1. בפניי בקשת הנתבעת (להלן - "המבקשת"), כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - "חוק החברות"), ויורה לתובעים 2-3 (להלן- "המשיבים") להפקיד ערובה בסך 20,000 ₪ לתשלום הוצאות המבקשת, ככל שאלה יפסקו לטובתה בסוף ההליך (להלן- "הבקשה").

2. על פי הנטען בבקשה, יש להורות על הפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאות המבקשת.

המבקשת מבססת את בקשתה על החלטת בית המשפט העליון ברע"א 7221/16 הטכניון- מכון טכנולוגי לישראל נ' צ'רלס מילגרום (13.9.2017). נטען, כי המשיבות 2 ו- 3 עוסקות במתן הלוואות בשוק האפור וניכיון שיקים, ולכן די בכך כדי להורות על הפקדת הערובה.

המבקשת לא צירפה תצהיר תומך לטענתה, ולא נימקה מעבר לאמור לעיל, נסיבות המצדיקות להורות על הפקדת ערובה.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה, בין היתר, בטענה, כי המבקשת הגישה בקשתה ללא תצהיר תומך.

עוד נטען, כי המשיב 2 הינו עוסק מורשה ולא חברה, ולכן בעניינו דין הבקשה להידחות ולו מטעם זה בלבד.

נוסף על האמור, ציינו המשיבים, כי אחת המטרות להורות על הפקדת ערובה הינה למניעת תביעות סרק ולהבטחת הוצאות הנתבע, כאשר סיכויי ההצלחה בתביעה קלושים. בענייננו טוענים המשיבים, כי נסיבות ההליך אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה, שהרי אין מדובר בתובענה רגילה, אלא בתובענה כספית לפירעון שיקים, אשר המבקשת חייבת למשיבים.

4. בתשובה לתגובה, המבקשת עומדת על בקשתה. נטען, כי תגובת המשיבים אינה רלוונטית, ופסיקת בית המשפט קובעת כי חיוב חברה בהפקדת ערובה נבחנת בין היתר, בהתאם למצבה הכלכלי של החברה. עם זאת, טענה זו הועלתה רק בתשובת המבקשת, ולא נטען בבקשתה כל טענה בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים 2-3.

5. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, דין הבקשה להידחות.

6. חיוב חברה בהפקדת ערובה לטובת תשלום הוצאות, מוסדר בסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – "חוק החברות"), הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

7. תחילה יש לומר, כי המשיב 2 איננו חברה, אלא שם מסחרי המופעל על-ידי התובע 1 כ"עוסק מורשה", ולכן די בכך כדי לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת אליו, היות ולא ניתן להפנות דרישה להפקדת ערובה על-ידי יחיד בהתבסס על סעיף 353א' לחוק החברות.

8. גם ביחס למשיבה 3 הבקשה חסרת כל בסיס. כמתואר לעיל, המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טענה ביחס למצבה הכלכלי של המשיבה. אמנם הנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על החברה, אך על המבקשת (הנתבעת) לעמוד בנטל ראשוני להראות שיש בסיס לדרישה, ובזאת לא עמדה המבקשת, שלא תמכה את בקשתה בתצהיר או בראיה כלשהיא.

הבקשה שהוגשה הינה סתמית ולא מנומקת, ובבסיסה הפנייה להחלטת בית המשפט העליון, הא ותו לא.

9. נוכח המפורט לעיל, הבקשה נדחית, אף ללא צורך בדיון בשאלת סיכויי התביעה.

10. המבקשת תשלם לכל אחד מן המשיבים 2 ו- 3 הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪, זאת ללא קשר לתוצאות ההליך. המבקשת תישא בתשלום הנ"ל בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, בחלוף 30 יום מיום המצאת החלטה זו לידי המבקשת.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ט, 07 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.