ניתנה ביום 02 אוגוסט 2021

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציג הציבור מר שרון מיכל; סע"ש 2510-10-18) אשר קיבל את תביעתו של המשיב באופן חלקי, כך שהמבקשת חויבה לשלם לו סכום של 226,787.78 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, וכן סכום נוסף של 8,400 ₪ בגין דמי נסיעות. תביעתו של המשיב לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחתה.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור שכנגד להתקבל טובים, הואיל וזה הוגש על ידיה בעקבות מסקנות וקביעות משפטיות שגויות של בית הדין קמא באשר לרכיבי התביעה שהתקבלו, שכן אלו אינן מתיישבות עם יתר קביעותיו הנוגעות למהימנות המשיב ולחומר הראיות, והכל כמפורט בערעורה שכנגד.
2. המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה הן לנוכח מיהות הצדדים והן לאור התנהלות המשיב וכשלי המהימנות שהתגלו בפני בית הדין קמא. לטענתה, קיים חשש של ממש כי לא יהא באפשרותה להיפרע מהמשיב, אם יתקבל ערעורה שכנגד. זאת, לטענתה, מפני שהמשיב הוא בן הפזורה הבדואית המתגורר מחוץ לתחום וללא מקום מגורי קבע, ללא כתובת להמצאת כתבי בי-דין לרבות אזהרה בהליכי הוצאה לפועל, כאשר מצבו הכלכלי אינו ידוע. עוד לטענת המבקשת, לא ידוע האם המשיב מנהל חשבון בנק עם יתרה משמעותית וכן לא ידוע על נכס כלשהו אשר יהיה ניתן, לכל היותר, לעקלו, פעולה הכרוכה במעורבותם של כוחות המשטרה באזור הפזורה.

לנוכח גובהו של הסכום הפסוק העומד על כ-235,000 ₪ ובשים לב לקביעותיו של בית הדין קמא בעניין מהימנותו של המשיב, המבקשת טוענת כי יש לתת משקל משמעותי לטענותיה אלה.

לצד טענותיה אלה, המבקשת מעידה על איתנותה הכלכלית המאפשרת לה לשלם כל סכום שייפסק במסגרת הערעורים, שכן הינה חברה מוכרת, אשר עיקר פעילותה הינו בתחום המחצבות והתשתיות, הרשומה ברשם החברות. לחלופין ומבלי לגרוע מהאמור, המבקשת נכונה להפקיד בקופת בית הדין ערובה מספקת (סכום חלקי מסכום פסק הדין) להבטחת כספי המשיב, אם יזכה בערעורו, וזאת עד להכרעה בערעורים.

