סופו שכן פתחה בהליך ממניע נקמני, ניהלה אותו במרמה וכזב וגרמה לנתבעים נזקים בלתי הפיכים.

27. המחלוקת בין הצדדים נסובה על 4 סוגיות עיקריות: האחת, האם פעלו הנתבעים בחוסר תום לב בסיום עבודתם להקמת חברה מתחרה בנתבעת; השניה, האם נטלו הנתבעים סודות מסחריים של התובעת; השלישית, האם פעלו הנתבעים ל"גניבת" לקוחותיה של התובעת. הרביעית, האם הפרו הנתבעים את חובת האמון ותום הלב המוטלת עליהם.

בכפוף לתשובות לשאלות הללו עולה השאלה – האם חייבים הנתבעים בפיצוי התובעת בגין מעשיהם ובגין נזקים שנגרמו לה, ככל שנגרמו. ובאיזה שיעור. עוד יש לדון בשאלת חובת ההשבה של קנין התובעת לידיה.

סוגיות אלה מעוררות שאלות שבעובדה ושאלות שבמשפט. אדון בהן כסדרן.

הכרעה

א. האם פעלו הנתבעים בחוסר תום לב בסיום עבודתם אצל התובעת?

28. למעשה במסגרת סוגיה זו נחלקו הצדדים בשאלה - האם מר שמלה עומד מאחורי הקמת והפעלת חברת בנקסטקול? והאם חברו אליו הנתבעות 2-3 בענין זה?

לטענת התובעת, מר שמלה הוא שעמד מאחורי הקמתה של בנקסטקול, הוא שביצע את רישום הדומיין, היה נוכח בפגישה שאורגנה בין גיסתו (הגב' מרדג'י) לעורכת הדין שטיפלה בהקמת בנקסטקול (עו"ד שרביט), אליו נשלחו מסמכי ההתאגדות שלה וגם ב"כ הנתבעים מסר את כתובת חברת בנקסטקול ככתובתו של מר שמלה. התובעת טוענת, כי הוכיחה את החזקתו ושליטתו של מר שמלה בחברת בנקסטקול וכי הוא פעל במסגרתה עוד בטרם הוקמה הן מול לקוחות והן מול עובדים. לטענת התובעת, הגב' מרדג'י לא הייתה מעורבת כלל ביחסים שבין מר שמלה לחברות אקטואס ווואן-פוינט, לא היה לה שום ניסיון בניהול חברה ו/או ניהול אנשי מכירות ומר שמלה עשה מאמץ ניכר כדי להסתיר את מעורבותו בהקמת הפעילות בחברה המתחרה (בנקסטקול).

הנתבעים טענו בעניין זה, כי לא חלה על מר שמלה כל מניעה להקים חברה מתחרה לתובעת (בהעדר הסכם סודיות ומניעת תחרות ולאור חוק יסוד חופש העיסוק), כי הוא לא פעל להקמת בנקסטקול, כי הוכח שגב' מרדג'י היא היוזמת והמקימה של החברה וכי כל הפעולות הנחוצות להקמתה בוצעו על ידה כאשר עדותה בעניין זה הייתה עניינית ואמינה.

29. עיון בראיות שהוצגו בפני בית הדין ובעדויות הצדדים, מעלה כי לגרסת הנתבעים בעניין זה, אין כל יסוד.

30. ממסמכי ההתאגדות עולה כי גב' מרדג'י נרשמה כבעלת מניות ודירקטורית בבנקסטקול. גב' מרדג'י העידה כי מספר חודשים טרם הקמת החברה הבשיל בה הרעיון להקים חברה והיא שהציעה למר שמלה להצטרף אליה משום שידעה כי הוא אינו שבע רצון בעבודתו באליעם. לטענתה, היא ביקשה לעסוק בקידום מכירות ושיווק של העסק של בעלה המנהל עסקי אופטיקה ונדל"ן בצרפת. משנשאלה למעורבותו של מר שמלה, השיבה:

"ש. מיכאל עזר לך הוא עשה הכל חוץ מלהקים את החברה פורמאלית, מה עשית חוץ מלחתום על מסמכי החברה.

ת. רציתי להקים את החברה הזו.

ש. מה עשית בפועל.

ת. זה לא קשה להקים חברה, הולכים לעורך דין.

ש. חוץ מללכת לעורך דין ולחתום על מסמכים, מה עשית.

ת. מצאתי בפייסבוק את שם מנהלת החשבונות ופגשתי אותה. רציתי לדעת מה אני יכולה להרוויח מה אני יכולה לשלם" (עמ' 94 ש' 17-24 לפרוטוקול).

31. דא עקא, ביום 31.5.18 התקבלה הודעת מייל לכתובתו המקצועית של מר שמלה אצל התובעת וזאת מעו"ד שרביט שמבקשת להעביר אל מר שמלה את מסמכי ההתאגדות של חברת בנקסטקול (נספח ט' לכתב התביעה). עו"ד שרביט העידה כי היא מכירה את מר שמלה כבר שנים וכי הוא נכח בפגישה המהותית שבה דובר על הקמת החברה. עוד ציינה כי ככל שנראה התקיימה פגישה נוספת שבה חתמה הגב' מרדג'י על מסמכי ההתאגדות. יצויין כי מסמכי ההתאגדות נושאים תאריך חתימה מיום 16.5.18 של גב' מרדג'י ואישור עו"ד שרביט על ההצהרה שהוגשה לרשם החברות. גב' מרדג'י צירפה קבלה על תשלום אגרת הרישום.

32. בתצהירה ציינה עו"ד שרביט כי לכל אורך הדרך התנהלה רק מול הגב' מרדג'י (סעיף 10 לתצהירה) כאשר מר שמלה כלל לא היה בתמונה. עוד ציינה כי שליחת המסמכים למר שמלה מהווה טעות אנוש שנבעה מהרגל. משנשאלה מדוע שלחה את המסמכים למר שמלה השיבה:

"ש. בתצהירך את אומרת שהטעות של שליחת המייל למיכאל נבע מהרגל, איזה הרגל.

ת. שהיו לי כמה מסמכים להעביר לו מקצועית או אישית אז שלחתי לו לשם" (עמ' 60 ש' 32 – עמ' 61 ש' 1 לפרוטוקול; הדגשה שלי –י.א.ש).

אלא שלדבריה הקשר בינה לבין מר שמלה הוא בהיכרות בבית הכנסת ולא בהיכרות מקצועית (עמ' 59 ש' 29). עוד נשאלה:

"ש. ראית את החברה החדשה כחברה של מיכאל.

ת. אתה אומר זאת לא אני.

ש. הרגל העניינים של מיכאל למה שלחת לו.

ת. היא גיסתו וחשבתי שהוא יעביר לה. לא הייתה לי שום כוונה אחרת" (עמ' 61 ש'2-5 לפרוטוקול).

עו"ד שרביט אינה מכחישה בלאו מוחלט את הטענה כי מדובר בחברה של מר שמלה. זאת ועוד, לו היתה גרסתה כי מדובר בעסק נפרד של הגב' מרדג'י כאשר לדבריה הגב' מרדג'י ובעלה היו אצלה לשם הקמת החברה, לא ברור מדוע פרטיו של מר שמלה נרשמו בתיקה (לכאורה) של הגב' מרדג'י. מה גם שבהודעת הדוא"ל שצורפה למסמכים לא נרשמה כל בקשה להעביר את המסמכים לגב' מרדג'י וברור כי אלה נועדו למר שמלה עצמו.

33. התובעת צרפה לכתב התביעה תוצאות חיפוש שעשתה באתר האינטרנט whois.ovh.com שממנו עולה כי הדומיין bnextcall.com (המצוי בשימושה של חברת בנקסטקול) נרשם עוד ביום 25.4.18 כאשר עורך הרישום הוא מר שמלה והכתובת שנמסרה היא "שבט זבולון אשדוד" שהיא כתובתו הפרטית של מר שמלה (נספח י' לתצהיר מר טויל). מר שמלה נשאל בענין זה וכך השיב:

"ש. מי בחר בשם הנתבעת 4.

ת. נטלי.

ש. מה הייתה הכתובת של הנתבעת 4 ב-10/18.

ת. כל הזמן הכתובת היא ברקת 5/39" (עמ' 67 ש' 7-10 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש).

משנשאל מדוע מסר עו"ד ברק את כתובתו של מר שמלה ולא את כתובתה של גב' מרדג'י ככתובת חברת בנקסטקול (הודעת ב"כ הנתבעים מיום 18.10.18). השיב כי מדובר בטעות וכי יש לפנות בענין זה לעוה"ד (עמ' 67 ש' 14-17 לפרוטוקול)

34. מר שמלה המשיך וציין כי גיסתו הביעה רצון להקים חברה ועל כן נשאל והשיב:

"ש. למה קנית בעצמך ועל חשבונך את כתובת הדויימן של הנתבעת 4

ת. זה היה בסוף אפריל 2018 שעשיתי את זה כי גיסתי לא מכירה את הדברים האלה, עזרתי לה לעשות זאת. למה בכספי, כמו בכל משפחה אני חייב לי כסף אני לו. זה דברים שלא מדברים. שאני צריך משהו הוא קונה לי.

