11 אפריל 2021

מונחת לפנינו תביעה לתשלום זכויות התובע בגין תקופת עבודה נטענת אצל הנתבעת, וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

רקע כללי:

1. בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, החזיקה הנתבעת מסעדה בחוף הים בחיפה (להלן: "המסעדה"), אותה ניהל מר איתן שלום (להלן: "איתן"), וכן עבדה בה בזמן הרלוונטי בתו, גב' דנה שלום (להלן: "דנה"), כאחראית משמרת וברמנית.^[1] אשתו של איתן, גב' אולגה שלום, (להלן: "אולגה"), הועסקה בה כמנהלת.^[2]
2. במסעדה עובדים בשתי משמרות קבועות. משמרת בוקר – בין השעות 8:00 – 16:00; ומשמרת ערב משעה 16:00 ועד הסגירה.^[3]
3. התובע עלה מאתיופיה בשנת 2008, והתחיל לעבוד במסעדה בהיותו נער במועד שנוי במחלוקת.
4. אין מחלוקת כי התובע קיבל את שכרו במזומן, בסיומה של כל משמרת. לטענת התובע – תעריף שעה רגילה כפול מספר שעות עבודה בפועל.
5. איתן נסע ביום 25.3.2018 לנסיעה בת 10 ימים.^[4] בזמן שהותו בחו"ל, בתחילת חודש 4/2018, התגלעה מחלוקת בין התובע לבין דנה שניהלה את המקום עת איתן שהה בחו"ל, ואולגה.
6. התובע עזב את המסעדה בתום העימות מול דנה ואולגה, לבקשתן, ולא חזר לעבודה לאחר מכן.
7. הצדדים חלוקים לגבי אופן ונסיבות סיום העבודה. לטענת התובע העימות עם דנה ואולגה ושליחתו הביתה מהווה אקט פיטורים. התובע לא נקב במועד מדויק לפיטוריו הנטענים. לעומת זאת, טוענת הנתבעת כי לאחר חזרת איתן מחו"ל, היינו לאחר 4.4.2018 שוחח עם התובע וזה סירב לחזור לעבודתו. לא הובאה לפנינו ראיה למועד בו נערכה השיחה.
8. משכך, מועד סיום העבודה המדויק של התובע לא ידוע.
9. התובע ערך את חישובי זכויותיו לפי ותק עבודה של 4.33 שנים, היינו עד סוף אפריל 2018. מנגד התייחסה הנתבעת לסוף חודש מרץ 2018, כמועד סיום העבודה.
10. התובע למד בבית ספר תיכון עירוני א' בחיפה, בכיתה י"א – מ 1.9.2015 ועד 30.6.2016, ובכיתה י"ב – מ 1.9.2016 ועד 30.6.2017. ^[5]
11. התובע התגייס לצבא בחודש 10/2017.^[6]
12. בשנת 2017, בוצעה במסעדה ביקורת של משרד התמ"ת שבדקה את תנאי עבודתם של העובדים, (תיק 15792017). ממצאי הביקורת וכן מספר דו"חות נוכחות ותלושי שכר שהועברו בזמנו למשרד התמ"ת הוצגו במסגרת נספח ד' לתצהיר איתן.
13. ביום 8.10.2018, הגיש התובע תביעה זו.
14. הצדדים ניהלו הליכי גילוי מסמכים והגישו תצהיריהם. מטעם התובע, העידו לפנינו התובע, מר מקסים בייגלמן (להלן: "מקסים"), שעבד בנתבעת כטבח 4 עונות קיץ ופחות בחורף, עד לשנת 2018,^[7] ומר אלכס נברוסקי, (להלן: "אלכס"), שעבד בנתבעת בתפקיד בר-מן כ-6 שנים, לא ברציפות.^[8] מטעם הנתבעת העידו לפנינו איתן, דנה, אולגה ודסה קסאו (להלן: "דסה"), בן העדה האתיופית שעובד במסעדה, לסירוגין, כ-15 שנים בתור אחראי סדר וניקיון.
15. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

המחלוקות בתיק:

1. הצדדים חלוקים בינם על משך תקופת העבודה של התובע, היקף משרתו, זכאותו להפרשי גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות. כן חלוקים הם לגבי נסיבות סיום עבודתו אצל הנתבעת.

להלן הילוכנו:

1. נתחיל בדיון בתקופת העבודה, לאחר מכן נכריע ברכיבי הפרשי שכר וזכויות סוציאליות, בסיום נדון בזכאות התובע לפיצויי פיטורים וזכאות לפיצוי בגין פגם בהליך הפיטורים.

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר כי גרסת התובע לא הייתה עקבית, והיו בעדותו לא מעט קשיים. התובע לא זכר עובדות מהותיות, שינה את תשובותיו, ואף אמר כי שיקר לנציגי תמ"ת במעמד הביקורת. ^[9] התרשמנו כי עדות התובע לא הייתה אמינה במלואה וכי ניסה להעצים ולהתאים את גרסתו לסעדים שהוא תובע גם אם הדברים אינם מתיישבים ואינם סבירים. גם גרסת הנתבעת לא הייתה חפה מבעיות, ומצאנו בה סתירות לגבי חלק מהעובדות.

תקופת עבודתו של התובע

1. התובע טוען, לתקופת עבודה רציפה, מחודש ינואר 2014 ועד לחודש אפריל 2018.
2. לטענת הנתבעת, החל התובע לעבוד אצלה בחודש ספטמבר 2015.

דיון והכרעה

• 1. מועד תחילת העבודה –

1. אין מחלוקת כי התובע החל את עבודתו בתקופת שהותו בפנימייה. לחיזוק גרסת התובע לתחילת עבודתו בשנת 2015, ראו דברי איתן, כי התובע עבד בנתבעת גם כשהיה בפנימייה ועמד על כך שבתקופה בה התובע למד בפנימייה, עבד במסעדה, רק בסופי שבוע (ראו גם סעיף 14 לתצהיר איתן וסעיף 9 לתצהיר דסה).
2. לפי סדר הזמנים שהוצג –למד התובע בפנימייה בנהלל,^[10] לפני שעבר ללמוד בתיכון עירוני א'. היינו לפני 1.9.2015. ראו עדות התובע כלהלן: (עמ' 19, ש' 7-4)

"ש. כמה זמן למדת בפנימייה ועבדת במסעדה, בערך?

ת. לא זוכר.

ש. יכול להיות שנה?

ת. לא יודע. באזור ה-8 חודשים."

1. דבריו אלו של התובע, נוסף לעדותו כי התחיל לעבוד ב "2015, משהו כזה. בערך באפריל. זה היה קיץ."^[11] סותרים את גרסתו הראשונית בכתב התביעה, לפיה החל את עבודתו אצל הנתבעת בינואר 2014, עליה שוב חזר בסיכומיו.
2. נוכח עדויות הצדדים, אנו גם דוחים את טענת הנתבעת, הנסמכת על תלושי השכר שהוצגו, ^[12] לפיה החל התובע לעבוד בחודש ספטמבר 2015. מכלל הראיות עולה כי התובע התחיל לעבוד במסעדה, מספר חודשים לפני שהחלו להנפיק תלושי שכר עבורו. רק ממועד מעבר התובע ללימודים בבי"ס תיכון בחיפה, החלה הנתבעת להוציא תלושי שכר חודשיים.
3. בשקילת מלוא התשתית הראייתית ועדויות הצדדים הגענו למסקנה כי גרסת התובע בעדותו לפנינו היא הסבירה ביותר. משכך אנו קובעים כי התובע החל לעבוד במסעדה בחודש אפריל 2015.
4. רציפות העבודה –
5. לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבעת ברציפות עד לפיטוריו וערך חישוביו לפי אותו אחוז משרה לאורך כל התקופה. מנגד, טוענת הנתבעת כי עבד התובע אצלה בתקופה 9/15 – 8/17, למעט הפסקה בחודשים 1/17 – 3/17. כמו כן, התפטר התובע, לטענתה, באוגוסט 2017 לרגל גיוסו לצבא, וחזר לעבוד בחודשים מרץ-אפריל 2018, לגביהם לא הוצגו תלושי שכר.^[13]