1. לטענת המשיב, סיכויי הערעור שכנגד שהגישה המבקשת להתקבל קלושים, מהטעמים שפורטו בערעורו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. לכך מוסיף המשיב וטוען לגופו של עניין כדלהלן:
2. גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית – הוכח כי המשיב ביצע שעות נוספות רבות אצל המבקשת, והסתמך, בין היתר, על חלק מדו"חות הנוכחות שלה. המבקשת מודה כי המשיב הועסק בשעות נוספות, אך חלקה על היקפן. בנוסף, טענת המבקשת ולפיה מהות העבודה של העובד הייתה "חסות", מעבר להיותה טענה סתמית שאינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הודאתה של המבקשת בקיומם של יחסי עובד-מעסיק, מהווה היא הרחבה ושינוי חזית אסורה.
3. דמי נסיעות – המשיב הוכיח את הוצאותיו. המבקשת לא חלקה על כך כי הוא מתגורר באזור הפזורה, ודי בכך כדי להרים את נטל ההוכחה לעניין שיעור הוצאות הנסיעה שהיה עליו להוציא, לו היה נוסע בתחבורה ציבורית. מכל מקום, אין בטענת המבקשת כי לא עלה בידי המשיב להוכיח את שיעור הוצאות הנסיעה, דבר המוכחש כשלעצמו, כדי להצדיק את דחיית התביעה בגין רכיב זה, שכן המבקשת אף מודה באמצעות המצוין בתלושי השכר כי המשיב היה זכאי להחזר הוצאות נסיעה, אלא שבפועל שולם לו פחות ממה שהגיע לו.
4. המשיב טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מהנימוקים הבאים:
5. מדובר בפסק דין כספי שאין לעכבו עוד.
6. המבקשת לא צירפה תצהיר או אסמכתא כלשהי לתמיכת טענותיה.
7. המבקשת לא הוכיחה כי עשוי להיגרם לה נזק בלתי הפיך, אם לא יעוכב פסק הדין. ההפך הוא הנכון, שכן המשיב הינו אדם פרטי העובד כשכיר ואילו המבקשת הינה חברה בע"מ.
8. המבקשת לא הוכיחה כי אם תזכה בערעורה שכנגד, היא תתקשה להיפרע מהמשיב. המבקשת לא התייחסה למצבו הכלכלי של המשיב או טענה כנגדו, ולא הביאה ראיה כלשהי באשר לכושר השתכרותו או באשר למצבת נכסיו, או באשר להתחייבויותיו.
9. בשולי תגובתו מבקש המשיב כי בית הדין יורה למבקשת: "... להפקיד בקופת בית הדין את הסכום שחויבה בו או להמציא ערובה מתאימה להבטחת התשלום אם הערעור שכנגד יידחה או לחלופין להפקיד את סכום פסק הדין בידיו הנאמנות של ב"כ העובד. בית הדין הנכבד מתבקשת לדחות מכל וכל את בקשת המבקשת ולהשית עליה את הוצאות העובד בגין בקשה זו ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל.".
10. בפתח תשובתה ועל יסוד האמור בתגובת המשיב מבהירה המבקשת כי "מבלי לגרוע מטענותיה, אינה מתנגדת להפקיד בקופת בית הדין את הסכום שחויבה בו." (עד להכרעה בערעורים).
11. בכל הנוגע לגמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, טוענת המבקשת כי יש לדחות את טענת המשיב ולפיה מהות עבודתו הייתה "חסות" שהינה בגדר הרחבת חזית, שכן בהתאם לעדויות שנשמעו בבית הדין קמא וכך גם נקבע כממצא שבעובדה על ידי בית הדין קמא: "לאמיתו של דבר, הראיות שהובאו בפנינו עולות בקנה אחד עם טענת הנתבעת שלפיה 'עבודת השמירה' שנדרשה על ידה מהתובע מבוססת יותר על מתן 'חסות'" (פס' 16, בעמ' 8).
12. בכל הנוגע לדמי נסיעות, טוענת המבקשת כי המשיב לא הוכיח את הוצאותיו, כטענתו. כך גם, לטענתה, אין ממש בטענת המשיב כי שעה שהוא מתגורר באזור הפזורה, די בכך כדי להרים את נטל ההוכחה בגין רכיב זה. זאת, במיוחד כאשר בכלל לא הוכח מקום מגוריו של המשיב, וממילא התגורר במחצבה. עוד לטענת המבקשת, אין לראות בתשלום ההטבה מטעמה למשיב החל מחודש אפריל לשנת 2015 כראיה לשיעור דמי הנסיעות בכלל, ורטרואקטיבית בפרט.
13. באשר למאזן הנוחות, שבה המבקשת על טענתה כי הוא נוטה לטובתה, מהטעמים שיפורטו להלן:
14. המשיב הינו אדם פרטי, כך שמטבע הדברים, משאביו מוגבלים בהשוואה לתאגיד.
15. המשיב תושב הפזורה אשר לא ידועה כתובתו, ולא הראה יכולת פירעון או בטוחה להבטחת הפירעון.
16. שיעורו של הסכום שנפסק (235,187 ₪) עולה בצורה ניכרת על שכרו החודשי של המשיב.
17. המשיב טען בתגובתו כי הוא מתגורר בפזורה ללא ציון כתובת מפורשת.
18. המשיב לא טען כי הוא מקיים חשבון בנק פעיל בעל יתרה חיובית, ולא סיפק פרטים של חשבון כזה.
19. המשיב לא טען או לא הוכיח כי הינו בעל נכסי נדל"ן ו/או נכסים מוחשיים או כספיים אחרים. המשיב לא הציג ראיה ליכולת פירעון.
20. המשיב בתגובתו העיד כי הוא אדם פרטי, דבר הנוטה לטובת המבקשת בשיקולי מאזן הנוחות, בשים לב לגובה הסכום המדובר למול יכולת ההשבה מאדם פרטי, אף בהתאם להחלטות בית דין זה.
21. מן המפורסמות כי חלק נכבד מהתושבים הבדואים בנגב מתגוררים בשטחים רבים מחוץ לתחומי יישובים מוכרים (=הפזורה). היעדר הסדרת ההתיישבות הפזורה במסגרת יישובים מוכרים, מהווה אחד הגורמים בגינם רשויות האכיפה אינן מצליחות לבצע גבייה בפזורה, ואף המבקשת בעצמה שכן הליכי הגבייה בהם נקטה לא הניבו תוצאה מעשית ותיקי הוצאה לפועל רבים שהיא פתחה כנגד חייבים מהמגזר הבדואי נותרו כאבן שאין לה הופכין.

דיון והכרעה

1. נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד – הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני – סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.2014)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.2014).
2. כאשר פסק הדין הוא כספי גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו, שכן ההנחה היא כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.2014)).
3. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה שלפני, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה בעיקרה, כפי שיפורט להלן.
4. סיכויי הערעור – הגם שעל פני הדברים, קביעותיו של בית הדין קמא מושתתות בעיקרן על התרשמותו מהראיות שהוצגו בפניו וממצאיו העובדתיים אשר מכבידות על סיכויי הערעור שכנגד להתקבל, בית הדין האזורי העלה ספק ממשי בשאלת אופי היחסים שבין הצדדים. לטעמי, בפי המבקשת טענות הראויות לליבון ושלא ניתן לומר עליהן, בשלב זה, כי הן משוללות יסוד. לכך אוסיף כי גם בית הדין קמא הסתייג ממהימנותו של המשיב, וגם בשל כך, לא זיכה אותו בהוצאות משפט.

1. מאזן הנוחות – בשים לב לגובה הסכום הפסוק, מצאתי טעם של ממש בטענת המבקשת כי תתקשה להיפרע מהמשיב ולהשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל ערעורה שכנגד, והמשיב לא הוכיח אחרת.
2. אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, אני סבור כי יש לתת משקל משמעותי למאזן הנוחות בנסיבות תיק זה, ועל כן אני מורה כי יעוכבו 226,787.78 ₪, הסכום שנפסק בגין רכיב גמול שעות נוספות ובמנוחה השבועית, בו חויבה המבקשת לטובת המשיב. זאת כנגד הפקדת הסכום או בהמצאת ערבות בנקאית שתופקד על ידי המבקשת לקופת בית הדין עד ליום 25.8.2021. ככל שלא יופקד הסכום האמור או הערבות עד למועד זה – תתבטל החלטה זו מאליה.
3. סוף דבר – הבקשה מתקבלת בעיקרה כמפורט בסעיף 16 לעיל. אין צו להוצאות.
4. המזכירות מתבקשת לקבוע את התיק לדיון קדם בפניי.

ניתנה היום, כ"ד אב תשפ"א (02 אוגוסט 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.