1. החלטה זו הינה החלטה משלימה להחלטה מיום 2/6/20 אשר ניתנה במסגרת דיון בבקשת הנתבע לפי פקודת ביזיון בית המשפט אותה הגיש בעקבות טענה כי התובע הפר חיוב שהוטל עליו במסגרת פסק דין שנתן תוקף של פשרה בישיבת יום 2/4/19.

2. הבקשה שהגיש הנתבע לפי פקודת ביזיון בית המשפט הוכרעה בכל הקשור לשאלת הסרת שילוט כאמור בסעיף ה' להסכם שקיבל תוקף של פסק דין, אך חלקה השני הנוגע להגדלת נפח החשמל לא הוכרע (ראו סעיף 3 להלן).

3. בהתאם להחלטה הראשונה מיום 2/6/20 קבעתי כי התובע חייב למלא את החיוב שהוטל עליו לעניין הגדלת נפח החשמל מ – 40 אמפר ל – 60 אמפר.

בהמשך, ציינתי באותה החלטה (סעיף 5) כי מאחר והועלתה טענה כי מילוי חיוב זה מחייב הסכמת צד ג' שהתובע יעשה שימוש במקרקעין השייכים לו, ומאחר והועלתה טענה מפי התובע שאותו צד ג' מתנגד לכך, הוריתי לב"כ הנתבע להמציא תצהיר מטעם אותו צד ג' לעניין הסכמתו שהתובע יעשה שימוש במקרקעיו על מנת לפעול להגדלת נפח החשמל.

4. לאחר מספר אורכות, הגיש ב"כ הנתבע תצהיר חתום כדין על ידי אותו צד ג' (אדמון עסאף) וממנו עולה כי אותו צד ג' הופתע מאוד לשמוע כי התובע מילאד עסאף פנה אליו וכי הוא התנגד שיעשה שימוש במקרקעיו.

יותר מכך, אותו צד ג' הצהיר כי מילאד עסאף מעולם לא פנה אליו, לא באופן ישיר וגם לא באופן עקיף, וכי הוא לא התנגד וגם אינו מתנגד שמילאד עסאף יעשה שימוש במקרקעיו לצורך הגדלת נפח החשמל.

5. בעקבות הגשת התצהיר הנ"ל, שלכאורה תומך באופן ברור בטענות הנתבע לעניין הפרת החיוב להגדלת נפח החשמל שהוטל על התובע, הגיש ב"כ התובע תגובה בכתב. בתגובתו זו ציין כי הסכמת אותו צד ג' לעשות שימוש במקרקעיו לצורך הגדלת נפח החשמל איננה הסכמה (סעיף 4 לתגובה).

ב"כ התובע הסביר כי מאחר ואותו צד ג' כתב בסעיף 7 לתצהירו כי "הסכמתי כאמור לעיל תחייב אותי כל עוד מר מועין עראף מחזיק במושכר" הינה הסכמה מותנית, מסויגת ואינה יכולה להוות בסיס לכך שהתובע יפעל להגדלת נפח החשמל כפי שנקבע בפסק הדין.

6. תגובה אחרונה זו של התובע זכתה לתגובה נוספת מצד ב"כ הנתבע. עיינתי כמובן בכל האמור בה.

7. קראתי בעיון את מלוא הטענות ואני מחליט לדחות את עמדתו של התובע ולקבל את בקשת הנתבע לפי פקודת ביזיון בית המשפט בכל הקשור לחובתו של התובע להגדיל את נפח החשמל כפי שהוטל עליו בסעיף ד' להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

8. בתמצית האומר אציין כי לאור ניסוח סעיף ד' לאותו הסכם פשרה ולנוכח הזמן שחלף מאז ועד היום, ולבסוף לאור הסכמתו הברורה של אותו צד ג' אשר פותחת את הדלת בפני התובע למלא את החיוב שהוטל עליו (אף יותר מכך, ניתן לומר כי הדרך מעולם לא הייתה נעולה בפניו לאור תצהירו של אותו צד ג') – אין לקבל את תגובתו "המתחכמת" של התובע לפיה הוא חושש מהעתיד לבוא בכל הקשור להסכם השכירות בינו לבין הנתבע ולעתיד העבודות והכבלים שיניח התובע במקרקעין של אותו צד ג'.

9. חובתו של התובע הנה למלא אחר החיוב שהוטל עליו. אין כל מניעה עניינית לעשות כן. הזמן שחלף הינו די והותר לעשות כן, והטענה שהסכמת צד ג' "איננה הסכמה" היא טענה חסרת בסיס ואני דוחה אותה.

10. סוף דבר:

אני מקבל את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ומורה לתובע לפעול באופן מיידי להגדלת נפח החשמל מ – 40 אמפר ל – 60 אמפר כמתחייב מסעיף ד' להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

11. אני קוצב לתובע 30 יום מהיום לבצע חיוב זה.

12. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות הליך זה בסך 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.

13. לא למיותר לציין כי אי קיום החיוב במסגרת הזמן שקבעתי לעיל יפתח את הדרך בפני הנתבע להגיש בקשה חוזרת לפי פקודת ביזיון בית המשפט ובמקרה זה, ישקול בית המשפט סנקציות נוספות ומתאימות למילוי החיוב.

המזכירות תעביר החלטה זו אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אב תש"פ, 03 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.