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בתשתית הראייתית, עדויות הצדדים וטענותיהם הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא עבד ברציפות משך כל התקופה.
2. גרסת התובע הראשונית בכתב התביעה בה טען לעבודה רציפה ובאותו היקף עבודה (ראו חישוביו) החל מינואר 2014, הופרכה על ידי הנתבעת. לתמיכה בטענותיה הציגה הנתבעת תלושי שכר מספטמבר 2015 ועד לחודש אוגוסט 2017 (למעט החודשים 1-3/2017). הוכח לפנינו כאמור כי התובע החל את העבודה באפריל 2015.
3. הפסקה ראשונה בחודשים ינואר עד מרץ שנת 2017 – תלושי השכר מאמתים את טענת הנתבעת. בתלוש חודש אפריל 2017 מתחילה תקופת העסקה חדשה של התובע (ראו נספח ב לתצהיר איתן, עמ' 27 לקובץ, שם ת. תחילת עבודה), כך גם הנתונים המצטברים באותו החודש מעידים כי התובע לא עבד באותה שנה עד לחודש אפריל. היינו, גרסתה העובדתית של הנתבעת נסמכת על ראיות בכתב. התובע לא הציג ראיות נגדיות להפרכת הרישומים בתלושי השכר לאותה תקופה. נזכיר כי ביקורת תמ"ת נערכה סמוך לאחר תום חודשים אלו.
4. העובדות מתיישבות עם גרסת הנתבעת. התובע אישר, כי בחורף, המסעדה עבדה במתכונת מצומצמת.^[14] דנה העידה שבתקופת החורף המסעדה פחות פעילה ובמרץ מתחיל להתאושש.^[15] לפי תצהיר איתן, בתקופת החורף, המסעדה עובדת בתפוקה פחותה ונסגרת סביב השעה 17:00.^[16] הדבר מתיישב עם שאר העדויות.^[17] מכאן שזה מחזק את גרסת הנתבעת שלא נזקקה לעבודת התובע בחודשי חורף שנת 2017.
5. מכאן, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה התובע לא עבד בחודשים ינואר – מרץ 2017.
6. הפסקה שניה בין החודשים ספטמבר 2017 עד פברואר 2018 כולל – התובע אישר כי התגייס בחודש אוקטובר 2017,^[18] המשיך והסביר בעדותו כי היה בטירונות משך חודשיים, כשמהלכה עבד לטענתו רק בסופי שבוע,^[19] לאחר מכן תיקן עדותו וציין כי היה עובד לפעמים בימי חמישי.^[20] מעבר להפרכת גרסתו הראשונית על ידי הנתבעת, לא הציג התובע בדל ראיה לתמיכה בטענותיו לעבודה רציפה לרבות בתקופת גיוסו.
7. לפיכך, אנו סבורים כי התובע אכן הפסיק לעבוד לפני גיוסו לצבא, מחודש 9/2017 כטענת הנתבעת. אומנם היה קושי עם כך שהנתבעת העסיקה את התובע כחמישה חודשים בתחילת עבודתו, עת שהה בפנימייה, ללא הנפקת תלושי שכר. אולם, התרשמנו כי משהתחילה להוציא תלושי שכר עבור התובע, אלו שיקפו נאמנה את תקופת ההעסקה.
8. לעניין זה נפנה לעדות התובע כי עבד בחודשים האחרונים טרם סיום עבודתו כשליח פיצה. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי הפסיק את עבודתו אצל הנתבעת מספטמבר 2017 ועד פברואר 2018 כולל. והחל לעבוד בעבודה אחרת.

ג. מועד סיום העבודה

1. כאמור, התובע לא ציין את המועד בו פוטר לטענתו, וערך את חישוב זכויותיו עד סוף חודש אפריל 2018 ללא הסבר מדוע מועד זה נחשב בעיניו כמועד סיום העבודה. גם הנתבעת לא הצביעה על המועד בו סירב התובע לחזור לעבודתו. בהתאם לפסיקה, עת מועלית טענת פיטורים, נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכך, בין היתר הוכחת המועד בו נעשה אקט הפיטורים. התובע כשל מלהוכיח מועד פיטוריו משלא נתן גרסה או ראיה למועד המדויק של אירוע העימות בעבודה. לפיכך, אנו דוחים את טענתו לעבודה רציפה עד ליום 30.4.2018.
2. בהתאם לטענת הנתבעת שלאחר העימות לא פוטר התובע אלא נשלח לביתו עד לחזרת איתן מחו"ל, ובהינתן כי איתן חזר ביום 4.4.2018 לערך, והצליח לקיים שיחה עם התובע לאחר מספר ניסיונות כושלים להשגתו, יוצא כי בהתאם לכלל הראיות והעדויות שהונחו לפנינו נמשכו יחסי העבודה, בערך, עד תום השבוע הראשון לחודש אפריל 2018.
3. סיכומו של דבר – התובע עבד שלוש תקופות אצל הנתבעת:
   1. התקופה הראשונה – מחודש אפריל 2015 ועד לחודש דצמבר 2016 כולל;
   2. התקופה השניה – מחודש אפריל 2017 ועד לחודש אוגוסט 2017 כולל;
   3. התקופה השלישית – מחודש מרץ עד תום שבוע ראשון לחודש אפריל 2018.

שעות נוספות

טענות הצדדים

1. בתצהירו טען התובע, כי עבד 7 ימים בשבוע, במשמרות באורך עשר שעות בכל יום^[21] וזאת מהלך שנת הלימודים. בתקופות של חופשים ובעיקר בחופש הגדול, עבד לא פעם משעה 8:00 בבוקר ועד 2:00 בבוקר ולהערכתו כ-20 משמרות כפולות כאלו בשנה.^[22] לכן זכאי הוא, לסך של 16.5 ₪ ביום עבור גמול שעות נוספות, ולסך כולל של 17,875 ₪ עבור גמול שעות נוספות לכלל המשמרות הרגילות. נוסף על כך, סך של 12,870 ₪ תוספת עבור המשמרות הכפולות שלא שולמה לו לטענתו לפי גמול 25% לשעתיים ראשונות ועוד גמול 50% עבור 8 שעות נוספות במשמרת השנייה – סה"כ 18 שעות רצופות.

סך הכל בגין רכיב תביעה זה, עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סך 30,745 ₪. עוד הדגיש התובע כי החישוב לקולא ולא לפי חישוב שבועי של שעות נוספות.

1. בסיכומיו הציג התובע חישוב שונה, כשהוא מבחין בין תקופות עבודה בהן עבד בהיקף שונה ושכר עבודה שונה, וחישב תוספות הגמול לפי 25% ו-50% לתעריף שעה והגיע לסך של 56,208 ₪. לחילופין, בהעדר דו"חות נוכחות, עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום 60 שעות נוספות חודשיות.
2. להוכחת טענותיו, הביא התובע עדים, הפנה לסתירות בעדות איתן והצביע על בעייתיות בראיות הנתבעת. כן הגיש, ביום 20.2.2020, תצהיר משלים מטעמו אליו צורפו סידורי עבודה לתקופה חלקית, אשר העביר אליו 'דוד', טבח שעבד בתקופתו. בסיכומיו, טען כנגד אמיתות סידורי עבודה שהנתבעת הגישה וטען כי תלושי השכר פיקטיביים ואינם משקפים נכונה את משך והיקף עבודתו.
3. הנתבעת הכחישה את היקף העבודה הנטען. לשיטתה, עבד התובע בכל יום, שעות בודדות ובממוצע 34 שעות בחודש.^[23] איתן הצביע על כך שבתחילת תקופת העבודה למד התובע בפנימייה ועבד רק בסופי שבוע, התובע אישר דברים אלו.^[24] לגבי תקופת הלימודים בשנים 9/2015 – 6/2017, הציגה הנתבעת דו"חות נוכחות התובע בבית הספר ומערכת השעות לשכבה בה למד, וטענה כי למד התובע עד שעה 16:45 ולא החסיר הרבה מלימודיו. כן הצביעה על כך שהתובע גויס בחודש 10/2017, כך שבוודאי ולא היה יכול לעבוד לאחר מכן ברציפות, כל יום ומשך השעות להן טען.
4. הנתבעת לא הציגה דו"חות נוכחות לכל תקופת העבודה. לדבריה הדו"חות שהחתימו העובדים אופסנו במסעדה ונהרסו בהצפת מים שאירעה מהלך שיפוץ שבוצע במסעדה. עם זאת, הגישה הנתבעת שלושה דו"חות נוכחות של התובע לחודשים 10/2016 – 12/2016 ואת תלושי השכר שנערכו לפיהם. מסמכים אלו קיבלה הנתבעת ממשרד התמ"ת לצורך הדיון המשפטי, כשאלו הועברו אליו מטעמה במסגרת ביקורת שנערכה במסעדה.

