לפני בקשה לתיקון פסק דין שניתן ביום 14.05.19 באופן שבו אורה על עיכוב הליכים ועל ביטול הריביות וההצמדות שהושתו במסגרת הודעת קנס.

1. בפברואר 2018 הוגש כנגד המבקש כתב אישום בגין החניית רכב במקום חנייה מוסדר, מבלי ששולמה אגרת הסדר חניה, עבירה לפי סעיף 3(ב)(1)/3(ג)(2) לחוק עזר לנס ציונה (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"ו – 1995. עסקינן בעבירות של ברירת קנס, וכתב האישום הוגשו לנוכח בקשת המבקש להישפט.
2. ביום 14.05.19 הורשע המבקש בהעדרו, לאחר שזומן כדין ולא התייצב לדיון. הוטל עליו קנס בסך 200 ₪ או 2 ימי מאסר תמורתו.
3. ביום 03.06.19 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שלא קיבל זימון לדיון בעניינו, למעט הודעה טלפונית מטעם המאשימה. ביום 31.10.19 בקשתו נדחתה.
4. המבקש פונה כעת אל בית המשפט, לאחר שלטענתו שילם את מלוא הקנס אולם נוכח כי עליו לשאת בתשלום נוסף, בסך 229 ₪, סכום אשר נצבר לחובתו במהלך הזמן שלאחר פסק הדין מיום 14.05.19 וזאת מבלי להתחשב ב"הליכי הערעור".
5. המשיבה מתנגדת לבקשה שכן המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין ולא ערעור כפי שציין בבקשתו, משכך נטען כי אין להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע המוגשת לצורך הגשת ערעור.
6. בתשובתו חזר המבקש על בקשתו והוסיף כי במסגרת תגובת המשיבה לבקשתו לביטול פסק הדין לא מסרה המשיבה גילוי נאות אודות ריבית הפיגורים וכי בית המשפט לא היה ער לכך בעת מתן החלטתו, כמו כן נטען כי הקנס לא שולם עד כה משום שהמבקש סבר לתומו כי עליו לשלם רק לאחר סיום כלל ההליכים המשפטיים על מנת שהתשלום לא יהווה הודאה בביצוע העבירה. עוד נטען כי לאור חילופי עובדים במשרד המשיבה ההליכים בעניינו נמשכו. כמו כן נטען כי המבקש התקשר למשרדי המשיבה מספר פעמים על מנת להודיע כי שילם את הודעת הקנס ונאמר לו כי ההליכים הוקפאו אולם לאחר מכן נמסר לו כי העובדת שמסרה את הדברים אינה עובדת עוד במערך הגביה וממילא לא נאמר לו כי בכוונת המשיבה להתנגד לבקשתו הנוכחית. אחר האמור לעיל, נטען כי תוספת הריבית מהווה הכפלה של כפל הקנס ויש בכך משום הכבדה וכי בשל משבר הקורונה מצופה מהמשיבה להתחשב.
7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי, כי לפנים משורת הדין, נכון להורות על הפחתת שיעור ריבית הפיגורים שנצברה לחובתו של המבקש.
8. אין ספק כי בתיק זה לא הוגש ערעור על פסק הדין אלא בקשה לביטול פסק דין.
9. סמכותו של בית המשפט הינה לבטל או להפחית תוספת פיגורים של קנס אשר לא שולם במועדו, קבועה בסעיף 69 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977:

"בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע".

דהיינו לבית המשפט סמכות לבטל תוספת פיגורים וניתן להשתמש בסמכות זו במקרים מצומצמים (ראו למשל תו"ב 59258-07-12 ועדה מקומית לב הגליל נ' נסאר (26.4.18)).

1. המבקש טען בבקשתו כי לא שילם את הקנס משום שסבר לתומו כי עליו לשלם רק לאחר סיום כלל ההליכים המשפטיים, וכי בשיחות טלפון שקיים עם חברת הגבייה לא נמסר לו שהמשיבה תתנגד לבקשה וכי על רקע משבר הקורונה ראוי להתחשב בבעלי העסקים. הגם שלא הוצגו ראיות על מצבו הכלכלי של המבקש או על עיסוקו, מצאתי כי בנסיבות הנוכחיות קיימת משום הכבדה בתשלום רבוע של גובה הקנס המקורי. בהתחשב בכך ולפנים משורת הדין, מצאתי להפחית חלקית משיעור ריבית הפיגורים, כך שהמבקש ישלם רק מחצית ממנה נכון למועד החלטה זו.
2. סוף דבר, המבקש ישלם מחצית מריבית הפיגורים שהצטברה לחובתו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' אלול תש"פ, 27 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.