ש. למה כאשר עשית את הפעולה שלטענתך היא פעולה אדמיניסטרטיבית בלבד ציינת את שם הרושם בשמך נספח י' לתצהירו של אלברט

ת. כי זה היה גם השם של כרטיס האשראי.

ש. אם קניתם את שם הדומיין אם זה היה על מנת לפתוח תיבת דואר על שם הנתבעת 4 למה היה כל כך דחוף לפתוח באפריל.

ת. בתאריך הזה (25.4.18 – י.א.ש) כבר ידעתי שאני עוזב את התובעת ואני הולך לעבוד עם גיסתי. זה קרה בסוף אפריל. לא אמרתי לתובעת עד 15-16 במאי כי חיכיתי לקבל את המשכורת של אפריל" (עמ' 68 ש' 4-14 לפרוטוקול, הדגשה שלי – י.א.ש).

35. מראיות אלה עולה בבירור כי מר שמלה שימש איש הקשר בין גב' מרדג'י לעו"ד שרביט אשר ביצעה את הרישום של החברה, הוא היה הכוח המניע מאחורי הקמת החברה ורישומה והוא אף פעל לקבלת דומיין, עובדה המצביעה כי היה שותף פעיל, אם לא בלעדי, להקמת התשתית להפעלת החברה.

36. למסקנה זו מצטרפת חוסר מהימנותו של מר שמלה כפי שהיא עולה משיחתו הטלפונית עם מר טויל ביום 30.5.18 (נספח ז' לכתב התביעה). מר טויל אשר גילה (במקרה) כי גב' גולדברג עובדת עם אקטאוס במסגרת חברת בנקסטקול התקשר למר שמלה לברר את פשר הדבר (נספח ז' לתצהיר התובעת). בתחילה הכחיש מר שמלה כל היכרות עם חברת בנקסטקול, וכך אמר:

"א.ט. (אלברט טויל – י.א.ש) אבל איך היא (גב' גולדברג – י.א.ש) – אני לא מבין איך יש לאקטאוס את המספר הטלפון שלה ... ו-BNextCall מי הם?

מ.ש. (מיכאל שמלה – י.א.ש.) מאיפה אני יודע?

א.ט. ולא שאלת אותה?

מ.ש. לא שאלתי אותה, לא ... כנראה, אני לא יודע האם זה עם בנה או משהו אחר.

א.ט. מיכאל, תראה צריך להיות מאוד ברור, כי מה שקרה עכשיו מאד מאד חמור, בסדר! לכן, מתוך נאמנות כלפינו, ישנה דחיפות לפתור את הבעיה הזו. הבחורה (גב' גולדברג – י.א.ש) התפטרה אתמול בבוקר, והיום בבוקר קיבלתי מכתב לגבי פגישה עם לקוח שהפסיק לעבור איתנו, לעניין פגישה בחודש יוני. אז אתה אומר לי שהלקוח התקשר לאקטאוס, אני לא מבין. אז אני רוצה להבין. האם זאת היא שהתקשרה לאקטאוס על מנת לקבל אותו בחזרה עבור הקול סנטר של בנה. BNextCall, אני מניח שזהו הקול-סנטר של בנה?

מ.ש. אני לא יודע, אני לא יכול להגיד לך.

א.ט. לא מיכאל, אל תאמר לי "אני לא יודע", אתם מאוד קרובים שניכם. אני מתחנן.

מ.ש. אה כן אנחנו מאוד קרובים, אבל"

(הדגשות שלי – י.א.ש).

אך בהמשך השיחה הוא מודה:

"א.ט. ואז מה? ואז מה? אתה אוסף לקוחות כדי לתקוף? מיכאל אני לא יכול ...

מ.ש. אני עובד כרגע עבור דוד, אני על מה אתה מדבר אלברט?

א.ט. מותק תראה, אתה צרך להתקשר שוב לבריז'יט או לבקש ממנה שתתקשר אליי, תגיד לה שאני מבקש הסבר ברור ומדויק על מה שהיא עשתה, תגיד לה שזה מאוד חמור מה שהיא עשתה. אני רק מקווה שאתה לא חלק מהקומבינה, אבל הדבר היחיד שמדאיג אותי, הוא שאתה זה שקיבל את המייל. לכן, גם זה, לא כל כך הבנתי. אם זה היה בנה, מדוע אתה זה שקיבלת את המייל?

(4 שניות של שקט)

א.ט. נו?

(2 שניות של שקט)

מ.ש. טוב, אתה צודק, זה אני.

א.ט. מה זאת אומרת "זה אתה"?

מ.ש. זה אני.

א.ט. מה זאת אומרת "זה אתה"?

מ.ש. זה אני, זה שלי.

א.ט. BNextCall שלך?

מ.ש. זה עדיין לא שלי, אבל זה דבר שאני רוצה להקים יותר מאוחר". (הדגשות שלי – י.א.ש).

37. בחקירתו הנגדית טוען מר שמלה כי כוונתו היתה שהוא עובד בבנקסטקול ולא כי מדובר בחברה שבבעלותו. לדבריו, בלשון דומה נקט בעת שהחל לעבודה בנתבעת עוד בטרם היה בעל מניות בה (עמ' 65 ש' 19-26 לפרוטוקול). לאור חוסר מהימנותו הבולט של מר שמלה כעולה מהכחשתו והתממותו לגבי זהות חברת בנקסטקול כאשר הוא עצמו היה שותף פעיל אם לא מעבר לכך בהקמתה, דבריו אלה לא היו מהימנים עלי. התובע המשיך ונשאל בחקירתו הנגדית לגבי זהותו של אותו "דוד" שאליו התכוון בתשובתו בשיחה הטלפונית, וכך השיב:

"ש. באותה שיחה אתה מציין את שמו של דוד מי הוא דוד.

ת. על איזה שורה?

ש. 60.

ת. זה טעות כאן.

ש. מה טעות, מה הכוונה טעות.

ת. אמרתי דוד אבל אין קשר לדוד הוא בנה של גב' גולדברג.

ש. זה לא אותו דוד שהיה מנהל שלך בעבודות הלילה.

ת. אמרתי דוד אבל התבלבלתי התכוונתי למנהל של העבודה השנייה שיש לי כבר שנתיים וחצי" (עמ' 66 ש' 2-9 לפרוטוקול).

אלא שבהמשך הוא מודה כי שמו של המנהל בעבודתו השנייה הוא "ניר נגרין" (עמ' 66 ש' 13-18 לפרוטוקול).

38. גם מעדותה של הגב' מרדג'י מיום 19.5.19 עולה כי לה עצמה אין כל ידיעה ממשית על המגעים אל מול הלקוחות. כך למשל כאשר נשאלה גב' מרדג'י האם גב' פיטון עושה שימוש בשם המקצועי שניתן לה בעבר על ידי חברת וואן-פוינט, השיבה תחילה "לא הבנתי" ובהמשך הוסיפה "אני מטפלת רק בלקוח שלי. לכל היותר אני מטפלת בלקוחה שלי. בשבילה אני בניתי את החברה שלי. מיכאל מטפל בהרבה דברים...." (עמ' 43 ש' 20-25 לפרוטוקול; הדגשה שלי –י.א.ש.).

39. יתרה מזו, אשתו של מר שמלה, הגב' סנדרין שמלה, טענה בחקירתה כי מר שמלה עזב את עבודתו בתובעת ורק אז החליט לעבוד עם בנקסטקול (עמ' 80 ש' 8-11 לפרוטוקול). מר שמלה עצמו סיפר מנגד, כי כבר בחודש 4/18 החליט לעזוב את עבודתו בתובעת ולעבוד עם בנקסטקול (עמ' 68 ש' 13 לפרוטוקול).

40. מכלל הדברים מצאתי כי מר שמלה הוא שיזם את הקמת חברת בנקסטקול, ביצע פעולות בפועל להקמתה והוא שעומד מאחוריה כאשר גיסתו, הגב' מרדג'י משמשת כסות למעורבותו ופעילותו בהקמת והפעלת בנקסטקול, וכדבריו – "זה אני, זה שלי".

41. הצדדים נחלקו בשאלה - האם פעל מר שמלה להעברת עובדי אליעם לבנקסטקול?

התובעת טענה, כי מר שמלה פנה לגב' גולדברג ולגב' פיון ושידל אותן לעבור לעבוד עמו בחברת בנקסטקול. לדבריה, אין לקבל את טענת הנתבעות 2-3 כי פנו למר גולדברג רק לאחר סיום עבודתן באליעם שכן הוכח כי מר שמלה הציע להן לעבוד מהבית מול אותן לקוחות ואנשי קשר וגם עם אותן חברות מטרה ואנשי קשר עבור שכר גבוה ב-30% מהשכר שקיבלו באליעם.