להלן הכרעתנו

1. ראשית ייאמר, כי מרבית תקופת ההעסקה, היה התובע נער עובד, כך שעל רוב תקופת ההעסקה חל חוק עבודת הנוער, תשי"ג - 1953. סע' 44 לחוק זה מחריג מתחולתו את חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"). חוק זה אף אוסר, ככלל, על העסקת נער מעל 8 שעות ביום וקובע כללים קונקרטיים להעסקת נוער (ראו סע' 20 לחוק). עם זאת סעיף 20 (א1) קובע שבמקום שמותר לעבוד יותר מ- 8 שעות עבודה ליום, לפי סע' 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה,^[25] יכול שיועסק צעיר (מי שמלאו לו 16 אך עדיין לא מלאו לו 18 שנה),^[26] עד תשע שעות ליום עבודה, ובלבד ששבוע העבודה לא יעלה על 40 שעות עבודה. הצדדים לא התייחסו לעניין זה.
2. במקרה ומועסק נער שעות נוספות או במנוחה השבועית, בניגוד להוראות חוק עבודת הנוער, יהיה זכאי ל "שכר ראוי" בגין אותן שעות עבודה בשיעור דומה לזה המשתלם מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה.^[27]
3. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע גמול שעות נוספות מקום בו העובד עבד יותר מיום העבודה הרגיל הקבוע בדין. בעד השעתיים הנוספות הראשונות העובד אמור לקבל 125% מתעריף השעה הרגיל. בעד השעתיים שמעבר לכך – 150%. עבור עבודה בימי המנוחה, אמור העובד לקבל 150% עבור שעת עבודה החל מהשעה הראשונה. ^[28]
4. סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") מעביר את נטל ההוכחה למעסיק מקום בו לא הוצגו דו"חות נוכחות כמחויב על פי החוק, להוכיח כי העובד לא עבד מספר שעות כפי שזה טוען.
5. לצורך הפעלת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר "נדרש העובד להעמיד גרסה עובדתית, ביחס להיקף המשרה הרגיל וביחס להיקף שעות העבודה הנוספות, לפי מהות המחלוקת".^[29]
6. משהנתבעת לא הציגה דו"חות נוכחות, ככל והתובע עמד בתנאי המתלה והציג גרסה ראשונית לשעות עבודתו, עובר אליה נטל ההוכחה לשכנע כי התובע לא עמד לרשותה בשעות להן טען.^[30]
7. נקדים ונאמר, כי אנו קובעים שאי הגשת דו"חות הנוכחות אינו באשמת הנתבעת. התרשמנו מאמינות הסבר הנתבעת ועדויותיה לגבי העדר דו"חות הנוכחות, וכי אלו הושמדו בפועל בהצפה שהייתה במסעדה (התובע אף אישר בסעיף 15 לתצהירו כי המסעדה עברה שיפוץ). נוסיף כי הנתבעת הציגה מספר דו"חות נוכחות ותלושי שכר של עובדים שונים, שמסרה לתמ"ת מהלך הביקורת. ראיה לכך כי אכן דרשה מהתובעים החתמת כרטיס נוכחות (צורפו לתצהיר איתן).
8. ייאמר כי ממילא, גם אם נטל ההוכחה עבר אל הנתבעת, מצאנו כי זו עמדה בו והפריכה את גרסת התובע לגבי מתכונת עבודה, כפי שהציג, לגבי היקף עבודתו היומי והשבועי. עם זאת, הצליח התובע להוכיח כי לעיתים עבד משמרות כפולות, וכי בחופש הגדול ובחופשות החגים עבד יותר משמרות/ שעות בשבוע, ונסביר.
9. התרשמנו, מהדוחות שהוצגו לפנינו, כי תלושי השכר נערכו בהתאם לשעות העבודה שהתובע דיווח וכי בזמן אמת הנתבעת עקבה אחר שעות העבודה של התובע.^[31]
10. התובע אישר בעדותו כי ערך את חישוביו בהתעלם מתקופות בהן לא עבד כל ימי השבוע כגון – תקופת שהותו בפנימייה או בטירונות,^[32] וכן בתקופת החורף על אף שהעבודה פחותה עקב מזג האוויר. כמו כן, חישב התובע משמרותיו לפי 10 שעות עבודה 6 ימים בשבוע גם מהלך שנת הלימודים.
11. אין בידינו לקבל גרסה זו. הרי התובע החל את עבודתו, בתום יום הלימודים, עובדה שאומתה על ידי עדי שני הצדדים. היינו, לקראת שעות הערב ולכל המוקדם בשעה 16:00.^[33]
12. התובע העיד לגבי זמן סיום לימודיו – "בדרך כלל סיימתי ב-14 או ב-15. לפעמים עד 16 או 17, אם עשיתי תגבור לבגרות." (ראו עדותו, עמ' 18, ש' 22-21). נזכיר כי התובע למד בתיכון משך שנתיים מתקופת עבודתו.
13. גם מקסים אישר כי התובע היה מגיע אחרי בית הספר.^[34]
14. מסקנתנו כי התובע החל לעבוד מהלך שנת הלימודים, בשעה 16:00 לכל המוקדם, נתמכת בסידורי העבודה שהמציא התובע כשבמרביתם רשום התובע במשמרת האחרונה.
15. כמו כן, איננו מקבלים את הטענה כי התובע עבד במשמרות של 10 שעות. המסעדה נסגרה במרבית חודשי השנה בין השעות 22:00 – 24:00. טענת התובע כי המסעדה נסגרה ב-2:00 בלילה הופרכה.^[35] איתן טען כי סיום המשמרת היה ב-22:00 ומקרים חריגים עד 23:00.^[36] מקסים הצהיר כי היה עובד, לרוב בימי הקיץ, עד 1:00.^[37] אולם אלכס שזומן ע"י התובע אימת את גרסת הנתבעת כי המסעדה פתוחה, ככלל, עד 22:00-21:00.^[38] דסה עד הנתבעת העיד כי המסעדה פתוחה ברגיל עד 22:00, 23:00 ובסופי שבוע ובקיץ נסגרת לפעמים בשעה 24:00. מכלל העדויות אנו סבורים כי המסעדה הייתה נסגרת סביב 22:00, 23:00 ולפעמים בסופי שבוע וימי הקיץ נסגרה בשעה 24:00. מכל מקום, התרשמותנו כי המסעדה לא פעלה באופן גורף עד חצות ולאחריה כטענת התובע.
16. יוצא אפוא, כי גם אם התובע נשאר לפעמים עד סוף המשמרת, עבודתו נותרה בטווח 8 שעות עבודה ליום ואינו זכאי לשעות נוספות. נזכיר כי התובע הצהיר כי הוא וויתר על חישוב השעות השבועי, וערך חישוביו באופן יומי בלבד.
17. אלכס, עד התובע, הפריך את היקף המשמרות השבועי לו טען התובע, אך אישר כי התובע עבד יותר משתי משמרות בשבוע וכן אישר כי התובע ביצע משמרות כפולות – ^[39]

ש. כשעבדת במקביל אליו, טוען הנתבעת שהתובע עבד יום או יומיים בשבוע, מה אתה אומר על זה?

ת. הוא עבד קרוב ל-4 פעמים בשבוע, בוודאות. סיימתי צבא ב-3/17. אחרי זה, זה היה ממוצע המשמרות.

ש. יצא לך לראותו עובד כפולות?

ת. כן. בוודאות 1 או 2, כמו כולם.

1. עדותו של אלכס, לא יכולה ללמד על כל תקופת העבודה של התובע, ובפרט כי הוא עצמו היה חייל עד 3/2017, ולא ברור באיזה היקף עבד בזמן שירותו הצבאי. אפשר כי עבד במקביל לתובע בכמה חודשים בהם עבד התובע בהיקף יותר משמעותי. ראו תלושי שכר לחודשים יולי אוגוסט 2017.
2. שני הצדדים הציגו סידורי עבודה לתקופה הרלוונטית. אלו סידורי עבודה ללא תאריך ולפי הסבר שניתן לנו, הוכנו על ידי העובדים עצמם, צולמו והועלו לקבוצת ווטס-אפ. הגם שהתובע נרשם בחלק מאותם סידורי העבודה מספר פעמים בשבוע, אין בכך כדי להשליך על כל תקופת עבודתו. חלק מאותם סידורי עבודה צולמו באופן חלקי וממילא, אף לפי תלושי השכר נראה כי בחלק מהחודשים עבד התובע 15 – 17 ימים בחודש, כך שגם אם יש כמה שבועות בהם שובץ במספר רב של משמרות, אפשר כי מדובר באותם החודשים שעבד יותר.
3. נוסיף, כי מעיון בסידורים מצאנו כי יש כפילויות בצילומים, כמעט ואין משמרות כפולות של התובע, וכשיש כאלו (אחת או שתיים) הן מתחילות בשעה 12:00. כלומר סך שעות העבודה עד הסגירה אינו עולה על 12 שעות. בסופו של דבר, אין במסמכים אלו כדי להכריע בשאלת היקף עבודתו השגרתי של התובע, מאחר ואין רישום של שעות העבודה בכל משמרת. זאת אף ללא צורך לדון בטענות הצדדים שעלו בסיכומיהם אחד כנגד רעהו לגבי סידורי העבודה שהוגשו שאלו נערכו לצורך הליך דנן. רק נציין כי העדים אישרו כי סידורי העבודה דומים לסידורי העובדים של הנתבעת.
4. בתמיכה לטענותיה, שהתובע לא עבד בשעות נוספות, הפנתה הנתבעת למערכת שעות בית הספר (צורפה לתצהירו המשלים של איתן).
5. אכן, כטענת התובע, מדובר במערכת צלצולים ולא מערכת שעות כיתתית. עם זאת, התובע לא הציג מערכת שעות מטעמו כדי להפריך את הטענה כי למד בכל יום עד 16:45, אף כי טען שיש לו כזו. הלכה ידועה כי הימנעות מהבאת ראיה נזקפת לחובת הנמנע.
6. מצאנו מנתונים שהוצגו לפנינו, כי היה התובע מוגבל בשעות העבודה ובפרט שהוא העיד על עצמו שלא החסיר נוכחות בבית הספר.^[40]
7. עוד, צירף איתן לתצהירו דו"ח נושא כותרת 'אירועי שיעור לתלמיד'. רואים בדו"ח שלא היו היעדרויות רבות של התובע מבית הספר. מהשוואת דו"חות הנוכחות של הנתבעת בחודשים שהוצגו (בהם התובע עבד משעה 10:00 עד שעה 15:00) אל מול רישומי בית הספר, מצאנו כלהלן:

