1. ביום 7.9.2019 ניתנה החלטה הדוחה את בקשתה של הנתבעת להורות לנתבעים 2 ו-3 להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה. במסגרת ההחלטה, ובשים לה לבקשה הסתמית שהוגשה, הוריתי לנתבעת לשלם לכל אחד מהמשיבים 2 ו-3 הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

2. ביום 7.10.2019 הגישה הנתבעת בקשה לביטול ההחלטה מיום 7.9.2019, בכל הנוגע להטלת

תשלום ההוצאות. את בקשתה נימקה הנתבעת, בכך שהינה גרושה, מגדלת שני ילדים ומתגוררת בשכירות בתשלום חודשי של 5,000 ₪.

כן צויין, כי העסק שלה בקשיים, ובשל כך הוכרזה כמוגבלת בבנק. לטענתה, בקרוב תאלץ לסגור את העסק ויש חשש כי תישאר ללא מקור הכנסה.

לתמיכה בטענותיה צירפה המבקשת תצהיר החתום על ידה, פירוט מצב הגבלות בחשבון הבנק ודו"ח תנועות חשבון בבנק דיסקונט המעיד על יתרת חוב בסך 145,149 ₪.

3. בתגובה לבקשה, השיב התובע 1, בשם המשיבים 2 ו- 3, כי הינו מתנגד לביטול ההוצאות.

לטענתו, הנתבעת מתנהגת שלא כשורה לכל אורך ניהול ההליך, כך שפסיקת ההוצאות יכול ותוביל לכך שהנתבעת תכלכל את צעדיה, לפני שהיא פונה לבית המשפט בבקשות שונות וגורמת טרחה מיותרת לצדדים והוצאות משפטיות.

כן צויין, לגבי טענת הנתבעת שבקרוב תאלץ לסגור את העסק, כי על פי דו"ח החקירה, העסק של הנתבעת פעיל ומתקיימת בו תנועה ערה.

4. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, דין הבקשה להידחות.

5. בקשת המבקשת, היא הלכה למעשה ערעור על ההחלטה בגדרה נדחתה בקשתה להורות לתובעים להפקיד ערובה להוצאותיה, ככל שאלה יפסקו או למצער מדובר בבקשה ל"עיון חוזר" פרוצדורה שאיננה קיימת בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אלא יציר הפסיקה שקבע, כי זו תופעל בנסיבות חריגות ביותר ובהתקיים שינוי נסיבות.

6. עניינה של הנתבעת איננו חריג והנתבעת גם לא הצביעה על שינוי נסיבות. את מצבה הכלכלי היה על הנתבעת לשקול בטרם הגישה בקשה סתמית, וגרמה לתובעים הוצאות מיותרות.

7. נוכח המפורט, הבקשה נדחית. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, אני מתיר לנתבעת ארכה לתשלום ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 7.9.2019, ואלה ישולמו בתוך 30 ימים ממסירת החלטה זו.

ניתנה היום, ד' חשוון תש"פ, 02 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.