הנתבעים טענו, כי הנתבעות 2-3 עזבו את אליעם על דעת עצמן ללא כל השפעה כל שהיא מצד שמלה והן אלה שפנו אליו לעבוד בבנקסטקול כאשר מר שמלה ניסה לשכנע את גב' פיטון שלא לעזוב את אליעם אלא שהן לא רצו להמשיך לעבוד באליעם שכן היה זה בלתי אפשרי מבחינתן לעבוד שם ללא מר שמלה. הנתבעים טענו, כי הסיבה שבגינה הופסקה עבודת מר שמלה באליעם הייתה יחסו המשפיל והמבזה של מר כהן כלפיו וכלפי יתר עובדי התובעת, לרבות הנתבעות 2-3. הנתבעים טוענים, כי אין במשכורתן הגבוהה יחסית של הנתבעות 2-3 בבנקסטקול כדי ללמד "על שידולן" על ידי מר שמלה משום שמשכורתן מורכבת גם מהוצאות חריגות שהנתבעות נושאות בהן עקב עבודתן מהבית.

42. אמנם מהראיות שהוצגו בפני, לא ניתן ללמוד באופן חד משמעי כי מר שמלה "שידל" את הנתבעות 2-3 לעבור עימו אך ההתרשמות העולה מהתמונה הכוללת היא כי הנתבעים עשו יד אחת לעזוב את עבודתם אצל התובעת ולפעול במהלך מתוכנן להעברת הלקוחות לחברה החדשה. עובדה היא כי מר שמלה הודיע לגב' גולדברג על עזיבתו ביום 16.5.18 עוד טרם הישיבה עם השותפים וטרם ההודעה לעובדים (עמ' 74 לפרוטוקול) כאשר הוא טרח להתקשר לגב' גולדברג בעת מחלתה על מנת לעדכן אותה וההתרשמות היא כי לא היה מדובר בהפתעה לגב' גולדברג אלא רק עדכון על העיתוי. כפי שיפורט להלן, גב' גולדברג דחתה ביום 24.5.20 עבודה הקשורה לאקטאוס על מנת להעבירה לבנקסטקול עוד טרם סיימה עבודתה באליעם ומר שמלה אשר ידע כי בכוונת גב' גולדברג לעבור לבנקסטקול, ידע להציע שירותיה לאקטאוס עוד בחודש מאי 2018, בטרם הודיעה גב' גולדברג על עזיבתה לאליעם.

43. עוד יש לציין כי הגם שמדובר בחברה חדשה, לא היתה מחלוקת כי לנתבעות 2-3 ניתן שכר הגבוה בשיעור של כ30% משכרן אצל התובעת ונתאפשר להן לעבוד מביתן, כאשר ברור הוא שהבסיס לתשלום זה היא העובדה שכל אחת מהן הגיעה עם "נדוניה" של חברה שלה נתנה שירות אצל התובעת.

ב. האם קיים לתובעת סוד מסחרי?

44. לטענת התובעת, גזלו הנתבעים מהתובעת סודות מסחריים ועשו בהם שימוש אסור. אשר למר שמלה, הפרה זו באה לידי ביטוי בגזל של רשימת הלקוחות, בפרופיל האישי של הלקוחות לרבות תמחור השירות, ואנשי קשר מטעמן, רשימת חברות מטרה ואנשי קשר מטעמן, בשיטת קביעת הפגישות עבור הלקוח ובקביעת שכר של העובדות (להלן: המידע הסודי בידיעת מר שמלה). אשר לנתבעות 2-3, הפרה זו באה לידי ביטוי בשימוש שעשו ברשימת הלקוחות שבטיפולן אליה התווסף מידע על אנשי קשר אצל הלקוח, שיטת העבודה הרצוי עבור הלקוח, ידיעת התרבות הארגונית שלו, עבודה עם רשימות חברות המטרה שלהם (להלן: המידע הסודי בידיעת העובדות).

התובעת טענה כי רשימת הלקוחות הוכרה בפסיקה כסוד מסחרי כאשר הוכח שיש בה ערך מוסף. עוד היא טענה, כי הפרופיל העסקי, היינו, רשימת הלקוחות, המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים להם ואפילו התיקונים להסכם שאושרו עם אקטאוס בחוזה עם אליעם אומצו על ידי בנקסטקול כאשר מר שמלה ניצל את ידיעתו בשיטת קביעת הפגישות ושיטת תגמול העובדים לרעת אליעם ומידע כזה הוא סוד מסחרי כאשר הפניה ללקוחות ספציפיים שצורכיהם המיוחדים ידועים מראש, חסכה לבנקסטקול עלויות ומשאבים הנדרשים לצורך איתור אותן לקוחות ושיווק השירות.

אשר לרשימת חברות המטרה של החברות, גם אם אלה התקבלו מהלקוח עצמו, מדובר במידע סודי שאינו נחלת הרבים ואשר העובד קיבל מכוח תפקידו כאשר רק עובד מנוסה בעבודה מול אותו לקוח ומטרותיו היה יכול היה לעבוד עליה מהיום הראשון. התובעת הוסיפה וטענה כי שיטת קביעת הפגישות, תנאי התקשרות מול לקוחות היו בידיעה בלעדית של מנהלי החברה והשותפים ולא היו ניתנים לגישה מחוץ למשרד, כך גם החוזים ותנאי התשלום היו נגישים רק למנהלים כאשר העובדים נדרשו לחתום על התחייבות וסודיות לגבי כל המידע המתקבל מתוקף תפקידים באליעם.

45. הנתבעים טענו בעניין זה, כי רשימת לקוחות ורשימת חברות המטרה אינן מהוות סוד מסחרי של התובעת שכן רשימת חברות המטרה מתקבלת מהלקוח והוא זה שעמל ומרכיב את הרשימה. אשר לרשימת הלקוחות, אף היא אינה בגדר סוד מסחרי שכן ניתן להגיע לחברות אלה וליצור איתן קשר בקלות. לטענתם, כאשר מדובר ברשימת לקוחות שאינה דורשת מאמץ מיוחד להשיגה, אין מדובר בסוד מסחרי.

אשר לשימוש שעושים הנתבעים בידע ובניסיון שרכשו אצל התובעת (כיצד לפנות ולדבר אל לקוחות, בירור תנאים של חברות מתחרות, שכנוע לקוחות), הרי שכל אלה הפכו לחלק מכישוריהם והנתבעים רשאים לעשות בהם שימוש כרצונם. הנתבעים טענו, כי העבודה בתובעת הייתה בסביבה פתוחה, רשימת הלקוחות לא הוסתרה מעובדי התובעת, כל העובדים יודעים את שמות כל הלקוחות והתובעת לא נקטה באמצעים על שמירה או הגנה על סודיות רשימת הלקוחות.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי התוכנה שנעשה בה שימוש אצל התובעת (מערכת CRM) היא למעשה תוכנה שכל מטרתה לייעל את העבודה מול הלקוחות ולא שימשה לאבטחת מידע והגנה על נתונים כאשר הגישה אליה היא פשוטה ומורכבת של משתמש וסיסמא שהוא שמו של העובד שמתפעל אותה. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי התובעת לא טרחה להחתים את מר שמלה על הסכם סודיות ואי תחרות, למעט הסכם ההשקעה וגם הנתבעות 2-3 לא הוחתמו על הסכם סודיות רציני אלא על נספח יט' (לתצהיר מר טוויל) הכולל שורות בודדות והמנוסח באופן כוללני וחובבני ואינו מזכיר אפילו ברמז את רשימת הלקוחות של התובעת או את רשימת חברות המטרה.

הנתבעים טוענים כי מכוח נספח יט' לא ניתן לאסור על הנתבעות 2-3 לעבור לעבוד בחברה מתחרה ולעשות שימוש בידע ובכישורים שרכשו בעבודתן בנתבעת, כך גם לא ניתן לאסור עליהן להתנהל עם לקוחות לשעבר של התובעת במסגרת עבודתן בחברה מתחרה. הנתבעים טוענים, כי אין לתובעת אינטרס לגיטימי כל שהוא להצדקת הגבלת עיסוקן של הנתבעות 2-3, הן לא עברו הכשרה או קורס כל שהם טרם עבודתן בתובעת, הן לא קיבלו תמורה מיוחדת עבור התחייבויותהן לפי נספח יט' והן החלו את עבודתן בבנקסטקול לאחר שהתפטרו מהתובעת מה גם שנאלצו לסיים את עבודתן בתובעת. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גם כתובות תיבת הדואר האלקטרוני שהוענקו לעובדי התובעת לעבודה מול הלקוחות, מתקבלות מהלקוח ושייכות לו ולא לתובעת וכך גם מספר הטלפון של מר שמלה היה בבעלותו עוד קודם לתחילת עבודתו בתובעת ואינו שייך לה כלל.

46. מר שמלה הודה כי מחובתו היתה להחתים את העובדים ובהם גם את הגב' גולדברג על על הסכם סודיות וכי הוא סבור שעשה כן (עמ' 63 ש' 22-24 לפרוטוקול). גב' פיטון הודתה כי חתמה על הסכם סודיות (נספח יט' לתצהיר מר טויל) וגם גב' גולדברג הודתה כי חתמה על מסמך סודיות בנוסח דומה (עמ' 84 ש' 28-29 לפרוטוקול) אם כי טענה שעם סיום עבודתה בתובעת פגה חובת הסודיות שלה כלפי התובעת.