יום 6.10.2016 – היעדרות מבית הספר.

יום 19.10.2016 - חופשת סוכות.

יום 25.10.2016 - אִסְרוּ חג.

יום 10.11.2016 - אינו מופיע בדו"ח בית הספר.

יום 16.11.2016 – היעדרות מבית הספר.

יום 5.12.2016 – היעדרות מבית הספר.

יום 13.12.2016 – אינו מופיע בדו"ח בית הספר.

יום 20.12.2016 – היעדרות מבית הספר.

יום 26.12.2016 – חופשת חנוכה.

1. מכאן, כי אכן בילה התובע את רוב בקריו בבית הספר, למעט חגים, חופשות וסופי שבוע. כך שגרסת הנתבעת לפיה היה מגיע למשמרת ערב מהשעה 16:00 ואילך, מתקבלת על הדעת. נזכיר כי המסעדה עובדת במתכונת של שתי משמרות, השנייה מתחילה בשעה 16:00.
2. יוצא אפוא, כי משך רוב תקופת עבודתו, כלל לא יכול היה התובע לבצע שעות נוספות בימי חול. הרי אם היה מגיע למשמרת ערב ב-16 ועובד עד 21:00 או 22:00, עבד משמרת של 5, 6 שעות בלבד כפי שרשום בתלושי השכר. גם אם המסעדה נשארה פתוחה עד חצות, היה מגיע לכל היותר ל-8 שעות עבודה במשמרת. אין מחלוקת כי התובע קיבל שכר עבור שעות אלו.
3. כך גם, מצאנו לנכון לתת חשיבות לכך שהתובע אישר כי בזמן אמת נחקר על ידי נציגת משרד התמ"ת ואמר לה דברים התואמים לדו"חות הנוכחות ולתלושי השכר שנמסרו במסגרת הביקורת.^[41] ייאמר כי מצאנו לנכון לדחות את גרסתו כי הודרך לשקר קודם לחקירה, בפרט כי לא סביר שהנתבעת ידעה מראש על הביקורת טרם קיומה, זאת מטבע היות ביקורות משרד התמ"ת, ביקורות פתע. כך גם שני העדים הנוספים נשאלו לעניין זה והתרשמנו מאמינות תשובותיהם כי לא הוכנו לכך.^[42]
4. זאת ועוד, ממצאי הביקורת העלו כי לא נמצאו הפרות לחוק עבודת הנוער ולחוק שעות עבודה ומנוחה.^[43] ביקורת משרד התמ"ת מהווה ראיה אובייקטיבית ותומכת לגרסת הנתבעת.
5. מעבר לאמור, התובע לא ציין בכתבי בי- דין או בעדותו לפנינו מה היקף השכר ששולם לו. התובע טען בסיכומיו כי תלושי השכר פיקטיביים. עם זאת, לא נתן גרסה לגובה השכר ששולם לו בפועל על מנת ללמדנו על מספר השעות שעבד. כך היה באפשרותנו להעריך נכון את שעות עבודתו. נזכיר כי התובע מאשר שקיבל מלוא שכרו בתעריף שעה רגילה.
6. אשר על כן, אנו דוחים את גרסת התובע לעניין היקף שעות נוספות במתכונת היומית, משזו הופרכה כליל.
7. התובע תבע גם גמול שעות נוספות בגין משמרות כפולות, והעריך כי ביצע לפחות 20 משמרות כפולות בשנה בתקופות של חגים וחופשות ובעיקר בחופש הגדול^[44]. אנו סבורים כי התובע הצליח להביא ראשית ראיה לביצוע משמרות כפולות. מנגד הנתבעת לא הצליחה להפריך גרסת התובע אשר נתמכה בעדויות: ראשית, העד אלכס, העיד כי ראה את התובע במו עיניו מבצע משמרות כפולות. (ראו סע' ‎59 לעיל). שנית, איתן עצמו אישר כי התובע עבד במקרים חריגים משמרות של 10 שעות רצופות.^[45] שלישית, בסידורי העבודה מצאנו ברישום אחד כי התובע נרשם בשתי משמרות באותו יום בשעה 12:00 ובשעה 16:00 .
8. לאור האמור, אנו סבורים כי יש לקבל את רכיב גמול שעות נוספות בהתייחס ל 20 משמרות כפולות בשנה, אולם לא את אופן חישובו.
9. התובע ערך את חישוביו לפי תעריף שעה 33 ₪, ל- 8 שעות ראשונות, על בסיס תעריף שכר גבוה מהקבוע בתלוש. שעתיים תשיעית ועשירית לפי תעריף שעה רגילה 33 ₪, בתוספת גמול בשיעור 25% לשעה, השווה ל 16.5 ₪ עבור שעתיים ראשונות וכן 132 ₪ ( 50%) עבור 8 שעות נוספות. סה"כ טען כי זכאי לסך של 12,870 ₪ תוספת עבור המשמרות הכפולות.
10. אין בדעתנו לקבל את תעריף השכר השעתי הגבוה לו טוען התובע. התובע לא הציג כל ראיה המוכיחה את שכרו הנטען. התובע עצמו שינה גרסתו לעניין זה. בתצהירו טען כי תחילה הרוויח 25 ₪ וכי בשנת 2015 השכר עלה ל-30 (סע' 8 שם). בעדותו אישר כי קיבל 25 ₪ לשעה לפי התלוש (ראו עמ' 14, ש' 17) והעיד כי רק לאחר שלוש שנים (היינו לשיטתו בשנת 2017) הסכום עלה ל-30 ₪ ולאחר מכן ל-33 ₪. (שם ש' 24). לפי תלושי השכר שכרו של התובע היה בשנת 2015 - 25 ₪ לשעה ועלה בשנת 2016 לסך של 26.88 ₪ (תעריפי שכר מינימום למבוגרים). גרסתו של התובע אינה עקבית משכך החלטנו לקבל את תעריף השעה הרשום בתלושי השכר והנתמך בתצהיר איתן.
11. לגבי מספר השעות במשמרת כפולה, בסידורי העבודה שהציג התובע מצאנו כי משמרותיו החלו לכל המוקדם בשעה 12:00. נוסף על כך, מעדויות שני הצדדים עולה כי לעיתים נדרשת משמרת תגבור משעה 12:00. כלומר, כפילות במשמרת נהוגה החל משעה 12:00 ועד הסגירה. מאחר ושעות הסגירה השתנו ממשמרת למשמרת התקשינו להחליט מה אורך המשמרת הכפולה.
12. בהעדר דו"חות נוכחות, ומשהביא התובע ראשית ראיה כי ביצע משמרות כפולות בחופש הגדול, כלומר סגירת המסעדה עד השעה 24:00, החלטנו לחשב את הגמול בהתאם לחזקה בחוק לפי 12 שעות עבודה ביום. התובע טוען לעשרים משמרות כפולות בשנה, היינו כ-2 לשבוע (בחופש הגדול). ממוצע שמתיישב עם העדויות בתיק (ראו עדות אלכס). 4 שעות לשבוע בשיעור 125% ו 4 שעות לשבוע בשיעור 150%.
13. מכאן מגיע לתובע גמול שעות נוספות לפי החישוב שלהלן–

שנת 2015, 25 ₪ לשעה X 25% X 2 = 12.5 ₪ עבור השעתיים הראשונות, ו- 12.5 ₪ X 2 עבור השעתיים שלאחר מכן = 25 ₪. סה"כ 37.5 ₪ לכל משמרת X 20 = 750 ₪.

