1. לפניי תביעתם של התובעים להשבת סכומים בגין עלות התקנת תשתיות ציבוריות שלטענתם נשאו בהם ואשר החובה להתקנתם מוטלת על הנתבעת, וכן לתשלום דמי שימוש ראויים.
2. התובעים הם בעלי זכויות החכירה לדורות במגרש (חלקה 100/10479) בקריית טבעון. בשנת 2014 הגישו התובעים בקשות להיתרי בניה להקמת שני מבנים במגרש וקיבלו היתרים על פי מבוקשם. לטענת התובעים כתנאי למתן ההיתרים חויבו לבצע עבודות להתקנת תשתיות ציבוריות נפרדות כלהלן:

התקנת מערכת תיעול בהמשך רחוב לילך הגובל במגרש מצפון מערב לדרום-מזרח, שנועדה לנקז את מי הגשמים שזרמו ברחוב הלילך וכן את מי הגשמים של רחוב כלניות (להלן: עבודות הניקוז – רחוב הלילך). לטענת התובעים המערכת הותקנה בשטח המגרש (סע' ד'1 לסיכומי התובעים).

התקנת מערכת תיעול עבור רחוב הכלנית הגובל במגרש ממזרח למערב (להלן: עבודות הניקוז – רחוב הכלנית). לפי תיאור התובעים, קו התיעול מונח מקצתו בצמוד לגבול המגרש וברובו בתוך תחומו, ואורכו הכללי כ- 50 מטר (סע' ד2 לסיכומי הנתבעים).

הנתבעת חולקת על נכונות ודיוק חלק מן התיאורים המובאים על ידי התובעים לגבי היקף העבודות שבוצעו על ידם ומרכיביהן.

התובעים טוענים כי לאחר ביצוע העבודות פנו לנתבעת בדרישה לשיפוי וכן לתשלום דמי שימוש ראויים בגין קו התיעול שהותקן ברובו תוך המגרש, אך היא סירבה.