הסכם הסודיות (בתרגומו לעברית) קובע כך:

"התחייבות לסודיות

אני הח"מ: בריז'יט פיטון

מספר ת"ז ...

מתחייבת לסודיות מוחלטת במסגרת תפקידי אצל אליעם.

התחייבות זו מתייחסת ל:

לקוחותיה של אליעם

שיטת העבודה

וכל המידע שנאסף במהלך המשימות השונות עליהן אני מופקדת אצל אליעם.

התחייבות זו תישאר בתוקף במשך שנה לאחר סיום תפקידי אצל אליעם" (נספח יט' לתצהיר מר טויל).

47. הוראות סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999, (להלן: חוק עוולות מסחריות, מגדירות "סוד מסחרי":

"'סוד מסחרי', סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;"

בפרשת צ'ק פוינט נקבעו הדברים הבאים בנוגע לסוד מסחרי:

'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד [...] אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן'" (ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד בע"מ (1999); להלן: פרשת צ'ק פוינט; הדגשה שלי - י.א.ש.; ראו גם ע"ע 2912-11-10 מנחם מן - ספיר ספרינט בע"מ (14.11.2011)).

48. מעדותו של מר שמלה עולה כי רשימת חברות המטרה מתקבלת מהלקוח ועל כן לטענתו היא מהווה סוד מסחרי של הלקוח. עובדה זו לא נסתרה ואולם מצאתי כי יש בה משום התממות גרידא. מכלל הראיות עולה, כי רשימת הלקוחות של התובעת בצירוף המומחיות הנבנית מהיכרות ספציפית של הלקוח, שיטת העבודה אצלו או מולו ורשימת אנשי הקשר בחברות המטרה מהווים מידע שאינו נחלתו של הכלל ואשר מקורם בעבודה קשה ושוטפת.

49. בפנייתו של מר אריק דדון מחברת וואן-פוינט למר כהן ביום 12.7.18 הוא מציין את חשיבותם של העובדים "בצוותים שלכם המתמחים במומחיות שלנו והרגילים לתרבות הארגונית של החברה שלנו" (נספח ה' לתצהיר מר כהן). גב' פיטון התחמקה בעדותה בעניין זה, אם כי ציינה שאין הבדל בעבודתה עם וואן-פוינט באליעם לבין העבודה שהיא מבצעת מולה במסגרת בנקסטקול (עמ' 92 ש' 4-5 לפרוטוקול). גם מעדותה של גב' גולדברג שטענה כי בעת שניתן צו המניעה והגם שלדבריה מדובר באותה העבודה ממש, הרי משנדרשה להעביר את העבודה מול אקטאוס לעובדת אחרת, היא ביצעה העברה מסודרת ולא הסתפקה בכך שתיק הלקוח יעבור לאותה עובדת ללא הסבר (עמ' 83 ש' 8 לפרוטוקול).

מדברים אלה עולה כי אין מדובר במידע שהוא נחלת הכלל וכי יש חשיבות לידיעה הנובעת מהטיפול בלקוח הספציפי, הכרה של שיטות העבודה שלו, אנשי הקשר וחברות המטרה שהוא מבקש לעבוד מולן. זאת ועוד, מהראיות עולה כי גם אופן התמחור של השירות שנתנה התובעת הוא בבחינת מידע שאינו גלוי לכלל אלא היה בידיעתו האישית של מר שמלה שניהל את המשא ומתן ועמד איתן בקשר (עמ' 62 ש' 8-16 לפרוטוקול), וכי מר שמלה עשה בו שימוש כאשר הוא פנה לאקטאוס והציע "הצעה גמישה יותר". ברור, כי לו לא היה מר שמלה בקיא בשיטות העבודה של התובעת ובתגמול הניתן לה, לא היה יכול להשתמש בכך כבסיס להצעה מטיבה ומפתה יותר.

עוד יצוין כי כעולה מהעובדות שהוצגו בפני, יצירת קשר וגיוס לקוחות נעשה על ידי התובעת תוך השקעת מאמץ רב וכולל גם נסיעות לצרפת לפגישות עם הלקוחות ויצירת קשר אישי מולם (ראו עדות מר טויל עמ' 32 ש' 9-10; עמ' 33 ש'31 – עמ' 34 ש' 3 לפרוטוקול; עדות מר כהן עמ' 38 ש' 20-30 לפרוטוקול).

50. בפרשת הדקה ה-90 קבע בית הדין הארצי כי:

"הפסיקה הכירה בכך שרשימת לקוחות או רשימת ספקים יכולה להוות במקרים המתאימים סוד מסחרי, אולם זאת רק בתנאים מסויימים ולא באופן אוטומטי. רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" (ע"ע 62/08 לבל דוד - חברת הדקה ה-90 בע"מ (27.12.09)).

שילובם של רשימת הלקוחות של התובעת, המאמץ הנדרש לגיוסם, ההיכרות באשר לשירות שניתן להם והתמחור של שירות זה, עם הידע הספציפי של ההתנהלות אל מול הלקוח הספציפי ואנשי הקשר בחברות המטרה של אותו לקוח, עולים כמכלול כדי סוד מסחרי ולכל הפחות מהווים אינטרס ראוי להגנה (ראו בדומה ע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ – יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ ואח' (7.10.10)), ומר שמלה הודה בכך בלשון רפה (עמ' 63 ש' 14-19 לפרוטוקול).

51. אשר להגנה על מידע זה, דומה כי לא הייתה מחלוקת ששיטת התגמול והתמחור אל מול הלקוח לא הייתה בידיעת כלל העובדים אלא רק בידיעת השותפים או אפילו רק חלקם (עדות מר שמלה עמ' 62 ש' 8-16; עדות גב' גולדברג, עמ' 83 ש' 19-22 לפרוטוקול) אלא שמר שמלה בהיותו השותף המנהל אשר עבד מול אקטאוס ווואן-פוינט היה בקיא במידע זה. אשר למידע הנוגע לחברות המטרה וללקוחות, ציין מר שמלה, כי אצל התובעת עבדו העובדים בחלל פתוח ועל כן ניתן היה לשמוע עם איזה לקוח אחרים עובדים. עם זאת, הודה מר שמלה כי הגם שמידע היה בידיעת העובדים, קיימת חובת סודיות כלפי חוץ (עמ' 62 ש' 25-31; עמ' 77 ש' 9-10 לפרוטוקול) וכאמור בעדותה של הגב' גולדברג, היא העדיפה להעביר את הטיפול באקטאוס לעובדת אחרת בהעברה מסודרת היות ש"אני זו שעבדתי על זה" (עמ' 83 ש' 18). עוד עולה מהעדויות כי על אף טענת הנתבעים, לא היתה גישה חיצונית למערכת הממוחשבת של התובעת וכי נדרשו שם וסיסמא לכל עובד בגישתו למערכת הממוחשבת.

52. משכך, מצאתי התובעת הוכיחה קיומו של סוד מסחרי ולכל הפחות אינטרס הראוי להגנה.

ג. האם גזלו הנתבעים או מי מהם מהתובעת לקוחות בכלל ואת חברת אקטאוס וחברת וואן-פוינט בפרט?

53. לטענת התובעת, פעלו הנתבעים לגניבת לקוחות ובמיוחד את חברות אקטאוס ווואן-פוינט. התובעת טענה, כי מר שמלה בתפקידו כשותף מנהל היה הגורם הניהולי היחיד בחברת אליעם שהיה בקשר עם הלקוחות הללו, הוא שניהל משא ומתן בעניין תמחור השירות והקשר של החברות עם אליעם נעשה באמצעות מר שמלה. עוד מציינת התובעת, כי העובדת העיקרית שעבדה על התיק של חברת אקטאוס הייתה גב' גולדברג ואילו הגב' פיטון הייתה העובדת העיקרית (אם כי לא היחידה) שעבדה מול חברת וואן-פוינט. התובעת טוענת, כי עזיבת העובדות ונטילת שתי חברות אלה היו במסגרת מהלך מחושב ומתוכנן על ידי הנתבעים.

הנתבעים טענו מנגד, כי מר שמלה לא פנה לשני הלקוחות הללו ולא "שידל" אותם לעזוב את התובעת.

לטענת הנתבעים, מהראיות שהציגה התובעת אין ללמוד את שטוענת לו התובעת והדברים הוצאו מהקשרם. הנתבעים טענו כי חברת אקטואס עזבה את התובעת על דעת עצמה משיקולים אישיים עקב ארגון פנימי חדש וחוסר שביעות רצון מהתובעת וכי ביום שבו הודיעה אקטואס לתובעת על עזיבתה (14.5.18) הורה מר כהן לגב' גולדברג להפסיק לקבוע פגישות לאקטאוס ומכאן כי השלימה וקיבלה את עזיבתה של אקטאוס כמו גם לא עשתה דבר לנסות ולשכנע את אקטאוס לחזור לשירותיה. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי מעבר לקוחות בתחום הטלמרקטינג הוא דינמי ולא צפוי ולקוחות רבים עוזבים חוזרים, חוזרים ועוזבים שוב. כך הם טוענים, כי במקביל לניהול ההליך הספיקו לעזוב את התובעת לפחות 11 לקוחות וזאת ללא קשר לפעילותה של בנקסטקול. עוד טוענים הנתבעים, כי העובדה ששני הלקוחות לא חזרו לעבוד עם התובעת עד היום, יש בה כדי לחזק את הטענה כי עזבו על דעת עצמם והעדיפו משיקוליהם דווקא לעבוד עם בנקסטקול.