שנת 2016, 26.88 ₪ לשעה X 25% X 2= 13.44 עבור השעתיים הראשונות, ו-13.44 ₪ X 2 עבור השעתיים שלאחר מכן. סה"כ 40.32 ₪ X 20 = 806.4 ₪

בשנת 2017 תעריף שעה 26.88 ₪ – סה"כ 40.32 ₪ X 20 = 806.4 ₪

מתלושי השכר בחודשים יולי אוגוסט 2017, עולה כי הנתבעת שילמה לתובע 49 שעות בשיעור 150% בסך 1,975.68 ₪. הצדדים לא התייחסו לתשלום זה. בשים לב לתעריף השעה ובהעדר תשלום באותם תלושי שכר עבור שעות נוספות לפי תעריף 125%, אנו סבורים כי התשלום ניתן עבור שעות עבודה בשבת. לכן לא מצאנו לנכון לנכות סכום זה מחישוב גמול שעות נוספות לעיל בגין משמרות כפולות. עם זאת, יש להכליל שעות אלו במסגרת החישוב של היקף משרתו של התובע, היות ואלו שעות המשלימות את שעות העבודה השבועיות.^[46]

1. סה"כ על הנתבעת לשלם לתובע עבור גמול שעות נוספות 2,363 ₪ (מעוגל).

פדיון דמי הבראה

1. התובע טען, כי הוא זכאי לתשלום עבור 27 ימי הבראה.
2. הנתבעת טענה, כי מגיע לתובע תשלום עבור 10 ימי הבראה לכל היותר X 19% משרה וכן יש לקזז הסך של 122 ₪ ששולמו בתלושים.
3. התובע הכחיש, כי קיבל תמורה נוספת מעבר לתשלום יומי בעד סך השעות שביצע.

הכרעה

1. זכאות לדמי הבראה היא ל-5 ימים עבור השנה הראשונה ו-6 ימים לכל שנה עד לשנה השלישית והאחרונה בעבודת התובע. גובה דמי ההבראה בהתאם לחלקיות המשרה.^[47]
2. חישוב היקף המשרה לעובד שעתי נעשה בחישוב ממוצע היקף משרה בכל תקופת ההעסקה. זאת בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים וההלכה שנפסקה בע"ע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - ADHENOM BERH TEAMI (4.6.17).
3. ממוצע השעות החודשי של התובע עמד על 41 שעות בחודש (סה"כ שעות רגילות לחלק לחודשי עבודה (פחות החודשים שלא הוצגו בגינם תלושי שכר 873/21).

בתקופה הרלוונטית היקף משרה מלא היה 186 שעות.

לכן היקף המשרה 41/186 = 22%

1. כקביעתנו לעיל, התובע עבד 2.27 שנים,^[48] ולכן זכאי עבור השנה הראשונה ל-5 ימי הבראה, עבור השנה השניה 6 ימים, ועבור השנה השלישית 1.62 ימי הבראה.
2. סה"כ 12.62 ימי הבראה בתעריף 378 ₪ ולפי היקף משרתו - 12.62 X 378 X 22% = 1,049 ₪
3. אנו דוחים את טענת הנתבעת לקיזוז סך 122 ₪ שלטענתה שולם ע"ח דמי ההבראה – גרסת התובע כי קיבל מדי יום את שכרו במזומן אמינה עלינו. משכך, ובהעדר הוכחה כי הנתבעת נהגה לתת לעובדים הפרשי שכר בסוף כל חודש, ובהעדר הסבר איך חושב סכום זה, בעד כמה ימים ולפי איזה אחוז משרה התקשינו לקבל את גרסת הנתבעת. מכאן אנו דוחים את טענת הקיזוז.
4. לכן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,049 ₪ עבור פדיון דמי הבראה.

פדיון ימי חופשה

1. התובע טען, כי מגיעים לו 66 ימי חופשה לתקופת עבודתו וחישב לפי שווי יום חופשה של 346.5 ₪ הכולל גמול שעות נוספות – ראו סע' 40 לסיכומיו.
2. הנתבעת הציגה חישוב נגדי, לפיו מגיעים לתובע 20.83 ימי חופשה (לא קלנדריים) לפי שווי יום חופשה של 41 ₪ וכי קיבל בתלושים סך של 619 ₪ שיש לקזז. ייאמר כי בתלושים אין צבירת ימי חופשה.

הכרעה

1. סע' 3(ב) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, קובע כללים לגבי מספר ימי החופשה המגיעים לעובד אם עבד שנה מלאה אצל המעסיק, ס' 3(ג) קובע כללים לגבי עובד שעבד חלק מהשנה אצל המעסיק, כלהלן –

"היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה –

(1) לפחות 200 ימים – יהיו מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.

(ג) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה –

(1) לפחות 240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) פחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין."

1. בתקופה הרלוונטית, עובד במשרה מלאה היה זכאי ל-14 ימי חופשה קלנדריים בשנה בארבע שנות עבודתו הראשונות.
2. לגבי שנת 2015, בה עבד התובע חלק מהשנה –

התובע עבד 38.25 ימי עבודה.^[49] אם כך 38.25/240 = 0.16 X 14 = 2.24 ימי חופשה לתשלום

בשנת 2016, עבד התובע שנה מלאה וסה"כ 111 ימי עבודה, היינו - 111/200 = 0.55 X 14 = 7.7 ימי חופשה.

בשנת 2017, עבד התובע חלק מהשנה סה"כ 30 ימי עבודה, היינו – 30/240 = 0.13 X 14 = 1.82 ימים.

בשנת 2018, עבד התובע בחודש מרץ ועד 7.4.2018 – אולם אין תלושי שכר, כך שלא ידוע כמה ימי עבודה עבד התובע. החלטנו לבחור את החישוב המיטבי עבור התובע – לפי המקסימום – היינו, 22 ימים במרץ, 6 באפריל וסה"כ 28 ימי עבודה, היינו 28/240 = 0.1166 X 14 = 1.633 ימים.

1. סה"כ לפי חישובנו, זכאי התובע ל-13.393 ימי חופשה. מאחר והנתבעת הודתה בחבות של 20.83 ימי חופשה, יש להעמיד את ימי החופשה להם זכאי התובע על סך 20.83 ימים.
2. ס' 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית קובע מהו השכר הרגיל שיש לשלם כדמי חופשה – "לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד."
3. לצורך החישוב, יש לבחון את השכר בחודשים יוני-אוגוסט 2017 בהם הרוויח התובע סה"כ 4,743 ₪ (שכר יסוד + שעות נוספות חלף שעות רגילות) לחלק ל-90 = 52.7 ₪ - שווי יום עבודה.
4. סה"כ 52.7 X 20.83 = 1,098 ₪ פדיון חופשה.
5. לעניין הקיזוז – כפי שאמרנו בעניין דמי ההבראה, לא הוכח כי הנתבעת שילמה הפרשי שכר בסוף החודש, ולכן אין לקזז הסכום שלטענת הנתבעת שולם לפי תלושי השכר.
6. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום בו הודתה על סך של 1,098 ₪ בגין פדיון חופשה.

דמי חגים

1. התובע טען לזכאות לתשלום עבור 39 ימי חג לפי 9 ימים בשנה ללא שום פירוט לימי החג, אם עבד יום לפני ויום אחרי ואם הם נופלים בימי שבת. מנגד, הודתה הנתבעת בכתב הגנתה בזכאות התובע לתשלום 5 ימי חג לשנת 2015, 9 ימים לשנת 2016 ו 4 ימי חג בשנת 2017, תוך פירוט ימי החג באותן שנים (סה"כ 18 ימים). בסיכומיה כפרה הנתבעת בזכאות התובע, בטענה כי זה לא פירט בעד איזה ימי חג הוא דורש תשלום וכי התובע לא הוכיח את התנאים המקדימים לזכאותו הנטענת. הנתבעת טענה למען הזהירות, כי מגיע לתובע סך של 12 ימי חג, בהתבסס על טבלה מפורטת בסע' 49 לתצהיר איתן, לפי שווי יום חופשה כחישוביה.