1. התובעים טוענים כי על הנתבעת, כרשות מקומית, מוטלות סמכויות שיש לתרגמן לחובה, להתקין תשתיות ציבוריות ובכלל זה מערכות ניקוז ציבוריות, תוך מימונם בדרכים שונות. לפי הילוך התובעים, בעלים של נכס שמבצע עבודות פיתוח שבאחריות הרשות, הריהו מבצען בשם הרשות, כשלוח של הרשות ומעין קבלן שלה. התובעים טוענים כי הם ביצעו את העבודות, שנופלות בגדר חוק העזר, לאחר שנדרשו לעשות כן על ידי הנתבעת, ולאחר שנתקבלה הרשאה מפורשת על ידי מהנדס הנתבעת, לאחר סיכום הפרטים הטכניים ותוך התחייבות הנתבעת לשיפוים. כן טוענים התובעים כי העבודות שבוצעו על ידם הן עבודות להתקנת תשתית ציבורית, וכי ביצוען לא היה בבחינת התנדבות אלא לדרישת הנתבעת וכהכרח למימוש תכניות הבניה. בהקשר זה ביקשו התובעים לדחות את הנטען על ידי הנתבעת ביחס לאמור בפרוטוקול במהלכו אושר ההיתר. כמו כן, נטען על ידי התובעים כי עלות העבודות ששולמה בפועל היא כלהלן: בגין עבודות הניקוז – רחוב הלילך סך של 69,250 ₪; ועלות מערכת הניקוז –רחוב הכלנית הסתכמה בסך של 29,250 ₪ (בזיקה לבקשה לתיקון כתב התביעה, נראה כי בסעיף 15 לסיכומים נפלה טעות ביחס לסכומים; ראו גם נספחים א' ו-ב' לסיכומים וכן סע' 7 לסיכומי התשובה; הודעת הבהרה מטעם התובעים). בהקשר לעבודות אלו נטען כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי המדובר בקו פרטי. נטען עוד כי עלויות אלו, שהוכחו כראוי ואשר שולמו בפועל, אף נמוכות מאומדן שנערך על ידי מהנדס; ואין לקבל את טענת הנתבעת כי לו ביצעה את העבודות בעצמה, עלותן הייתה פחותה יותר. מכל מקום, כך נטען, העבודות בוצעו בהסכמת הנתבעת. כן נטען כי אין לסמוך על התחשיבים שהוצגו על ידי הנתבעת בסיכומיה באופן מפתיע ובניגוד להסכמה הדיונית; וככלל – אין לסמוך על החישובים שהנתבעת מציגה. לשיטת התובעים, בחישוב סכום התביעה נלקחה בחשבון העלות היחסית של השתתפות התובעים בסלילה לפי חוק העזר (לו הרשות הייתה מבצעת את העבודות) אל מול העלות הישירה של סלילת הכביש מול חזית המגרש. התובעים הוסיפו עוד כי הנתבעת לא פטורה מחובת ההשבה רק משום שהתנאי בהיתרים לביצוע העבודות נקבע על ידי רשויות התכנון, שכן המדובר בסמכות הרשות המקומית ורשות התכנון לא הייתה מוסמכת להתנות את מתן ההיתרים בתנאים שהם בסמכות הרשות המקומית. כמו כן, ביקשו התובעים לדחות את טענת הנתבעת ממנה עולה כי ביצוע העבודות הוכפף להסכמת התושבים הגובלים. התובעים ביקשו אפוא לפסוק בגין עבודות ניקוז – רחוב הלילך סך של 69,250 ₪ ובגין עבודות הניקוז – רחוב הכלנית ודמי השימוש לפסוק את התקרה המרבית שסוכמה – 40,000 ₪. נוסף לכך, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם הוצאות ושכ"ט עו"ד.
2. הנתבעת מבקשת לדחות את טענות התובעים. לטענתה, תיאור התובעים לפיו העבודות בוצעו כתוצאה מכך שרשות התכנון התנתה את מתן ההיתר בביצוע העבודות אינו מדויק, וככלל, בתיאור התובעים נפלו אי דיוקים וטיעוניהם לא נתמכים בתשתית ראייתית מספקת. בין היתר נטען כי התובעים לא תמכו כראוי את הטיעונים העובדתיים ביחס להיקף העבודות ולא הציגו את תכניות העבודה למרות שנדרשו לעשות כן בהליכי גילוי המסמכים. כן נטען כי בחשבוניות נכללו עבודות נוספות שבוצעו עבור התובעים שאינן בבחינת תשתיות ציבוריות שהתובעים זכאים להחזר בגינן. הנתבעת טענה כי הואיל והיא לא הורתה לתובעים לבצע את העבודות שנטען שבוצעו, אלא הייתה זו הועדה המקומית לתכנון ולבניה, היה על התובעים לצרפה כבעלת דין. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בניגוד לנטען על ידי התובעים לא כל סמכות של הרשות המקומית הופכת לחובה ויש להכניס למשוואה גם שיקולים נוספים ובכללם שאלת עיתוי הביצוע. הנתבעת טענה אפוא כי התובעים אצו לביצוע עבודות התשתית בעצמם, בניגוד לחוק העזר, חלף אפשרות שעמדה כי הנתבעת תבצע את העבודות שבעצמה. לו הנתבעת הייתה מבצעת את העבודות בעצמה, כך היא ממשיכה וטוענת, העלויות היו אחרות. הנתבעת גם חולקת על החישוב שהציגו התובעים ומציעה שלא להסתמך על המסמכים והאומדנים שהציגו. הנתבעת טוענת כי היא ערכה בדיקות משלה שגילו כי אם הייתה מבצעת את העבודות העלויות, לגבי ניקוז – רחוב הכלנית העבודות היו מסתכמות לכל היותר ב- 18,250 ₪ ולאחר בדיקת נתוני בשטח, ההערכה עומדת על סכום נמוך יותר – 13,600 ₪. לגבי עבודות ניקוז – הלילך, הנתבעת ציינה כי הודיעה לתובעים כי עלות עבודות סלילת מקטע רחוב הלילך באה במקום השתתפות התובעים בעלויות הסלילה שיבוצעו על ידי הנתבעת. בהקשר זה נטען כי חלק הארי של רחוב הלילך סלול, ולכן מי שאמור לשאת בנטל הוא בעלים של ארבעה נכסים ולא כפי שנטען על ידי התובעים. לסברת הנתבעת, גם הניתוק שנעשה בין עבודות הסלילה לבין יתר הרכיבים, הניקוז והתיעול, הוא מוטעה. הנתבעת חולקת על טענות התובעים בכל הקשור לתקפותם של התנאים שנדרשו על ידי רשות התכנון ולשיטתם היה על התובעים לתקוף, באופן ישיר, את החלטת הועדה. מכל מקום אין מקום לטענות במישור תקינות פעולת הועדה והרשות המקומית. לגבי דמי השימוש, נטען שיש לדחות תביעה זו מכל וכל, משום שנותרה ללא כל ביסוס ואף הפסיקה שהובאה על ידי התובעים לא תומכת במסקנתם.
3. בקדם המשפט שנערך ביום 27.1.2020 הוצע מתווה לסילוק התביעה בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. על יסוד המלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה (ראו הודעה מיום 3.3.2020) לפיה יינתן פסק דין בדרך האמורה במתווה שעיקריו כלהלן:

בית המשפט יקבע את ההוצאות בגין עבודות הניקוז – רחוב הלילך. ככל שהסכום שיקבע בית המשפט יעלה על הסכום בו יחויבו התובעים לפי הדין בגין המשך סלילת הרחוב בעתיד, תשלם הנתבעת לתובעים סכום ההפרש.

אשר לעבודות הניקוז – רחוב הכלנית ודמי השימוש בגין הנחת הצינור במגרש, בית המשפט יפסוק סכום בטווח שבין 20,000 ₪ ועד 40,000 ₪.

הצדדים הגישו סיכומי טענות אותם סקרנו בקצרה בפתח פסק הדין.

1. לאור הסכמת הצדדים בהודעה שהוגשה, אני מורה על תיקון כתב התביעה באופן שהסכומים שצוינו בסעיף 14 יתוקנו לפי האמור בסעיף ה' להודעה.
2. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ושבתי ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני פוסק כלהלן:

אני קובע כי ההוצאות בגין עבודות הניקוז – רחוב הלילך עומדים על סכום של 57,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין. לפי הסכמת הצדדים, אני קובע כי ככל שהסכום שנקבע בפסק הדין יעלה על הסכום בו יחויבו התובעים על פי הדין בגין המשך סלילת הרחוב בעתיד, תשלם הנתבעת לתובעים את סכום ההפרש.

בגין עבודות הניקוז – רחוב הכלנית ובגין דמי השימוש, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 33,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ וכן הוצאות בסכום של 1,500 ₪ (לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת כי אין לפסוק שכ"ט והוצאות (ראו סע' 55 לסיכומי הנתבעת) משלא צוינה האפשרות במפורש בהסכמת הצדדים; לו הצדדים התכוונו לשלול פסיקת הוצאות היה עליהם לציין זאת במפורש על דרך השלילה).

הסכומים שנפסקו בפסק הדין ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.