54. לא שוכנעתי בעמדת הנתבעים. אין חולק כי וואן-פוינט היתה לקוחת התובעת לפחות במשך כ-13 שנים ברציפות ואילו אקטאוס היתה לקוחה במשך כ-3 שנים. כך גם אין חולק כי הקשר של חברות אלה עם התובעת היה באמצעות מר שמלה כמנהל והנתבעות 2-3 כעובדות אשר עובדות מולן באופן ישיר.

55. כאמור, ביום 14.5.18 הודיעה חברת אקטאוס לאליעם על סיום שיתוף הפעולה החל מיום 31.5.18 מחמת סיבות אישיות וארגון מחדש (נספח ה'2 לתצהירי התובעת) ןאילו ביום 23.5.18 נשלחה הודעה נוספת מטעם אקטאוס שבה מתרעם נציג אקטאוס על חוסר התגובה מצד מר שמלה ובמסגרת התשובה מסרבת אקטאוס לשלם בעבור חודש מאי 2018 בנימוק שאליעם לא השיגה בעבורה את מספר הפגישות החודשי המצופה (נספח ה' הנ"ל). כל ההודעות מוענו למר שמלה.

56. ביום 30.5.18 התקבלה אצל אחד ממנהלי החברה הודעת דואר אלקטרוני מכתובתה הפרטית של גב' גולדברג שהייתה ממוענת לכתובת[email protected] שהיא כתובת המייל המקצועית של מר שמלה בחברה. בהודעה זו מעדכנת הגב' גולדברג את מר שמלה כי דחתה שיחה טלפונית מתוכננת עבור חברת אקטאוס מיום 24.5.18 ליום 7.6.18 (נספח ו' לכתב התביעה). להודעת הדואר צורף קובץ אקסל בתבנית המשמשת את עובדי חברת אליעם, אך כשהיא נושאת לוגו ושם של חברת בנקסטקול. ויוזכר, כי ביום 24.5.18 שהתה הגב' גולדברג בחופשת מחלה כעובדת התובעת וכי רק ביום 28.5.18 הודיעה על סיום עבודתה. עוד יוזכר כי ביום 14.5.18 הודיעה חברת אקטאוס לאליעם על סיום שיתוף הפעולה החל מיום 31.5.18.

57. עם קבלת הודעת המייל, התקשר מר טויל למר שמלה לבירור הקשר שלו ושל הגב' גולדברג לחברת בנקסטקול וכן לבירור פשר דחיית השיחה עם חברת אקטאוס לתאריך שחל לאחר סיום העסקתה של גב' גולדברג. בשיחה זו כפי שפורט לעיל (סעיף 36), אמר מר שמלה שאין לו מושג לגבי חברת בנקסטקול וייתכן כי מדובר בניסיון של גב' גולדברג להעביר את הלקוח לחברה שבבעלות בנה וכי הוא עצמו עובד אצל "דוד". כפי שציינו לעיל, הגב' גולדברג לא עבדה אצל בנה ומר שמלה לא עבד אצל "דוד" והדברים שנאמרו למר טויל היו כוזבים. עוד נקבע כי הוכח שמר שמלה הוא שעמד מאחורי חברת בנקסטקול.

58. ביום 7.6.18 נשלחה הודעת דואר אלקטרונית נוספת מהגב' גולדברג באמצעות תיבת הדואר האלקטרונית המקצועית שלה אצל הלקוח אקטאוס וזאת לכתובת המייל המקצועית של מר שמלה באליעם. בהודעה זו הממוענת לצוות אנשי המכירות של אקטאוס ומר שמלה, דורשת גב' גולדברג לקיים שיחות עדכון דו חודשיות עם אנשי מכירות של אקטואס בנוגע לשיתוף הפעולה החדש ביניהם (נספח יא' לכתב התביעה).

59. זמן קצר לאחר קבלת הודעה זו, יצר מר טויל קשר עם מר רוסטנד, ראש צוות המכירות של אקטאוס על מנת לבחון את הדברים ואת המשך שיתוף הפעולה וכאשר הלין מר רוסטנד על השירות שקיבל בחודש מאי 2018 (שבו כאמור הגב' גולדברג נעדרה מפאת מחלה) וכי "היה משהו שלא היה מתאים יותר, כבר לא היה אף אחד בצד השני של הקו" (נספח יב לתצהירי התובעת ש' 17) וכי מר שמלה "בא אלי עם הצעה יותר גמישה", הודיע לו מר טויל כי מר שמלה התפטר ולהפתעתו השיב מר רוסטנד "הוא עזב, אבל אני יודע, הוא חזר אלינו. הוא מציע לנו פתרון וכו' ..." (נספח יב' לכתב התביעה ש' 29; הדגשה שלי – י.א.ש). די בדברים אלה כדי להצביע על כך שבניגוד לדברי מר שמלה, לא מר רוסטנד הוא שפנה אליו אלא מר שמלה הוא שפנה למר רוסטנד (נציג אקטאוס). בחקירתו הנגדית של מר טויל ניסה ב"כ הנתבעים לומר שהתרגום אינו מדויק אך המתורגמנית אישרה את נכונות התרגום. עוד עולה מהדברים, כי רק על רקע ידיעתו של מר שמלה את תנאי ההתקשרות של אקטאוס עם התובעת, יכול היה להציע "הצעה יותר גמישה".

60. מר שמלה טען בעדותו כי אקטאוס עזבה את אליעם עוד טרם יצרה עמו קשר. לטענתו, אקטאוס לא הייתה מרוצה ממספר הפגישות שנקבעו לה. לדבריו, אקטאוס שלחה מייל בעניין זה ביום 24.5.18 לו ולמר טויל. אלא שמעדותו לא ניתן להבין (בהנתן שאקטאוס הודיעה על סיום עבודתה עם אליעם עוד ביום 14.5.18), כיצד זה ארע שהוא שוחח עמה לאחר מכן אם הדבר לא נעשה ביוזמתו וכך נשאל מר שמלה והשיב:

"ש. ניסית לשכנע אותו לעבור אליכם.

ת. לא. זה לא קרה כך. לא שכנעתי אותו לעבור אלי.

ש. אבל דיברת על שינוי שיטה.

ת. שדיברתי עם אקטאוס בזמן הזה הוא שאל אותי מה הכוונה שלי לעשות. אמרתי שאלך לעבוד עם גיסתי. דיברנו על זה אחרי השיחה דיברנו על זה.

ש. מתי אמר לך.

ת. לאחר המייל. ב-23 או 24 במאי לא זוכר תאריך במאי. בין התאריכים האלה.

ש. מפנה למיילים, נספח ב' לתצהירך,

ת. זה היה ב-23 במאי בשעה 18:00.

ש. הוא כותב לך שאתה לא הגבת למיילים הקודמים שלו?

ת. כן.

ש. היכן המיילים.

ת. יש לך בתיק ב-14.5 הוא שלח לי.

ש. הודעה על סיום ההתקשרות עם החברה?

ת. כן. ב-14.5.

ש. הוא אמר שמסיים בסוף החודש.

ת. כן.

ש. הוא אמר מסיבות אישיות.

ת. כן.

ש. הוא אמר כי מופתע שלא קיבל מיילים קודמים שלו כלומר בין 14.5 ל-23.5 היכן המיילים האלה.

...

ת. אני חושב שאתה מדבר על המייל של 14.5.

ש. אני מבין שהוא מתלונן על כך כאילו אף אחד לא הגיב למיילים ששלח לעניין הפגישות לאחר הודעתו על סיום ההתקשרות.

ת. מה שכתוב במייל הוא כותב שהוא מופתע שלא קיבל מייל מאתנו שהוא מודה שהוא מפסיק את ההתקשרות בין התובעת לבינו. הוא מופתע שלא קיבל מייל מאתנו שאנחנו ראינו שהוא מפסיק לעבוד עם התובעת וגם אחר כך כותב שהוא מופתע על חוסר פגישות של חודש מאי.

...

ש. מפנה לתמליל השיחה, נספח יב' לתצהירו של אלברט, שורה 15, כתוב שאתה כלומר בא אלי עם הצעה יותר גמישה אבדוק, אתה יכול לומר מה הייתה ההצעה הגמישה.