דיון הכרעה

1. עקרונית, "הנטל המוטל על עובד התובע דמי חגים הוא לפרט את ימי החג עליהם מבוססת תביעתו".^[50] צודקת הנתבעת כי התובע לא פירט את ימי החג בעדם הוא תובע דמי חגים ואם עבד לפני ואחרי. אולם, נוכח החוסר הראייתי של דו"חות הנוכחות, נמנע מהתובע להוכיח את התנאים המקדמיים לזכאות.
2. נוסיף כי הנתבעת הודתה, כאמור, בכתב ההגנה בזכאות התובע לתשלום עבור 18 ימי חג, אך חלקה על אחוז המשרה לפיו צריך לחשב את הזכאות.
3. אין לקבל את השינוי בעמדת הנתבעת לגבי מספר ימי החג להם זכאי התובע וטענתה להורדת זכאותו בחמשת ימי החג החלים בשלושת חודשי העבודה הראשונים. וזאת נוכח הכרעתנו לגבי משך תקופת עבודת התובע, ודחיית טענת הנתבעת לתחילת העבודה בספטמבר 2015.
4. לכן, אנו קובעים את זכאות התובע לתשלום דמי חגים לפי מספר ימי הזכאות בהם הודתה הנתבעת בהגנתה, כלומר 18 ימים. בהעדר פירוט עילת התביעה כנדרש בפסיקה, ועקב דחיית טענות התובע לגבי משך תקופת עבודתו, אנו דוחים את טענתו לזכאות לימי חג נוספים.
5. לפי צו הרחבה שהרחיב את הסכם המסגרת שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין הסתדרות העובדים הכללית בישראל שנחתם ביום 9.1.1995, תשלום יום חג שווה ערך ליום עבודה רגיל (ללא פירוט אופן החישוב).
6. לפי בדיקתנו, ממוצע השעות החודשי של התובע היה 41 שעות, מספר ימי העבודה הממוצע עומד על 7.5 ימים^[51], היינו 5.5 שעות בממוצע ליום עבודה. (ראו סע' ‎86 לעיל)
7. היינו על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים כלהלן - 18 X 26.88 X 5.5 = 2,661 ₪ (מעוגל). לגבי טענת הקיזוז אנו חוזרים על קביעתנו בפרק פדיון הבראה.
8. יוצא אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים בסך 2,661 ₪.

האם התובע פוטר או התפטר?

"היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות, הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר." ^[52] "האבחנה בין מקרה שבו היעדרות מעבודה תהווה הפרת חוזה עבודה או הפרת משמעת לבין מקרה שבו היעדרות תחשב כזניחת העבודה והתפטרות, אינה פשוטה ותלויה בכלל נסיבות המקרה."^[53] "נטל ההוכחה לענין זה הוא על הטוען."^[54]

1. לאחר עיון במלוא החומר הראייתי בתיק והתרשמות מעדויות הצדדים, אנו קובעים כי התובע כשל להוכיח כי אכן פוטר, מועד הפיטורים והרקע הגזעני כטענתו. תחילה נדון ברקע לפיטורים ולאחריו נחליט בשאלת הפיטורים עצמם.

הרקע לפיטורים

1. בתצהירו, טען התובע כי פוטר על רקע גזעני כשבתו של איתן, דנה התעמרה בו כשאביה היה בחו"ל, בליווי הערות גזעניות חוזרות ונשנות ולבסוף אמרה לו כי ילך הביתה ולא יחזור. התובע טוען כי התנהל ללא דופי ולא הייתה עילה לפיטוריו.
2. טענותיו אלו הופרכו כולן.
3. פיטורים על רקע גזעני – גרסתו הראשונית של התובע כי ההתנכלות על רקע גזעני הייתה יומיומית.^[55] בעדותו, חזר בו התובע מגרסתו הראשונית ואמר את הדברים הבאים –

"ש. לטענתך בזמן עבודתך ספגת קללות והערות וצעקות בקשר לצבע עורך, זה נכון?

ת. היה לי שני מקרים כאלה.

ש. מתי, בערך?

ת. המקרה הראשון עם לקוח בערך שנה וחצי לפני שעזבתי והמקרה השני – מהבת של איתן. זה היה פעם אחת, מטעם הנתבעת והבת אמרה לי פעמיים – באמצע המשמרת ובסופה.

ש. אז פעם אחת עם לקוח ויום אחד עם הבת של איתן, כן?

ת. כן.

.....

ש. אני מפנה לסעיף 12. זה נכון?

ת. לא נכון שההערות הגזעניות היו על בסיס יומיומי.

ש. למה לא תיקנת תצהירך?

ת. הסברתי מתי זה קרה לי. לא תפסתי את הנקודה, אולי."

1. בכך שינה התובע את גרסתו מכך שספג הערות גזעניות על בסיס יומיומי, לגרסה לפיה ספג רק שתי הערות מצד דנה, שתיהן ביום פיטוריו הנטען, שתיהן לגבי צבע עורו.
2. עדי הנתבעת – איתן, דנה ודסה, האחרון אתיופי בעצמו, העידו כי אין התנהלות גזענית במסעדה. דסה הצהיר, ועדותו לא נסתרה, כי לא שמע מעולם את איתן, דנה ובני משפחתם, מתבטאים באופן גזעני והעיד על יחס חם לעובדים ואליו בפרט.^[56] עדותם אמינה בעינינו, בפרט שאומתה ע"י עד שזימן התובע עצמו. ראו דברי אלכס, עד שזומן ע"י התובע עצמו – ^[57]

"ש. אתה יודע למה סיים אצל הנתבעת?

ת. לא. היו שמועות, אבל אני לא מאמין. השמועות היו שפיטרו אותו על גזענות.

ש. ואינך מאמין?

ת. לא ראיתי ולא מאמין.

לשאלת בית הדין, האם בתקופה שעבדתם ביחד, היו ביטויי גזענות כלפי התובע, אני משיב שלא. שהתובע פוטר הייתי בדרום אמריקה."

1. השתכנענו, אפוא, כי התובע לא סבל מגזענות בעבודה ולא פוטר על רקע גזעני.
2. התנהלות התובע, הפרת משמעת – הנתבעת טענה כי התובע ביצע הפרת משמעת – שתה בירה ועישן חומר מסוג קנאביס – באמצע משמרת, ועל רקע זה טענה כי ראוי לשלול את פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ככל ונכריע כי אכן פוטר.
3. עדותה של דנה אודות האירוע שתפסה את התובע שותה בירה באמצע המשמרת ועל כך התגלעה המחלוקת נמצאה אמינה בעינינו, ונתמכה בעדותה של אולגה, שהייתה עדה לאירוע ואף התערבה בו בשלב כלשהו ואומתה בדבריו של מקסים, עד התובע, שהעיד כך –^[58]

"ש. יודע למה התובע סיים לעבוד?

ת. לא. שמעתי שאמרו לו שבגלל שלקח בירה אחרי משמרת, לא יודע, או באמצע משמרת. בסוף משמרת לקח בירה וזאת היתה הסיבה שפיטרו אותו."

1. אלכס, עד מטעם התובע, שעבד במסעדה כבר-מן, העיד לפנינו כי ^[59]–

"ת. לגבי בירות – לא זוכר. הייתי בר-מן, רק באישור מיוחד נתתי בירה. מבחינת אוכל, היה תפריט עובדים ומגוון.

ש. אם מישהו רצה בירה, היה צריך לבקש ממך?

ת. לא ממני, מאיתן.

ש. לפעמים איתן אישר?

ת. לפעמים בסוף משמרת."

1. ייאמר כי בסיכומיו, אישר התובע כי אכן שתה בירה, אך לטענתו שילם עבורה.^[60]
2. כמו כן, דנה ואולגה הצהירו כי התובע קילל בגסות את אולגה כשזו אמרה לו ללכת לביתו, עדות שלא נסתרה.^[61] הבת העידה כי דימה נכח באירוע (בזמן האירוע לא עבד ובא לבקר)^[62] – אף צד לא הזמין אותו למתן עדות.^[63] היא נחקרה מדוע לא זומן להעיד והשיבה שאינה יודעת אך ידוע לה כי התובע התכתב עם דימה.
3. תימוכין לצורת הדיבור של התובע ניתן למצוא בהתכתבויות שהוצגו לפנינו בין התובע לבין עובד אחר במסעדה, אליו פנה התובע לקבלת פרטים לתביעתו. באותן ההתכתבויות, אותו עובד ביקש שהתובע לא יערב אותו בסכסוך בינו לבין המסעדה, בתגובה התבטא התובע באופן לא הולם ורשם "אתה יודע חשבתי שתעזור. לא משנה אני XXXX אותו בלעדיך".^[64]
4. כשנשאל לגבי אמירה זו, היתמם התובע ואמר –^[65]

"ש. אני מפנה לנספח ו' לתצהירו של איתן. מכיר את דימה גולד? אלה ווטסאפים שלך איתו. מה כתוב פה?

ת. זו מילה עדינה. רשום: ייכנס."

