בענין: בקשת רשות להתגונן

1. ביום 8.10.2018 הגיש התובע ("הבנק") כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת על סך של 101,970 ש"ח.

בתביעה נטען, כי ביום 10.8.2015 ביקשה הנתבעת הלוואה או אשראי מהבנק על סך של 205,000 ש"ח וכי לא עמדה בהחזר תשלומי ההלוואה באופן שנוצר בחשבון יתרת חוב המסתכמת בסך של התביעה (סכום זה כולל ריביות והלוואת פיגור).

לכתב התביעה צורפה, בין היתר, הבקשה לקבלת ההלוואה וכן תדפיס יתרות ההלוואה לפי תאריכים.

2. לאחר שהועברו לנתבעת מסמכים, לבקשתה; ביום 20.1.2019 הגישה בקשת רשות להתגונן. יובהר, כי הנתבעת אינה מיוצגת.

לטענת הנתבעת, החשבון נוהל משך 10 שנים ללא בעיות, כאשר ניהולו של החשבון מבוצע בפועל על ידי בעלה של הנתבעת כחשבון של העסק בבעלותם. לאחר שינויים בהנהלת הסניף החלה התנהלות שגרמה לנתבעת לנזקים ללא סיבה.

בחודש אפריל 2016 הופקדה המחאה של לקוח של הנתבע, בשל טעות של הבנק הופקד סכום מוטעה והטעות תוקנה מבלי שהדברים הובאו לידיעת הנתבעת ובלי לקבל את הסכמתה, כנדרש ובאופן שגרם לכך שהלקוח לא הסכים להמשיך ולעבוד עם הנתבעת.

במהלך חודש מאי 2016 ביקשה בעלה של הנתבעת להגדיל את מסגרת האשראי לחודשיים מיתרה של 15,000 ש"ח ל- 35,000 ש"ח וכנגד הגדלת המסגרת ימשכו כספים מחשבון חסכון כבטוחה. בפועל, נמשכו כספים כבטוחה בסך של 35,000 ש"ח ולא רק בגין הגדלת המסגרת; ולאחר מעשה הושאר סכום של 15,000 ש"ח "מוקפא" בחשבון.

נוסף על האמור נטען, כי בחודש יולי 2017 הוחזרו שתי הוראות קבע בסך כולל של כ-5,000 ש"ח כאשר היתה בחשבון יתרה חיובית; וכי בחודש יולי 2017 הוחזרה המחאה על סך 250 ש"ח ובכך הפך החשבון להיות ביתרת חוב שלילית; וזאת כאשר העבירה הנתבעת כספים לחשבון מחשבון אחר באופן שמאפשר היה לפרוע את ההמחאה.

אירוע נוסף שהתרחש בחודש יולי 2017 היה החזרת שתי המחאות על סך של 266 ש"ח ועל סך 1,175 ש"ח וכן הוראת קבע על סך 173 ש"ח כאשר הועברו כספים מחשבונות אחרים לחשבון זה והיתרה אפשרה פרעון ההמחאות וביצוע ההעברה.

בעקבות אירועים אלה, ואירוע נוסף בו הבנק סרב לכבד המחאה בשל יתרה שלילית של 50 ש"ח לטענת הבנק, ו-4 ש"ח לטענת בעלה של הנתבעת, שלחו הנתבעת ובעלה מכתבים לבנק בדבר כל האירועים.

עוד טענה הנתבעת, כי ביום 3.10.2017 לא כובדה הוראת תשלום של המשכנתא וזאת למרות שהופקדו סכומים בסך של 8,000 ש"ח.

כמו כן נטען, כי הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה וכן בהחזר של 32 תשלומים של ההלוואה.

3. ביום 6.5.2019 התקיים דיון אליו הנתבעת לא התייצבה ועל כן נדחתה הבקשה למתן רשות להתגונן וביום 10.5.2019 ניתן נגד הנתבעת פסק דין.

4. לאחר שהגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין, ביום 9.8.2019 הוריתי על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאותיו של הבנק. ביום 18.9.2019 חודשו ההליכים בתיק.

5. ביום 19.1.2020 התקיים דיון נוסף בבקשה במהלכו נחקרה הנתבעת על ידי ב"כ הבנק.

דיון והכרעה:

6. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתביעה רק במקרים בהם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518).

בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקש, אלא רק לבחון האם יש בטענות ההגנה שהוצגו כדי להצדיק את בירורן (ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133 (1992)).

"בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, והוא יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילות הגנה בפני התביעה. ואולם אם הנתבע, במהלך חקירתו, משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא הגנת בדים ואין מקום להיענות לבקשה..." (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שתיים-עשרה, (2014), עמ' 272).

7. אם כן, בשלב הדיוני הנמצא בפניי, עליי לבחון האם יש בטענות המפורטות בבקשה כדי להקים הגנה, ולו דחוקה, מבלי לבחון, בשלב זה, את אמיתות הטענות.

8. כאמור, כטענות הגנה נגד טענות הבנק בכל הנוגע לחוב הנובע מפיגור בפרעון ההלוואה טענה הנתבעת שורת טענות הנוגעת להתנהלות הבנק כלפיה.

מעיון בתדפיס פירוט תנועות בחשבון (מש/1) עולה, כי בתקופה שלפני שניתנה ההלוואה, חשבון הבנק של הנתבעת היה ביתרה שלילית, אשר לא חרגה מסכום מסגרת האשראי המאושרת (30,000 ש"ח).

לאחר שניתנה לנתבעת ההלוואה נשוא הליך זה (אוגוסט 2015) הועמדה מסגרת האשראי המאושרת על 0, כלומר - אין מסגרת האשראי.