ת. בדיוק מה שאמרתי קודם עניין שיטת קביעת הפגישות. אמרתי למר רוסטו שאתן לגב' גולדברג בזמן הזה ידעה שהיא עוזבת, אני מדבר על 24.5 אמרתי לו שאתן לה יותר זמן לקחת את הפגישות שהוא צריך. כלומר, את החברות שהוא צריך". (עמ' 70 ש' 23 עד עמ' 72 ש' 23 לפרוטוקול)

61. כעולה מהודעות מייל ששלח מר שמלה לגב' גולדברג ביום 18.5.18 וביום 22.5.18 (נספחים ב'-ג' לתצהיר הזמה של מר טויל) מודיע מר שמלה לגב' גולדברג (במייל הפרטי) כי פגישה מתוכננת ליום 18.5.18 לא התבצעה ובהמשך, ביום 22.5.18, נתבקשה גב' גולדברג על ידי מר שמלה לתכנן מחדש שיחה עם לקוחה של וואן-פוינט. בשלב זה, מר שמלה כבר הודיע על התפטרותו מאליעם אך לדבריו טרם שוחח עם נציג אקטאוס (שכן לדבריו השיחה התקיימה לאחר הודעת המייל מיום 23.5.18). יתרה מזו, גב' גולדברג שהתה בביתה בחופשת מחלה אך היא כבר סיכמה עם מר שמלה כי תעבור לעבוד עם בנקסטקול (סעיפים 52-56 לתצהירה) אך טרם הודיעה על התפטרותה לאליעם ורק ביום 28.5.18, עוד בטרם שבה לעבודתה ממחלתה, הודיעה על התפטרותה.

גב' גולדברג נחקרה בענין זה והשיבה:

"ש. יש כאן שני מיילים שמיכאל העביר אליך, נספח ב' וג' לבקשה להבאת ראיות הזמה, 18.5 שולח לך בעניין לקוח של אקטאוס ו-22.5, אמרת כי ב-17.5 התקבלת בנתבעת 4, למה מיכאל שולח לך את המיילים האלה.

ת. אצל התובעת המשכורת שלי לפי בונוס של הפגישות שאני עושה אם יש לי הרבה פגישות השכר עולה אם לא המשכורת נמוכה. מיכאל רצה לומר שאת הפגישות ביטלו ולא אקבל את הבונוס על זה" (עמ' 87 ש' 9-13 לפרוטוקול).

הסברה של גב' גולדברג יכול אולי היה להסביר את ההודעה מיום 18.5.18 שבו נמסר לה על ביטול הפגישה אך אין בו כל הסבר לבקשת מר שמלה מיום 22.5.18 (שכבר אינו עובד עוד באליעם) לקביעת מועד חדש לפגישה.

62. הגב' גולדברג מצידה טוענת כי לא נאמר לה על ידי הגב' מרדג'י כי תעבוד עם חברת אקטאוס וכי רק יום יומיים לאחר שהחלה לעבוד (ביום 28.5.18 או יום 29.5.18) היינו ביום 30.5.18 או ביום 1.6.18 אמר לה מיכאל כי תעבוד עם חברת אקטאוס (עמ' 86 ש' 22-25 לפרוטקול). דא עקא, כבר ביום 24.5.18, דחתה גב' גולדברג את השיחה עם אקטאוס ליום 7.6.18. לו לא ידעה גב' גולדברג כבר במועד זה כי היא עתידה להמשיך לעבוד עם אקטאוס אצל בנקסטקול, מדוע עשתה כן? לגב' גולדברג הפתרונים.

63. עוד נשאלה גב' גולדברג מדוע העבירה למייל הפרטי שלה רשימות של חברות המטרה של אקטאוס, וכך השיבה:

"ש. למה , שלחת לעצמך את כל חברות המטרה.

ת. לא אמרתי את זה.

ש. מה שלחת ב-14.5.

ת. שלחתי רשימה אחת של איש מכירות של אקטאוס הוא שלח לי. לא היה לי בסיס של אקטאוס. לא היה כל מה שהיה צריך כדי לעבוד עם אקטאוס. שלחתי רק כמה אקסל שאקטאוס שלח לי ואני יכולה לעבוד על זה בשביל לעבוד בבית ולהתקדם בעבודה שלי.

ש. ביום הראשון שהתחלת לעבוד על אקטאוס בנתבעת 4, על איזה רשימה עבדת.

ת. הנתבעת 4 נתנה לי את הבסיס. את רשימת חברות המטרה".

64. מכל האמור עולה כי מר שמלה יצר קשר עם אקטאוס להמשך העבודה עימה. יתרה מזו, התרשמתי כי מדובר במהלך מתוכנן שסוכם עם אקטאוס עוד קודם לסיום עבודתו של מר שמלה באליעם וכי הטענה של הפסקת ההתקשרות בשל אי שביעות רצון אין לה יסוד. שכן, לו נכון הדבר שאקטאוס לא הייתה מרוצה מהשירות שניתן לה על ידי אליעם, וכאשר אין מחלוקת שמר שמלה היה הנציג האחראי על העבודה מול אקטאוס מטעם אליעם וכי השירות ניתן באליעם על ידי גב' גולדברג, הרי שלא זו בלבד שהיא זו שהמשיכה לתת את השירות גם בחברת בנקסטקול אלא שמר שמלה הבטיח לאקטאוס כי השירות ינתן על ידה, ומשכך, לא ברור מדוע התקשרה אקטאוס עם בנקסטקול.

מדברים אלה עולה בבירור, כי מר שמלה וגב' גולדברג הודיעו לאקטאוס על עזיבתם מבעוד מועד וכן על הכוונה לעבור לעבוד בחברה אחרת ולמעשה יזמו את הקשר בין אקטאוס לבין בנקסטקול.

65. אשר לחברת וואן-פוינט - במחצית חודש 7/18 הודיעה חברת וואן-פוינט (שטופלה על ידי מר שמלה ברמה הניהולית ועל ידי גב' פיטון (יחד עם הגב' כהן עובדת אחרת באליעם) ברמה התפעולית) על סיום שיתוף הפעולה החל מיום 31.7.18.

מר שמלה טען כי הלקוח עזב לאחר שגב' פיטון ששירתה אותה הודיעה על עזיבתה את אליעם. כעולה מהעדויות, השירות שניתן לחברת וואן-פוינט מטעם אליעם נעשה בעיקר על ידי גב' פיטון וגב' כהן כאשר ההתקשרות עם וואן-פוינט הייתה כבת 13-14 שנים, מתוכן הגב' פיטון עבדה עם חברה זו במשך כ-7-8 שנים, כאשר לצידה עבדו גם עובדים נוספים וכי עד למועד ההודעה על עזיבת וואן-פוינט לא נשמעה כל טענה מצידה כנגד אליעם. מעדותה של גב' פיטון עולה כי הודיעה לחברת וואן-פוינט על עזיבתה (עמ' 89 ש' 24-26 לפרוטוקול) משנשאלה האם הודיעה לאן היא עוזבת, השיבה כך:

"ש. אמרת לו לאן את הולכת.

ת. לא ידעתי בדיוק לאן אלך.

ש. ידעת לאן את הולכת.

ת. אלי כהן ידע שאני עוזבת לנתבעת 4. אני אמרתי לו.

ש. אז ידעת או לא ידעת לאן את הולכת.

ת. ידעתי

ש. שדיברת בטלפון עם וואן פוינט ידעת לאן את הולכת.

ת. כן. אני לא אמרתי לו לאן אני הולכת. שנתתי מכתב התפטרות לאלי כהן, שהוא שאל לאן אני הולכת אמרתי לו שאני הולכת לעבוד עם נטלי בנתבעת 4.

...

ת. אני הודעתי לשריף בעל תפקיד בוואן פוינט שאני עוזבת את אליעם. לא זוכרת את התאריכים" (עמ' 89 ש' 15-29 לפרוטוקול; הדגשות שלי – י.א.ש.).

66. ביום 2.8.18 התקבלה הודעת דואר אלקטרוני מגב' רוזליה, מצוות המכירות של חברת וואן-פוינט שנשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני המקצועית ששימשה את הגב' פיטון במסגרת תפקידה באליעם עבור חברת וואן-פוינט. בהודעה זו פונה הגב' רוזליה לגב' פיטון אשר עזבה את עבודתה ביום 10.7.18 ומעבירה לה רשימת אנשי קשר אצל חברות מטרה וכן פגישות הקשורות אליהן כפי שנמסרו לה ימים ספורים לפני כן על ידי הגב' נטלי כהן העובדת שעבדה יחד עם הגב' פיטון על התיק של חברת וואן-פוינט באליעם. רשימה זו נמסרה לחברת וואן-פוינט במסגרת סיום ההתקשרות מול אליעם בסוף חודש 7/18. עם קבלת הודעה זו, הסתבר לתובעת כי הגב' פיטון ממשיכה לעבוד עם חברת וואן-פוינט (נספח יח' לכתב התביעה).

67. לא יכול להיות חולק כי פניית וואן פויינט לגב' פיטון נעשתה בהמשך ישיר לעבודתה אצל אליעם והעובדה שוואן פיוינט ידעה לפנות לגב' פיטון מעידה כי היא ידעה שגב' פיטון ממשיכה לעבוד באותו התחום בחברה אחרת. יתרה מזו, אין ספק כי וואן פוינט לא היתה מעבירה את החומר לגב' פיטון לולא הסדירה את נושא התגמול עם בנקסטקול קודם לכן.