1. כששקלנו את עדויות הצדדים, החלטנו כי נסיבות שליחת התובע לביתו ביום האירוע, הן כגרסת הנתבעת. כלומר, עקב התנהלות בעייתית מצדו ובהמשך התבטאויות לא הולמות כלפי הממונות עליו וכפירה בסמכותן.

האם התובע פוטר מעבודתו?

1. אולגה העידה כי לאחר הוויכוח עם התובע אמרה לו ללכת לביתו. אומנם התובע הצהיר כי דנה ולא אולגה, אמרה לו ללכת הביתה, אולם אנו סבורים כי יש לקבל לעניין זה את גרסת הנתבעת משעדיה הותירו עלינו רושם אמין.
2. ממילא, אין חולק, כי נאמר לתובע ללכת הביתה. זאת אישרה אולגה עצמה. עוד נציין כי אולגה אינה דוברת עברית רהוטה והעידה לפנינו כי אמרה לתובע כך – ^[66]

"ש. חזרת ומה אמרת לתובע?

ת. מתי, זה היה בלגן. אמרתי לאיתן איזה סיטואציה. אחרי הלכתי למטבח איפה כל האנשים. אמרתי מתי בעל לא בא, לא יחזור, אלי לא עובד. מתי בעל יחזור, אלי בבקשה לדבר כמו שצריך."

1. היינו, אף לפי גרסת הנתבעת עצמה, נאמר לתובע כי ילך מהעבודה לפחות עד שאיתן יחזור מחו"ל.
2. השאלה – האם אמירה זו והמשך השתלשלות העניינים מהווים מעשה פיטורים או שהתובע סירב לחזור לעבודה ובכך למעשה התפטר מיוזמתו?
3. שני הצדדים טענו שהם אלו שניסו ליזום את הקשר אחד עם השני. התובע הצהיר כי עשה ניסיונות לתפוס את איתן ובסוף הצליח רק דרך טלפון של מכר מהמסעדה. איתן עצמו טען כי ניסה להתקשר לתובע וזה 'סינן' אותו. אף אחד מהצדדים לא הציג פירוט שיחות לאימות טענותיו, אולם מצאנו כי אין לכך נפקות רבה. שכן עובדה היא, כי שני הצדדים מודים שהייתה שיחת טלפון בין התובע לאיתן לאחר קרות האירוע בו נשלח התובע מעבודתו ולא חזר.
4. גרסת התובע לנסיבות סיום העבודה אינה עקבית. גרסתו הראשונית של התובע כי התכוון לחזור לעבודה וכי איתן אמר לו שאולי יוכל לחזור לאחר שיפוץ המסעדה.^[67] עם זאת, בסיום אותה שיחה, ביקש התובע מאיתן תלושים וכספים שמגיעים לו. כהצהרת התובע, איתן בירר מול רואה החשבון והחזיר לו תשובה לאחר כמה ימים כי לא מגיע לו דבר.^[68] היינו, התובע העיד כי היו שתי שיחות עם איתן. אחת ביוזמתו, והשניה ביוזמת איתן.
5. גרסתו של התובע לגבי תוכן השיחה עם איתן ולגבי קיום השיחה הנוספת שאוזכרה בתצהירו השתנתה בעדותו ואף הוסף רכיב תביעה שלא נתבע במקור:^[69]

"ש. למה לא תבעת את זה?

ת. ביקשתי באותו היום, אבל לא בתביעה. לא ויתרתי על זה. ניסיתי לקבל את מה שמגיע לי, כשחזר.

ש. מה ביקשת ממנו חוץ ממשכורת אחרונה?

ת. תלושים, כל מה שמגיע לי במשך 4 שנים. ביקשתי קודם כל לחזור לעבודה. ביקשתי כתובת של רו"ח וביקשתי לסגור ביפה ולהמשיך – שחרר אותי ליפה ונמשיך. לגבי כסף, ביקשתי מה שמגיע לי.

ש. משכורתך אחרונה, ביקשת ממנו?

ת. כן, שמגיע לי יומית.

ש. ומה אמר?

ת. אמר: אתה אתיופי ואתה לא יכול לעשות שום דבר. זה הדבר האחרון שביקשתי, כתובת רו"ח וענה לי שאני אתיופי ושאני לא יכול לעשות שום דבר."

1. מכלל דבריו בעדותו עולה, כי התובע שוחח עם איתן על סיום העסקתו יותר מאשר חזרתו לעבודה, זאת בשונה מגרסתו הראשונה בה טען שביקש לחזור לעבודה. שינוי גרסת התובע מעלה ספקות לגבי מהימנותו. התובע העיד כי מצד אחד, ביקש לחזור לעבודה. ומצד שני, ביקש לסגור יפה, לשחרר אותו וכל אחד ימשיך בדרכו. לא ברור מדוע לא תבע את שכר יום עבודתו האחרון, ומדוע עניין ההערה הגזענית מצד איתן עלה רק בעדותו. נזכיר כי לפי גרסתו בתצהירו תוכן השיחה תואר בנועם ואף כי איתן הסכים לשקול החזרתו לעבודה לאחר שיפוץ המסעדה.^[70] חוסר העקביות בעדות התובע פוגעת באמינות גרסתו באשר לנסיבות סיום עבודתו ומביאים אותנו למסקנה כי לאחר השיחה עם איתן לא היה התובע מעוניין לחזור לעבודה.
2. עם זאת, לדעתנו זכאי התובע לפיצויי פיטורים. תוכן השיחה כפי שהוצג והכנת צ'יק גמר חשבון על ידי איתן מלמדים כי הסיכום בין הצדדים כיוון לתשלום פיצויי פיטורים. ונסביר. איתן הכין שיק ע"ס 1,850 ₪, כגמר חשבון בתום העסקת התובע. התובע השיב, לטענת איתן, כי מגיע לו סכום גבוה יותר. לגרסת איתן הפנה את התובע לרואה החשבון לבירור התשלום והתובע לא עשה כן.
3. היינו, השיחה בין הצדדים סיכמה את סיום יחסי ההעסקה. כראיה – איתן הכין שיק לתובע בגין זכויותיו בסיום העבודה.
4. שווי הזכויות שחושב, 1,850 ₪, מרמז כי היה רצון מצד איתן לשלם לתובע פיצויי פיטורים. שהרי, לגרסת הנתבעת, היקף משרתו של התובע היה מצומצם, כך גם משך תקופת העבודה לפי תלושי השכר היה פחות מ-21 חודשים (והתובע טען כזכור ל 4.333 שנים). בסע' 29.ג. לכתב ההגנה מציגה הנתבעת חישוב פיצויי הפיטורין של התובע, למען הזהירות, הסכום שם הוא 1,847 ₪, כמעט במדויק הסכום שהוצע לתובע במקור.
5. על כן, מסקנתנו, כי התובע אכן זכאי לפיצויי פיטורים כפי שאיתן רצה לשלם לו ע"ס 1,850 ₪.
6. לעניין זכאותו לפיצויי פיטורים והטענה לשלילת הפיצויים –

"התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד"".^[71] [ההדגשה במקור]

"בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו;"^[72]

1. בנסיבות העניין, לא מצאנו כי התנהלות התובע מצדיקה שלילת פיצויי פיטורים.
2. לאור קביעתנו כי התובע לא הוכיח שפוטר, ברי כי לא מגיעים לו דמי הודעה מוקדמת.

כעת נבחן – האם מגיע לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין כטענתו?

1. כפי שהכרענו לעיל, התרשמנו כי התובע לא סבל מהערות גזעניות בעבודתו, לרבות בסיום עבודתו וטענותיו לגבי כך, נדחו כולן.
2. כך התרשמנו כי התובע נתפס בעבירה משמעת, והתנהל בבוטות כשנתפס באופן האמור. כמו כן, לא הוכיח התובע כי פוטר. מעל הדרוש נדון ברכיב זה.
3. הלכה ידועה כי –

זכות השימוע היא זכות יסוד ומהותית המקנה לעובד אפשרות להציג טענותיו טרם ההכרעה הסופית מקום בו המעסיק שוקל לסיים את העסקתו. ^[73] כדי שתכלית השימוע תוגשם נדרש מהמעסיק - "יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".^[74]

כמו כן, לא בשל כל פגם בשימוע ינתן פיצוי שהרי "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו." ^[75]

1. נחזור לשיחה עליה הצהיר התובע בסע' 15 לתצהירו, בשל חשיבות הדברים, נביאם כלשונם –

"כשאיתן חזר מחו"ל, ניסיתי להתקשר אליו ולא הצלחתי לקבל מענה.

הגעתי אל שף המסעדה וביקשת(י) לשוחח מהטלפון שלו, ואיתן אמר שהוא מבין שאני ובתו לא מסתדרים ולכן אין אפשרות שאחזור לעבודה, כשהיא עובדת.