יובהר, כי הנתבעת אינה מכחישה את עצם מתן ההלוואה, ואף לא את הטענה, כי בנקודה מסוימת חדלה לשלם את תשלומי ההלוואה (עמ' 3, ש' 31-25) אלא שטענתה היא שהבנק דחק את הנתבעת למצב שגרם לכך.

9. אבחן את טענותיה של הנתבעת - אחת לאחת - ואשקול האם יש בהן, ולו באופן קלוש, כדי להוות טענת הגנה.

ראשית לענין הטענה, כי בחודש אפריל 2016 הופקד סכום מוטעה לחשבון הבנק של הנתבעת באופן שגרם ללקוח של הנתבעת להפסיק לעבוד עם הנתבעת - מדובר בטענה שאינה ברורה, ככל שהופקד סכום גדול מהסכום שצריך היה להיות מופקד, בשוגג - פעל הבנק כשורה שעה שתיקן את הטעות והשיב את הכספים ללקוח.

אציין, כי ממילא מעיון בתדפיסים הסרוקים בתיק לא ניתן לקשור בין אירוע זה לנזק שגרם לכך שהנתבעת לא תוכל לפרוע את ההלוואה כסדרה חודשים מאוחר יותר, ובמועד זה היתרה בחשבון חיובית (סך של למעלה מ-200,000 ש"ח) וההלוואה נפרעה כסדרה.

ככל שנגרמו לתובעת נזקים כתוצאה מטעותו של הבנק בהקשר זה, מדובר בטענות שמקומן אינו בהליך זה והן אינן טענות הגנה נגד התביעה - כפי שהיא.

שנית, לענין הטענה בכל הנוגע להעמדת בטוחות כנגד הגדלת מסגרת האשראי במהלך חודש מאי 2016 - הטענות לגבי הסכמות בין בעלה של הנתבעת/הנתבעת ומנהל הבנק בכל הנוגע להשבת הבטוחה במלואה אינן טענות שניתן לאמת אותן מתוך דפי החשבון וממילא ספק איך יש בהן כדי להוות הגנה נגד הטענה בדבר הפסקת פרעון ההלוואה כשנה וחצי לאחר מכן.

שלישית, אשר לטענה בדבר החזרת הוראות קבע והמחאות בחודש יולי 2017 - מעיון בתדפיס התנועות עולה, כי היתרה בחשבון ביום 10.7.2017 היתה שלילית, וזאת כאשר לא היתה מסגרת אשראי מאושרת כלל. רק ביום 13.7.2017, לאחר שהועבר סכום של 12,000 ש"ח לחשבון, שוב היתרה היתה חיובית.

ואולם, ימים ספורים לאחר מכן, ביום 16.7.2017 יתרת החשבון שוב שלילית, ועל כן רשאי היה הבנק שלא לכבד את ההמחאות.

כאשר נשאלה על כך הנתבעת בחקירתה, אישרה, כי במועדים אלה היתרה היתה שלילית (עמ' 5,ש' 18-17).

רביעית, בהתייחס לטענה אודות החזרת הוראת הקבע למשכנתא בחודש ספטמבר 2017 - בהקשר זה טענת הנתבעת אודות היתרה החיובית אשר הצדיקה כיבוד ההוראה אינה ברורה, שכן מעיון בתדפיס עולה, כי במועד זה (10.9.2019) היתרה היה שלילית בסך של 2,150 ש"ח.

10. הנתבעת עומדת על כך שההתנהלות של הבנק הסבה לה נזקים וגרמה לקריסת עסקה אולם, לא מצאתי כי יש בטענות אלה כדי לבסס את ההצדקה לכך שההלוואה חדלה להיות משולמת כסדרה, בשים לב לכך שהיקף ההפקדות בחשבון ירד במהלך השנים 2016-2017 ויתרת החשבון היתה לפרקים שלילית, כאשר אין מסגרת אשראי מאושרת.

עם זאת, הנתבעת עמדה על כך שההתנהלות גרמה לפגיעה בעסקה באופן שלא יכלה להעסיק עובדים (עמ' 4, ש' 3-1); כי היו כספים סגורים ולא התאפשר לנתבעת ולבעלה לפרוע את החוב (עמ' 5, ש' 25-22).

11. כאשר בחנתי את מכלול הטענות, ולאחר שנתבעת נחקרה על תצהירה, איני סבורה שהוצגה מסכת הגנה מבוססת ויציבה, וכי שוכנעתי, כי הפסקת פרעון ההלוואות הוא תוצאה ישירה של התנהלות של הבנק אשר פעל באופן שאינו תקין.

עם זאת, מאחר שהנתבעת עמדה על כך שהיתרה היתה חיובית במועדים בו נמנע הבנק מלכבד חיובים; וכי היו להם יתרות בחיוב אשר הצדיקו כיבוד התחייבויותיה הגעתי למסקנה, כי אין לחסום את דרכה של המבקשת כליל מלברר את הטענות, וכי יש לאפשר לה להוכיח את הטענות, בהתבסס על ההלכה, כי יש לפתוח את דלתות בית המשפט גם כאשר מוצגת הגנה ברף המינימלי.

12. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם".

לאור ניתוח מסכת ההגנה כאמור, והיות וההגנה שהוצגה היא גבולית ביחס לטענות התביעה, החלטתי להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סך של 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט עד ליום 24.4.2020.

עם ביצוע ההפקדה תגיש הנתבעת הודעה, תינתן רשות להתגונן והתיק יקבע להמשך בירור בסדר דין רגיל.

13. בשלב זה, איני מחייבת בהוצאות. החיוב בהוצאות הדיון בבקשת הרשות להתגונן ישקל בתום ההליך / בחלוף המועד לביצוע ההפקדה, על פי הנסיבות.

המזכירות תקבע תזכורת לשם מעקב ביום 26.4.2020.

ניתנה היום, כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.