68. מר כהן העיד כי לאחר שניתן צו המניעה שוחח עם מר אריק נציג חברת וואן-פוינט ואריק סיפר לו שמר שמלה פנה אליו על מנת לעבוד איתו (עמ' 52 ש' 32 –עמ' 53 ש' 1 לפרוטוקול). על פי דבריו, בשלב זה אריק רצה לנהל משא ומתן היות שלא התאפשר לו לעבוד עם בנקסטקול אך המו"מ לא צלח (עמ' 52 ש' 16-17; עמ' 54 ש' 18-20 לפרוטוקול).

69. מהתמונה הכוללת שהוצגה בפני שוכנעתי כי לא זו בלבד שהנתבעים הודיעו לאקטאוס ולוואן-פוינט על סיום עבודתם אלא שהם פעלו להמשך העבודה עימם במסגרת החברה החדשה שאליה עברו ואף דאגו ליצור בסיס להמשך העבודה באופן שוטף.

ד. חובת תום לב וחובת האמון - האם הופרו?

70. ביום 13.6.18 פנתה התובעת למר שמלה באמצעות בא כוחה ודרשה ממנו לחדול ממעשי שידול לקוחות והעברתם מאליעם לחברת בנקסטקול. ביום 17.6.18 נשלחו מכתבי אזהרה לגב' פיטון ולגב' גולדברג (נספחים טו' ו-יז' לכתב התביעה).

71. כאמור, דרישתה הראשונה של התובעת היתה להורות על הגבלת התקשרותם של הנתבעים עם לקוחותיה. בפרשת צ'ק פוינט, קבע בית הדין הארצי באילו נסיבות ניתן להגביל, במסגרת חוזה עבודה, את עיסוקו של אדם. נסיבות אלה כוללות עניינים הנוגעים לזכויות מעין קנייניות של המעסיק כגון קיומו של סוד מסחרי, השקעה והכשרה מיוחדת שניתנה לעובד על ידי המעסיק ותמורה שקיבל העובד כנגד הסכמתו להגבלת העיסוק וכן מכח עקרונות בסיסיים של התנהלות תום לב וקיומם של חובות אמון ונאמנות. וכך נקבע בפרשת צ'ק פוינט:

"... בטרם יגביל בית-הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן:

(א) סוד מסחרי: ...

(ב) הכשרה מיוחדת: ...

(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: ....

(ד) חובת תום-הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום-לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום-לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו (ע"א 2600/90 עלית חברה ישראלית לתעשיית שוקולד וסוכריות בע"מ ואח' נ' סרנגה ואח').

בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד-מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם (ראה ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח').

באשר לשלושת הנסיבות האחרונות, כאשר הן אינן מוגנות בחוק כלשהו, בית-הדין יגביל את חופש העיסוק של עובד, רק אם קיימת תניית הגבלת עיסוק בחוזה העבודה שנחתם בין העובד לבין מעסיקו הקודם. יש לציין, כי החובה לנהוג בתום-לב וחובות האמון חלות על העובד אף ללא תניה חוזית מפורשת" (הדגשה שלי –י.א.ש).

72. בפרשת עמיחי נקבע כי נקודת המוצא בהליך שעניינו הגבלת חופש העיסוק היא כי שלילה בפועל או הגבלה של האפשרות לעסוק בעבודה או במשלח-יד מהווה פגיעה בחופש העיסוק, אשר מהווה זכות יסוד של הפרט (ע"ע 292/99 עמיחי - חברת יוסי גולדהמר בע"מ, פד"ע לה 204 (17.7.00); להלן: פרשת עמיחי). ואכן, פסקת ההגבלה מתירה פגיעה בחופש העיסוק ואולם מתירה פגיעה זו רק באמצעות חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו (סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק). כמו כן, ניתן לאזן זכות יסוד זו אל מול כל זכות יסוד אחרת.

73. אשר לזכותו של אדם להתפטר מעבודתו נקבע כי:

"ראש וראשון נקדים ונאמר, כי זכותו של אדם בישראל לעבוד וכחלק מהותי הימנה קמה אף זכותו להתפטר. אלה הן זכויות יסוד חברתיות ובסיסיות הנגזרות מהזכות החוקתית לאוטונומיה אישית של העובד ומן הזכות לכבוד והמעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק. לפיכך, אין מונעים מאדם להתפטר ולסיים את יחסי העבודה בינו לבין המעסיק.

עמד על כך בית המשפט העליון משכבר הימים בפרשת אלקו מפי השופט ברנזון:

'אין מחלוקת לגביי העקרונות המשפטיים החלים על התפטרות של עובד: זוהי זכות הנתונה אישית לעובד. זכות שאינה ניתנת לערעור, באשר אין אוכפים יחסי עובד ומעביד.'

והוסיף והטעים השופט שמגר באותה פרשה:

'זכות ההתפטרות מן העבודה, הינה זכותו של העובד לפרוק מעצמו עולו של הקשר החוזי אותו כרת עם המעביד, היא מחירויות היסוד של הפרט ואין לשללה או להגבילה, כל עוד לא נקבע בדבר חקיקה אחרת...'" (סק"כ 722-09-11 מדינת ישראל - ההסתדרות הרפואית בישראל, סעיף 25 לחוות דעת הנשיאה דאז ארד, 4.9.2011; ראו גם 14501-12-11 אינטל אלקטרוניקה בע"מ - אלכסנדרה מרסון, 21.12.2011; להלן: פרשת מרסון).

74. יודגש כי זכות העובד להתפטר, אינה שוללת את זכותו של המעסיק להגן על קניינו ובתוך כך לדרוש את הגבלת עיסוקו של העובד כאשר מתקיימות הנסיבות המצדיקות זאת. עוד יצוין, כי לצד הנפגע מהפרת ההסכם עומדות תרופות שונות ובהן תביעה לפיצויים שנגרמו כתוצאה מהפרת התחייבויות העובד.

75. בענייננו, מצאתי כי הנתבעות 2-3 חתמו על הסכם סודיות לתקופה של שנה. הסכם זה לא כלל הגבלת עיסוק אלא אך שימוש במידע שהגיע לנתבעות 2-3 במסגרת עבודתן. אמנם הסכם סודיות של מר שמלה לא הוצג בפני אך מר שמלה הודה כי הוא היה אחראי על החתמת העובדים על התחייבות שכזו ומדין קל וחומר יש להחיל זאת גם עליו. יתרה מכך, בפרשת הדקה ה-90 נקבע:

"יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים ... כאשר מדובר בעובד בכיר, מוטלות עליו חובות אמון ונאמנות מוגברות כלפי מעסיקו (פרשת הדקה ה-90; פרשת צ'ק פוינט)

76. עמדת התובעת אינה כנגד פנייתם של הנתבעים לעבודה בחברה הנותנת שירות דומה והיא אף לא מבקשת את הגבלת עיסוקם בתחום. כל טענתה היא כנגד גזילת לקוחותיה, דהיינו, התובעת אינה מבקשת להגביל את עיסוקם של הנתבעים אלא רק למנוע את העברת לקוחותיה אליהם.

77. באשר לחובת האמון - קבע בית המשפט העליון בפרשת ורגוס:

"יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי להצבת נורמה של התנהגות המאופיינת בהגינות ובתום לב. בעיקרון, מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום העבודה, ישמור על הסודות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין" (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, (14.4.97)).

בפרשת גירית, הוסיף בית הדין הארצי וקבע כי בשל ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת נאמנות החלה על הצדדים לו, יש לתת משקל הולם לשיקולים של הגינות, נאמנות ותום לב, כאשר הפרה של חובות אלה יש בה משום פגיעה באינטרס הציבור ובתקנת הציבור אשר אין להתירה. הובהר כי הפרת חובות אלה, אף מקום שבו לא קיימת תנייה חוזית של הגבלת עיסוק, מהווה בסיס להגבלת העיסוק במקרים המצדיקים זאת (ע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב, (18.12.03); כן ראו: ע"ע 62/08 הדקה ה-90, (27.12.09); ע"ע 1828-10-11 ורד זפרן גני - האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" (28.11.12)).

ובפרשת הארה שבה נדונה פעילותם של המשיבים להקמת חברה מתחרה בעת שעבדו אצל המערערת, תוך התקשרות עם לקוחותיה, והגם שלא נמצא קשר סיבתי ישיר בין פעולות העובדים לכך שהלקוחות לא המשיכו להתקשר עם החברה, נקבע כי פעילותם זו מהווה הפרה של חובות תום הלב והנאמנות שחבו המשיבים כלפי המערערת. וכך נקבע:

"אף אם אין מקום לראות במשיב 1 עובד 'בכיר', אין בכך כדי להפחית מחובות האמון הבסיסיות שאותן חב עובד למעבידו, וחובות אלה מוטלות על כל עובד מעצם קיומם של יחסי העבודה המקימים חובות תום לב ונאמנות מוגברים" (ע"ע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ - אליעזר פיין (4.12.12), הדגשה שלי – י.א.ש; וראו שם גם את עמדת המשפט העברי המחמירה אף יותר בחובת הנאמנות של עובד למעסיקו).