הוא אמר שאולי בהמשך, לאחר שיפוץ המסעדה, יחזיר אותי לעבודה.

ביקשתי תלושים ואת הכספים שמגיעים לי ואיתן אמר שיבדוק עם רואה החשבון. לאחר מספר ימים התקשר אליי ואמר שלא מגיע לי כלום."

1. מעדותו של התובע עצמו, התרשמנו כי במסגרת שיחה זו, מומשה זכותו של התובע לשימוע – התובע ידע בגין מה נשלח לביתו עד חזרת איתן, שוחח עם המעסיק לגבי האירוע והמעסיק, כהצהרת התובע עצמו, אף הסכים לשקול חזרתו לעבודה לאחר השיפוצים. משכך, אף אם היה פגם באופן פיטורי התובע (ואיננו קובעים כי היו פיטורים) והעדר שימוע בהתאם לכל הכללים, הרי ניתן לראות בשיחה זו עם איתן כמרפה פגם זה ומקיימת את מהות השימוע. נסייג הדברים – הם נכונים למקרה הקונקרטי שלפנינו, בו העדפנו, ככלל, את גרסת הנתבעת על פני זו של התובע משראינו כי התובע נוטה להגזמה ו'האדרה' בתיאור נסיבות העסקתו ככלל.
2. על כן, אנו דוחים רכיב תביעה זה.

סיכומו של דבר

1. סה"כ נפסק לתובע –
   1. סך של 2,363 ₪ גמול שעות נוספות בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.4.2016 ועד התשלום בפועל.
   2. סך של 1,049 ₪ פדיון דמי הבראה.
   3. סך של 1,098 ₪ פדיון חופשה.
   4. 2,661 ₪ דמי חגים.
   5. 1,850 ₪ פיצויי פיטורים.

הסכומים בסע' ב – ה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד סיום העבודה ועד לתשלומם בפועל.

1. אנו דוחים את התביעה לתשלום, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
2. בנסיבות העניין, אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים.
3. סה"כ נפסק לזכות התובע סך של 9,021 ₪.
4. נוכח ההפרש בין סכום התביעה לבין הסך שנפסק בפועל, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות לטובת התובע. נוכח גילו הצעיר של התובע משך עיקר תקופת עבודתו, קשיי קליטה בארץ, המאמץ שהשקיע בשיקום עצמו ועזרתו להוריו בגילו הצעיר החלטנו להימנע מחיובו בהוצאות הנתבעת.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשפ"א, (11 אפריל 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. סע' 3 לתצהיר דנה ↑

2. ראו סע' 1 לתצהיר אולגה ↑

3. ראו עדותו של אלכס, עמ' 22 לפרוט', ש' 22-20 וכן גרסת התובע והנתבעת. ↑

4. סע' 36 לתצהירו ↑

5. ראו אישור בית הספר שהוגש במסגרת התצהיר המשלים של הנתבעת. ↑

6. ראו עדותו, עמ' 17 לפרוט', ש' 27. ↑

7. ראו סע' 2 לתצהירו ↑

8. עדותו, עמ' 22 לפ'. ↑

9. עמ' 14 לפרוט', ש' 33-32 ↑

10. עמ' 18 לפרוט', ש' 32 והמשך בעמ' 19, עד ש' 7. ↑

11. עמ' 14 לפרוט', ש' 12 ↑

12. ראו התצהיר המשלים ותלוש ספטמבר 2015 לתצהירו של איתן. ↑

13. סע' 12-9 לסיכומי הנתבעת ↑

14. עמ' 19 לפרוט', ש' 12. ↑

15. ראו עדות דנה, עמ' 34, ש' 3-1. ↑

16. סע' 20-19 לתצהירו של איתן. ↑

17. ראו עדות אלכס עמ' 24, ש' 30. עדות דסה עמ' 40, ש' 20. ↑

18. עמ' 17 לפרוט', ש' 29. ↑

19. עמ' 18 לפרוט', ש' 3 ↑

20. שם, "ש. בחודשיים אלה, עבדת 7 ימים בשבוע? ת. לפעמים בחמישי." ↑

21. סע' 6 לתצהיר התובע ↑

22. סע' 22 לתצהירו ↑

23. סע' 51 לתצהירו של איתן ↑

24. עמ' 19 לעדות התובע, ש' 2-1. ↑

25. ראו סע' 4(א)(2)(3)לחוק שעות עבודה ומנוחה. ↑

26. סע' 1 לחוק עבודת נוער ↑

27. גולדברג מ'. דיני עבודה. הוצאת סדן, שער שמיני, פרק 26 עמוד 20, ע"א (י-ם) 48/60 אסתר מזרחי - הנייק וינשטוק פ"מ לה 122; ע"א 150/63 אסתר מזרחי - הנייק וינשטוק פ"ד יז 136 ↑

28. ראו סעיפים 16-17 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 . ↑

29. ע"ע (ארצי) 18024-12-18 אביחסרה – זכאי (19.5.19) וכן ע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ, (24.2.15) וכן ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ (4.8.2016). ↑

30. ראו ע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ, 24.2.15, ↑

31. מהשוואת דוחות הנוכחות ותלושי השכר לחודשים 10-12/2016, הם תואמים במדויק. ↑

32. עמ' 18 לפרוט', שורה 5 ↑

33. שם, עמ' 19. ↑

34. עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 3-2 ↑

35. סע' 22.2 לתצהירו ↑

36. סע' 17.ב. לתצהירו ↑

37. סע' 2 לתצהירו. ↑

38. עמ' 22 לפרוט', ש' 14. ↑

39. עמ' 22, ש' 32-27 לפרוטוקול ↑

40. עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 29-26 ↑

41. סע' 10 לתצהיר התובע ↑

42. ראו עדות אלכס – עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 25. מקסים, עמ' 11 ש' 21 ↑

43. נספח ד לתצהירו של איתן ↑

44. סע' 22 לתצהיר התובע ↑

45. ראו עמ' 30 לפרוטוקול, 27-15 ↑

46. תב"ע (עבודה ארצי) 3-60/מז ליפשיץ - בית מרגוע מעלה החמישה, יט(1) 169 (1987) ↑

47. ראו סע' 5ג לצו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, שהרחיב הוראות הסכם קיבוצי שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, לבין הסתדרותה עובדים הכללית מיום 13.7.1998 ומספרו 7038/98, ס"ח התשי"ז, 63. ↑

48. אפריל 2015 – דצמבר 2016 – 21 חודשים. אפריל 2017 - אוגוסט 2017 – 5 חודשים ומרץ עד שבעה לאפריל 2018. ↑

49. לפי התלושים 17 ימי עבודה משך 4 חודשים, ממוצע 4.25 ימי עבודה לחודש X 5 חודשים לגביהם חסרים תלושים = 21.25 ימים + 17 = 38.25 ימי עבודה בשנה. ↑

50. ראו - ע"ע (ארצי ) 26020-01-19 בין הרים שירותי תיירות בע"מ - מנחם דגן (15.01.2020)‏‏ ↑

51. סה"כ 158 ימי עבודה לחלק ל-21, לפי התלושים שהוצגו ↑

52. דיון (עבודה ארצי) ל/ 3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, א(1) 18 (2007) ↑

53. ע"ע (ארצי) 400-09 רפאל לב ארי - עיריית מעלות תרשיחא (13.10.10) ↑

54. דב"ע (עבודה ארצי) נד/ 129-3 משה ענבר - איתן הראל - אנגלו סכסון (20.07.1995) ↑

55. סע' 12 לתצהיר התובע ↑

56. סע' 8-4 לתצהירו. ↑

57. עמ' 25, ש' 16-10. ↑

58. עמ' 20, ש' 30-27 לפרוטוקול. ↑

59. עמ' 24 ש' 8-4 ↑

60. סע' 40.6.1 לסיכומיו ↑

61. סע' 11 לתצהיר דנה, סע' 4 לתצהיר אולגה. ↑

62. עמ' 36 לפרוט' ש' 24 ↑

63. עמ' 35 לפרוט' ש' 33 ↑

64. ראו נספח ו' לתצהירו של איתן. ↑

65. עמ' 19 לפרוט', ש' 27-25. ↑

66. עמ' 38 לפרוט', ש' 27-23. ↑

67. סע' 15 לתצהירו. ↑

68. שם ↑

69. עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 21-10 ↑

70. ראו סע' 15 לתצהיר התובע ↑

71. ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ - צ'רניאקוב (31/5/07) ↑

72. שם ↑

73. ע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448, 455 (7.1.2003). ↑

74. ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.2.17). ↑

75. ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר, פסקה 19 לפסק הדין, (13.1.11). ↑