בפרשת קנאטרי פלורס נקבע לעניין חובות תום הלב וחובת נאמנות שחב עובד למעסיקו גם לאחר סיום יחסי עובד-מעסיק:

"חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם" (ע"א 207/79 רביב משה ושות' בע"מ נ' בית יולס בע"מ, פ"ד לז(1) 533 (1982)). מכח חובה זו מוטלות על העובד חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות. חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות התנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר" (ע"ע 35403-12-11 קאנטרי פלורס - נחמני (29.11.16); הדגשה שלי – י.א.ש.).

78. מהדברים שהובאו בפני ונפרשו בהרחבה בפסק דין זה שוכנעתי כי הנתבעים ובראשם מר שמלה פעלו במכוון תוך הפרת חובת האמון לגזילת לקוחות התובעת בתכנון מראש ותוך שימוש במידע שעמד לשימושם במסגרת עבודתם אצל התובעת והעולה כדי מידע סודי. יודגש, כי אין מדובר במידע שהוא מסוג הכישורים הנרכשים והוא נחלתו ומיומנותו של העובד עצמו אלא במידע הנוגע ללקוחות ספציפיים, להתנהלות מולם, לתמורה המתקבלת ולאופן הפעולה המותאמת לאותם לקוחות. יתרה מזו, הנתבעים פעלו תוך העלמת האמת מהתובעת וגם כאשר פנתה אליהם, בחרו לכזב בה. בהתנהלותם זו הפרו הנתבעים את חובת האמון המוטלת עליהם וגרמו נזק לתובעת.

ה. הפיצוי

79. התובעת עותרת לפיצוי בשני מישורים. נזק ממוני בגין הנזקים הישירים שנגרמו לה ונזק לא ממוני בגין הפרות החוק וחובות הנתבעים כלפיה.

80. אשר לנזק הממוני - התובעת הציגה חוות דעת רואה חשבון מומחה שממנו היא מבקשת ללמוד על הפסדיה. כעולה מהעדויות, במהלך השנה עזבו את התובעת לקוחות נוספים וכפי שציינו הצדדים בתחום זה ישנה תחלופה מסוימת. מכאן, כי למעט הלקוחות שהוכח בבירור שהנתבעים פעלו להעברתם לחברת בנקסטקול (אקטאוס וואן פוינט), לא הוכיחה התובעת נזק ישיר.

81. מחוות הדעת שהוצגה מטעם רואה החשבון עולה שציין כי המחזור הממוצע משתי החברות עומד על כ-120,007 אירו לשנה וכי בניכוי בשיעור 65% ממחזור זה (שחושב כעלות 3.5 עובדים שעבדו עם לקוחות אלה), היינו הסך של 66,833 אירו, עומד אובדן רווחים שנתי על הסך של 53,174 אירו. כעולה מהראיות שהוצגו, במסגרת ההסכמות שאליהן הגיעה בנקסטקול עם אקטאוס ווואן פוינט, היתה בנקסטקול אמורה לקבל סך של 9,700 אירו לחודש (סעיף 27 לתצהיר גב' מרדג'י; נספחים ג-ד לתצהירה), שהם 116,400 אירו לשנה.

הנתבעים טענו כי לחוות הדעת לא צורף דו"ח רווח והפסד ועל כן לא ניתן להסתמך עליו. לא מצאתי לקבל טענה זו. משהעיד רו"ח מזרחי כי חוות הדעת מהווה סיכום על חומר חשבונאי שהובא בפניו ומשהנתונים שהוצגו אינם שונים בהרבה מהנתונים שהציגה בנקסטקול, לא מצאתי כי טענות התובעת לענין הכנסותיה משתי החברות נסתרו. כך גם לא מצאתי כי הנתבעים סתרו את שיעור ההוצאות שיש להפחית מהמחזור השנתי. על כן, לא מצאתי שלא לקבל את גרסת התובעת בענין זה.

82. במהלך הדיון נעשה נסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה אשר תאפשר את המשך העבודה של הלקוחות עם אחד מהם על מנת להקטין את הנזק ואולם נסיון זה לא צלח. משחובת הסודיות המוטלת על הנתבעים עמדה על שנה הרי שמצאתי לחייב את מר שמלה ובנקסטקול ביחד ולחוד בפיצוי הנזק הממוני לתקופה של שנה ובסך כולל של 53,174 אירו שהם 220,730 ₪ (שער היורו ביום 7.9.18 (יום הגשת התביעה) לפי בנק ישראל הוא 4.1511 ₪). סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.9.18 ועד לתשלום המלא בפועל.

83. אשר לנזק הלא הממוני – משפעלו הנתבעים בחוסר תום לב, במודע ובמכוון לגזילת לקוחות התובעת תוך הפרת חובות האמון המוטלות עליהן ותוך שימוש במידע עסקי בר הגנה של התובעת, ועל רקע עדויותיהם הלא מהימנות, מצאתי כי יש לחייבם בפיצוי בגין הפרות אלה.

זאת ועוד, ביום 16.10.18 ניתן צו מניעה זמני אשר בעיקרו אסר על הנתבעים עצמם או באמצעות צד ג' מטעמם, ליתן שירותים ללקוחות התובעת ו/או לעשות שימוש במידע המסחרי ו/או העסקי ו/או הסודי שלה. על אף הוראות צו זה פעל מר שמלה בהתממות באמצעות הנתבעת 4 (שהצו הופנה גם כלפיה) להמשך ההתקשרות עם אטקאוס ווואן פוינט.

84. משכל אחד מהנתבעים עוול באופן שונה, בבואי להטיל פיצוי מצאתי כי יש להתחשב במידת בכירותם ובמידת תרומתם לפגיעה בתובעת. משכך, הנני מחייבת כל אחד מהנתבעים בנפרד כמפורט להלן:

• מר שמלה יישא בתשלום פיצוי בסך של 80,000 ₪;
• גב' גולדברג תישא בתשלום פיצוי בשיעור של 30,000 ₪;
• גב' פיטון תישא בתשלום פיצוי בשיעור של 20,000 ₪
• חברת בנקסטקול אשר מצאתי כי שימשה כסות למר שמלה, פעלה בניגוד לצו הזמני שניתן וזאת בידיעה ברורה שהיה עליה להמנע מהמשך ההתקשרות עם לקוחות התובעת. במעשיה אלה היא סייעה בידי מר שמלה לעקוף את הוראות הצו הזמני. משכך, יעמוד הפיצוי שאותו היא חייבת לשלם לתובעת על הסך של 80,000 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.9.18 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ו. תביעת ההשבה

85. התובעת דרשה ממר שמלה להשיב לחברה את מלוא הציוד שהועמד לרשותו במסגרת תפקידו (הרכב, המחשב והטלפון הנייד; נספח יד' לכתב התביעה). במסגרת סיכומיה ויתרה התובעת על טענותיה בענין הטלפון והמחשב והעמידה את התביעה ברכיב זה על הרכב בלבד תוך שביקשה שהרכב יועבר לבעלות מר שמלה כנגד ביצוע קיזוז בין ההלוואה שנתן לרכב כבעלים (45,117 ₪) לבין שוויו בעת עזיבת מר שמלה, כך שלאחר קיזוז זה יקבע כי לתובעת אין כל יתרת חוב הלוואה מול מר שמלה (סעיף 30 לסיכומי התובעת).

86. ביום 22.5.18 התקיימה שיחה טלפונית בין מר שמלה למר טויל בענין הרכב וההלוואות (נספח ז' לתצהיר מר טויל) ובמסגרת שיחה זו ביקש מר שמלה "להוריד 45,000 מהיתרה שלי ולשים את הרכב על שמי". בחקירתו הנגדית אישר מר שמלה כי כוונתו היתה לבצע קיזוז (עמ' 76 ש' 12-21 לפרוטוקול). הנתבעים בסיכומיהם טענו כי שאלת ההלוואה אינה בסמכותו של בית הדין, אולם הרכב שניתן לשימושו, ניתן לו כעובד ולא היתה מחלוקת שהוא בבעלותה של התובעת. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי מר שמלה שלח לתובעת הודעת קיזוז (סעיף 60 לכתב ההגנה). הודעת קיזוז לא הוצגה בפני ואולם מהתנהלות מר שמלה אשר לא השיב את הרכב לידי התובעת עם סיום עבודתו, ועל פי הדברים שאמר הן בשיחה הטלפונית והן בחקירתו בבית הדין, עולה שהוא אכן מבקש את הקיזוז. משכך, הנני קובעת כי מר שמלה אינו חייב בהשבת הרכב לידי התובעת והוא יועבר לבעלותו, ומנגד, ההלוואה שנתן מר שמלה לתובעת לצורך רכישת הרכב, תקוזז כנגד הרכב.

אחרית דבר

87. על יסוד כל האמור, מצאתי כי דין התביעה להתקבל. הנתבעים ישלמו לתובעת כמפורט בסעיפים 82-84 לעיל.

בנוסף, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 50,000 ₪ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום.

ניתן היום, י' אב תש"פ, (31 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.